Categories
תופרת חלומות

דרישות שלום בתמונות


כאשר סבתא שושנה היתה בחיים, היא היתה גוף הידע שלי. אם הייתי עצובה או סבלתי מכאבי מחזור איומים, או אם הייתי צריכה להתרכז לקראת מבחן והיו לי "קוצים בטוסיק", תמיד ידעתי שאפשר לבוא אל סבתא או לצלצל אליה ויהיה לה סיפור בשבילי, סיפור ועצה טובה.


שמעתי את אותו הסיפור הרבה פעמים ועדיין בכל פעם הבנתי ממנו מסר אחר, כמו הביטוי "אין אדם חוצה פעמיים את אותו נהר" ככה עם הסיפורים של סבתא, אין אדם שומע פעמיים את אותו סיפור. כי האדם השתנה, הסיפור גם הוא קצת משתנה עם השנים. והעצה הטובה היתה מלאת אהבה, אהבה לילדה, לנערה, לאשה, לטבע שסביב, למקום ולעולם.


אחרי שסבתא נפטרה, המשכתי לספר לעצמי ולמי שסביבי את הסיפורים שלה, הוספתי עליהם גם את הסיפורים שלי וסיפרתי גם אותם.

סיפורים ועצות טובות, הרבה אהבה וחמלה. כך המשכתי את דרכה. דרך הברוכה.
מעין רוגל ש"פיצחה" את הספר הזה, הגדירה אותו היטב. סבתא כיס, היא אמרה. כל שאלה, כל משאלה, כל מחשבה, מיד פתחי את הכיס והוציאי לך את סבתא כיס, עם כל הסיפורים והעצות וחוכמה שתזכיר לך מי את ומה את ומה התפקיד שלך בעולם.

בחיי שסבתא כיס זה רעיון אדיר, והספר ברוכה את הוא יותר מסבתא כיס. הוא גם ברכה אמיתית. משהו מתחיל לזוז, הטוב מתחיל להתגלגל, משהו טוב קורה…. למי שקורא.

.

לאט לאט נאספות עדויות של א.נשים שקראו את "ברוכה את".

ניסים קטנים מתממשים ומתרחשים.אנשים נזכרים, נשים נזכרות, כולנו הברוכות.

*ברוכה – giftet

מחוננת במתת, מתת החיבור לאהבה, לחמלה ולטבע. ברוכה כמו מכשפה,

אבל כזו של ריפוי ושל אור.


המחברת הזו היא מתנה, מתנת האהבה לעצמך, לאשתך,לבתך, נכדתך, לכלתך ולאמך

מתנה לכל אלו שחפצים להתמלא אהבה ולעורר את הזכרונות הטובים שלהם. להעביר את הטוב הלאה, לקבל את הספר ולקרוא אותו, לתת לקסם הזה להדהד את הטוב בחייך. באהבה גדולה

עבר חודש מאז אספתי אותה, את ברוכה את, מבית הדפוס. כל יום שעובר מחזק בי את ההרגשה שבחרתי להביא הרבה אהבה וטוב לעולם.

עינבל

Categories
הרהורים סיפורים צילום

כיפור

בחיפה, יום כיפור היה יום של שקט.
האוטובוסים חדלו לגנוח במעלה רחוב פינסקי לתוך חדר השינה שלי, הזמזום המתמיד של רחוב פרויד נדם ברקע סלון בית הוריי. שמענו ציוץ ציפורים והעורבים היו עפים וצועקים
מה קרה? מה קרההה?
בצאת יום הכיפורים חזרו האוטובוסים לרוקן אגזוזים לתוך ביתי, חזר כביש פרויד להמהם מנועים לסלון הוריי ונשתתקו העורבים.

בחיפה, יום כיפור היה יום של שקט.
וכאן על הגבול, אין הבדל. רק ריח המנגלים נעדר מהאויר בחג הזה, וקולות הילדים על הכבישים שנעשים הומים, וקול השופר העולה כאדווה של תפילה בינות לקהל לבוש לבן ולילדים על הגלגלים בין השבילים והכבישים.
צום קל ומועיל, גמר חתימה טובה.
עינבל

צילום אפל בהשראת קלרה פיטרס
Categories
תופרת חלומות

מספרת הסיפורים בציפורי

ברוכים הבאים לביתי שבציפורי, יברכו אתכם האלים, פתחתי וקראתי אל האנשים שהלכו לתוך החושך והגשרים שסביב פסיפס דיוניסוס בתוך הוילה. הקהל היה נעתר, נעצר, מתיישב, מקשיב.

