בינואר 2022 כשיצאתי בריאה מבית החולים, רציתי לתת לסגל שטיפל בי מתנת תודה
בקומה מינוס אחד של הבנין המרכזי, נמצא מרכז החלוקה. מרכז חלוקת המזון. המטבח עצמו נמצא במקום אחר, בקומה אחרת. במרכז חלוקת המזון יש צד אחד גדול של מרתפים, מרחבים זנוחים. בצד השני הסתיימה בימים אלו העבודה על מהפך אדיר. מחדר אוכל מיושן ותעשייתי, למתחם שנקרא כעת מסעדת הסגל, וישמש לאותה מטרה בדיוק. חדר אוכל לעובדים. וכאן אני נכנסת לתמונה.
היצירות "חיסון לקיץ הישראלי" תלויות בחלל המסעדה (שתשמש גם כמרכז כנסים רפואיים) והתערוכה "הפרחים לסגל" מאירה את פניהם של הבאים מתוך המרתפים והמסדרונות של בית החולים. שינוי אוירה. מבית חולים לגלריה.
רציתי להעניק מתנת תודה לפנימית ב', אבל בסוף הענקתי מתנת תודה לכל 4000 עובדי בית החולים
במהלך יום תליית התערוכה בחלל המסעדה, ניגשו אלי אינספור עובדים. אחים, אחיות, מיילדות, רופאות ורופאים, אנשי תחזוקה ועובדי מטבח. כל אחד ואחת מהם שמחו ואמרו כמה התמונות מהממות ויפות ומוסיפות לאווירה הטובה. והם כבר מחכים לשבת שם לאכול. הפתיחה של המתחם לעובדים היתה בראשית אוגוסט.
מתי אפשר לראות את התערוכות?
כל יום בבוקר עד שעה 11, בתיאום מראש עימי בוטסאפ בטלפון 0544877309
האם אפשר לרכוש את התמונות שמוצגות בתערוכות?
כן! כל התמונות למכירה. אפשר להזמינן בגודל המוצג בתערוכה את במידות קטנות יותר שמתאימות לחלל שלכם. דברו איתי בטלפון. 0544877309
17.5.22 18:00
שיח גלריה בתאטרון ירושלים
בתערוכת חיסון לקיץ הישראלי
אוצרת התערוכה: ד"ר בת שבע אידה
חיסון לקיץ הישראלי, 17.4.22 עד 31.5.22 , גלריית הסלון, תאטרון ירושלים
?מה המסר מאחורי היצירות שלך בתערוכת חיסון לקיץ הישראלי
היצירות שלי מדגישות את החיבור האנושי והמשפחתי לחפצים ולזכרונות. קערת נחושת מבהיקה ובה תפוזים סינים כתומים וריחניים. קערת קריסטל ובה ענבים, מונחת על מפות מהמאה הקודמת. אנחנו עשויים מהחיים שלנו ומהחיים של ההורים שלנו, הסיפורים על הסבתות והסבים שלנו, בעצם, המוות אינו הסוף.
אנחנו עשויים מזכרונות. הזכרונות אותם נשאיר ואותם ליקטנו בדרכנו. בתמונות התלויות נמצאים חפצים שמעירים זכרונות בכל אחד ואחת מהצופים. אם זו מפת קרושה שמזכירה את סבתא שושנה, או שרפרף עץ מתקפל שהכין סבא ישראל. החיבור בין החושך והאור, הפירות והחפצים, מחדד את הזכרון, המודעות לערכים שגדלנו עליהם והכבוד לפיסות הזכרון שלקחנו איתנו לדרך.
לעיתים רחוקות אנחנו מקדישים זמן לחפצים ולזכרונות האלו, ומתבוננים בהם באמת. מבחינים כיצד האור משתקף בהם, איך נראה הצל המוטל מהם בקרן שמש יחידה, וכיצד משתקפים דרכם הענבים הטריים של הקיץ.
היצירות מאפשרות את האתנחתא הזו. את ההזכרות, האהבה והערכה למשפחה, ליופי שביום יום, במזון על הצלחת ובכלים הנאים שעל המזנון.
?מה הרקע שלך ואיך צללת לתוך הצד האמנותי שבך
נולתי בשנת 1975 למשפחה אמנותית. מיכאל קארו, אבא שלי, יצר קולאז'ים ופסלים בחדר העבודה שלו, מחסן בטון בפינת החצר. אמי, אורה קארו, רקמה, סרגה וציירה, סבתי שושנה גל נור ציירה רקמה, תפרה, סרגה, ציירה בשמן ופיסלה בקרמיקה וסבא שלי בנימין קארו יצר בקרמיקה, ברזל ועוד. בחרתי ללמוד ביולוגיה והוראה לתואר ראשון ועבורי האמנות היתה כאסקפיזם מהיום יום, כלי למנוחה וביטוי עצמי.
