אתחיל מהתחלה.
זו לא הניקון. הניקון בתיקון. nikon d7200, חדשה, אבל יש לה כתם/פגם על החיישן, והבנתי שזו תופעה שחוזרת על עצמה והם רגילים. אז שלחתי לאחריות הדר.
למרות שזו לא הניקון, אני די מרוצה מהתמונות.
המצלמה הזו שוקלת פחות מחצי מהניקון שלי. 650 גרם ואני מרגישה קצת כמו עם מצלמה צעצוע.
יש לה מצב M ועקרונית אפשר לשלוט בתמונה, אבל רק עקרונית. בפועל- ביום בהיר אי אפשר.
כלומר- האפרטורה מוגבלת ב8. (f- 3.5-8)
אבל אפשר לפצות עם מהירות.
העדשה מגדילה מדהים.
אבל רועדת.
אבל אפשר לפצות עם יד יציבה או חצובה.
זה המרחק האמיתי ביני לבין הציפור שבתמונה. על קצה הגג. 
מרחק מוקד מינמלי 0. אין דברים כאלו.
נכון שכמעט טבלתי את העדשה בקפה, אבל העיקר התמונה, לא?
חיווי הסוללה לא משהו. מלא מלא מלא ופתאום- ריק.
אבל אם מטעינים כל פעם שחוזרים הביתה, היא לא נגמרת.
אז סהכ אני מרוצה מאוד מהדמויה שלי, canon sx60 שקניתי לפני כמה ימים בפוטו געתון, נהריה, במחיר מצויין ועם אחריות קרט, יבואן.
הכי נהנית מצילומי המאקרו שלה, ומאפשרות הטלא שלה- והציפורים הרחוקות שאפשר לראות סופסוף.
שלישי טוב
עינבל
כהרגלו, מבצר יחיעם יפהפה בעיני. האתגר לצלם בו פינות כך שיראה יפהפה גם בעיני המתבונן בצילום
– .
תשובה: זוהי ידית למסגד שהגישה אליו היא מבעד הדלת הנאה הבאה.
כמובן שחיפשתי את העלים עבורי, עם הרקע המתאים והפרמטרים שלי
וצילמתי עוד כמה דברים אבל מחקתי אחרי שהעלתי למחשב, כי הם לא היו "ואו" בכלל)
ראיתי פיסת בד מכתובת אש שהסתבכה שם בעץ ושלכת, מחוץ להקשרה, נפרמת בשוליים, כמו שולי החברה הפרומה בבית התאילנדים הסמוך.
ובחלון אחר, קולבים, והחדר הפנימי גם הוא איזור תליית בגדים מכובסים של התאילנדים הסמוכים.
ואת העץ הזה עם הפירות האדומים. שכחתי את שמו.
ואז קיבלנו תרגיל מיוחנן- מול קיר בהיר, עם אלון מפוצל, הוא אמר- תרגיל- הוסיפו אלמנט לקיר ולעץ. היפכו את זה לתמונה מיוחדת.
ואת פירות אלה א"י כנראה משווים אווירת חג מולד קישוטית.
זו טכניקה מאוד מאתגרת לביצוע- שלמדנו בסיור.
תופרת חלומות 