זה היה רעיון לנסות. להשתמש בקאטלבג, מכשיר שמשמש לחיתוך ויצירת כרטיסי ברכב בשביל להעביר את ההדפס מהחותמת שגילפתי בלינולאום אל הנייר. האתגר: הדפס בשני צבעים.
נניח שהיינו יכולים לברוא. כל דבר, כל רעיון. הבריאה היתה במילים. ויאמר אלוהים… בריאה בעזרת דיבור, מילים.
איך אפשר לברוא מה שעוד לא קיים? הרי אין מילים לתאר את מה שטרם נברא?
כל דבר שיש לו מילים כבר קיים, גם אינו קיים. כלומר, החלקים שלו קיימים, רק לא יחד. חיבורים, יצירת יצורים חדשים מחיבורים.
חתול פיל. כמה ואריאציות יכולות להיות לחתול פיל ואיך הוא עשוי להראות?
ומה לגבי טעויות? הלא האבולוציה מבוססת על טעויות. מה אם במקום חתול פיל, נבקש חתול אלמנט?
יאמר אלוהים element cat ? כי אז יווצרו יצורים חדשים, אחרים לגמרי, חתולי יסודות (אויר אש אדמה ומים?) ומהם התכונות של חתולי היסודות? מה הסיפור של כל חתול וחתולה? מה הכוח שלהם? מהם החולשות? איך הם מתרבים?
זה חתול אלמנט האש. כדי להתרבות, הוא חייב חושך מוחלט עם להבה בודדת של אש. שני חתולי אש צריכים לנפנף בזנבם מעל הלהבה והופ, פורצת להבה מקצה הזנב. כשהלהבה מתנערת ונופלת אל רצפת המערה, מתהווה שם חתלתול אש צעיר. אם הלהבה מתנערת ונופלת אל הבריכה הטורקיזית שבאמצע המערה, נוצרת חתלתולה של אש ומים. היא יכולה לבחור אם היא של אש או של מים.
זה חתול אלמנט האש. כדי להתרבות, הוא חייב חושך מוחלט עם להבה בודדת של אש. שני חתולי אש צריכים לנפנף בזנבם מעל הלהבה והופ, פורצת להבה מקצה הזנב. כשהלהבה מתנערת ונופלת אל רצפת המערה, מתהווה שם חתלתול אש צעיר. אם הלהבה מתנערת ונופלת אל הבריכה הטורקיזית שבאמצע המערה, נוצרת חתלתולה של אש ומים. היא יכולה לבחור אם היא של אש או של מים.זו חתולת אויר ואש.
זו חתולת אויר ואש.
זו חתלתולת אש ומים. הבחירה בידה.
חדוות הבריאה, בריאה בעזרת מילים, מציפה אותי כעת.
איך?
ומה עם זכויות יוצרים? בדקתי את זה. כל הזכויות על היצירה שנוצרה מהמילים שלך הן של יוצר המילים. כלומר, כמו אלוהים. המילים שלך, הבריאה שלך, הבוט הוא רק הכלי להפקת היצירה. אני רשאית להדפיס ולפרסם ולעשות כל העולה על דעתי מחתולי הפילים שלי, חתולי היסודות וכל מה שאני ממציאה בימים האחרונים.
כמה אפשר לברוא? אינסוף מוגבל באוצר מילים ובואריאציות של טעויות. ובשביל מה? בשביל הרעיונות, ההשראה, המחשבה ויצר ההמצאה.
מחוללי יצירות באינטיליגנציה מלאכותית, הנה אלו שאני בדקתי: כולל לינק הזמנה לדיסקורד של מידג'ורני, המנוע החביב עלי
המפורסם מכולם הוא Dall-E , משחק מילים מכוון. צריך הזמנה כדי ליצור בו, אבל מרגע שמבקשים להכנס יש תוך כמה שעות אישור. כמות הקרדיטים, כלומר הואריאציות שזה נותן לעשות, מוגבלת. וכדי לעשות עוד צריך לקנות מנוי. לטלפון יש את Dall-E mini שלוקח לו 2 דקות שלמות לייצר תמונה, אבל הוא חינמי ולא דורש הרשמה.
