נוף – תופרת חלומות

To the top

עליה ארוכה ארוכה, שתי רגליים ושני מקלות והרגליים נמשכות מעלה.
פתאום אני שומעת צליל קריעת בד, כזה שאין אחר לו.
בודקת והכל נראה בסדר. מעניין.
ממשיכה לעלות, בקצב ש Regula Alon לימדה אותי כשעשינו את העליה לארבל.
עולה. כשיש נוף עוצר נשימה אני עוצרת לנשום ולצלם.
למעלה, כשהעליה החזקה נגמרת, אני בודקת יותר לעומק את המכנסיים היחידות שלקחתי לטיולים ומגלה קרע במקום אחד, במפשעה כמובן.
אני מראה למדריכה המקסימה שלנו, כריסטינה.
היא אומרת שיש חנות ציוד בכפר, בדרך למרחצאות שבחלק השני של היום.
אני מניחה לזה וממשיכה ללכת, מאיימת על חברי וחברותיי המקסימים שמקסימום את סוף המסלול אעשה בתחתונים…
אנחנו ממשיכים ועוצרים על שפת הכליה כלומר אגם הכליה. הכל יפה וצלול והאויר הרים צלול והריאות כאילו נושמות אנרגיה טהורה.
כריסטינה מספרת לנו על האחווה הלבנה, שאנשיה לובשים לבן ומגיעים לטקס על ההר הזה כל אוגוסט כי לדעת מייסד הכת, זה מרכז העוצמה של אנרגיית הריפוי של השמש.
בדרך אנחנו עוברים במעגלי האבנים העצומים של האחווה הלבנה ואני הולכת לאמצע בשביל לספוג את האנרגיה הקוסמית.

הצומח האלפיני מרתק ואני מצלמת אמנון ותמר פורחים, טבעיים במרום חשוף על גג העולם. אם רק יעל היתה פה, אני חושבת.

כמה תמונות ממסלול האגמים בבולגריה, במסגרת הטיול המהמם הזה שאני נמצאת בו.
היה מרהיב ומרחיב לב וריאות.
מסתבר שאתמול היה יום ההליכה הבינלאומי, אז אפשר לסמן וי על זה…חח
ואל דאגה, אחרי המסלול עצרנו בחנות ומצאתי מכנסי טיולים טובים במקום הקרועים.