it's a daylight robbery

גיליתי הערב דבר מעניין
הביטוי בעברית "שוד לאור יום" הוא תרגום של הביטוי הבריטי daylight robbery
בעוד שהמשמעות השימושית של הביטוי זהה (100 שקלים לשרשרת נורות? ראיתי כזאת בדולר באליאקספרס, זהו שוד לאור יום!) המקור של הביטוי מוכיח שחלה טעות קלה בתרגום.
אין מדובר בשוד לאור היום אלא שוד של אור היום, שכן מקור הביטוי בחוק החלונות של וויליאם השלישי. חוק שקבע שכל בית עם 6 חלונות ומעלה צריך לשלם מס, וגרם לשתי תופעות הפוכות.
משפחות לא אמידות טרחו לסגור בלבנים חלונות כך שסה"כ מספר החלונות בביתם לא יהיה 6 ומעלה, ומכאן צמח הביטוי- שוד של אור היום- daylight robbery. עד היום ניתן לראות בתים באיזורים שונים באנגליה עם חלונות חסומים בלבנים. למשל ברחוב בונד בלונדון.
תופעה שניה היתה של משפחות אמידות שרצו "להשוויץ" ביכולת הכלכלית שלהן לשאת בעול המס, ואלו יצרו חלונות מדומים על גבי קירות אטומים, כדי להעניק מראה "מפואר ועשיר" לבית וכך להעניק לעצמם את הזכות לשלם את המס
הביטוי נוצר כאמירה- שחוק החלונות שדד- פשוטו כמדשמעו- את אור היום והאויר הזורם מהעניים. אבל סה"כ, בינינו, זה היה חוק ממש יפה, כי יצא שכמה שהיו לך יותר חלונות – כך שילמת יותר. חוק הוגן בהחלט. .

20171201_105920_hdr1138593063.jpg

זה צריך תמונה

הֲלִיכַת בֹּקֶר
שֶׁמֶשׁ וַאֲנִי מְשַׂחֲקוֹת בַּמַּחְבּוֹאִים
הִיא מְצִיצָה וַאֲנִי מַצְלֵמַת
אֵיךְ שֶׁהָאוֹר נוֹפֵל עַל הַיֹּפִי
וְעוֹשֶׂה מִמֶּנּוּ תְּמוּנָה.

סַבְתָּא פְרִידָה הָיְתָה אוֹמֶרֶת
עַל כָּל דָּבָר נֶחְמָד שֶׁקָּרָה
"אוֹי, צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת מַזֶּה תְּמוּנָה".

אָז סַבְתָּא, תִּרְאִי, אֲנִי עוֹשֶׂה מַזֶּה תְּמוּנָה.
וְגַם שִׁיר.
שֶׁיִּתְפֹּר אֶת הַתְּמוּנוֹת לְחַיִּים.

ארטיק בננה חמאת בוטנים

iw1_4356

 

כל יום סביב ארבע אני נתקפת חיפוש.

החיפוש כולל מגירות במטבח, בהיה במקרר, מגירות במקפיא, התבוננות בפירות וחשק למשהו מתוק מהסוג השוקולדי.

כבר כמה זמן שממש בא לי ארטיק חמאת בוטנים. וזה באמת לא משהו שצץ לו פתאום במגירות המקפיא. אז הכנתי.

וככה זה נולך

בננה קפואה

2 כפות חמאת בונים גולמית

חופן קקאו ניבס

חופן פקאנים לא קלויים

2 כפות קשיו מושרה

 

טוחנים היטב בבלנדר עם מעט חלב שקדים או אחר ומקפיאים בתבנית לארטיקים.

אחרי שקפא- טיפטפםתי מעט שוקולד עשוי מעיסת קקאו וחמאת קקאו מומסים. זהו. בתיאבון!

iw1_4341iw1_4340

עוגיות שוקולד קפואות

בשבת התארחו אצלנו חברים, והביאו עוגיות שוקולד קפואות ונהדרות.

חברתי אמרה שזה לפי  מתכון של חברה נוספת -נעמה, וכך גם אני ניסיתי להכין את המעדן הזה. המתכון במקור של therawtarian

לכבוד המעדן, יצא שנאלצתי לקרוא את הוראות השימוש של מעבד המזון שלי. ישבתי על רצפת המטבח (הנקיה) עם ספרונים בגרמנית ובאנגלית וחלקי פלסטיק שונים מפוזרים סביבי.

לאט לאט התאמתי בין הציורים והמילים, עד שלבסוף הבנתי מה יכנס לאן בכדי שהאגוזים יקבלו ריסוק הולם. לגבי התמרים לא היה לי פתרון ולבסוף הכנסתי אותם לקערת המערבל עם וו הלישה ושאר החומרים. להפתעתי, זה עבד.

מבוסס על מתכון של "פליאו".
מתכון ראשון:
1 כוס חצאי אגוזי מלך
1 כוס תמרים לחים מקולפים ומגולענים
5 כפות קוקוס
4 כפות קקאו באבקה
1 כף דבש/כף מייפל
אחרי שטחנתי את האגוזים, הוספתי את כל השאר לקערה עם וו הלישה ונתתי למערבל לערבל כמה דקות עד שזה נראה אחיד.
הוצאתי כל פעם חלק ולשתי לנקניק, אותו גלגלתי בקוקוס והקפאתי בקופסא.
לאחר מספר שעות, פרסתי את הנקניקים לפרוסות.
וטעמתי.
מתכון אגוזי מלך:
אלוהימא, כמה שזה טעים!
אחרי 1-2 פרוסות, אין לי חשק לעוד. זה לא ממתק שממכר. זה ממתק שמספק!
מתכון 2- קמח שקדים
גיוון- מתכון שני שהכנתי: עוגיות שוקולד שקדים קפואות
3/4 כוס קמח שקדים
3/4 כוס תמרי מג'הול מגולענים וחתוכים
5 כפות קוקוס
4 כפות אבקת קקאו
1 כף דבש או מייפל
1/2 כפית מלח גס
מערבבים הכל ביד (הפעם לא צריך מעבד מזון) בלישה, מגלגלים לנקניק עבה על קוקוס ומכניסים להקפאה בקופסא סגורה.
נפלא!

לשמור את השאריות במקפיא להגשה הבאה.

המתכון שלי ומתכוני תמרים שווים נוספים, במגזין האינטרנט של מנטקה – כאן

בתיאבון

עינבל

Gdalia's Garden

הגינה של משפחת גדליה, היא גינת פלאים.

עשרות פסלים ואלמנטים מציצים אל המשוטט בשביליה, וכל שביל יש לו שיר וסיפור משלו.

כבר בכניסה לחצר,מברכים את פניך שלגיה ושבעת הגמדים בברכת welcome עליזה.

iw1_09281782490925220777443.jpg

אתה עולה במשעול אחד ומכל כיוון קורץ אליך שביל אחר, מפתה אותך לצעוד בו ולגלות את אוצרותיו.

מצד ימין באר מים, וצפרדעים מפוסלות מקפצות בחן לידה. מצד שמאל גרניום אדום לוהט ועוף דורס לוטש בך מבט מתרה- הכניסה לכאן לאוהבים בלבד.

iw1_09311571652032810638821.jpg

iw1_09328618407522391870543.jpg

אני עולה לכיון הבית, לברך את יושביו.

iw1_10238702368619663585818.jpg

נחום גדליה מספר לי על גינתו.

את הבית קנו עם שטח ובו עצים, דקלים והקקטוס הגדול.

לאט לאט, באהבה אין קץ, עיצב פיסה אחר פיסה, שביל לתוך שביל, פסל אחר פסל, ועשה ממנה גן מופלא שממלא כל נפש בחדוות נעורים.

iw1_09952111587257787234907.jpg

מדרגות עץ מובילות אל הגג, ובו אדניות פורחות וחסידה נושאת תינוק.

iw1_1055_014031392370870634357.jpg

שלד של דינוזאור נוגס בכבל המרפסת ומעלה בי בת צחוק.

על כל דקל פרצוף חימר, ועיניו הנבונות של העץ עוקבות אחריך באשר תלך.

iw1_0993340464977654726353.jpg

מרפסת ובה כסאות, פרגולה נינוחה לשבת, ושם יושבת לאה ומעשנת את הסיגריה שלה באיטיות והנאה בעודה קוראת ספר תחת מעט שמש חורפית.

iw1_1014298034570926472917.jpg

שביל אחר זולג אל רחבת דשא,

חולף על פני עצי הדר פורחים, והנה פינת ספסלים ואיטלקי שמן וחייכן עוצר אותך.

iw1_09743468809335752070463.jpg

אתה מקבל את הזמנתו ומתבונן סביב.

אוסף קומקומים בצבעים עליזים

אופניים רומנטים נושאי פרחים

הנה עצים משולבים בפסלים,

וכסא של מספרה בן מאה שנה.

לפחות.

iw1_0976_015149722812386556750.jpg

iw1_10121021671419040200751.jpg

ובין העצים והפרצופים והפסלים

בין טיפות הגשם וקרני השמש המצייצות כמו צופיות

אני עוברת לתוך ממלכת חלומות.