מאוד נחמד וחינמי גם. אפליקציה לטלפון, ויש גם חיבור לדיסקורד שטרם פיצחתי.
הנה יצירה שעשיתי בעזרת הסטאריאי. אני מאוד אוהבת את הבריאה הזו. היא מסעירה ממש
wolf and woman and woods, Inbal Weisman
watermelon bedroom,Inbal Weisman. This artwork was created with the help of Artificial Intelligence. Create your own AI-generated artworks using NightCafe Creator.
מנוע נוסף וחינמי הוא Dream, שדורש הרשמה ויש כל מיני דברים שמעניקים קרדיטים. הקרדיטים מתחדשים כל כמה שעות. הוא מהנה מאוד אבל הפרופורציות של היצירה קבועות. גם הסגנון קצת מוגבל, עדיין כלי ממש נחמד למשחק. https://app.wombo.art/
המילים שבראו את היצירה הזו הן Two friends at tea time
יש עוד די הרבה מנועי AI. כתבתי רק על אלו שניסיתי. וכאמור נדלקתי על אחד מהם ועשיתי מנוי. כשכל הסיפור בעיני זה הסיפור. לכתוב סיפורים זה לברוא. לצייר זה לברוא. והשראה מגיעה ממקומות שונים. מוצא חן בעיני ליצור את ההשראה בעזרת אינטליגנציה מלאכותית. ידעתם שיש אינטליגנציות מלאכותיות שכותבות ספרים שלמים, שירים ועבודות אקדמיות?
איך השתמשתי אתמול בשיטת הבריאה בשביל ההשראה ליצירה שלי יצרתי שורת דימיון של ענבים, השתקפות ודלעות. הבוט האינטילגנט, כדרכו, בחר באופן אקראי כל מיני דברים ויצר את הסט הבא
היצירה הזו הדליקה אותי. הרקע הירקרק טורקיזי, הגוונים, החמים והקרים יחד. החלטתי לנסות.וככה עובדת השראה. הרקע מצויר ביד, גואש ואקריליק בגווני ירוק וכחול ליצירת האוירה הטורקיזית. כסא שניגר סבא ישראל, שתי דלעות מיוחדות במתנה מלילי וענת, ועציץ סנסיוורה שאני אוהבת.
וככה עובדת השראה. הרקע מצויר ביד, גואש ואקריליק בגווני ירוק וכחול ליצירת האוירה הטורקיזית. כסא שניגר סבא ישראל, שתי דלעות מיוחדות במתנה מלילי וענת, ועציץ סנסיוורה שאני אוהבת.
ואז גם החתולה נהייתה סקרנית ויצא הצילום הזה שאני ממש אוהבת.
אלו כל מיני תרגילים, נסיונות, בריאות, שעשיתי בימים האחרונים במידג'ורני. למשל אחרי שחזרתי מבית הקברות, ביקשתי אשה בבית קברות. מעניין אם תצליחו לנחש איזו הגדרה הפיקה את החתולה עם הפאה והקקטוסים… חחחח יש דברים מפתיעים בדרך שבה האינטיליגנציה המלאכותית יוצרת דברים.
יש לי חיבה להכנת מיניאטורות לבתים זעירים, ולקנקני אמייל של פעם. בימים האחרונים הכנתי סדרה שלמה של קנקנים קטנטנים, הניסיונות הראשונים הביאו אותי לשכלול ולקנקנים האחרונים שכבר ממש נעשו קלים להכנה.
יוצרים קונוס קטום- זה גוף הקנקן. מדביקים בפס דבק. צורת הקשת היא בשביל הפיה של הקנקן. גוזרים אותה ומדביקים את הקצוות בחפיפה ליצירת פינה חדה- זו פיית הקנקן-
כעת יש למרוח דבק סביב פתחו הצר של הקונוס- ומניחים את הפיה מעל. מחכים שיתייבש וידבק שתי דקות. מחברים בטיפת דבק את הפס ליצירת ידית. ראשית כלפי מעלה כמתואר בצילום-
לאחר שהפס יבש, מחברים קרוב לתחתית עם עוד נקודת דבק.
