הייקו
עבר החום
אני בסדר
שאריות שיעול
האוכל מלוח מדי.

הייקו
עבר החום
אני בסדר
שאריות שיעול
האוכל מלוח מדי.
הַכֹּל אֵנֶרְגִּיָּה
זוֹרֶמֶת כְּמוֹ מַיִם
רוֹטֶטֶת
הַחַיִּים הֵם אֵנֶרְגִּיָּה
וְגַם אֵינָם.
בְּלִי גּוּף בְּלִי כְּאֵב
רַק מוֹדָעוֹת צָפָה וְנוֹכַחַת
אֹשֶׁר.
גַּם הַסֵּבֶל הוּא בְּחִירָה
גַּם הַכְּאֵב הוּא חַיִּים.
וְהַכֹּל עָדִיף עַל הַמָּוֶת
וּלְכֵן הַכֹּל טוֹב.
כָּל הַזְּמַן.
וְלֹא אִכְפַּת לִי
הָעִקָּר לִבְחֹר
הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית הָאֱלֹהִית
אֲנִי בּוֹחֶרֶת לִהְיוֹת
אֲנִי בּוֹחֶרֶת לִחְיוֹת.
לְהִתְקַיֵּם
בְּהֶתְאֵם לָמָּה שֶׁמִּתְחַשֵּׁק לִי.
הַבְּחִירָה הַחָפְשִׁית הָאֱלֹהִית
אֲנִי בּוֹחֶרֶת לִהְיוֹת
אֲנִי בּוֹחֶרֶת לִחְיוֹת.
לְהִתְקַיֵּם
בְּהֶתְאֵם לָמָּה
שֶׁמִּתְחַשֵּׁק
לִי.
"אתמול היו 100 שנה ללידתו של אמיר גלבוע, אחד המשוררים העבריים המופלאים והאהובים עליי.
אני מצרפת לכבוד זה אחד האוצרות שלי – מכתב שהוא שלח לאבא שלי, ידידו, לכבוד לידתי. מרגש אותי מחדש כל פעם.
וכמובן גם שיר –
*
הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים שֶׁאַתָּה מֵרִים וּמַנִּיחַ בַּצַּד עַל
גָּדֵר, עַל גֶּזַע, עַל אֶדֶן, שֶׁלֹּא יִדְרְכוּ עֲלֵיהֶם,
וּלְעִתִּים מְאַמֵּץ אֶל הַלֵּב, מוֹסִיפִים לִגְדֹּל וְלַעֲלוֹת
וְיוֹם אֶחָד הֵם חוֹמַת מַחְשָׁךְ, עָנָף סְבָכִים, סַף צַלְמָוֶת,
בֵּית כֶּלֶא לַלֵּב. וְיוֹם שִׂחֵק מַזָּלְךָ הֵם חוֹמָה לְמַחֲסֶה,
עָנָף הַפְּרִיחָה, סַף חַיִּים, הֵיכָל לִדְרוֹר הַנֶּפֶשׁ.
הַדְּבָרִים הַקְּטַנִּים אֶפְשָׁר לֹא לִרְאוֹתָם וּלְהוֹסִיף
וְלַעֲבֹר עַל פְּנֵיהֶם וְאֶפְשָׁר לִרְכֹּן וְלַהֲרִימָם.
הַבּוֹחֵר לַהֲרִימָם כְּחַיָּל בִּשְׂדֵה קְרָב
וְלוֹ מְזֻמָּנִים גַּם תְּבוּסָה וְגַם נִצָּחוֹן.
עַל כֵּן כֹּל שֶׁנָּכוֹן נָכוֹן בְּמִדָּה שָׁוָה
לַתְּבוּסָה וְלַנִּצָּחוֹן לַנְּכוֹנִים לִרְכֹּן.
וְאֵין הַבְּרֵרָה בְּיָדִי.
וְאוּלַי אַךְ לְשֶׁכְּמוֹתִי. סְמוּא עַיִן."
נכתב על ידי אמיר גלבוע, משורר שנולד לפני 100 שנים בדיוק.
תודה לחברתי יונת שפירא על שיתוף השיר, המכתב לאביה וההרשאה לפרסם.
הרהרתי לעצמי
מתי נהייתי אשה?
חשבתי לעצמי
כבר כשהייתי נערה.
חשבתי לעצמי
כשהייתי הרה.
חשבתי
כשהייתי אמא
בעצם קודם
כשהאש בערה סביבי
והייתי לפיד מכשפה
אולי אף קודם
כשהצתתי אש קדומה
וייבשתי בשר צייד ממותה
ואולי
אולי
נעשתי אשה
כשנבראתי.
ברוכה שעשתני אשה
*
אני רוצה להגיד
בלי להתבייש
בלי מבוכה
כי ככה היא בראה אותי
אשה.
מדממת
יולדת
בוראת
ויוצרת.
כי ככה היא בראה אותי.
זו המציאות שהיא יצקה לתוכי.
ויהי
דם. ואש. ותמרות עשן.
ואהיה
אשה.
כי יש בי אש, ויש בי אותה.
אלוהימא, אמא אדמה.
ירח עגול וזורח
ניחוח של דבש בחלב
שביל רחב
עץ שיח קרח
פורח
וסבתא אחת
שושנה אחת שלי
עולה ופורחת בין הורדים הקוצניים
טיפת דם נוצצת על עורה הדקיק
"לוורדים יש קוצים"
היא אומרת לי
ובעיניים נוצצות
וידיים עטויות כפפות עור של גננים
היא מניחה על שולחן האוכל
אגרטל עם ורדים טריים
ואומרת
"תריחי, תרגישי. ואיזה ריח טוב הם נותנים".
עינבל 15/2/16
רְאֵה שֶמֶש / שלמה אבן גבירול
רְאֵה שֶמֶש לְעֵת עֶרֶב אָדמָה/ כְּאִילוּ לָבְשָה תוֹלָע לְמִכְסֶה
תְפַשֵט פַּאֲתֵי צָפוֹן וְיָמִין/ וְרוּחַ יָם בְּאַרְגָמָן תְכַסֶה,
וְאֶרֶץ – עֳזְבַה אוֹתָה עֲרוּמָה / בְּצֵל הַלַיְלָה תָּלִין וְתֶחְסֶה,
וְהַשַחַק אֲזַי קָדַר, כְּאִלוּ / בְּשַׂק עַל מוֹת יְקוּתִיאֵל מְכוּסֶה.
אחד השירים האהובים עלי ביותר משירת ימי הביניים.
Nikon D7200
20/11/2015
Inbal Weisman
Achziv.