פרחים פורחים

עלים זוהרים בטיפות הגשם

והגינה של גדליה מתהדרת בשלט

בחלון

ובדלת קסמים

לעולם בו הכל נפלא והכל מצוין ואין כל רע,

עולם של חיוך ודימיון ויצירה.

הגינה צולמה באפריל 2019, בין שמש לגשם ובין אביב לקיץ.

תודה לנחום גדליה וללאה גדליה על ההזמנה לצלם ולחקור את הגינה המופלאה שלכם.

באהבה

עינבל

הכל אנרגיה רוטטת

הַכֹּל אֵנֶרְגִּיָּה
זוֹרֶמֶת כְּמוֹ מַיִם
רוֹטֶטֶת
הַחַיִּים הֵם אֵנֶרְגִּיָּה
וְגַם אֵינָם.

בְּלִי גּוּף בְּלִי כְּאֵב
רַק מוֹדָעוֹת צָפָה וְנוֹכַחַת
אֹשֶׁר.
גַּם הַסֵּבֶל הוּא בְּחִירָה
גַּם הַכְּאֵב הוּא חַיִּים.

וְהַכֹּל עָדִיף עַל הַמָּוֶת
וּלְכֵן הַכֹּל טוֹב.
כָּל הַזְּמַן.
וְלֹא אִכְפַּת לִי
הָעִקָּר לִבְחֹר

הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית הָאֱלֹהִית
אֲנִי בּוֹחֶרֶת לִהְיוֹת
אֲנִי בּוֹחֶרֶת לִחְיוֹת.
לְהִתְקַיֵּם
בְּהֶתְאֵם לָמָּה שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לִי.

הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית הָאֱלֹהִית
אֲנִי בּוֹחֶרֶת לִהְיוֹת
אֲנִי בּוֹחֶרֶת לִחְיוֹת.
לְהִתְקַיֵּם
בְּהֶתְאֵם לָמָּה

שֶׁמִּתְחַשֵּׁק

לִי.

קפה קר טבעוני ומזין

אז ככה. קפה קר טבעוני וטעים ממש

להשרות בכוס מים:
חופן אגוזי מקדמיה טריים קלופים
חופן קשיו טרי קלוף
תמר אחד וכף שומשום.
לטחון בבלנדר עם חופן קרח לקבלת שמנת עשירה וטעימה.
בכוס זכוכית לשים מנת אספרסו אחת. למזוג מעל את שמנת המקדמיה. לשתות ולהנות מקפה טעים ומזין.

טורטיות כוסמת וגרעינים

הכל התחיל שהחלטתי לגוון קצת.

לתערובת של טורטיות הכוסמת

הוספתי ממש לפני המחבת חופן של גרעיני חמניה וגרעיני דלעת וקצח ומלח. יצא נהדר. הגרעינים הוסיפו המון טעם וטקסטורה. הייתי ממש מרוצה וחזרתי על הדרך הזו מספר פעמים.

ואז שלשום לקחתי כוס כוסמת ירוקה, חופן גרעיני דלעת לא קלויים, חופן גרעיני חמניה לא קלויים, כוס מים, והנחתי להם לנבוט ביחד.

האמת שזו היתה טעות. אבל הבנתי את הטעות רק למחרת כשהכל כבר היה מוכן לשלב הטחינה בבלנדר.

זרמתי.

טחנתי בבלנדר. נתתי לתערובת לעמוד שעה על השיש ואז טיגנתי במחבת הכבדה.

הטורטיות יצאו ירקרקות. ועם טעם נהדר של גרעינים!

בתיאבון!

עינבל

טיפ צילום- ISO בצילום טבע דומם

בקבוצה של צלמי אוכל שאני משתתפת בה, כמה צלמים שונים העלו תמונות עם ISO 800
(מקובל בקבוצה ההיא לכתוב את נתוני הצילום).
תהיתי בקול רם (עד כמה שקול כתוב עשוי להיות רם) האם הבחירה באיזו 800 היא בחירה אסטרטגית.
רק למען התרגיל, לפניכם 4 תמונות. שתיים מהן עם איזו 1600. שתיים אחרות עם איזו 100 ופלאש. צילום לילה של פריחת בת שבע.
אפשר להבחין שהתמונות עם האיזו הגבוה מגורענות, והתוצר נראה עתיק ורומנטי. כמו צילום מהמאה הקודמת.

ענו לשאלתי בקבוצת צלמי האוכל לבסוף.
צלם אחד ענה שעבר מהר מבפנים החוצה ולא היה לו זמן לסדר את הרגישות. iso 800 ולכן העביר למהירות 1/6000 בכדי לצלם בחוץ עם כל האור שהיה.
צלמת נוספת ענתה שהעדשה שלה לא מוצלחת ולכן 800 iso.
שתי התשובות הבהירו לי שזו אינה בחירה אסטרטגית אלא אי הבנה בפרמטרים הנכונים לצילום טבע דומם (סטילס).
לעדשה לא מוצלחת הרגישות הגבוהה מגבירה רעשים ומחלישה את העדשה עוד. הפתרון היה להעמיד על חצובה, להוריד iso לנמוך ביותר האפשרי ולהוריד את מהירות התריס כמה שרוצים כדי שיכנס הרבה אור. כל עוד המצלמה על חצובה והאוכל לא זז- התמונה תצא חדה.

הצלם שהשאיר איזו 800 אבל העלה את מהירות התריס ל1/6000 גם הוא פיספס. קודם כל להתאים את הרגישות לתאורה.
הרבה אור- iso 100
אחר כך להאיץ את מהירות התריס.
על הצמצם אני לא מדברת כי צלמי אוכל אוהבים מאוד שהרקע מטושטש. בשביל רקע מטושטש חייב הצמצם להיות 1.8 עד 4. מעל לזה הפרטים ברקע נעשים חדים יותר ויותר וכך הם מושכים את העין.
כשאת מצלמת אוכל, את רוצה ששום דבר לא יסיח את המתבונן מהאוכל שלו ולכן הפרטים ברקע חייבים להיות לא בפוקוס. ומכאן המשחק הוא עם מהירות התריס (stutter speed) וחצובה.
Iso צריך להיות
100-400
ואת הטישטוש הרומנטי עדיף לעשות בעריכה על קובץ חד ומדויק.

לילה טוב
עינבל ויסמן
Inbal Weisman nature photography

ההמראה

המטוס התחיל לנוע על המסלול. הדבר לקח זמן רב. השעה היתה כמעט חמש לפנות בוקר, ומבעד לחלון הקטן והלח מיצמצו אורות המסלול.
צלילי ניעור וניסור, פתיחה וצריחה עלו מגופו הקטן והנחוש.
עצמתי עיניים, מאחלת לעצמי להרדם ולהתעורר אחרי ההמראה שהילכה עלי אימה.
נצח חלף. פקחתי את העיניים, הבטתי החוצה. הרחק למטה ראיתי אורות חלושים. התנועה היתה עצלה, כמו אוטובוס בשדרות מוריה של יום שישי.
שמחתי. זאת היתה ההמראה המושלמת, המראה מעולה, אמרתי לילד שלי. איזה טייס מעולה, לא הרגשתי דבר!
הילד, שהביט בי מבעד לערפילי חלומו, המשיך לישון.
ליידיס אנד גנטלמנס, חרץ הטייס את האויר בקולו, ווי אר אבאוט טו פארט סון.
אה? מה?
המטוס הסתובב באיטיות ונמל התעופה בגובה רגיל לגמרי צחק לי בפרצוף.
בכלל לא המראנו, בגלל זה לא הרגשתי כלום!
עדיין מקווה שהטייס מעולה, האיץ המטוס בעוצמה ועלה לאויר.
רגע קצר שבו הנשמה שלי פרחה, אבל יחד איתה פרח הצחוק הבלתי נשלט שלי.
יוהו, קראתי בקול. עכשיו אנחנו באויר.
ששש… הרגיע אותי הילד.
את מפריעה לי לישון.

