תמונה

100 happy days chalange – ימים 1-7

אתגר- האם אני מסוגלת להיות  שמחה?

מאה ימים למצוא סיבה ולו הקטנה או הפשוטה ביותר להיות שמחה?

אולי יותר מסיבה אחת?

 

http://www.alifelessbeige.com/article/100-happy-days-days-1-to-7/

 

1

DAY 1 יום 1-

התחלתי ציור חדש. צבעתי וכיסיתי את מה שהיה על הקנווס הזה בצבעים הכי יפים בעולם.

צילמתי בהנאה

יום 2

DSCN9660

עזרתי לחברתי הגר, שהשנה תחנך את כתה ז1 – לקשט את הכיתה. הגר בחרה את כל הקישוטים והכינה פלקטים נהדרים. אני הייתי בעיקר הפטיש מסמר בהדבקה וחיבור המסגרות והקישוטים. התוצאה- בהחלט מחממת את הלב.

חוץ מזה היו עוד כמה דברים שמחים ביום 2

* ארוחה נעימה עם הגר בחומוס אליהו בגשר הזיו

* טיפלתי בגינה וממש נהנתי לראות איך הכל צומח, ביחוד השעועית שטיפסה וכיסתה את בובת הדיגום

DSCN9682* השתתפתי באופן סביל בשיעור קראטה האחרון לשנה זו. סביל- כי רק צפיתי. רק צפיתי- כי לפני 3 ימים נחבלתי בראש ואחת מהוראות הרופאה היתה להמנע מפעילות גופנית עד שהסימנים יעלמו. בכל זאת- למדתי. אני ממש אוהבת את הקראטה, את המורה ואת התלמידים האחרים.

יום 3

הגיעה ההזמנה שלי מהוצאת ספרים זיקית,  ספר ההמשך לפרנסוס על גלגלים ממנו נהנתי מאוד. התחלתי לקרוא.

DSCN9704יום 4

* שיחקתי פטאנק עם חברים

* צילמתי פיה יפה על סלע

* הצטלמתי עם קויה המקסימה ועם גארפילד המקסים, שניהם הבריאו סוף סוף וגם אני מתחילה להחלים

* הילדים קיבלו מתנות מהדוד המקסים שלהם – שני  רובוטי ספרו

  DSCN9710  DSCN9707   שני SPHERO DSCN9731אני וקויה

DSCN9706צילמתי את הפיה היפה הזו

DSCN9717יום 5

נסעתי לבקר את חברתי איילת והתפנקתי עם בובו, סבא של ציף (החתולה שלי)

ומאוד נהנתי עם איילת. נסענו ביחד גם למין בית לסדנאות ברגבה, מתחם גדול ומעניין של 1000 מטר מרובע, עם אומנים שונים- טקסטיל, חימר, נגרות, שף ועוד. מעניין.

 

10547584_327887557380669_6944172063786011515_nהכנתי מרק ירקות שווה
ואכלנו אותו ביחד לארוחת ערב. טעים! אני אוהבת להכין מטעמים.

DSCN9740

 

יום 6 –

יום מנוחה בבית.

ציירתי ציור

41482014וגיליתי שאני לא נהנית מ"חנות הספרים הרדופה"  כמו שנהנתי מ"פרנסוס על גלגלים" למרות שיש בה כמה פסקאות ראויות לציטוט.

יום 7

הילד נשאר איתי- ולא נסע לקייטנה של RDND שלו. הסענו את בת הים לקייטנת מבוכים ודרקונים שלה, בדרך ערכנו קניות לשבת.

כשאספנו את הגדולה, לקחתי אותם לים. העברנו שם כמה שעות של כייף.

והחזרנו חול הביתה.

האמת שהתחכמתי לחול. שטפתי אותנו בצינור על המרפסת. והשארנו את הסנדלים בחוץ.

נכנס קצת חול. ממש קצת.

כפכפים אחרי הים

עברו 7 ימים

בהם היתה מלחמה, היתה הפסקת אש שיצרה אשליה של שלום וההפסקה נגמרה והאש חזרה.

ובכל זאת- מחובתנו למצוא לנו את נקודות השמחה, ככה ננצח!

 

שבוע טוב

עינבל

המלצה: הסוד הקטן של יערה כוכבי מאת גל ברקן

ספר למבוגרים בלבד.

הסוד הקטן של יערה כוכבי.

זהו סיפור אהבה לנשים וגברים, סיפור אהבה עם חיים מפורטים, עם הרבה תיאורים עסיסיים ויפים, כאלו שלא משאירים תחושת מבוכה אלא מעלים בי חיוך ושמחה.

