London- day 4

לפנות בוקר השכנים שלנו לקומה ארזו ויצאו, לא לפני שהקימו המון המון רעש והבנתי עד כמה הקירות בין החדרים דקיקים. התקשרנו בשש לקבלה. ידענו שאין מה לעשות, אבל בכל זאת הייתי חייבת להתלונן שכן מארבע וחצי עד שש לא היה לנו רגע שקט מהשכנים.

האיש בקבלה הבטיח שזהו, הם עושים צ'ק אאוט היום, אבל גם הבטיח שיפצו אותנו. קיוויתי שהפיצוי יכולל חדר עם נוף נחמד ולא גדר ורודה של שיפוצים, ללילה האחרון שלנו כאן.

השתוקקתי לחלון עם זריחה או שקיעה. משהו כזה. אני והחלומות הצילומיים שלי..

ארוחת הבוקר החביבה עלי היא אגג בנדיקט על תרד. ניסיתי כבר את שאר התפריט והתיידדתי במיוחד עם הביצה העלומה, רוטטת לה בתוך עצמה, על מצע טעים של תרד מאודה בחמאה, עם רוטב הולנדייז צהוב וחמצמץ. כל זה מוגש על "סלט" שכולל בדיוק חמישה עלעלי רוקט. סלט, אמרתם?

ביצה עלומה על תרד

יצאנו בנחת לדרך לכיון הבריטיש מיוזיאום. אפשר להזמין מראש סיורים של 90 דקות דרך הדברים החשובים של המוזיאון.

זו נראתה דרך יעילה לעבור דרך רובו, ואח"כ לחזור למה שהכי מעניין.

הסיור עולה 12 פאונד לאדם, וצריך להזמין מקום מראש כאן

ירדנו מהכרמלית בככר ראסל,

עברנו דרך גינת ראסל ומלון ראסל

שנמצא כבר שנתיים בשיפוץ אבל פעם מזמן, לפני שנתיים וחצי, התארחו בו האיש והבת לטיול בת מצווה.

המבנה נראה מרשים מאוד. ובשיפוץ מאוד. ודי ברור לנו שכאשר יסיימו, הוא יהיה הרבה מעבר לתקציב שלנו. אבל מותר להתלהב.

ככר ראסל הופיעה באחד הפרקים של שרלוק (שרלוק וג'ון ישבו על ספסל ודיברו) אז שמחתי לעבור דרכה ולהרגיש את הסתיו.

חצינו את הככר והגענו לרחוב שבו המוזיאון. רגע לפני המוזיאון הבחנתי בחנות סקוטית.

כמעריצה שפויה למדי של

Outlander,

נכנסנו לחנות ושאלתי על הדוגמא של שבט פרייזר.

ראיתי צעיפים וכובעים ועניבות בהון תועפות פאונדס וויתרתי על התענוג (שפויה, אמרתי) אבל צילמתי עוד קצת מהחנות ומאווירת ההילנדס.

שהעניקה נגיעות סקוטלנד בטיול שלי.

הכניסה לבריטיש מוזיאון השתנתה ממה שהיתה בעבר. ההתראות הבטחוניות גרמו להם לנתב את המבקרים בתור ארוך לתוך אוהל בדיקה, בו עוברים אחד-אחד, ומניחים את התיק ופותחים מול איש ביטחון.

הש"ג גם מתשאל אותך ומתנצל התנצלות חביבה על הבדיקות. בעודו מתנצל ושואל מניין אני, שמע שישראל. התרגש השומר, ואמר- אז את רגילה לכל הבדיקות האלו? ואמרתי- כן, אני מודה לכם על הבדיקות האלו. אותי זה מרגיע. סיימנו את הבדיקה בכמה מילים חביבות ומפתיעות מצד איש הביטחון. "להתראות! הוא קרא אלי בעברית" ואז- "תודה, שלום, מזל טוב!"

ככה. כל העברית על רגל אחת. חייכתי אליו ועניתי "תודה, שלום!"

בפנים התפעלתי עמוקות מהארכיטקטורה המרשימה

ומארוחת העשר הטעימה שערכנו בקפיטריה שם. שוקו עם קצפת ועוגת שורטברד מצויינת.

מצאנו את הסיור. קיבלנו אוזניות. ופגשנו את המדריכה.

פנסיונרית חביבה וחובבת ארכיאולוגיה והיסטוריה, ובריטית גאה בכל רמ"ח איבריה.( כנראה שזה חשוב, כשאת מדריכה סיור של שעה וחצי במוזיאון השוד הבריטי הגדול.)

