כסא הפלסטיק מכאיב לי מהחורים. אני נשענת אחורה והשכמות שלי נדקרות משוליו, חומקות החוצה, והכסא כולו כאילו מחפש את שיווי המשקל הפנימי שלו. חדר האוכל בקיבוץ מלא בהורים הומים, ילדים מצווחים ונערים הומים בהתרגשות. מופע סוף שנה, רב גילאי, רב שכבתי, ז-חי-טי כמו הטריק של האבגדהו.
בחרנו לשבת מאחורי הרמקולים של אמצע האולם, רחוק ככל האפשר מהרמקולים של קדמת האולם.
האנשים מדברים בהתרגשות, הם בטח הורים של ילדי כתה ט שמסיימים חטיבה ועוברים הלאה לבית הספר התיכון.
החטיבה הזו היא חממה אקולוגית שמטפחת ילדים לנוער איכותי, אורגני, שפורח כאן ללא ריסוסים וללא עקירות מכאיבות.
בשנה שחלפה כאן, הילד צמח והיה לנער.
והנה מתחילים לדבר על הבמה, והקולות הולכים ומתגברים, הולכים ומתפוצצים באוזני.
חובבת שקט אני, וחושך, ואני יוצאת מהמקום השקט שלי, לתוך החגיגות המתנפצות האלו, כי הנער שלי שמח בהן. מה שלא עושים בשביל הילדים שלנו.
זו היתה שנה ראשונה שלנו במערכת החינוך, בית חינוך מנור אילון. אם כבר לא חינוך ביתי, אז כזה. אני אומרת שלנו, אבל כל הכבוד הולך אל הנער,שהשכים כל בוקר בשש וחצי, והתארגן ואכל וציחצח וגרב ונעל ואסף את דבריו והלך בצעד נמרץ לתחנת ההסעה, ונסע והקשיב ועבד ולמד, והתיידד ועזר ותמך ורקד, ועשה כל מה שהתבקש ומעבר.
ילד שלי, ברכות חמות לסיום כתה ז, ותחילתו של החופש הגדול הראשון שלך.
נכון, כל שנה חיכית לחופש הגדול כדי לבלות הרבה עם חברים. ודווקא בחופש הגדול בשנים קודמות נאלצת לקום מוקדם (בשמונה וחצי!) כדי להגיע לפעילות המועדון בתשע.
זה מצחיק.
עכשיו, אחרי שנת לימודים של יקיצה בשש-בערך, לקום בשמונה נראה חלום.
חוזרת אליך.
אני שמחה בשבילך. איתך. אוהבת אותך בכל ליבי.
תמשיך לצאת ולשמוח ולעשות, אלו הדברים שמעניקים לך שלווה ורוגע.
מזל טוב לסיום כתה ז!
אוהבת
אמא
רכיבים
כוס קשיו לא קלוי
רבע כוס פיסטוקים לא קלויים
4 תמרים מגולענים
כוס חלב קוקוס
חופן עיסת קקאו (חצי כוס) מומסת ברבע כוס מים רותחים - להמיס ולערבב לעיסה חלקה ואז להוסיף לבלנדר
כף טחינה מלאה גולמית
לטחון הכל בבלנדר לעיסה חלקה
למזוג לתבנית נירוסטה, ולהקפיא ל4 שעות
לפני ההגשה, להוציא ל10 דקות
יש לו יום ארוך עד 16 אז בנוסף לזו, גם קופסא עם תותים חתוכים ונקיים וקופסא קטנה של ויטריז משקה אורז ושקדים. ככה יש 3 הפסקות ובכל הפסקה יהיה לו עוד משהו לאכול. ומצדי שיאכל הכל ביחד. נפתח לו תיאבון בריא למזון בריא. ואני פה רק להכין ולהנות מהשמחה שלו.
פעילות גופנית טובה יכולה להיות כל דבר שמפעיל את כל המפרקים בגוף. לי יעיל אומנות לחימה. יש כאלו שעושים פלדנקרייס או יוגה. זה צריך להיות לפחות חצי שעה של תנועתיות. ביום. להמנע ממכות כחולות. 
כמה שאפשר. סוכר מגביר כאב. גם סוכר טבעי כמו אגבה או דבש. אז במידה. ויש תוספים שעוזרים לי כונדריטין גלוקוזמין מסמ. מגזניום ציטרט מאוד מאוד עוזרים לי. מפחיתים את הדלקתיות ועוזרים לתפקד ביום יום. שאלו אותי האם דיקור סיני ושיאצו עוזרים לי. אז לא. פיברו זה אומר רגישות מוגברת לכאב. דיקור משאיר לי סימן כחול ומכאיב לכמה חודשים. אני מתעבת את הדיקור. לצערי גם שיאצו משאיר לי סימן כחול וכאב מתמשך, אבל זה תלוי מטפל. יש מטפלים שלא לוחצים נקודתית ואז הטיפול שלהם נעים ויעיל לי. מה עוזר? בעיקר טיפול עצמי מחשבתי. למצוא דברים שמחים וטובים. בשום אופן לא להתייחס לכאב בכובד ראש. כשמתייחסים לכאב בכובד ראש הוא מתעצם. לצאת לים, לטבע, לגינה. להתבונן ביופי שסביב, להנות מהאויר. 
המחלה הזו מכריחה אותי לשים לב לדברים הטובים. להנות מכל דבר שאפשר. להעריך את מה שנעים לי ולתת לו משקל ונוכחות. היא מכריחה אותי לאהוב את עצמי ולדאוג לצרכים הפיסים והנפשיים שלי בחמלה ובאהבה ובתשומת לב. אפשר לחיות חיים טובים עם המחלה הזו. זו מחלה שמכריחה אותך לאהוב את עצמך. 
באהבה עינבל 
ואפילו דוכן של ישראלים 
והכי חשוב- דוכן אוכל של נקניקיות בייקון ארוחת לילה (18 בערב, תחושת אמצע הלילה) 
די מהר אותותיו של לילה ללא שינה וארוחה חמה וטובה בבטן השפיעו עלי, ושמנו פעמנו חזרה לעבר המלון (הליכה- כרמלית- ויקטוריה- מלון) ואז בדרך ליד הוןיקטוריה, ראיתי את הבנין שבו יוצג המילטון, המחזמר. איזו התרגשות! 
ו… לילה טוב, ליום המחר הזמנו מקום ללונדון איי בשעה 11:30 – ואז בבוקר יהיה זמן לטייל קצת ולהצטייד בפירות טריים לפיקניק (ככה חשבתי, עוד לא הבנתי שזה יהיה פיקניק פנימי כי בחוץ כפור) 
