כשאני והחבר שלי עברנו לגור ביחד, לפני כמה וכמה שנים (18 שנים, ואני סופרת) קיבלנו משימה: לארוז ולרוקן את הארון של סבתא וסבא שלו
זה היה ארון עץ אמיתי, גדול ומרשים, שהכין סבא ישראל הנגר, ז"ל.
כל דלת נכנסה בדיוק למקום וכל מדף היה למעשה מגירה במסילת עץ.
אין דברים כאלו היום.
בכול אופן, בין המגירות ובין הסדינים והמגבות והמצעים שהבטחנו לארוז ולהעביר לבית החדש של הסבים, מצאתי צרורות בד ובתוכם עלי דפנה. (ער אציל)
סבתא חיה (מתה) ז"ל הסבירה לי שזה שומר על הבדים ללא חרקים.
ובאמת- הכל היה נקי ושמור ומעומלן ומקופל חזק מהודק ונקי. מעורר השראה. באמת.
לכן לא הופתעתי, כשהתחשק לי שוב לתפור בתים קטנים –
שאני מחפשת מה לשים בפנים, בנוסף לאקרילן, כדי לתת ערך מוסף לפריט המעוצב המתוק הזה שנוצר כאן.
נבחר למשימה. עלה דפנה
ואני יודעת שימשיכו להיווצר עוד כאלו, כי השילוב של הרקמה, התפירה,הקישוטים וההתאמות ליצירת בית קטן ומושלם- מענג

אפילו צילמתי שניים בערפל הבוקר בחניתה (?!)

שבת שלום
עינבל
!