טיול בקדיס, ספרד

קדיס הזכירה לי את עכו העתיקה.
חקרתי את מפת העיר ואמרתי לעצמי
היא בנויה כמו עכו. והרגליים שלי מכירות את עכו העתיקה כי זו היתה ביתי השני בשירות הצבאי.
אז סגרתי את המפה והחלטתי ללכת עם האינטואיציה וחוש הכיון הפנימי שלי אל שפת החומה והים.
הלכתי בכיוון שחשבתי לנכון ותוך זמן קצר הגעתי לטיילת החומות של קדיז.
בדרך ראיתי איש זקן מטייל עם כלב קטן, ואיש אחר מטייל עם כלב אדמוני שהלך בצעדים רכים כשל חתול.
הכלב ההוא ריתק אותי והלכתי אחריהם, מתקרבת בשקט ורכות בכדי לראות.
היה זה איש שצעד עם חתולה, והחתולה צעדה עם האיש בביטחון עצמי של חתולה שמוציאה את האיש שלה לטיול לפחות פעמיים ביום בעיר חוף הים האטלנטי.
ניגשתי אליהם ברוך. אפשר ללטף אותך, שאלתי את החתולה, בעברית.
החתולה הסתכלה עלי ואמרה- אפשר.
העפתי מבט אל האיש. הוא חייך. כרעתי על ברכיי והושטתי לחתולה את היד. היא ריחרחה ואישרה והתחכחה בכף ידי. שתינו שמחנו.
תודה, אמרתי לה.
נעמדתי ודיברתי עם האיש, שדיבר רק ספרדית.
אך למרות שספרדית אני לא מדברת, שפת החתולים היא אחת.
וזה מה שלמדתי מהאיש.
שמה של החתולה הוא אומברה. שזה אדמונית (ג׳ינג׳ית). היא בת שנתיים, והם מטיילים פעם ביום.
בואי. הוא אמר לה. והם המשיכו ללכת בשקט במורד הרחוב מחומת הים לעבר הכנסיה הגדולה.
#יומן_מצולם

סיכום עונת הפטריות חורף 2019

הנה פטריות שראיתי וצילמתי השנה.
אחרי סיור עם יניב סגל שפתח לי את צ׳אקרת הפטריות, המשכתי לתור את הטבע ביחד עם חברים וחברות בחיפוש מרגש אחרי פטריות שטרם ראיתי.
אחת הפנטזיות היתה לראות ולמצוא פטריות שיש להן שיניים (שינניות). בזכות כליל ומאיה ר. ראיתי כמה כאלו! חלק אפילו מדממות נבגים בטיפות אדומות כדם.
בתחילת העונה הייתי ממש רגישה לפטריות, ולאט לאט הגוף שלי הסתגל לאנרגיה שלהן (וגם למדתי להכין אותן היטב) והגעתי לשלב שבו רציתי לטעום כל דבר שלא מוגדר כרעיל.
אז אכלתי
אלתית, גביעוניות, קמרוניות, נטופות, אורניות, גביעית מעורקת, גמצוצים, ועוד.
גיליתי שאני ממש מתעבת את טעמן של האורניות, ולא אוהבת בכלל דפוניות.
שהכי טעימה לי היא הקמרונית האדמדמה, ושגמצוצים נחמדים לי רק כשהם בתחילת הצמיחה שלהם. קטנים וחיוורים.
בסיור עם מאיה ג. ראיתי סופסוף פינית מבאישה אחת והריח המיוחד שלה. אלו לימדו אותי לזהות אותן עוד לפני שאני רואה אותן. הריח פשוט שותל אותי במקום, המומה. למזלנו, הביצים של הפינית (הלא רק הגיוני שלכל פינית יש ביצים, לא?) חסרות ריח. ונראות כמו קן ביצי נחשים.

ברור שאנחנו חייבים להמשיך גם בקיץ!
אבל בארץ אין פטריות. כבר עכשיו אין. חם מדי לתפטיר, אפילו הפרחים עברו לשלב הפצת הזרעים.

ואם לא נעים לי להיות בחוץ בקיץ בארץ
ואני רוצה בקיץ לטייל ביערות בחו"ל ולמצוא פטריות עם מדריך מקומי דובר אנגלית?

ביחד עם אבישג אמיר מגרין עדן בקרואטיה, יצרתי סדנופש של שבוע ירקרק ורענן באמצע יולי.

אוכל ביתי מושקע ומותאם לכל אחד ואחת, חדרים מפנקים, רחצה בנהר טורקיזי וטיולי טבע ופטריות.

אני אדריך את הקבוצה איך לצלם תמונות מהממות ביופיין. כמו שלי.
הפרטים-
https://sadnofesh1.vp4.me/naturephoto

מקרוני קצוץ

סבתא פרידה היתה מבשלת ספגטי ארוך ושמן. היא קראה לו מקרוני והוא תמיד הגיע בשמחה וכשכושי זנב כשסבתא קראה לו.
בסיר בינוני שפתה מים רותחים ובעודם מרקדים בבועותיהם, היתה מכניסה את המקרוני הארוך והעבה לתוך הסיר.
האמת שסבתא העדיפה אטריות שטוחות וקצרות, אבל כשאלו נגמרו היה המקרוני צריך להכנס לסיר.
המקרוני, שהיה עגול וארוך ועבה, התבשל לו עד שהתרכך מאוד.
בסכין חדה ומזלג, הפכה אותו סבתא לאטריות קצרות. עגולות, אך קצרות.
אז היתה מעבירה את האיטריות למסננת, ומעגלת בתוכן חמאה. הרבה חמאה.
החמאה בילבלה את דעתו של הספגטי והוא התנהג כמו אטריות. שטוח, קצר, הולך טוב עם קינמון ואגוזי מלך וסוכר.
את הקינוח הזה היתה מגישה בסוף הארוחה לשולחן, ובעצמה מעמיסה קערה גדושה לסבא בנימין, ומעט מעט בקערית לנכדה.
וכשהיתה הנכדה מתלוננת בקול
(והנכדה התלוננה בקול הרבה)
על העוול- למה סבא קיבל הכי הרבה-
היתה סבתא אומרת:
" הגבר צריך לאכול הכי הרבה"
וסבא היה מזדקף בחיוך ומעביר לקערית שלי מחצית מאטריות המחמד שלו, בעודו אומר לסבתא
"פרידדקה, אני שבע, תני עוד לילדה".
סבתא היתה ממלאת לסבא מחדש את הצלחת, מגישה סוכר וניל עם אגוזי מלך טחונים וקינמון לשולחן, וגם חמאה היתה מעגלת מעלה, שתנצנץ שמחה לעין.
אחרי הקינוח הייתי מתיישבת מול הטלויזיה. סבא ניגש לכיור וסבתא אמרה- אחר כך, הכלים יחכו.
סבא סרב לתת להם לחכות וצ׳יק צ׳ק הדיח ידנית הכל. הם ניקו בשמחה וביחד את המטבח התכול.
אחרי כל זה היו סבא וסבתא נכנסים לחדר השינה שלהם.
ואני
נשארתי מול הטלויזיה ואכלתי מקרוני קצוץ בסוכר ואגוזים.
#סבתאפרידה

שוקולד תמרים ועוד

החשק לשוקולד

שונה מהחשק למשהו מתוק.

את החשק למתוק אני יכולה בקלות לספק עם פרי וכדור תמרים.

החשק לשוקולד שונה, ומגיע ממקום עמום, קדום ופועם.

תשוקה של ממש, והיא מניעה אותי למצוא פתרונות למטרה שלקחתי על עצמי-

תזונה נקיה, טבעית, מדויקת להפליא לצרכים שלי.

שוקולד "רגיל" כבר לא טעים לי. טעם הסוכר מפריע לי מאוד.

שוקולד בסיסי מחמאת קקאו ועיסת קקאו וכפית מייפל- נעים לי. אבל התחשק לי משהו לנגוס. בראוניז. משהו עם טקסטורה. עם טעמים שונים. שוקולד תמרים אגוזים. אז ניסיתי. ולשמחתי זה יצא כה טעים!

אז איך מכינים?

חמישה תמרים מסוג מג׳הול רכים ומגולענים

שני חופנים של פקאן לא קלוי

חופן פיסטוקים מקולפים

מנה אחת של שוקולד בסיסי (חמאת קקאו, עיסת קקאו, מומס ומעורבב לעיסה אחידה)

לעבד במעבד מזון. נוצרת מין עיסה כהה ומוזרה.

למעוך על נייר אפיה בתבנית מרובעת או מלבנית ( 15 על 15 סמ למשל)

ולהקפיא.

לתת לעיסה שלוש שעות לפחות. להעביר למקרר.

להוציא ולפרוס עם סכין גדולה- לקוביות.

כל קוביה כזו היא ממש סיפוק אדיר. קריספית, עשירה בטעם. ומספקת מאוד את הצורך הקדום, העמום, הפועם.

שוקולד טבעי, טבעוני, אנרגטי ומפעים.

בתיאבון!

Crispy Avocado Fries

נראה מצוין. חייבת לנסות. טבעוני-קטו.

For those of you who don't follow me on Instagram, Twitter, or Facebook, you probably haven't been informed that I moved to Nashville for the summer. This is the main reason I've been MIA from the blogging world. I've been busy exploring the city, meeting new people, and cooking for them – of course.

I have cooked a lot while I've been here, I'm just now getting a chance to blog. One of my favorite things I've made that will be ideal for your healthy 4th of July festivities are Crispy Avocado Fries! They're guilt free, gluten free, paleo, vegan, and of course, delicious!

Baked Avocado Fries

CRISPY AVOCADO FRIESServes 1

Ingredients

1 ripe avocado1/4 cup almond milk (or your choice of milk)
1/2 cup almond flour
Salt, pepper, and other spices, to taste.

Directions

Preheat oven to 425F and line a baking sheet with parchment paper.

Start out…

View original post 270 מילים נוספות

ביצים טבעוניות לפסח – קינוח

ראשית- איחולים לחג פסח שמח ומהנה לכל קוראי הבלוג תופרת החלומות!

ועכשיו…

מתכון טעים לקינוחים של פסח או סתם אנשים שמעדיפים תזונה בריאה.

אלו ביצי שוקולד יפות שנראות כמו ביצים אמיתיות, ובעלות טעמים מפתיעים מאוד.

