Categories
תופרת חלומות

מטאטא

אני שומעת רעש נפילה חזק בסלון. קופצת. מתעלמת. מה שנפל נפל. אראה בבוקר. אני רוצה לישון!
נרדמת אבל מתעוררת שוב מחריקות ציפורניים על משקופי הדלת. חריקה חפירה חריקה.
עין אחת נשארת לישון והשניה נפתחת בעייפות.
אני מסתכלת לתןך עיניה של החתולה. היא מפסיקה לחפור במשקוף הדלת הפתוחה ונעה בכבדות למסדרון.
אני גוררת רגליים בעייפות בעקבותיה. החתולה נשכבת פרושת איברים באמצע דרכי.
אני מסרבת להדליק אור, מסרבת להתעורר. ארבע בבוקר! בחיאת!
על השטיח בסלון דוגר החתול.
ראית את הירח אתמול, הוא שואל.
ראיתי, ענק, צהוב ומקושט רעמת תלתלים. ירח שנראה כמוני.
נו.
נו מה, חתול?
למה אני צריך להעיר אותך כל בוקר?
אני מפהקת ובוהה בו.
הנשמה שלי עדיין ישנה.
בשביל מה אתה והחתולה מעירים אותי לפנות בוקר באמת?
בשבילך. כדי שתיהי מכשפה טובה יותר,
אומר החתול ומסתכל עלי בהבעה משועשעת.
חצוף!
מה השעשוע בכלל? ולמה אתה חושב שזה עושה אותי מכשפה טובה יותר? להיפך, אני עצבנית יותר!
ובגללך!
אתה יודע כמה קשה לי השינה המפורקת הזו?
ומה היה הבום קודם? מה הפלתם?
רגע רגע, אומר החתול.
את יודעת כמה קשה להעיר אותך בארבע בבוקר?
נדרש פה שיתוף פעולה מורכב של החתולה ושלי ואם זה לא עובד אנחנו מפעילים גם את הכלבה. אנחנו חייבים להיות יצירתיים כדי להצליח. ולפעמים את ישנה עם חסת המצפן או ולריאן ולא מתעוררת בכלל!
והבום, הבום היה אמור להעיר אותך ולהביא אותך לסלון!
אני מביטה בחתול ונעשית עצבנית יותר ויותר.
התעוררתי לגמרי. אני כל כך עצבנית שהמטאטא, השוכב על הרצפה…
אהה!
זה היה הבום!
הפלתם את המטאטא!
יופי, גאונה, מפטיר החתול.
המטאטא. זה הרמז שלך.
ותגידי תודה שאנחנו מטעינים אותך באנרגיית עצבים. זו האנרגיה הכי חזקה בעולם ובארבע בבוקר את גם יכולה לנצל אותה.
אני ניגשת אל המטאטא ומתחילה לטאטא את הרצפה, החתולים והשטיח.
גיצים עולים מקצות אצבעותיי ומקצות הסיבים של המטאטא.
אני מפוצצת אנרגיה.
לוקחת את המטאטא הטעון ויוצאת החוצה.
באויר הקר אני רוכבת על המטאטא ועפה בצרחות מעל הקיבוץ.
שבעה סיבובים ואני חוזרת למיטה.
נו, אומר החתול, את לא מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו?
לא, אני נובחת עליו, נכנסת למיטה ושוקעת לשינה עמוקה וחזקה.
לא שומעת את הנער קם ומתארגן, לא שומעת את הכלבה נובחת, שום דבר לא יעיר אותי.

אני עפה על מטאטא השינה ושכולם יקפצו.