ליצירת ה"לכלוך" צבעתי את שולי דפי הגזירה אחר הגזירה במעט דיו . צביעה זו מגבירה את האשליה שמדובר בקנקן אמייל ישן.
הנה דף גזירות. להדפסה על נייר A4.
את הקנקנים מכינים מנייר רגיל. אפשר גם מדפים יפים ודפי עיתון. אם רוצים, לפני הגזירה אפשר לצבוע
הוספתי ממש לפני המחבת חופן של גרעיני חמניה וגרעיני דלעת וקצח ומלח. יצא נהדר. הגרעינים הוסיפו המון טעם וטקסטורה. הייתי ממש מרוצה וחזרתי על הדרך הזו מספר פעמים.
ואז שלשום לקחתי כוס כוסמת ירוקה, חופן גרעיני דלעת לא קלויים, חופן גרעיני חמניה לא קלויים, כוס מים, והנחתי להם לנבוט ביחד.
האמת שזו היתה טעות. אבל הבנתי את הטעות רק למחרת כשהכל כבר היה מוכן לשלב הטחינה בבלנדר.
זרמתי.
טחנתי בבלנדר. נתתי לתערובת לעמוד שעה על השיש ואז טיגנתי במחבת הכבדה.
את החשק למתוק אני יכולה בקלות לספק עם פרי וכדור תמרים.
החשק לשוקולד שונה, ומגיע ממקום עמום, קדום ופועם.
תשוקה של ממש, והיא מניעה אותי למצוא פתרונות למטרה שלקחתי על עצמי-
תזונה נקיה, טבעית, מדויקת להפליא לצרכים שלי.
שוקולד "רגיל" כבר לא טעים לי. טעם הסוכר מפריע לי מאוד.
שוקולד בסיסי מחמאת קקאו ועיסת קקאו וכפית מייפל- נעים לי. אבל התחשק לי משהו לנגוס. בראוניז. משהו עם טקסטורה. עם טעמים שונים. שוקולד תמרים אגוזים. אז ניסיתי. ולשמחתי זה יצא כה טעים!
אז איך מכינים?
חמישה תמרים מסוג מג׳הול רכים ומגולענים
שני חופנים של פקאן לא קלוי
חופן פיסטוקים מקולפים
מנה אחת של שוקולד בסיסי (חמאת קקאו, עיסת קקאו, מומס ומעורבב לעיסה אחידה)
לעבד במעבד מזון. נוצרת מין עיסה כהה ומוזרה.
למעוך על נייר אפיה בתבנית מרובעת או מלבנית ( 15 על 15 סמ למשל)
ולהקפיא.
לתת לעיסה שלוש שעות לפחות. להעביר למקרר.
להוציא ולפרוס עם סכין גדולה- לקוביות.
כל קוביה כזו היא ממש סיפוק אדיר. קריספית, עשירה בטעם. ומספקת מאוד את הצורך הקדום, העמום, הפועם.
חתכתי אותו בערך באמצע (עם סכין מטבח פשוטה) והכנסתי את החלק התחתון, לתוך החלק העליון. נוצרה מעין קופסא סגורה ויציבה.
לאחר מכן פתחתי את קיפולי הגג וקילפתי את הפלסטיק שיוצר את הפיה. זה קל ממש. הפיה משתחררת בקלות, את הרעפים של הגג יוצרים מדף בריסטול או קארדסטוק שכשמדביקים אותו- מחזק את המבנה.
אני ממליצה קודם לכסות את הקירות בניירות יפים, ורק אחר כך ליצור את הרעפים.
השלב האחרון הוא המהנה ביותר. קישוטים.
וואשי טייפ, סרט תחרה, דמויות של ציפורים ושאר קישוטים.