לקח לי יותר משעה להכין 7 ביצים, אז זו המון השקעה. אבל ערב פסח אחד- שווה את ההשקעה.

זה מתכון שגיליתי בזכות האינסטוגרם. המתכון המקורי- פה:

https://joya.ca/chocolate-coated-coconut-creme-eggs/

לטובת קוראי העברית- הנה תרגום

מצרכים:

חצי כוס קשיו לא קלוי, להשרות 4 שעות ב2 כוסות מים 6

85g חמאת קוקוס

שמינית כפית כורכום טחון

שתי כפות קוקוס טחון

מייפל

מאה גרם שוקולד מריר 70 אחוז מומס

(עדיף להכין לבד או למצוא כזה בלי סוכר)

מעט מלח אטלנטי או מלח ים

הכנה:

קרם קשיו-

במעבד מזון- לערבב רבע כוס קשיו שהושרה – ללא הנוזלים – ביחד עם רבע כוס מים וקמצוץ מלח עד לקבלת ממרח קשיו קרמי וחלק. להעביר לכלי – נשאר עודף שאפשר להשתמש בו כמו גבינה חמישה ימים במקרר.

ביצים

החלמון

בקערית קטנה לערבב כף חמאת קוקוס בטמפרטורת החדר, כף קרם קשיו ורבע כפית כורכום. להמתיק עם כפית מייפל. להכניס את הכלי להקפאה ל5 דקות.

החלבון

בקערה לערבב את הקוקוס, שארית חמאת הקוקוס ורבע כוס קרם קשיו. להמתיק בכפית מייפל או שתיים לפי הטעם.

להכניס לעשר דקות למקרר או להקפאה.

להוציא את הצהוב, לחלק לשש חלקים שוים (או יותר) וליצור באצבעות כדורים קטנים. החלק הזה טריקי. לא לוותר. להחזיר את הכדורים למקפיא.

להוציא את הלבן, לחלק לשש ערימות נפרדות ושוות בגודלן על צלחת ולהשיב לקרור.

להוציא את החלבונים והחלמונים מהמקפיא

לקחת חופן לבן וליצור בתוכו חור. להכניס את הכדור הצהוב הקטן ולסגור בעדינות. לכדרר לצורת ביצה ולהניח על מגש. כל השש . להחזיר למקפיא.

ציפוי:

להמיס את השוקולד בקערית קטנה, להוציא את הביצים הקפואות ולגלכגל כל אחת בזהירות בשוקולד המומס.

להניח על מגש עם נייר אפיה.

להגשה-

לחצות אחת מהביצים כך שיראה הצהוב.

להזהר. טעים בטירוף. מומלץ

קינוח: עוגיות לב קוקוס פיסטוק vegan

מצרכים:
כוס קוקוס
2 כפות חמאת קוקוס
כף מייפל
2 כפות פיסטוק לא קלוי
לטחון הכל יחד ולמלא תבנית סיליקון לבבות באופן דחוס.
להכניס להקפאה.
אם רוצים ציפוי שוקולד- להכין ש

מומס ולזלף מעל הלבבות אחרי שחילצתי אותם מהתבנית. בגלל שהם קפואים השוקולד מתמצק מהר ומתייצב.

לשוקולד:

50 גרם עיסת קקאו

25 גרם חמאת קקאו

כף מייפל

לערבב ולהמיס ביחד.

בברכת חג פסח נ"ג שמח וכשר

עינבל

טורטיות כוסמת

להפתעתי, מילא שהן טעימות לי להפליא, הנערה התלהבה (ואכלה עם נוטלה – להנמיך ציפיות)

אז ככה.

הנבטתי יומיים כוסמת ירוקה.

רגע רגע. לא לברוח. לא חומה. ירוקה. יש לה טעם אחר מהכוסאמ(ק)ת הרגילה החומה. אחר!

בסוף יצאו שורשונים קטנים.

מצאתי כמה מתכונים, שהכילו סודה לשתיה ושמן וכל מיני. בכל אופן אף אחד מהם לא שמרתי. רק קראתי והרהרתי והכוסמת לקחה את הזמן ונבטה לאט לאט.

הניסיון הראשון של העקשנית שלא הלכה לפתוח אינטרנט ולחפש מתכון אלא החליטה לחלטר לבד, הוציא מין עיסה אפויה למחצה שהחתול אכל בתאווה.

זה סימן טוב, כי מה שהחתול אוכל הוא ככל הנראה טעים. הם חתולים בררנים, אלו.

הניסיון השני התחיל עם מחבת כבדה חמה חמה, ללא שמן, ושלוליות בגודל כף מרק. על חום בינוני, חיכיתי מלא זמן עד שהופיעו בועיות כמו בפאנקייק. ואז הפכתי, ועדיין הן היו לחות ודביקות מבפנים. זה עוד לא היה מה שרציתי.

הניסיון השלישי היה אחרי שהעיסה (במרקם של עיסה לקרפ) שהתה שעה במקרר.

המחבת היתה כבדה וחמה, לא משומנת, והפעם מזגתי את התערובת עם מצקת קטנה וסובבתי את המחבת עד שהעיסה נמשחה על פני השטח כולו.

הנחתי לעניין, בעודו על הכיריים (חום 7, חשמליות) והתחלתי לטפל בכיור. שכחתי את הזמן, וככה הזמן, כששוכחים אותו, עובד אחרת. אבל עובד.

כשסיימתי להטעין למדיח את הכוסות (אני תמיד מתחילה עם הספלים והכוסות. יש אורחים, והכיור מתמלא כוסות בכלום זמן), הצצתי אל המחבת החמה. השוליים של הטורטיה המיועדת התרוממו. בועות זעירות כיסו את השטח כולו, והצבע המבריק והלח נעלם. במרית, הפכתי את הטורטיה. הנחתי לה וחזרתי לכלים.

אספתי את הקעריות והקערות וסידרתי אותן במקומן. הצצתי שוב לטורטיה. היא נראתה מוכנה. הפכתי אותה לצלחת. טעמתי מהשוליים הפריכים והתרגשתי. כזאת! בדיוק כזאת רציתי!

אז יצקתי עוד מצקת למחבת, משחתי אותה בניענוע עדין ומהיר על כל השטח וחזרתי לכיור.

בסוף, לקח לי בערך שעה של ניקיונות – וכעשרים טורטיות. מכוסמת.

הקפאתי 15. שתיים הלכו עם נוטלה והנערה. שתיים עם אבוקדו וירקות. אחת במקרר, סגורה, למחר.

אז לסיכום:

כוס כוסמת ירוקה. להנביט יומיים. יוצאת כמות של כ3 כוסות.

להכניס לבלנדר עם כוס מים (או יותר לפי הצורך) ולטחון לעיסה במרקם של תערובת לקרפים.

להכניס לכלי ולשכוח לשעה במקרר.

ואז לאפות על מחבת כבדה וחמה ללא שמן

בתיאבון!

לאפה/טורטיה/ "חביתה" של חלבון מן הצומח, שיכולה לשמש במעטפת נטולת גלוטן, טבעונית, פליאו וכו.

כל מה שצריך זה כיור מלא סבלנות.

עינבל

מעדן תות vegan

הכנה מראש- תמיד מוכיחה את עצמה.

חצי כוס תותים

3 כפיות גדושות זרעי צ׳יה

מיץ מחצי לימון

רבע כוס חלב אורז שקדים או דומה.

הכנה-

מועכים את התותים למחית. מוסיפים את מיץ הלימון. מערבבים.

מוסיפים את הצ׳יה ומערבבים היטב.

מכניסים לצנצנת קטנה ומוזגים מעט מחלב אורז שקדים. מערבבים.

למחרת, מעבירים לכלי נוח לאכילה ונהנים ממעדן נפלא.

Beautiful Gardens – Invitation

אהלן, שמי עינבל, אני צלמת, בלוגרית וביולוגית מהגליל המערבי.
אני רוצה לעשות סדרת פוסטים (כתבות) על גינות חמד פרטיות וקהילתיות.
שם הסדרה יהיה Beautiful Gardens
הכתבות יכללו (או לא, לבחירת בעלי המקום) ראיון קצר, צילומים של המקום וכו.
אם אתם רוצים להזמין אותי או להמליץ לי על גינה, אנא כיתבו!

סוציולוגיה של פטריות

סדרת צילומים עם פטריות שי מג'י –

 

  1. לינה משפחתית

 

IW1_0123

2. לינה משפחתית עם תינוקIW1_0125

 

3. שישים ותשעIW1_0126

4. זוגיותIW1_0130

5. התעברותIW1_0133

6. קמפינג קהילתיIW1_0136

7. כפיותIW1_0137

8. הרגשת אותו בועט?IW1_01389. התגנבות על קצות האצבעותIW1_0141

10. נשיקה גנובהIW1_0142

11. בדידותIW1_0143

12. גנוןIW1_0149

הנערה המנומרת שבתמונה

איזור התעשיה הישן בכרמיאל. קרוב לשוק. יחסית. בכרמיאל של פעם הכל יחסית. היה זה בנין טרומי של קומות ומדרגות.