כבר אמרתי שאני לא מטורפת על מוזיאונים? אמרתי. אבל במקרה הזה- נהנתי מ70% אחוז מהסיורים. שוב, המון עמידה. המון. זה החלק שלא נהנתי ממנו. אבל ההסברים היו מרתקים. הכי אהבתי את האזור היווני והאזור השומרי (פרס-בבל). למדתי על הדברים האלו בארכיאולוגיה, אבל לראות אותם? התרגשתי מאוד מאוד. כל כך התרגשתי שלא צילמתי. מה שמוכיח שבאמת הייתי עסוקה במחשבות ארכיאולוגיות והיסטוריות. אין ברירה. אגיע לשם שוב. לגעת בעבר. כמעט. איפה שלא כתוב "אסור לגעת".

בחלק של הפנתיאון הכי התרגשתי. הסיפור היה שהם הצילו את הפנתיאון מפצצה בכך שאספו את כל האוצרות שלו אליהם לבריטיש, אחרי שנפגע קשות במלחמה"ע השניה. או לפני. לא סגורה על זה. כנראה לפני. למעשה, אלמלא היו הבריטים גונבים את כל קישוטי הקיר של הפנתיאון אליהם לפני המלחמה, לא היה שורד העושר הזה. כי הפנתיאון הופצץ במלחמה. איזה מזל. בלי ציניות. באמת.

בעצם, רוב האוצרות שאצרו הבריטים במרחבי האימפריה הבריטית לתוך המוזיאון הזה, לא היו שורדים אם היו נשארים בארץ מוצאם. ציטוט של המדריכה.

ואני נזכרתי בכל מיני דברים שיש העתק שלהם אצלנו במוזיאון רוקפלר ובמוזיאון ישראל, כי המקור נמצא בבריטיש מיוזיאום. ונזכרתי גם שזה לא באמת משנה אם זה המקור או ההעתק. העיקר- הסיפור שמאחורי זה.

בכל אופן, אחרי 90 דקות כאבו לי הרגליים פחד, והייתי חייבת לאכול משהו, וזכרתי מין מעדניה פינתית בקומה השניה שנראתה לי טעימה. היא באמת היתה טעימה מאוד. השעה היתה אחת וחצי והיה מצוין. כולל הישיבה. הישיבה עצמה היתה גולת הכותרת של ההנאה.

מעין פוקצ׳ות כל טוב כאלו

בתוכנית המקורית, אחרי הבריטיש מוזיאון תכננתי לנסוע לקובנט גארדן, אבל בפועל הרגליים שלי היו גמורות, השקיעה התקרבה והתחשק לי… להסתובב באוקספורד וללכת לפרימרק. מה לעשות, זה היה יום כמעט אחרון וידעתי שאני רוצה לקנות מתנות לנוער הביתי ופרימרק זה מקום מצוין למתנות בעיני.

בדרך לפרימרק עצרנו בארל קורט בשביל לבקר את הבית השני שלי. הטארדיס.

היה נחמד לראות אותה. לצערי לא היה לי מפתח והיא היתה נעולה. ידעתי שהיא גדולה יותר מבפנים.

בפרימרק מצאתי פיג'מות הארי פוטר לילדים, וכל מיני קשקושים. זו לא היתה הגזמה פראית מבחינת העלויות, וגם התור היה סביר לחלוטין .

וחזרנו למלון לנוח קצת לפני שנצא לאכול ארוחת ערב בככר פיקדילי, באיטלקית של ג'יימי אוליבר. בדרך למלון היו צבעי שקיעה נהדרים.

ובמלון חיכתה לנו הפתעה. העבירו אותנו לחדר בעליית הגג. חדר יפהפה, מרווח, עם נוף מטריף לשקיעה. נוף!

לצלם! בול מה שרציתי…

לאיטלקית של ג'יימי לא הזמנתי מקום.

בכלל, הלכתי על ספונטניות. נכנסנו, ביקשנו לשבת, נתנו לנו לחכות רבע שעה ליד הבר וקראו לנו לשבת. היה מצוין!

הרחובות בלילה מארים בקישוטי חג מולד מרהיבים, ונגן חמת חלילים מחריש אזניים הסכים שאצטלם איתו כסיום סקוטי משמח ליום הזה.

לילה טוב!

לונדון בחמישה ימים – היום השני

בבוקר היום השני שלנו, קמתי, כרגיל, בשש וחצי לפי שעון ישראל. מה לעשות, השעה היתה 4 וחצי בלונדון.

הייתי רעבה, אז אכלתי את העוגיות הנחמדות בפינת התה הנסתרת שבארון (חדר קטנטן, בארון מסתתרת פינת התה, וקצת מקום לתליית בגדים, וכספת. ואיכשהו- גם רוח קרה. אולי זו היתה ארובה. אולי זו עדיין)

העברתי את השעות עד אור הבוקר בתכנונים ומחשבות. כך גיליתי שההזמנה שחשבתי שהזמנתי ל sky garden לשעה 9:30,

הזמנתי בטעות ל11:30 וזו גם השעה אליה הזמנו כרטיסים ללונדון איי.

