ערב ראש השנה, החצבים כבר מקשטים את הגינה
אור זהוב מטפטף טל
הקיץ תם.













תמונות מערב ראש השנה קהילתי ב5-9-21 בקיבוץ חניתה. צילום: עינבל ויסמן








ערב ראש השנה, החצבים כבר מקשטים את הגינה
אור זהוב מטפטף טל
הקיץ תם.
תמונות מערב ראש השנה קהילתי ב5-9-21 בקיבוץ חניתה. צילום: עינבל ויסמן
ב13.8 השתתפתי בסדנת צילום פרפרים בזריחה עם אלון מאיר דרך פורום פוטוטיפס. לשם כך השכמתי בארבע בבוקר והגעתי למקום המפגש, תחנת דלק בכניסה ליסעור, ברבע לחמש. במקום עמדו כמה אנשים ערים, ובין המכוניות חתלתול פיצי צרח שהוא רעב.
נכנסתי לחנות שבתחנה וקניתי גבינה לבנה, שהיתה הדבר הכי הגיוני באותו רגע. שפכתי ליצור הרעב את הגבינה על המדרכה רחוק מהכביש וקויוויתי שהוא יאכל לשובע וירגע וירדם. נסענו משם לעבר בריכות הדגים, לחפש דנאיות ישנות.
הגענו בחושך, והאופק הלך והתגבש מתוך החשכה. אלון הסביר על פני השטח, היכן נמצא את הפרפרים הישנים ומה יקרה כשהשמש תעלה. התחלתי בצילום שנת הלילה.
ואז עלתה השמש והם פרשו כנפיים והתחממו, ועלו לעופף סביב החנק המחודד, שזה הצמח הפונדקאי שלהם. ציינתי לעצמי שבכל מקום בו יהיה חנק מחודד יהיו גם דנאיות.
בדרך בית לחם 23, שכונת בקעה בירושלים, מסתתרת שכיית חמדה לחובבי התרבות הבריטית.
קומקום בית תה.
קומקום בית תה
טלפון להזמנה
077-537-3226
https://maps.app.goo.gl/MaxvcFDWSnvMcwt28
בפנים מדפים מלאים אסתטיקה, חנות קטנה עם כלים, חליטות, מתנות, ספרים ( הספר שלי גם יהיה שם) וכוסות וינטאז מקסימות. ושתי פינות ישיבה במיזוג ובאוירה הרומנטית להפליא.
בחוץ, חצר ירושלמית. אבנים, פינות צל וצמחיה. ושלושה שולחנות לנשום אויר ירושלמי.
הגעגועים שלי לתה של חמש בלונדון באו על סיפוקם. הזמנו תה ומגדל מגדנות זוגי. 125 שח כולל קנקן תה לשניים, משקה נוסף ומגדל עם כריכונים, סקונס ומגדנות.
ישבנו שם, אהוב ליבי ואני והתענגנו על ארוחת ארבע. הצוות, רוזי ונטע, באו מדי פעם למלא את הכוסות במים קרים ולשאול בשלומנו בפנים מאירות.
נשאר לי טעם של עוד. תודה! מומלץ באהבה ובחום לכל מי שמתגעגע לממלכה או שמתרגשת מאוירה ירושלמית רומנטית וטעימה.
תודה למיכל ווזנר, נטע ורוזי, על קומקום בית תה. אני שמחה שיש מקום כזה! אמן שיצליח ויהפוך למוסד ירושלמי שעולים אליו לרגל.
עינבל ויסמן , אוגוסט 2021
בבוקר שישי, נפגשנו עם המורה הנפלא של קורס צילום למתקדמים שאני משתתפת בו- בקיבוץ יחיעם.
הקדמתי, ועליתי למבצר, ואחרי כן הצטרפתי לסיור הקבוצתי.
כהרגלו, מבצר יחיעם יפהפה בעיני. האתגר לצלם בו פינות כך שיראה יפהפה גם בעיני המתבונן בצילום
– .
או לפחות מסקרן- היכן צולמה התמונה הבאה?
תשובה: זוהי ידית למסגד שהגישה אליו היא מבעד הדלת הנאה הבאה.
אבל לפני כן בדלת הזכוכית השתמשתי בכדי לשקף את המבנה הנגדי ואת העץ (שאת פירותיו היבשים הכדוריים צילמתי קודם לכן.)
אחרי כמה דקות שמעתי ששאר חברי הקבוצה הגיעו למקום המפגש וירדתי בזריזות במדרגות אל החניון.
מצאתי את הקבוצה בתנוחות צילום רציניות מאוד בערוגת הנוי, מצלמים שמש דרך העלים בהנחיית יוחנן קישון, המורה שלנו.