מטאטא

@toferethalomot

23.11.21

@ברוכה

Categories
סיפורים

מזרח ומערב

ספר הבישול האהוב על סבתא שושנה היה הבישול הטוב מזרח ומערב של ליליאן קורנפלד. ספר עב כרס שעמד בארון הגדול בסלון. אחרי שסבתא מתה, וכל ילדיה סיימו ללקט את זכרונותיהם ואוצרותיהם מביתה, הגענו אחותי ואני.
בחדר השינה של סבתא, עמדנו ומדדנו שמלות. סבתא שושנה היתה נמוכה ורחבה. ויפה. כמה יפה היא היתה.
חלקנו את השמלות הכי מיוחדות, אלו שתפרה בעצמה.
מארון הספרים הגדול לקחתי את מזרח ומערב.
בבית, הנחתי אותו אחר כבוד בין ספרי הבישול שלי.
פתחתי את הספר בעמוד אקראי.
בעמוד שנפתח, היה נייר מקופל. כזה שנראה לי מוכר.
ציור בטוש.
והציור הזה, פתח את ברז הדמעות, זה שהיה תקוע לחלוטין.
נרדמתי בוכה, מקופלת בתנוחה עוברית.
קולה של סבתא העיר אותי.
עינבלי, היא לחשה ברוך.
אני איתך. אני תמיד איתך.

סיפורונובמבר

ברוכה_את

ברוכה את מהמחברת הסודית של סבתא ושלי, הספר

Categories
סיפורים תופרת חלומות

קליפת אגוז

אני אוספת את המחציות.
חג פסח, הבית של סבתא מלא אורחים וכולם יושבים במרפסת, מפצחים אגוזי מלך ואוכלים גלידת פונץ’ בננה, הגלידה האהובה על סבתא שושנה.
מחצית קליפת אגוז מלך צפה כמו סירה בכיור מלא מים.
מחצית אחרת עומדת כמטריה על קיסם שיניים שאני תוקעת באדמה.
אני יוצרת מהמחציות עולם קטנטן ונפלא.
גוזרת פיסת בד קטיפה ומרפדת מחצית במזרון רך וזעיר.
תופרת בחוט ומחט שמיכה קטנטנה, מחצית קליפת אגוז מלך היא מיטת נדנדה.
מעניין איך זה לישון במיטת נדנדה?
סבתא עסוקה באורחים, אני לוקחת את מיטת האגוז לחדר של סבתא, ומקטינה את עצמי.
מיטת מחצית האגוז בדיוק בשבילי. אני נשכבת על מצע הקטיפה, מתכסה בשמיכה שתפרתי ונרדמת.
“עינבלי!”
אני מתעוררת ושומעת את סבתא קוראת לי. יוצאת ממיטתי המאולתרת, חוזרת לגודל הרגיל שלי. אולי הפעם אגדיל את עצמי כבר יותר ולא אהיה הכי נמוכה בכיתה?
אך לא, אני שומעת את סבתא קוראת לי שנית, והפעם דאגה נמהלת בצליל.
אני חוזרת לעצמי ויוצאת אל סבתא.
איפה היית, היא שואלת.
נרדמתי על המיטה שלך, אני עונה ליד כל האורחים שאני לא מכירה. שבר של אמת עדיף על האמת כולה, ברוכה צריכה לשמור על סודותיה בתוך המשפחה.
סבתא בוחנת אותי בחיבה.
בואי, הוצאתי את העוגה.

סיפורונובמבר

אגוז

10.11.21

@toferethalomot

שבוע הבא יבוא הגשם ואיתו ישובו טיולי צמחי מרפא שלי.

אילו חלקים לאסוף, וכמה,

איך להכין ואיך לצרוך?

מתי כן ומתי לא?

מהי שיטת הממר”ט?

מה כדאי ללקט למאכל ומה כדאי ללקט למרפא?

וגם

גינת המרפא שלי, מפגש בגינתי .

מתכננת, נושמת, נינוחה.

הספר ברוכה את ממתין לקוראותיו וקוראיו.