אז נכנסתי לאתר של סקיי גארדן וביטלתי. מזל שזה חינמי.

בשבע כבר היה מעט אור, אז יצאתי החוצה להסתובב סביב גינת אקסקלטון

וקצת מאוחר יותר (אחרי ארוחת הבוקר- גם הצלחתי להכנס אליה קצת)

ולרדת במורד רחוב וורוויק ווי warwick way

waitrose

בשביל לקנות פירות יער וקצת חסה לפיקניק.

אחרי ארוחת הבוקר המפנקת, וסיבוב בכייף בין החנויות בתחנת ויקטוריה, נסענו בטיוב לכיון הלונדון איי.

היה קר. מאוד. ואפור. ולא היו הרבה אנשים, יען כי מזג אויר מכוער, כך אמרו. nusty weather/ ugly weather/ אבל עבורנו- beautiful weather. כמה כבר אפור רואים אצלנו? ועוד כזה אפור, מלא ביניינים של הוד והדר, ואוטובוסים אדומים שמכניסים קצת צבע?

עמדתי לי שם על הווסטמיניסטר ברידג' והתפעלתי עמוקות. האיש שלי עמד לידי והתפעל עמוקות מעצמו, שהתעקש לקחת אותי ללונדון כי כבר שנתיים שהוא רוצה ואני מסרבת. סופסוף הסכמתי.

כשמזמינים כרטיס משולב ללונדון איי ומאדאם טוסו, תוסיפי כמה שצריך בשביל כניסת vip

רק מראים את הדף המודפס לשומר- והי-הופ- נמצאים בקרונית. בלי תור!

הקרונית מחוממת, וביחד עם עוד כמה תיירים יש הזדמנות למבט על. התמזה חומה ומלאה בוצה ארוכת שנים, ומזג האויר הנאסטי לא נוגע בנו. חללית.

דרך העננים, האור מראה את לונדון כפי שהיא באמת נראית במזג אויר כזה

ואני מתרגשת לי.

זה גם הזמן לפיקניק פירות יער

וכמו הביטוי "הצבא צועד על קיבתו" ככה אני- עכשיו התמלאתי מרץ ואנחנו מתקרבים לרציף. יש 30 שניות בערך לצאת מהקרון הנע, אחרינו נכנס צוות ניקוי ושאיבה, ומיד אחריו- עוד 6 בני מזל לסיבוב.

בחוץ, מחוץ לקרונית, שוב קר וגשם דק צולף בפנים. הפסקת פיפי במשרדים של הלונדון איי. שמנו לב, שיש מעט מאוד מקומות מסודרים לפיפי. לא בכל תחנות הטיוב יש. יש כאלו שבתשלום- שווה לשלם. בתחנת הולנד פארק, למשל, יש תא בודד ומפחיד למדי, קלאסטרופובי מאוד. אבל כשצריך- אז צריך.

ברוב בתי הכלבו והחנויות אין שירותים ציבוריים. יש רק לעובדים. במזללות אין. במסעדות יוקרה יש- אבל רק בתנאי שאתה יושב שם. אלו היו 20 שניות על שירותים.

ואז ראיתי את השחפים. עצרתי לדבר איתו

אחר כך היתה שם התקהלות של יונים, שחפים שונים ואנשים שזרקו להם אוכל. היה שמח.

והלכתי לחפש את המיקום המושלם לצילום הביג בן, שלמרבה הצער היה בשיפוץ, אבל עדיין הפיק תמונות יפות.

big ben view

הטיילת לאורך התמזה, בצבעי שלכת

אבל באמת שהיה לי לא נעים בחוץ היפה הזה, ולא רציתי לטייל לווסטמיניסטר אבי, אז חתכנו לכיון מאדאם טוסו (טיוב, בייקר סטריט- שלום שרלוק- מאדאם טוסו במסלול המהיר)

כמעריצים של שרלוק, התחנה הזו שמחה אותנו מאוד. במאדאם טוסו הרשתי לעצמי להתלהב לגמרי

הצטלמתי עם כל גיבורי התרבות שלי

איינשטיין, פרדי, וספיידרמן

אבל הכי כייף היה למצוא סנסיי שרק להתאמן איתו

בקאטה היאן יונדאן, מחגורה ירוקה לכחולה, יש קטע שבו תופסים מישהו בשתי האוזניים ומכניסים לו ברך בסנטר.

בצורה שבה הייתי עושה את זה בעבר, צחק עלי המורה שלי שאני תופסת את שרק.

אז כשראיתי את שרק… המשכתי כבר.

אחרי מאדאם טוסו הנהדר, הלכנו לאכול משהו.

וחזרנו לקיימברידג' קיטשן סטריט לארוחת ערב גורמה שכללה סיידר חם ולאכוהולי. סיום מושלם!

this is where the magic happens – כתוב מעל המטבח הפתוח של המסעדה

לילה טוב,

עינבל