התחלתי לצלם בגיל שתים עשרה אך רק לפני שבע שנים, ליום הולדתי הארבעים, קיבלתי מבעלי מצלמת רפלקס דיגיטלית. למדתי בקורס של צילום למתקדמים אצל המורה יוחנן קישון באקדמיה לנוער שבנהריה ולמדתי להשתמש במצלמה כדי להגשים את הרעיונות האמנותיים שלי. צילום הפך לתרפיה עצמית, וגם היום קורה שאני רואה איך האור עובר דרך עץ בגינה ורצה לקחת את המצלמה כדי להעביר את היופי הזה הלאה.
אני חובבת תערוכות ומוזיאונים, וכל ביקור בגלריות מעורר בי השראה ותשוקה ליצירה. כך אחרי ביקור מרהיב בנשיונל גלרי בלונדון, יצרתי סדרת צילומי כדים עם פרחים בטבע דומם.
מהם הטרנדים האמנותיים שמלהיבים אותם כיום ומה הפרויקט האמנותי הבא שלך
אמנות צבעונית מאוד, רפטטיבית ומטורפת כיצירותיה של יאיו קוסמה, מעוררת בי תשוקה ושמחת חיים. וגם צילומי משפחה בגוונים חמים, הנגלים ביצירתה של האמנית אליענה אלון ושלישית, פורטרטים נשיים בסגנון ורמיר והבארוק. זהו גם הפרויקט האמנותי הבא שלי. שילוב של פירות, כלים אור טבעי ודמויות נשיות בוגרות באור טבעי בביתן.
?האם את מתכננת את היצירה שלך מראש או שזה אילתור
בחירת החפצים, הפירות והעמדתם בהרמוניה אלו עם אלו ועם מקור האור הטבעי בו אני משתמשת (כלומר שמש בשעות מסוימות של היממה) היא אחד היסודות החשובים בתהליך האמנותי שלי. תכנון צילום נמשך בין שבועות לחודשים, החל מסקיצות ראשוניות ועד הצילום הסופי. אני משקיעה תשומת לב מוקפדת ומיוחדת בכל פרט ופרט, במשחקי אור וצל, והכל בכדי שביצירה הסופית תופיע המהות שהניעה אותי ליצור מלכתחילה
סקיצה, מרץ 2022
ספרי מעט על הטכניקות, החומרים והתהליכים שאת משמשת בהם כדי ליצור את האמנות שלך
אני חושבת על כל קומפוזיציה לעומק ולעיתים קרובות יוצרת סקיצות מקדימות וקלילות, מחקרי צבע עם כלים שונים, דרגות שקיפות שונות והשתקפויות בזכוכית, כלי קריסטל, כסף, נחושת ואלומיניום. אני עושה סדרה של צילומי ניסיון בעזרת הטלפון הנייד ובעזרת המצלמה המקצועית, לפני שאני יוצרת את העבודה הגדולה.
החומרים שלי מסורתיים. פירות וירקות טריים מהשוק או מעצי הפרי בגינה. כלים נאים, מפות ומפיות מכותנה, פשתן ועבודות יד של רקמה וסריגה שעברו אלי בירושה מהסבתות של המשפחה.
צילומים מפתיחת התערוכה "חיסון לקיץ הישראלי" בתאטרון ירושלים, אפריל 2022
צילומים מערב הפתיחה של התערוכה: נטשה שקנס
?מה נגלה עליך מהתבוננות ביצירות שלך
אני מושפעת מהאמנים ההולנדים של המאה השבע עשרה ומהציורים הריאליסטים מלאי הסמלים והמשמעות שלהם. אני נפעמת מהיופי שבפשטות. המאכלים הנאים, הפירות הטריים, האופן בו האור מוחזר מפירות שונים, כלים שונים, שקיפות ואטימות. ההתיחסות שלי לפרטים הטבעיים והביתיים הללו משקפת את היחס שלי לגינה, לבית ולמשפחה. בעיני, היצירה שלי היא חגיגה של החיים.
ספריעל עוד על ההשראה והאמנים שהשפיעו עליך
אני מושפעת מיצירות טבע דומם של האמנים הפלמים במאה ה 17 ומחגיגת החיים היומיומית הבאה לידי ביטוי ביצירות הללו. למצוא יופי בכל דבר, לראות את האסתטיקה שבפרח הנובל כמו גם באשכול הענבים ופטוטרות הענבים שנקטפו
טבע דומם, ארוחות בוקר, זרי פרחים וסצנות ואניטאס
פיטר קלאש (1567-1660)
פיטר קלאש , ואניטאס (1630)2018, ואניטאס, עינבל ויסמן
קלרה פיטרס (1607–1621)
טבע דומם עם גבינות, שקדים ופרצעל, קלרה פיטרס, 1615ארוחת הבוקר של קלרה, 2018, במחווה לקלרה פיטרס
ביום חמישי ה23 ליולי פתחתי את תערוכת היחיד הראשונה שלי. זו הגשמת חלום.