כמובן שחיפשתי את העלים עבורי, עם הרקע המתאים והפרמטרים שלי
F 8
S 800
אחר כך הקבוצה התקדמה והתמקדה בקיר עם צמח מטפס עליו, אבל אני ראיתי עלי שלכת על הדשא אז השלכתי את עצמי בשכיבה על הדשא
וצילמתי עוד כמה דברים אבל מחקתי אחרי שהעלתי למחשב, כי הם לא היו “ואו” בכלל)
כן, אני קצת נגד הזרם.
כשכולם צילמו כביסה תלויה של התאילנדים, תחתונים וחולצות וגרביים על חבלים מאולתרים, אני הלכתי לצלם בקתת עץ שבדית נטושה (ממול) ושלכת לידה.
ואת המסמרים מתוך קרשיה השבירים
ובאומץ מלווה במעט גועל, נכנסתי פנימה לצלם את החלון
ככה, חלון עץ קרוע
בתוך קיר עץ מכוסה רטיבות
פיסת מציאות של פעם, או של היום
של הזנחה.
הזנחה מצטלמת יפה.
גם כיעור.
כיעור נושק ליופי בעזרת המצלמה.
זה רק צילום. זו לא אמת.
האמנם?
ראיתי פיסת בד מכתובת אש שהסתבכה שם בעץ ושלכת, מחוץ להקשרה, נפרמת בשוליים, כמו שולי החברה הפרומה בבית התאילנדים הסמוך.
ובחלון אחר, קולבים, והחדר הפנימי גם הוא איזור תליית בגדים מכובסים של התאילנדים הסמוכים.
זו מציאות, וזה תלוש ועקור בדיוק כמו החיים של מי שתולה פה כביסה.
אישית, המקומות הללו קשים לי. אז יצאתי החוצה לחפש פרחים ואת שאהבתי.
מצאתי נרקיסים.
ואת העץ הזה עם הפירות האדומים. שכחתי את שמו.
ואז קיבלנו תרגיל מיוחנן- מול קיר בהיר, עם אלון מפוצל, הוא אמר- תרגיל- הוסיפו אלמנט לקיר ולעץ. היפכו את זה לתמונה מיוחדת.
אז חזרתי לשם עם הפרי היבש שנפל ויצרתי משהו אחר-
אגב לפני שהבאתי את האשכול האדום, ראשית הוצאתי את כדור הבדולח הקטן שלי וצילמתי אותו- אספתי לתוכו השתקפויות
בעזרת כף יד של צלם אחר.
ואז כלאתי בתוכו השתקפות על הבטון. צבעי סתיו.
כמכשפה אמיתית, אני משתמשת בכדור הבדולח בכדי לשמור מרחק. הכל מתעגל לתוכו, ואני צריכה רק אותו. לא עולם ומלאו. אסקפיזם במיטבו.
ובכן, המשכנו, צילמנו כל מיני דברים, הלכנו בקצב של צלמים, מטר לשעה בערך (אני מגזימה)
אבל ככה אפשר באמת לראות דברים מנקודת מבט אחרת, לא ממהרת.
אז מצאתי את הדוגמא הזו בדלת
ואת פירות אלה א”י כנראה משווים אווירת חג מולד קישוטית.
זו טכניקה מאוד מאתגרת לביצוע- שלמדנו בסיור.
ביד אחת מצלמים משהו מוצל וביד השנים מסובבים את העדשה ממקסימום למינימום. בחשיפה ארוכה דיה (רבע שניה) הצילום מקבל את הקרניים האלו, כמו זיקוקים.
המשכנו משם למבשלת בירה מלכה, שם צילמנו, וטעמנו (נו, ברור. היה טעים)וצילמנו… ואכלנו, ונחנו.
היה סיור מלמד ומעניין מאוד ועזרתי לעצמי להגיד טוב יותר מה אני אוהבת לצלם.
טבע, ואנשים. וכדור הבדולח שלי.
מאחלת לכול חבריי וקוראיי-
שנה אזרחית חדשה וטובה, וחג חורף שמח
עינבל
נחגוג לה במסיבה קטנה ונחמדה במרפסת של בית קפה אהוב.
אספנו והכנו כבר 90 כוכבים סרוגים לשולחנות ולקישוט, עששיות לנרות ומפות יפות.
הצבעים לארוע הם- לבן, שמנת, ירוק וכחול וגווני הביניים.
והנה האלבום-מיני שהכנתי להנאת האורחים ובת המצווה.
חוץ מזה עובדת גם על אלבום ילדות.
קצת תקריבים:
כריכה קדמית
כריכה אחורית
כשמושכים ברצועה השמאלית, האלבום נפתח דף דף בעצמו. “מפל” מהצד.
הברכה שכתבתי לה והדף האחרון באלבום.
את כל התמונות צילמתי ביום אביבי בחודש מרץ, בחצר הפורחת שלנו בחניתה.