סיפרתי על הדרך הקשה שעברתי (באפיריון שנישא על ידי שני עבדים, לא פחות! ) מרומא לציפורי. על השידוך, והפסיפס עם המדליון הריק שהמתין כאן רק לי.

אמן הפסיפס המתין לי בכדי לשבץ את פניי במרכז הטרקליניום, ואיזו עבודה משובחת שהוא עשה!

תמונה שלי שותה מים מכד חרס, לבושה מחצלאות בסגנון רומי, הופיעה בעיתון משנת 1997.
תמונת פניי מופיעה על הספר עשו מאת מאיר שלו

עשו, מאיר שלו, הוצאת עם עובד


פעם, כל סוכות ופסח הייתי גבירת הוילה בציפורי.


אחר כך אסור היה לדרוך על הפסיפס והייתי בכניסה לוילה בסוכה. אני מספרת הסיפורים בציפורי.
ואז נולדה בכורתי ב2003.
מאז אני מתגעגעת לוילה היפהפה ולתפקיד מספרת הסיפורים בציפורי.

אני מספרת הסיפורים מציפורי.

יבוא יום ואשוב לספר, בינתיים מספרת ב"ברוכה", הספר. שלי

הספר: ברוכה את, המחברת הסודית של סבתא ושלי

באהבה

עינבל

Categories
סיפורים תופרת חלומות

הבגרות האחרונה

דלת הכתה פתוחה, אור צהוב של קיץ מלבין את הנוף ואת השולחנות המבהיקים בירוק. הלב שלי פועם עד האוזניים, הגרון שלי יבש ואני מחפשת בעיני מקום לשבת. השולחנות בסוף כבר מלאים. עיני בוחנות את המקומות התפוסים. התלמידים נראים צעירים ורעננים, בני שבע עשרה שמונה עשרה גג. חריקת כסא מעבירה בי צמרמורת ואני מגלה לחרדתי שנותרו מקומות רק בשולחנות הקדמיים ביותר, אלו שבהם יושבים התלמידים הכי פחות מקובלים. אני מחבקת את הקלסר והקלמר שלי וצועדת למקומי בנחישות.

בשעה שמונה וחמש דקות נכנס הבוחן. הוא מתחיל מהסוף ומחלק לתלמידים מחברות בחינה ודפים. תחושת מחנק עזה לופתת את גרוני. מבחן? איזה מבחן? לא ידעתי!

אני שואלת את התלמידים שסביבי- רגע- איזה מבחן זה? כמה זוגות מבטים , מופתעים מביטים בי כאילו הרגע ראו אותי לראשונה. היסטוריה, בגרות, עולים מלמולים סביבי. ששש… נוזף הבוחן. לא לדבר! בגרות!

האצבעות שלי רועדות. העפרון נופל לי מהידיים, אני מביטה בידי בתמהון ומבחינה בהן. טבעת נישואים זהובה על הקמיצה, צמיד שקיבלתי מבתי על האמה. רגע אחד, אני קוראת בקול, נשמעת באזני כמו סבתא שושנה כשהיתה מקבלת פתאום זכרון חשוב. רגע אחד, אני חוזרת ואומרת. אני לא צריכה לעשות בגרות בהיסטוריה!

למה לא, תוהה הבוחן בקול, מביט בי בתמהון וסקרנות. את לא רוצה להצליח בחיים? לא תקבלי תעודת בגרות בלי בגרות בהיסטוריה, זה המבחן האחרון, מוסיפה נערה משמאלי.

אני צריכה? למה אני צריכה? אני מנסה להזכר, יש לי ערפל במוח והלב שלי פועם כמו מטורף. אני מנסה לדבר ולא מוצאת את הקול שלי. הבוחן סיים לחלק את הטפסים והמחברות ומודיע להתחיל.

אני מסתכלת על המבחן, ומתחילה מוכנית למלא את הפרטים שלי. תעודת זהות. כותבת אותה. תאריך. ראשון לספטמבר 2021. שם. שם משפחה. רגע אחד, אני נזכרת פתאום. ובהקלה קמה. אוספת את החפצים שלי ופונה לצאת מהכתה.