פעם במפלס העליון היתה חנות ומפעל גלידה של איש משפחה דרום אמריקאי, שהגיע עם מכונות גלידה וחומרי גלם במקום רהיטים בארגזים של העליה.

בעוד הילדים שלו היו עולים חדשים בבית דל רהיטים, היה הגלידאי מלהטט גלידות שמנת כשכאן בכלל לא ידעו מה זה.

לארוחות הערב אכלו ילדיו גלידה טריה מהמפעל.

כריך עם גלידה לבית הספר היה בלתי אפשרי ולכן הם הגיעו שבעים מגלידת הבוקר ויצאו הביתה רעבים לגלידת הצהריים.

בתו היתה חברה שלי. לפעמים בהפסקת העשר בחטיבה, היא היתה כה רעבה לגלידה, שהיינו מבריזות אל איזור התעשיה, מבקרות את אביה במפעל הגלידה הקטנטן שלו, ואוכלות לשובע גלידת דולסה דלצ׳ה וגלידת וניל וגלידת תות או קפה.

משם היינו יורדות אל מפלס הרחוב ורצות לחטיבה.

הרבה פעמים הזמן אצל הגלידה קפא, וכשהיינו יוצאות גילינו שיום הלימודים כבר נגמר מזמן ואנחנו יכולות לשוטט לנו לאט ברגל הביתה, או טוב מכך, להכנס אל חנות הספרים בקומה השניה ושם לטייל עם שבט דב המערות בין ספרי ההמשך והספרים המשומשים.

פעם אחת ראה אותי הצלם שחנותו היתה קיר אל קיר עם חנות הספרים.

הוא נעמד מולי, גבר צעיר עם קול גבוה, ואמר- "אני רוצה לצלם אותך לעיתון של כרמיאל".

חברתי משכה אותי משם, רגע לפני שצעדתי לתוך המערה האפלה והזוהרת של "לצלם אותך לעיתון".

היו לה אינסטינקטים טובים.

סיפרתי להורים שלי, בערב, וביחד עם סבתא שושנה הלכנו שוב לצלם.

הוא צילם אותי לעיתון. באמת. לבשתי חולצת בטן מנומרת ותלתלים. הייתי בת חמש עשרה וחצי.

במדור הרכילות בעיתון מידע84 של אותו סופשבוע, היתה תמונה מלבנית בשחור לבן ולידה השורה הבאה:

"לנערה המנומרת שבתמונה קוראים ענבל והיא גבוהה וחטובה. עתיד בטוח"

המון שנים שמרתי את העיתון והתמונה. אולי זה עדיין שמור באיזשהוא מקום. בעיקר בראש שלי.

אני הנערה המנומרת שבתמונה.

ואני אוהבת גלידה.

האדם והטבע

"מכל האמור יוצא ברור, כי האדם באשר הוא אדם, צריך להיות תמיד בתוך הטבע;

כי הטבע הוא לאדם המרגיש והמכיר ממש מה שהמים הם לדג. כי לא רק להשתקפות בבואתו של הטבע בתוך נפשו זקוק האדם.

זקוק הוא לספירה של הטבע, ללחיצה המקפת והמאחדת, שהטבע, שההוויה אין-הסופית לוחצת על כל נקודה מנקודות גופו ונפשו ומכריחה אותו לחיות, להיות אדם ולהיות פרט בפני עצמו; זקוק הוא לקשר בלתי האמצעי והתמידי שבינו ובין הטבע אין-הסופי, ליניקה הנעלמה, שכל אחד מאטומי גופו ונפשו יונק מן הטבע האין-סופי ושכולו יונק מן האין-סוף; זקוק הוא לא רק להכרה ולהרגשה, זקוק הוא לחיי עולם…"
א.ד. גורדון, המסה האדם והטבע,

https://midreshet.org.il/ResourcesView.aspx?id=14799

א.ד. גורדון הטיב לתאר את הצורך שלי בטבע. בטיול. בשהיה. בנוכחות בטבע. הטבע מחיה אותי. כמו מים לצמח. ככה הטבע לגופי ונשמתי.

"ופקחת ביום ההוא את עיניך, בן אדם, והצצת ישר לתוך עיני הטבע וראית בהן את תמונתך. וידעת, כי אל עצמך שבת, כי בהתעלמך מן הטבע התעלמת מעצמך."
מתוך

עקירת שורשי הנשמה מן הטבע, פרק שני במסה האדם והטבע מאת א.ד. גורדון

https://benyehuda.org/gordon_ad/haadam_vehateva_02.html

הזמנה לטייל לתוך התמונה

הזמנה

לתוך היער

והשביל

והמקצב של הטבע

איתי, יד ביד, פנימה.

מתי?

16.7 2019 – 23.7.2019

Green Eden, קרואטיה.

https://sadnofesh1.vp4.me/naturephoto

למקום בו היופי הזה

מצליח לעבור מהמציאות לתוך התמונה.

המיומנות הזו

לצייר את המציאות באור.

לראות, להתרגש, לצלם.

אשמח מאוד אם תיהיו שם איתי!

לפרטים נוספים אפשר ליצור איתי קשר בוטספ או במייל!

עינבל

הבד הצהוב

חנות בדים, לא מאלו שאת נדחקת פנימה בתעלת לידה רכה וססגונית ומוצאת את עצמך בטן אל בטן עם לקוחה או בעלבית חייכני.
חנות בדים רחבת ידיים, מרופדת משטחי חיתוך וגברים מבוגרים שמרקדים סביבך כשהם חבוקים בגלילי בדים ארוכים ורכים.
כזאת.
בחרת כותנה צהובה. המוכר פורש את הגליל על השולחן הרחב והחיוך שלו נעצר על הקצה.
הוא מכווץ את פניו ומתחיל באלפי סליחות, זה בד שמישהו ירצה לסדין ואם תקני ממנו מטר ישאר רק מטר ומה יעשו במטר בודד, יפסידו עליו, אף אחד לא יקנה.
בינתיים הוא שולף ויסקוזה צהובה ואת אומרת שהצבע שלה בסדר אבל את הראשון אהבת יותר, והוא הולך לחפש צהובים אחרים, למצוא לך את הבד שאינו שני מטרים אחרונים כי אין מה לעשות, מטר אחד מתוך שניים לא ימכור.
והנה נכנס איש ומביט על הצהוב הפרוש על השולחן. מתעלם משתינו, הבוחנות באותה עת את הבד השחור.
"מטר אחד מהצהוב הזה" האיש החדש אומר.
מיד פניו של המוכר עשויים אור וצחוק.
הנה. משמיים. מטר לך ומטר לך, הוא מצחק וחותך.
והנה הבד שלך והנה הבד שלך.
נס הבד הצהוב. כה אמר המוכר.
האיש מדרום ישראל
אנחנו מהצפון
ובאמצע, טבור העולם, חנות בדים בנחלת בנימין תל אביב. המקום בו מתרחשים ניסים.
31.1 2019
#סיפור

פאי לימון חדש

אתמול אירחתי את חמי וחמותי ולקינוח הכנתי פאי לימון, אבל שיניתי את המתכון הקודם שלי- והבצק הפריך החדש יותר מוצלח. התוצאה מאוזנת, מצד אחד בצק אורירי וטעים ומצד שני מילוי לימון עדין.

לבסיס בצק פריך

100 גרם חמאה קרה – קוביות

1 ביצה שלמה

1.5 כוסות קמח

1 כף סוכר חום

קמצוץ מלח

לערבל את החמאה והקמח עם המלח והסוכר עד לקבלת פירורים גדולים. להוסיף את הביצה וללוש עד שנהיה בצק. לכדרר ולשים בשקית במקרר לעשר דקות.

ללוש לבצק, לשטח על תבנית משומנת לשכבה אחידה בעובי של כחצי ס"מ עד ס"מ אחד, לחורר עם מזלג (מונע תפיחה). כדאי להעלות קצת שוליים זה נותן צורה יפה, ולאפות 15 דקות ב180 מעלות צלסיוס.

מלית לימון:

בקערה נפרדת-

2 כפות קליפת לימון מגוררת

2-4 כפות מיץ לימון טרי (אני מעדיפה יותר חמוץ)

1/2 כפית אבקת אפיה

1/4 כפית מלח

2 ביצים

1 כוס סוכר

לערבב את כל המרכיבים, למזוג מעל הבצק האפוי שבתבנית ולאפות ביחד כ20 דקות.

כשהשכבה העליונה מתכהה, להפסיק את התנור ולתת לעוגה להצטנן בהדרגה.

בתיאבון!

כלניות ביער

לצלם כלניות זה מאתגר. האדום האדום הזה, בשמש כמעט בהיר מדי. כמו לצלם אש.
אני מחפשת את הזוית בה הכלנית המצולמת לא תסנוור אותי.
הזוית בה אפשר יהיה להרגיש את הכלניות האחרות שבשטח.
את העדינות של הפרח. הרוך של עלי הכותרת. האור שצומח.
אני נשכבת על הקרקע ומצלמת.
מלקטת מן האדום האדום הזה.
והנה הוא מוגש. כמו נזיד עדשים, אבל מכלניות 😄

בשביל לגדל ניצן אחד צריך כפר שלם של כלניות.