יערה כוכבי, מעצבת פנים מצליחה, בת 40 ונשואה באהבה למנתח פלסטי מצליח, מובילה את עצמה לרומן עם גבר צעיר בן 25. הספר, הכתוב בגוף שני, מתאר את חייה בצורה הכנה ביותר, הנפלאה ביותר והשגרתית ביותר.

"שניהם הופתעו כשנשמע הצלצול וערימות של ילדים בחולצות בשלל צבעי הקשת החלו להשפך מתוך הבניין כאילו נפתחה שקית ענקית של אם אנד אם".

התיאור הזה הזכיר לי את הפעם שטיילתי עם כיתת ילדים במעין של פקיעין, והם התפזרו כמו גולות בתוך הכפר.

למצוא אותם היה כמעט אי אפשר. אני אוהבת משחקי מילים כאלו, וגל ברקן זרמה איתי בהחלט, ונתנה דרור ללשונה ולמשחקי המילים והדימיון הללו. עונג.

גל ברקן לא מכבסת מילים. היא כותבת אותן כשהיא מונעת מתשוקה אמיתית- לחיים, לאמת, למציאות ולאהבה.

המילים בוטות, אך לא מתגרות. הן חיות את הסיפור, סוף סוף סיפור אהבה מוחלט, כזה שנכנס לכל פינה חשוכה ומאיר אותה. איזה אומץ יש לגל ברקן, לכתוב הכל ככה, לשים את כל המילים על השולחן.

אני כל כך רגילה לספרים שכתובים כאילו מנקודת מבט נשית אך למעשה מתארים את  חיי האשה מנקודת המבט הגברית, שלקרוא את יערה כוכבי מנקודת מבט נשית- זו עוצמה אחרת.

רוב הסופרות והסופרים, משקפים בכתיבתם את המקובל בתרבות שלנו. תרבות שמעלימה קשיים ומזניחה פינות אפלות. תרבות שמקצרת את מעשה האהבה לשתי שורות. וכשזה יותר משתי שורות, הסופרים בד"כ משאירים הרבה מקום לדימיון. אך לא גל.

גל לא משאירה הרבה מקום לדמיון, ופורמת את המעשים למילים מדויקות, לרגשות והתרגשויות.  הספר מלא בתיאורים מפורטים מחד – ובחיי יום יום מאידך.

בכל תחום של חייה של יערה כוכבי, יש לה עוצמה להודות. אנחנו- נשים, וגם כאלו מחשבות לגיטימיות ומצבים שמתרחשים.

"יערה לא תיארה לעצמה מעולם שיגיע היום שבו לא תיהיה לה סבלנות לילדיה, שלא תרצה להמצא במחיצתם"

איך זה שהחברה הישראלית דורשת מאיתנו להיות אמהות מושלמות, כאלו שאפעם לא מאבדות את הסבלנות?

אז זה בסדר. מותר לפעמים לאבד אותה, לרצות מרחב, להיות לבד, להשתחרר. וזה בסדר לכתוב את זה בספר וזה בסדר להגיד בקול רם.

"היא נכנסה לשירותים, סגרה אחריה את הדלת ונתנה לדמעות לבוא. הבכי טלטל את גופה, והיא דחפה אגרוף לפיה כדי לא להשמיע קול…"

כמה פעמים בכיתי בשקט? כמה פעמים הסתרנו את הדמעות?

אני מודה.

קראתי במקומות לא שגרתיים, למרות שגל הורתה לי במפורש לקרוא בבית, לא במסיבה ולא ליד הילדים.

אבל קראתי במקומות לא שגרתיים ונהנתי להעביר את הזמן בדרך אמיצה ומפתיעה, כזו ששמרה לי תשוקות ללילה.

נהנתי מהסיפור ומהתיאורים, מהרעיונות ומהאפשרויות. מהחלום של גל ברקן לכתוב ספר ומהכייף שלי לקרוא אותו.

והאמת- בחיי, לגל ברקן יש אומץ. המון אומץ. ואני גאה בה על האומץ הזה. אנחנו זקוקות לנשים עם אומץ, לספרים כאלו, לאהבה כזו.

לנו הקוראים יש את היכולת להשפיע ולאפשר לגל האמיצה להפוך את הסיפור לספר-

בעזרת הדסטרט

תודה על ספר משמח, נשי, עוצמתי, חזק וזורם.

שיחקת אותה!

עינבל