כבר כמה ימים בהם בערב קופץ עלי שיעול. שיעול רציני כזה, שלא עוזב ולא נותן לי לנשום, לישון, להרגע.
בהתחלה עשיתי כלום.
אבל זה לא עזר. נרדמתי והתעוררתי קצרת נשימה ושינה, קמתי קצרת רוח.
אחר כך עשיתי משהו. יצאתי להליכה, ונרדמתי בקלות.
אבל למחרת השיעול חזר. החושך ירד והשיעול המטריד הגיע. במיוחד אם עמדתי ליד מישהו שהדליק סיגריה, או ריח הקמינים ברחוב, או עננת בושם חזקה. כל מיני טריגרים שטיפסו לי בגרון וגירו את השיעול הארור.
התעוררתי לפנות בוקר, שנתי טרופה, וחיפשתי את מה שיקל עלי. נזכרתי בטיפות רגיעון שעזרו לנו בעבר, כשלצעיר שלי היו שיעולים אלרגים בלילות. כשגרנו בכפר תבור וריססו את השדות, בלילה הוא היה משתעל בלי מנוח. ועשר טיפות רגיעון היו מרגיעות אותו ומאפשרות לו לישון.
אז לקחתי רגיעון ובאמת נרגעתי ונרדמתי.
ולמחרת השיעול חזר. והתחלתי מיד ברגיעון. אבל הוא לא השפיע בכלל. בטח שלא מיידית.
מה הברוכה היתה עושה? תחשבי, פקדתי על עצמי. מה עוזר נגד שיעול?
קקאו, סירופ בוצין (איפה שמתי את סירופ הבוצין שהכנתי שנה שעברה? אין לי כוח לחפש!) סירופ טימין, טינקטורת טימין (הכנתי, שנה שעברה, לחפש?), תה ולריאן, מי בישול של אגסים, מי בישול של תאנים, אה! כן! אגסים יש!
חיש מהר פרסתי אגס, הנחתי במים בסיר קטן והבאתי לרתיחה. עוד כשמי האגסים התבשלו, כבר נטלתי לי מצקת אחת ושתיתי.
השיעול שכך ונרגע. כשהלכתי לישון, כחצי שעה מאוחר יותר, כבר שכחתי שהשתעלתי. ישנתי היטב.
את מי האגסים העברתי לתרמוס, והוספתי להם מקל קינמון ופרוסות תפוח. התקבל משקה חביב שמזכיר סיידר , מחמם ויעיל נגד שיעול.
כמו הסיפור הזה, כך סיפורים רבים בספר ברוכה את מעניקים את הריפוי הטבעי דרך הסיפור. ממואר. ספר של סיפורים מרפאים, מתכונים וכלים שימושיים.
תופרת חלומות 