כלנית בוגרת מקבלת את השמש בזרועות פתוחות

גוזל קטן של כלנית. נוצות הבקיעה עדיין לחות מטל הבוקר

צבי ציפורניים

צבי ציפורניים, אמרה אמא ולקחה את ידי בידה.
עלינו בחדר מדרגות בהדר.
ישבנו בתור על כסאות עץ ב"הול".
ההול היה בין הדלת למטבח. מין חדר כזה שכבר לא עושים היום. ספה ורודה מותשת, טלפון חוגה לבן וכבד שכתוב עליו "בזק" ואנשים שמדברים מעלי, קהל ממתינים רוחש ולוחש
צבי ציפורניים צבי ציפורניים צבי ציפורניים.
צבי. ציפורניים.
אני מתבוננת בציפורניים שלי. יש קוים לבנים עליהן. אני נזכרת בציפורניים של סבתא שלי. לי יש קוי רוחב לבנים. לסבתא יש זויות. ציפורניים עם צלעות אורך. אני אשאל אותו על זה.
אישה אחת בחלוק אומרת לנו להכנס.
אני מדמיינת חדר טיפולים עם הרבה מתכת ונירוסטה. הוא כזה מפורסם.
אבל זה סתם מטבח. יש שם שולחן עם מפת שעוונית דביקה של פרחים, וצבי ציפורניים יושב על כסא. אמי מושיבה אותי מולו ופורשת את אצבעותי על המפה הדביקה.
הוא מהנהן לעצמו, מרים את אצבעותיי, בוחן את הציפורניים שלי. הוא בטח יגיד לי מה אני צריכה לעשות נגד הקוים הלבנים, אני אומרת לעצמי בלב.
הוא עוקב עם העט הכדורי הכחול אחרי צורת הציפורן שלי.
אמא מדברת איתו, אני עפה לתוך מפת הפרחים הדביקה. שדה חרציות בורוד וצהוב.
הוא בודק גם את הציפורניים של אמא. ואומר דברים. אני לא שומעת. אני בשדה פרחים.
את לא רוצה לשמוע, אמי מחזירה אותי למטבח עם הצבי ציפורניים.
"היא מבריקה במתימטיקה, יש לה ראש למתימטיקה, והיא תכתוב סיפורים ושירים" מסכם צבי ציפורניים את הבדיקה.
אמא מזדקפת, מודה לו, לוקחת אותי ויוצאת.
ראש למתימטיקה, היא אומרת לאשה בחלוק בגאווה.
אבל מה אני צריכה לאכול נגד הקוים הלבנים, אני תוהה.
טחינה. אומרת אמא שלי.
אוף, אני עונה. אני שונאת טחינה.

#סיפור

בחנות ממתקים בלוינסקי

נכנסנו לאיזו חנות ממתקים בלוינסקי.
הבחור שם שאל אותי
"מה הם החיים"?
אמרתי לו "מה אתה שואל?"
ענה- תסבירי לי איך חיים חיים טובים.
עניתי-
"החיים הם מה שאתה מצליח לחלום ולספר לעצמך שקורה לך. תספר לעצמך תוכניות מפורטות של טוב ואלו יהיו הסיפורים שלך. אתה יוצר את המציאות שלך".
הוא נעמד. הרהר רגע.
18 שקלים, הוא אמר.
שילמתי.
ואז אמר. אני שואל את השאלה הזו כל אחד שנכנס.
וזו הפעם הראשונה שתשובה משנה לי את החיים.
אני זיו, הוא אמר.
אני עינבל, אני אמרתי.
תודה, הוא אמר.
לחצנו ידיים.
יצאתי.

גלידת פיסטוק בתל אביב

יושבת לי לבד ואוכלת גלידת פיסטוק.
לידי עוברות אשה וכלבתה. האשה מציעה לכלבה לשתות מים מהמתקן שנמצא שם. מתקן שתיה לכלבים.
הכלבה שותה ומתיישבת.
אחרי קצת שכנועים מצד האשה, הכלבה מסכימה לקום.
אני מושיטה יד והיא מגיעה, מכשכשת בזנב, כלבה מקסימה וידידותית.
קצת מהגלידה נזלה על השולחן. הכלבה לוטשת מבט. "אפשר לתת לה לנקות את השולחן?" אני שואלת.

בטח, מאשרת אמא שלה.

הנה, קחי, אני מצביעה על שלוליות גלידת פיסטוק והכלבה, עומדת על שתי רגליים, נשענת עם הקדמיות עלי, ומלקקת ביסודיות את הטפטוף.
תודה, אני אומרת לה ולאמא שלה.
הן צוחקות וממשיכות בדרכן.
אני מחייכת ומלקקת את הגלידה שלי.
נוה צדק
14.1.19
תל אביב

בעודך מהלכת

 

בְּעוֹדֵךְ

3.1.2019

 

בְּעוֹדֵךְ מְהַלֶּכֶת בַּיַּעַר

וַיְהִי הַיַּעַר עִיר

ותהא הֵעִיר

עֵרָה

וְאֶת מִתְהַלֶּכֶת ברחובותיה

שׁוֹמֶרֶת צְעָדַיִךְ

נוֹשֶׁמֶת מַהוּתָהּ.

וְאַתְּ שְׁמוּרָה וּבְטוּחָה

וּצְעָדַיִךְ-פְּעִימָה.

 

 

בְּעוֹדֵךְ מְהַלֶּכֶת בָּעִיר

ותהא הָעִיר יַעַר

וְהַיַּעַר-בֵּיתֵךְ.

וְאַתְּ דּוֹרֶכֶת חרשׁ

בּזְּהִירוֹת

עַל חֲלָקוֹת הָעֵשֶׂב הַמְּנַצְנֵץ

עַל סְלָעָיו, בֵּין שְׁבִילָיו

אַתְּ בְּטוּחָה וְשֶׁמּוֹרה

וּצְעָדַיִךְ-נְשִׁימָה.

וַהֲיִי תָּמִיד

נוֹשֶׁמֶת וּפוֹעֶמֶת

יַעַר.

iw1_5892

כדור בדולח

אני נכנסת לחנות ניו אייג׳
ודבר ראשון מסתלסל אלי ריח הקטורת.
הוא דחוס בבישום שמזכיר לי את הודו, אף שמעולם לא הייתי בהודו.
הקירות לבושים מדפי עץ חשוף, מלאים עד שובע בפיות, מזרקות, טארות וספרי מודעות.
גוף ונפש לנצח,
אתה יכול לרפא את חייך,
אמנות המיתה של אושו
ולצידה הקלפים של אושו, במארז שחור חגיגי.
כמו ממתקים צבעוניים באמצע, אני מוצאת את האבנים היפות במבצע. אחת בעשרה שקלים אבל 5 ב12.
אז אני מלקטת לי טייגר איי, ולאפיס לאזולי, קוורץ סגול, קוורץ ורוד (המוכרת אומרת שזה טוב להנקה) ואבן אחת של זהב השוטים כי אמנם אני לא שוטה אבל המבנה המתכתי קורץ לי.
מאחורי המוכרת, על קטיפה סגולה, מונח כדור בדולח גדול.
אני לוטשת בו מבט ומבינה
שגם הוא לוטש בי.
כמה עולה הכדור, אני שואלת.
הרבה. היא עונה.
ובכל זאת?
מאה שקל, הגדול.
יותר עדיף לך הקטן. זה בחמישים.
אני מוציאה שני שטרות של 50, מפזרת את האבנים בחזרה לתאים שלהן
ויוצאת עם כדור לגילוי עתידות במאה שקלים.
מאוחר יותר יספר לי הכדור שבחרתי היטב, ואראה את העתיד לי מקופל בתוכו כבביצת דרקון.
אבל באותו הערב, ארזתי אותו בשקית קטיפה סגולה והשכבתי אותו לישון.
כל הלילה חלמתי עתידות.

ובבוקר

התחיל העתיד.

יער

כשאני צועדת ביער
כל החושים שלי נפרשים
האור פועם בליבי
מקצב של שמחה
ריח האדמה הלחה
מצמיח שורשים בנפשי
אני רואה את היער חי
היער רואה אותי חיה
ובמצלמה שבידי
אני מלקטת פיסות יער
לתת בהן אותות
של שמחה.

לראות את היופי

לנשום את האדמה

לפעום את הנהר

לעטוף אותם במתנה.

כזו חוויה זו תיהיה

דמיינו לעצמכן.

16.7.19 עד 23.7.19

Green Eden

קרואטיה.

סדנת צילום טבעי


לפרטים נוספים, כיתבו לי

מרק פטריות ותרד

אחרי שעת ליקוט ביער המכושף

בו נאספו בהרבה תשומת לב ואהבה

קמצוץ זנב נטופה עריבה

חמש קמרונית אדמדמה

והרבה תמונות של גשם ואור נוטפי הזהבה

להכין סיר נחמד למרק מכושף:

לטגן בצל

ועלים נחמדים

סלק בר, חוביזה, חומעה

על 2 כפות שמנזית

או כף גדולה חמאה.

לחכות עד שהעלים יצטמצמו

(זה קסם כזה)

ואז להוסיף מים רותחים.