את בטוחה שאת לא צריכה את הבגרות האחרונה, שואל הבוחן. גל של זעה שוטף את עורפי. אני בטוחה? אני מסתכלת על חבריי לכתה, הם יפים, צעירים, ורעננים. בהצלחה לכולכם, אני אומרת לכתה והנערה שישבה לשמאלי עוצרת מכתיבתה ושואלת למה אני מוותרת. המבחן יחסית קל, היא מוסיפה. נכון, אני אומרת, המבחן לא קשה, ואין לי בעיה לכתוב אותו, אבל אני לא צריכה?

אבל למה לא? מרימים כל שאר התלמידים את עיניהם בתקווה. אולי גם הם לא צריכים. הבוחן נעמד וחוסם לי את הדרך. את חייבת לנסות, הוא אומר. את לא יכולה לוותר ככה בלי לנסות, ואני שומעת את הדחיפות בקולו. אם אצא, הוא יחשוב שזה כשלון אישי שלו כמורה. אבל אני לא צריכה, אני אומרת לאט ולא בטוחה שזה נכון, כבר יש לי בגרות!

זהו! יש לי בגרות! אני לא צריכה ללכת לבית ספר ולא צריכה להיבחן, אני נזכרת, נרגעת ומתעוררת במיטתי. שוב חלום לכבוד האחד בסםטמבר. אני חולמת אותם כבר כמעט ארבעים שנה. האם לעולם יישארו?

שיט, שכחתי את הנסיעה המתוכננת למרכז! מציצה לחדר של המתבגר ורואה שצרור המפתחות שלו נשכח על השולחן. אוי, איך הוא יכנס כשלא אהיה?

ממהרת ונוסעת לחטיבה העליונה. איפה הכתה שלו? האם זו הכתה? אני מציצה לכתתו, ובלוריתו הבהירה של בני תופסת את מבטי. אני נאנחת בהקלה. שכחתי לתת לך את המפתחות הביתה, ואני נוסעת היום לתל אביב. שלא תיתקע מחוץ לבית. הוא מתחיל כתה י"א הבוקר. הבן שלי מחייך במבוכה, אני מחליקה אליו את הצרור ויוצאת. אמא, חכי רגע, הוא קורא מאחורי. המסדרון ריק. תודה, קולו העמוק שהתבגר מתרכך באזניי. ליבי עולה על גדותיו, אני תופסת אותו בין זרועותיי לחיבוק. להפתעתי הוא משיב לי בחיבוק אמיץ ואז מצחקק במבוכה ונעלם בחזרה לכתה.

שנת לימודים טובה, אני קוראת אחריו. תודה, עונה לי מקהלת קולות מהכתה.

Categories
be blessed המלצות סיפורים צמחי מרפא תופרת חלומות

Buy my book ברוכה את

ברוכה את, המחברת הסודית של סבתא ושלי

סבתא לימדה אותי כל הזמן, ערבבה את הידע בכף עץ עם סיפורי מדרש ואגדה, סיפורים מילדותה בצפת ובחיפה, מעגל חיי אישה, חיבורים של אהבה ועוצמה ורוך.

מאז שנולדתי ועד שבגרתי, סבתא טיפלה בי ולימדה אותי לטפל בה בחזרה. כיצד לרקוח לה חליטה מפרחי עוזרר כדי להוריד את לחץ הדם, כמה קוביות שוקולד לתת נגד שיעול ואיזה פרח מהגינה ימלא אותה שמחה.

להזמנה

ברוכה את, המחברת הסודית של סבתא ושלי

בהוצאת אדמה, בית לחכמה נשית מתחדשת

לרכישה88 שח

בספר ברוכה את תמצאי מידע שימושי על צמחי מרפא, תרגילים לזימון מציאות, כוונות, תפילות וברכות. כל אלו יוכלו לשמש אותך לטיפול בעצמך, במשפחתך ובסביבתך.

לרכישה – 88 שח באיסוף עצמי מחניתה

מכירה המוקדמת – ברוכה את, המחברת הסודית של סבתא ושלי

חלומות מתגשמים

עינבל