,
אם רוצים להחתים מומלץ לפני שמדביקים את הדף לקרטון
אבל גם אחרי זה יוצא אפקט יפה. זה היה ניסיון ראשון, נהנתי מאוד, ונראה לי שאעשה עוד כאלו – בקייטנת ילדות בשבוע הבא (הבכורה מארחת חברה)
אז כדאי לשמור את קרטון החלב, וליצור בהזדמנות שובך/בית מעוצב.
לפני כמעט שנה פרסמתי את תכנון הגינה שלי. אז הבית עוד נבנה, האדמה סביבו היתה מכוסה פסולת בנין וכל מה שעשיתי זה לדמיין.
עכשיו- חורף ראשון כאן, וחלקים רבים מהתכנונים ההם- הוגשמו. משמח!
כשאני מתעוררת הרבה לפני הזמן (זה קורה ביחוד אחרי שאני נשכבת לישון ב22 ולא בחצות)- יש לי זמן למחשבות.
ויום אחד עלתה לי מחשבה- רעיון. להכין לב תלת מימדי מקרטון גלי וקרטון קופסאות.
אז אחרי טיול הבוקר- מיד התחלתי בעבודה.
חתכתי רצועה מקרטון גלי. יש לו גמישות שמאפשרת משחק עם הצורה
ושיחקתי עם הצורה
ואז הדבקתי על הקרטון הגלי (מה שהתברר כטעות בעיצוב)
כשזהדבק יבש חתכתי עם סכין חיתוך וחילצתי את הלב
וזה יצא
ונראה בכיון
אבל צד שני נראה נורא. זה הקרטון הגלי. הוא כנראה לא מוצלח לשטח הלב רק לרצועה
העתקתי את הצורה לקרטון של קופסא אחרת
ואז הדבקתי, גם רצועה. מסתבר במקום הלא נכון. את הרצועה אולי עדיף לחבר בסוף. או מהצד הגלי.
הדבקתי בלחיצה
ואז פניתי לצפות בספר ישן
וזו עוד טעות. אבל ציפיתי
ישבתי שזה יצא מגניב וישן כזה.
אבל זה יצא מגעיל. חשבתי לזרוק. אבל המשכתי לשחק ולהדביק עוד שכבות
ואז צבעתי בווש לבן וזה בכלל נהיה לא נכון בעבורי.
(יאק)
הבנתי מה הבעיה. אני לא אוהבת את הצורה הרכה של זה. לב רך שיהיה תפור, בכייף. אבל מקרטון? בשומופן לא!
אז הכנתי עוד אחד, אבל במקום קרטון גלי השתמשתי בקרטון רגיל. המסביב שלו זה מגליל נייר טואלט שגזרתי לטבעת ברוחב 2 ס"מ. והלבבות השטוחים מקרטון של דגנים. צבעתי בצהוב. יותר טוב.
אבל בכנות, גם ממנו אני לא מרוצה.
אז לפעמים זה מצליח, להגות רעיונות ולבצע. ולפעמים זה לא מצליח.
וחשבתי הרבה אם לפרסם גם את הלא מצליח בבלוג והגעתי למסקנה שאני חייבת לפרסם גם את הלא מצליח, כדי שתדעו שגם לי זה קורה, וזה טבעי וזה בסדר.
ומאוד נהנתי מתהליך היצירה עצמו, רק מהתוצאה לא נהנתי בכלל.
וזה בסדר לזרוק. אז זרקתי למיכל מיחזור הקרטונים. כי זה מה שזה. זבל. הא הא הא.
והנה עוד "אי הצלחה". ניסיתי להכין אות בטכניקה דומה. עליה גם הדבקתי מפית. התוצאה… בלשון המעטה… על הפנים!
אז ככה. אני אוהבת ליצור בפפר מאש (עיסת נייר) ודי שונאת את התוצאות. הרעיון חביב, התוצרים יותר מדי עגלגלים ומבולגנים בשבילי. לא "נקיים" וזה בדיוק מה שמפריע לי.
האות H
ספרו- גם לכם לפעמים מתפקששים רעיונות?
מה אתם עושים עם התוצרים המאכזבים? זורקים? שומרים? משפצים?