לבשל עד שנמאס. חמש או עשר דקות לכל היותר

להגיד אברא קדברא

ולהוסיף פטריות.

אם יש בידי קמרונית אדמדמה

הקסם יתרחש

והיא תהפוך לסגולה.

שאר הפטריות לא. וזה טעים גם עם שמפיניון. מה שיש בבית. זה רק ענין של דמיון.

לבשל על אש קטנה חמש דקות אולי. להמליח. ולעדן עם שמנת קוקוס או שמנת מתוקה רגילה.

מלח ופלפל לפי הטעם.

בתיאבון.

סל ליקוט

קמרונית אדמדמה

מרק תרד ופטריות עם קמרונית אדמדמה

לאכול.

מנה מכשפת.

לבריאות.

עינבל

פרפרי עלים

iw1_3071iw1_3134
חברתי – נטע בן דוד, הלחינה את השיר שלי

הַפַּשְׁטוּת שֶׁל הָעֵשֶׂב
שִׁירַת הֶעָלִים
קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ רַכּוּת
כְּמַגָּע הַגַּלִּים

עַנְנֵי רַקָּפוֹת
פרפרי עָלִים
רוֹקֶמֶת אוֹרוֹת
בֵּין שָׂדוֹת וכרמים

וַאֲנִי בֵּינֵיהֶן
כְּמוֹ פֵיָה עַל תַּלְתַּל
מְצַלֶּמֶת צוּף טַל
וְכָל מַכְאוֹבַי
צָנַח לוֹ זַלְזַל.

 

IW1_3133_01

הפשטות של העשב

הַפַּשְׁטוּת שֶׁל הָעֵשֶׂב
שִׁירַת הֶעָלִים
קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ רַכּוּת
כְּמַגָּע הַגַּלִּים

עַנְנֵי רַקָּפוֹת
פרפרי עָלִים
רוֹקֶמֶת אוֹרוֹת
בֵּין שָׂדוֹת וכרמים

וַאֲנִי בֵּינֵיהֶן
כְּמוֹ פֵיָה עַל תַּלְתַּל
מְצַלֶּמֶת צוּף טַל
וְכָל מַכְאוֹבַי
צָנַח לוֹ זַלְזַל.

עינבל
18.11.18
(איזה תאריך יפה!)
#שיר
#צילוםפיות
#נובמבר
#חניתה

קאסט תלבושות תקופתיות

https://www.facebook.com/plugins/post.php?href=https%3A%2F%2Fwww.facebook.com%2Fmedia%2Fset%2F%3Fset%3Da.10156770559684438%26type%3D3&width=500תמונות מקאסט תלבושות היסטורות שהשתתפתי בו באייקון 2018 שהיה בתחילת אוקטובר- באלבום המצורף.

LifeBook 2019

🍊 בתחילת אוקטובר הצטרפתי למין כנס אונליין של אמנות, יצירה, נשימה והתפתחות אישית. מיינדפולנס, הם קראו לזה.

צילום: תמרה לאפורט

בכל אופן ממש התלהבתי ונהנתי ליצור ולהקשיב לראיונות בין תמרה לפורט לאמנים שם.

כל יום במשך 14 יום התפרסמו שני ראיונות ושתי הדרכות שנלוו אליהן.

התנסתי בטכניקות חדשות וישנות, בשיטות לאיוורור רגשות ומחשבות, וממש ממש נהנתי.

במקביל, כל הזמן רץ פרסום ללייףבוק, שמתחיל בינואר, ויכיל שיעורים ארוכים יותר אונליין שיהיו זמינים למנויים.

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10156939355931133&id=660441132

ידעתי שארצה להרשם לזה, ובמקביל נכנסתי לכל ההגרלות שהיו למורות בקורס- בכדי לקבל מנוי חינם.

הנה כמה מתהליכים והיצירות שלי במהלך הכנס:

לקראת סוף הכנס קיבלתי הודעה פרטית ממלאני ריברס שזכיתי במנוי חינם לקורס השנתי!

סיפרתי לכולם בבית (אף אחד לא הבין על מה אני מדברת) והתלהבתי (עדיין) מאוד.

ממילא תכננתי להרשם (100 דולר ההרשמה המוקדמת אחרי ההנחה) אז בכלל זכיתי!

מלאה בתודה ליקום שמסדר לי שנה עם חיזוק לתחום היצירתי שבי!

עינבל

חופשה בכרתים

מסכמת שבוע בכרתים, באזור רתימנו.
לקחנו חופשה דרך בליק, שכללה טיסות-העברות-מלון בחצי פנסיון
הכל היה מצויין ממש, מיקום מעולה, האנשים שפגשנו היו חמים ונעימים.

באוטובוס למלונות מהשדה, היה מדריך ישראלי שהעביר דף עם פרסום לטיולי יום שהם עורכים בתשלום סביב 50 אירו למשתתף. התלבטתי מאוד אבל בסוף ויתרתי והחלטנו שנישאר בסביבה של המלון והעיר הסמוכה ונהנה מטיולים רגליים, ים, והעיר המקסימה.
אני מברכת על ההחלטה הזו. ככה גילינו את שכיות החמדה של העיר בנחת ובקצב שלנו.
מסקר טעימות שערכתי, הגלידריה הטעימה ביותר היא זו שבתמונות…

היא נמצאת בכניסה הדרומית לעיר העתיקה ליד הקשת. מחיר כדור הוא 1.8 יורו בכל הגלידריות.

אז לכו על הכי טעים. או שתעברו ותטעמו עד שתגיעו לטעם שלכם. לא לשלם לפני שטעמתם ואהבתם.

יש למשל באותה פינה גלידריה נוספת. טעמתי את הפיסטוק שלהם והיה לו טעם של גלידות פלדמן. נוט מיי קאפ אוף . ביקשתי לטעום עוד טעם- סורבה תות והמוכרת סרבה. אז על פי טעם יחיד הגעתי למסקנה שזו גלידה לא טעימה ושגם לא נחמדים שם.

בסיורים בעיר ובסביבת המלון פגשנו סוכנויות שמוציאות טיולי יום לסביבה. אותם מסלולים כמו שהציעו לנו בקווי חופשה באוטובוס למלון. רק שבמקום 49 יורו לבנאדם, 6-12 יורו גג. ההבדל שהסיורים הללו עם הדרכה באנגלית ולא בעברית. אישית- נראה לי שעדיף באת לצאת בסיור תיירים מכל העולם. זה הופך את הסיור עצמו לחוויה חוצלארצית בפני עצמה.

באותו עניין, התארחנו במלון אקווילה רתמינו ביץ׳ והיו בו תיירים מכל העולם.

ישבתי וציירתי מול הים. איזו מרפסת נפלאה זו היתה. בלילה נרדמנו לצלילי הגלים.

למלון יש תוכנית ספורטיבית ואמנותית כל יום, שמתפרסמת על לוח ליד חדר האוכל.

הצטרפתי לפעילות חץ וקשת שהיתה נחמדה, ואחותי ואמי היו בפעילויות נוספות.

בערב יש קונצרטים והופעות בכל מיני מקומות קבועים במלון- רחוק מהחדרים שלנו. אז הרעש לא הפריע אבל אפשר היה לשבת ולהנות מהמוזיקה.

האוכל היה מטריף. לא כשר. מגוון ענק. אני עם תזונה מאוד סלקטיבית ותמיד מצאתי מה לאכול.

בבוקר המשקאות כלולים. בערב הם בתשלום, גם המים. אנחנו התכוננו והבאנו בתיק בקבוק מים מינרלים (0.3 יורו במינימרקט מול המלון, אגב המזכרות שם זולות והצוות שם מקסים מקסים) ושתינו ממנו.

החוף נהדר, ויש כמה בריכות שחיה והרבה מרחבים לטייל בהם. רק להצטייד בציטרונלה נגד יתושות כי היתושות ברתימנו שמו פס על סנודיי.

ברתימנו. מחוץ לעיר העתיקה. מאפיית מיתוס. לא לפספס, בעיקר בגלל הארנב של אליס והדרקון בדשא.

ליד המינימרקט שמול המלון יש קפה וגלידה מצוינת. מחלב כבשים ועיזים.

הקפה במלון היה היחיד שהיו לי תלונות עליו. לא טעים.

אז ממול למלון שתיתי קפה מצוין, וגם בלמונוקיפוס, מסעדה מקסימה בצל עצי לימון ורימון בסמטא ליד המסגד הגדול בעיר רתימנו.

שירותים:

בכל בית קפה ומסעדה.

המסעדות בנמל לא נותנים להשתמש בשירותים אם לא יושבים שם. האוכל לא משהו. שילמתי 8 יורו לצלחת ירקות קלויים מאכזבת מאוד. גם הקפה היה מתחת לכל ביקורת.

לעומת זאת באמצע הגן המוניציפלי יש בית קפה טעים ונעים והם נותנים להשתמש בשירותים גם בלי לקנות שם. הגן נמצא ממש ליד תחנת האוטובוס (1.3 יורו מהמלון לעיר).

קניתי שם גלידה (טעמתי קודם) שאלתי מאיזה חלב. וככה הלכה השיחה:

ש: איז איט קאו מילק?