Categories
סיפורים

הכסא

סיפורונובמבר 6.11.21

הכסא המתכתי, המעוצב, לחץ לה על הירכיים.
אין לנו כסאות אחרים, אמר המלצר, אנשים עם תחת גדול הם לא הבעיה שלנו.
האשה עם התחת הגדול מתחה חיוך על השפתיים בעוד העלבון והכעס מפעפעים בגופה, הגדול, ומפעילים מנגנון הגנה מתוחכם שאמור להשאיר אותה רגועה להפליא.
הדמעות פרצו ושטפו את פניה, המליחו את הקפה היפה ואת פאי התפוחים ואת גלידת הווניל המפונפנת עם שבבים שחורים של צנובר קלוי.
גלידת הוניל נמסה ראשונה.
אז הבחין המלצר שהאשה עם התלונות על הכסא כבר לא שם. היא הלכה בלי לשלם את החשבון, חשב. וגם בלי לגעת באוכל.
מה זה עושה, שאלה האשה והצביעה על אקדח לייזר באגף כלי העבודה בשזר.
אוה, התרגש המוכרן, זה חותך מתכת, עץ, פלסטיק כמו חמאה!
אפשר לנסות?
אני כבר חוזרת, אמרה ויצאה והשאירה אותו פעור פה בעת שצפה בה נכנסת לבית הקפה ממול ויוצאת ממנו, מחזירה את אקדח הלייזר למקומו ומשאירה בידיו שטר של 100 שקלים. תודה, אמרה האשה וחזרה לבית הקפה ממול.
היא התיישבה על הכסא, שהיה כעת נוח והכיל את ישבנה באופן מוצלח,
לגמה מגלידת הוניל המפונפנת עם שבבי הצנובר הקלוי, התענגה על פאי התפוחים העסיסי.
רק אם אפשר לחמם לי את הקפה, אמרה למלצר ההמום.
והוא החזיר לה לשולחן קפה חדש במאג גדול עם עוגייה בצד.

לייזר#

Categories
סיפורים

סיפור לחמישי בנובמבר

סיפורונובמבר

איפה האפיקומן?
האם מתחת לכריות הספה כמו שהיה בשנה שעברה?
לא!
האם מאחורי מסגרות התמונות על הקיר כמו שהיה לפני שנתיים?
לא!
איפה האפיקומן?
אי אפשר לסיים את הסדר, הארוך, המייגע, בלי האפיקומן.
השנה לא אחזיר את האפיקומן. השנה אחרי האוכל אלך לישון וזהו וכולם יתייאשו וזהו.
תחבתי את האפיקומן, עטוף במפית הרקומה של פסח, לתוך ציפית של כרית ובין המצעים הריחניים בארון הגדול של סבתא.
אין להם סיכוי!
כולם מתרוצצים בבית ומחפשים. הופכים כריות שוב ושוב, מסירים את התמונות מהקירות, שולפים ספרים ומציצים בין החרכים.
אפילו מתחת לשטיח חיפשו!
אפילו בתנור!
איפה האפיקומן! נו!
סבתא מתחילה להתרגז,
אבא כבר סיים לשטוף את הכלים של הארוחה והדודים שלי כבר הפכו את הבית כולו אבל לא את ארון המצעים הגדול ואני יודעת שאין להם סיכוי.
איזו מתנה תרצי כדי להחזיר לנו את האפיקומן, שואל הדוד החמוד ומחייך.
בשנה אחת ביקשתי טושים בריח פירות כמו שיש לטלי.
בשנה אחרת ביקשתי דובי גדול.
נו, איפה האפיקומן?
נו, מה את רוצה תמורתו?
קדימה, שנים עשר זוגות עיניים מאיצים בי לענות.
אבל תבטיחו שאני אקבל!
מבטיחים, מבטיחים, נו!

פוני.
אני רוצה סוס פוני!

בסדר, תקבלי סוס פוני, הם אומרים ואני רצה לארון ומוציאה את הציפית, את המפית, את המחצית.
הסדר ממשיך ואני נזכרת.
את הטושים לא קיבלתי
גם לא את הדובי הענק.
אוף, אני עצובה.
חלפה שמחת הפוני.
תם סדר פסח כהלכתו.
שום פוני לא יהיה פה.