התערוכה מוצגת בגלריית קארו אמנויות חיפה, בבנין אבן יפהפה ברחוב ירושלים 19 בהדר. הדרו של הרחוב הולם את הידורם של הצילומים שנעשו בהשראת האמנים ההולנדים של המאה השבע עשרה. פירות וירקות טריים ויפים המשולבים בכלי אוכל עתיקים, גביעי יין וקנקנים שונים שאספתי מהסבתות שלי, מחברות ואספנים רבים.
חלק מהפריטים נאספו לצילום ולאחריו הוחזרו לבעליהם החוקיים. חלק מהפריטים ניתנו לי במתנה, וחלק מוצגים על שולחנות בתערוכה, מזמינים אתכם לצלם אותם.
ארוחת בוקר מפוארת בהשראת קלרה פיטרס
התרגשתי מאוד בפתיחה של התערוכה הצד האפל של עינבל ויסמן- המקום בו החושך מגביר את האור, בו העינים נחות בהנאה על חפצים ישנים ופירות מתוקים. סיפרתי לאורחים על הרעיונות, משחקי האור והצללים וזמן ההשקעה בכל תמונה. אם מישהו רוצה לבקר את התערוכה בפורום מצומצם, ללא חשש קורונה, דברו איתי. בשבוע הקרוב אהיה בסביבה. התערוכה פתוחה עד ה27 לאוגוסט בשעות הפתיחה של קארו אמנויות, רחוב ירושלים 19 בהדר חיפה.
היום בערב בשעה שבע וחצי – זום על התערוכה. סיור גלריה ושיח גלריה וירטואלי דרך זום. הנה ההזמנה.
Inbal W is inviting you to a scheduled Zoom meeting.
נסענו באופן מאוד ספנונטני מביתנו לת"א. שעתיים נסיעה, שבת בבוקר. היה שווה!היצירה עוררה בי תשוקה ליצירה, ומילאה אותי המון שמחת חיים.
הנה קצת תמונות – אני מקוה שהם יעירו בכם את התשוקה לבקר שם
כמו שהן העירו בי. חברה הראתה לי תצלומים משם לפני כמה ימים ומאז – כל מה שיכלתי להרהר בו היה התערוכה הזו.
באויר, על הרצפה ובלב- הוולקיריה של ג'ואנה
הניגוד המדהים בין הצבעים החמים, החיים, החומרים הרכים והנעימים- ומבנה הבטון החשוף, רצפה אנמית וזוויות חדות. ושלושה ילדים בקצה? רואים? צילום מוצלח!
וכאן- הפטמה הענקית הזו, זרוע מפתיעה של הדמות שמשלבת טלאים, בדים בטקסטורות שונות, צבעוניות, שפיצים. ועם זאת- כמה הרבה שמחה! תראו את דמות האיש המבוגר שצופה שם בצד.
בכל תערוכה היתה שומרת או שומר, סדרנים של המוזיאון שתיפקדו כספרניות:
בצד התמונה, בניגוד גמור לאור של הדמות במרכז מפל האור, יושבת המשגיחה של הקומה. חמורת סבר ומודאגת.
שששששששש
וגם- לא לגעת! לא להתקרב!
הבן שלי עשה פנטומימה שהוא כאילו מקיש על זכוכית של חלון.
רק שזו היתה מסגרת בלי שום זכוכית. היא צעקה עליו שאסור לגעת בזכוכית. תהיתי, האם לא בדקת מקרוב את היצירות שאת משגיחה עליהן? האם אינך מבחיה שאין שם חלון? שתקתי. לא אמרתי דבר. ולבני הצעיר הצעתי ללטף רק את לוזיטנה ולהתרחק מהמוצגים האחרים… חבל.
דווקא בלוזיטנה מותר לגעת, ללטף, להתרשם. מזל! ככה זה טוב לי. אני מלטפת את האמנות שלי. וכאמנית, כשמלטפים אתת היצירות שלי אני יודעת שהן נגעו בליבם של הנוגעים. ככה זה נכון לי.
תקריב 🙂
העין של האלה הוולקירית
המון יופי!
וכך אומרת האמנית על היצירה:
"הווליקירה הנוכחית, הגדולה שלה ביותר עד כה בסדרה, היא ייצוג מובהק של הרוח הפמינסטית המפעילה את עבודות האמנית. "הכל נעשה בבד והיא כולה עסוקה בנשיות", מספרת ושקונסלוש, "קנה המידה שלה הוא רב עוצמה, כמו שבדרך כלל קורה בפסלים של גברים. העניין הוא להיות בעלת כוח לעשות עבודה שיש לה עוצמה זהה לעבודה גברית, ולא עם מה שאני מכנה חומרים גבריים כמו ברונזה ואבן. הוולקיריה נראית אמנם קלה, אך היא גם חזקה. היא מתקשרת באופן מיידי לנשים – כאילו המרתי את הסביבה הביתית לפסל. יש חופש ביצירות האלה שבדרך כלל לא מתאפשר לנשים”.
אה! בדיוק!
עבודה מפורסמת אחרת שלה היא הנברשת הזו העשויה מ-טמפונים!-
תופרת חלומות 