ת: נו. נו קאו.

ש: איז איט גואוט מילק?

ת: נו. נוט גואוט.

ש: שיפס מילק?

ת: נו. נו שיפ.

ש: סו, סויה מילק?

ת: סיפ מילק.

אני: ???

ת: סיפ.יו נואו. לייק גואוט. ויס הייר.

אני- שיפ?

הוא- נו. נו שיפ. סיפ מילק.

אני- אוקיי. אפחריסטו (- תודה ביוונית).

אז אכלתי גלידה מסיפ מילק. היה טעים. לקחתי פיסטוק. הטעם שאני טועמת בכול הגלידריות. לאחותי קניתי סורבה תות טעים. עוד טעם שאני טועמת תמיד.

לסיכום?

חופשה בת חמישה ימים ברוטו. נהדרת. עם אמי ואחותי. פינוק אדיר.

תודה!

רגע בחוף הים

איכשהו זה תמיד קורה לי כשאני מצלמת שקיעה.
באיזשהו שלב הים מציף בדיוק את הנקודה שאני עומדת עליה ואני מצידי מתעקשת על הפריים שלי ואז המים מרטיבים אותי עד הברכיים במקרה הטוב ועד הפופיק במקרה הפחות טוב ובכל מקרה אני לא בורחת, רק מייצבת את המצלמה ומצלמת.

צילמה: נתנאלה קארו סיגל

תמונות מהרגע הזה תמיד יוצאות הכי מטריפות ביופיין.
מצרפת את התמונה שצולמה ברגע הזה של ההצפה.

מסקנה?

גם כשהתנאים משתנים, כביכול לרעה,

והים הולך, כאילו נגדך

הכל לטובה.

צריך רק פרספקטיבה בכדי לראות.

חרא

חרא, נהגת המונית שלקחנו למלון מהעיר העתיקה, אמרה שפירוש השם שלה, Χαρα
הוא שמחה, אופטימיות, אושר גדול.
היא התפלאה שהיה לנו כה קל ללמוד לבטא נכון את השם שלה,
ואמרה שכשאני אומרת חרא זה נשמע כאילו נולדתי בכרתים.
לא גילינו לה למה אנחנו יודעות להגיד חרא.
היה לנו יום חרא
אבל ביוונית.

תרגיל: ציור עלים

הצטרפתי לשבועיים של ריפוי והשראה (פתוח ללא תשלום עד ה15.10.18)

כאן

https://www.willowing.org/life-book-creativity-wellbeing-summit/

ואחד התרגילים היה לצאת לטבע, לאסוף קצת עלים ולצייר אותם כמה שיותר ריאליסטי.

הנה התוצאות שלי

אלו העלים (עץ הקינמון מתחיל שלכת)

ואז התחלתי לצייר

ולצבוע עם צבעי מים

עד שהייתי מרוצה מהתרגיל.

אני ממליצה בחום לעשות זאת. תרגיל שמאפשר חיזוק מיומנויות העתקה וצביעה, אין פה ממש יצירתיות, אבל זו מיומנות מספקת.

גם כתרגיל עם ילדים.

תרקדי כאילו אף אחד לא רואה

נכתב ב21.9.2015

הפרשנות שלי לשיר תרקדי כאילו אף אחד לא רואה:

תרקדי כאילו
לא מפריעה לך הבטן
כאילו את לא מפחדת שרואים
שאת לא באמת בקצב
כאילו הידיים שלך והרגליים שלך שומעות את המוזיקה
ואת לא מפחדת ליפול
ולא מפריעות לך הסיגריות וריח האלכוהול.
תרקדי כאילו אין מחר
ולא תצטרכי לחפוף מיליון פעם בשביל להוציא את הסירחון מהשיער
את יודעת מה, תעזבי
זה לא שווה את זה.
תישארי בבית ותרקדי מול האקס בוקס.

(התמונה מלפני שבוע)

בפעם הראשונה שראיתי גבר לא נימול

בפעם הראשונה שראיתי גבר לא נימול, התבוננתי באיבר בהפתעה, ואז צחקקתי קצת,
ואז קראתי לחברתי רותי ושתינו בחנו ביחד את העניין,
וזה היה מעניין מאוד.
אחרי כמה דקות של חקר והתבוננות וצחקוקים,
הצטרפה אלינו אשה מבוגרת.
ראשית היא התבוננה בנו בשקט.
אחר כך היא נעצה בנו מבטים כועסים.
ולבסוף ניגשה וזעפה והניעה את ראשה לשלילה.
לבחור, אגב, לא נראה שהפריעה כל תשומת הלב.
אחרי הכל כמה יחס מקבלת הרפליקה של "דוד" במוזיאון לאמנות בסנט פטרסבורג?

נופים בחניתה

20170302_113546259279104.jpg20180318_180441-41001538180.jpeg20180806_0707561366005343.jpg20180806_0708292049874052.jpgקיבוץ חניתה חוגג השנה יום הולדת 80.

העליה לקרקע היתה ב 21 לחודש מרץ, 1938.

בחגיגה הגדולה, עם הצגה נהדרת וריקודים, שימש צילום המדרגות לגן עדן שלי, כתפאורה מוקרנת (בתודה לאיציק אלישע )

כמה ימים לאחר מכן, בפתיחת התערוכה הקבוצתית "נקודת מוצא" בגלריית גבול בחניתה, נדברנו מעין כהן ואני על לוח שנה חניתאי שיכיל נופים חניתאים מובהקים.

תוך שבועיים בערך, והרבה השקעה ומחשבה- יצא הדבר לדפוס.

הנה מקבץ של צילומים שלי, שחלקם התאסף עם עבודות של צלמים נוספים ל"לוח שנה חניתאי".

 

המדרגות בין "גן עדן" לתצפית לים.

 

מוזמנים לביקור בגלריית גבול בחניתה

ושתהא שנה טובה

עינבל

הולנד

גלויות

כשהייתי ילדה, הרבה לפני עידן הגוגל והאינטרנט, אספתי גלויות של מקומות יפים בנכר.

סבא וסבתא שלי תמיד שלחו לי גלויות מכל עיר וכפר שהיו בהם בחו"ל.

היו לי גלויות מקנדה, שוויץ, אמריקה ועוד.

לרוב הגיעו הגלויות לפני שהם חזרו, אבל עם השנים התהפך הסדר וקודם הם חזרו ואחר כך הגיעה הגלויה.

שלום לענבל נכדתנו האהובה,

אנחנו מבלים באלפים.

נשיקות ודש להורים

סבתא וסבא.

עם הכתב היפה של סבתא, עם השם שלי בנמען, ועם נוף מרגש של חוצלארץ. הר מושלג, בקתת עץ קטנה, עצים וריח של חו"ל.

תמיד ביחד עם הגלויה היה מגיע איזה ניחוח של מקום אחר. אויר קר, מבושם בחוצלארץ.

גם אם הגלויה הגיעה אחרי שהם כבר חזרו היה הריגוש אותו ריגוש. אפילו יותר. ככה הייתי מצלצלת מיד לסבתא וסבא בשיחה מקומית (שיחת חוץ לארץ היתה יקרה ומותרת רק בימי הולדת) ומודה על הגלויה.

החברות שלי הכירו את אוסף הגלויות שלי.

היינו יושבות יחד וחולמות.

על אלפים מושלגים, על בקתות מעוטרות גרניום, על אגמים קנדיים עם השתקפויות של עצים תמירים.

אנשים סמוקי לחיים, וריח. ריח של חוצלארץ.

בחופש בין כתה יא ליב, נסעה חברתי הטובה אודליה להולנד.

והבטיחה לי גלויה. לאוסף.

אודליה חזרה כבר ואמרה ששלחה לי משם גלויה.

בקוצר רוח חיכיתי לגלויה מהולנד. השתוקקתי לראות מה יפה ההולנד הזו.

דימיינתי את הגלויה.

האם יהיו בה שדות של צבעונים רו צבעוני בודד על רקע תחנת רוח?

האם תחוג בה נערה לבושה בתלבושת מסורתית, וקבקבי עץ לרגליה?

האם תיהיה שם תעלה ולאורכה תחנות רוח המשתקפות במים?

חכי, חייכה חברתי הטובה.

חודש אחרי תחילת הלימודים הגיעה הגלויה.

קודם הסתכלתי על הצד הכתוב. כי ככה מתחילים. שומרים את הנוף לסוף.

עינבל חברתי האהובה,

אני מבלה עם המשפחה בהולנד.

חיפשתי לך גלויה מיוחדת ומצאתי.

מקווה שתאהבי אותה.

נתראה בארץ.

לא הצצתי בצד השני. חיכיתי קצת. הרי חיכיתי חודשיים לגלויה.

בינתיים פתחתי את אלבום הגלויות שלי.

ואז, נכנעתי לסקרנות והפכתי את הגלויה מהולנד לצד המצולם.

שם היתה הכותרת המתארת את התמונה. הולנד ביי נייט.

הולנד בלילה.

מלבן שחור קידם את פניי, וכל מה שדמיינתי שיהיה שם, קבור תחתיו.

ביי נייט.

אה.

זה מצחיק. אז תצחקי.

30.8.18