תגית: לונדון

לפנות בוקר השכנים שלנו לקומה ארזו ויצאו, לא לפני שהקימו המון המון רעש והבנתי עד כמה הקירות בין החדרים דקיקים. התקשרנו בשש לקבלה. ידענו שאין מה לעשות, אבל בכל זאת הייתי חייבת להתלונן שכן מארבע וחצי עד שש לא היה לנו רגע שקט מהשכנים.

האיש בקבלה הבטיח שזהו, הם עושים צ'ק אאוט היום, אבל גם הבטיח שיפצו אותנו. קיוויתי שהפיצוי יכולל חדר עם נוף נחמד ולא גדר ורודה של שיפוצים, ללילה האחרון שלנו כאן.

השתוקקתי לחלון עם זריחה או שקיעה. משהו כזה. אני והחלומות הצילומיים שלי..

ארוחת הבוקר החביבה עלי היא אגג בנדיקט על תרד. ניסיתי כבר את שאר התפריט והתיידדתי במיוחד עם הביצה העלומה, רוטטת לה בתוך עצמה, על מצע טעים של תרד מאודה בחמאה, עם רוטב הולנדייז צהוב וחמצמץ. כל זה מוגש על "סלט" שכולל בדיוק חמישה עלעלי רוקט. סלט, אמרתם?

יצאנו בנחת לדרך לכיון הבריטיש מיוזיאום. אפשר להזמין מראש סיורים של 90 דקות דרך הדברים החשובים של המוזיאון.

זו נראתה דרך יעילה לעבור דרך רובו, ואח"כ לחזור למה שהכי מעניין.

הסיור עולה 12 פאונד לאדם, וצריך להזמין מקום מראש כאן

ירדנו מהכרמלית בככר ראסל,

עברנו דרך גינת ראסל ומלון ראסל

שנמצא כבר שנתיים בשיפוץ אבל פעם מזמן, לפני שנתיים וחצי, התארחו בו האיש והבת לטיול בת מצווה.

המבנה נראה מרשים מאוד. ובשיפוץ מאוד. ודי ברור לנו שכאשר יסיימו, הוא יהיה הרבה מעבר לתקציב שלנו. אבל מותר להתלהב.

ככר ראסל הופיעה באחד הפרקים של שרלוק (שרלוק וג'ון ישבו על ספסל ודיברו) אז שמחתי לעבור דרכה ולהרגיש את הסתיו.

חצינו את הככר והגענו לרחוב שבו המוזיאון. רגע לפני המוזיאון הבחנתי בחנות סקוטית.

כמעריצה שפויה למדי של

Outlander,

נכנסנו לחנות ושאלתי על הדוגמא של שבט פרייזר.

ראיתי צעיפים וכובעים ועניבות בהון תועפות פאונדס וויתרתי על התענוג (שפויה, אמרתי) אבל צילמתי עוד קצת מהחנות ומאווירת ההילנדס.

שהעניקה נגיעות סקוטלנד בטיול שלי.

הכניסה לבריטיש מוזיאון השתנתה ממה שהיתה בעבר. ההתראות הבטחוניות גרמו להם לנתב את המבקרים בתור ארוך לתוך אוהל בדיקה, בו עוברים אחד-אחד, ומניחים את התיק ופותחים מול איש ביטחון.

הש"ג גם מתשאל אותך ומתנצל התנצלות חביבה על הבדיקות. בעודו מתנצל ושואל מניין אני, שמע שישראל. התרגש השומר, ואמר- אז את רגילה לכל הבדיקות האלו? ואמרתי- כן, אני מודה לכם על הבדיקות האלו. אותי זה מרגיע. סיימנו את הבדיקה בכמה מילים חביבות ומפתיעות מצד איש הביטחון. "להתראות! הוא קרא אלי בעברית" ואז- "תודה, שלום, מזל טוב!"

ככה. כל העברית על רגל אחת. חייכתי אליו ועניתי "תודה, שלום!"

בפנים התפעלתי עמוקות מהארכיטקטורה המרשימה

ומארוחת העשר הטעימה שערכנו בקפיטריה שם. שוקו עם קצפת ועוגת שורטברד מצויינת.

מצאנו את הסיור. קיבלנו אוזניות. ופגשנו את המדריכה.

פנסיונרית חביבה וחובבת ארכיאולוגיה והיסטוריה, ובריטית גאה בכל רמ"ח איבריה.( כנראה שזה חשוב, כשאת מדריכה סיור של שעה וחצי במוזיאון השוד הבריטי הגדול.)

כבר אמרתי שאני לא מטורפת על מוזיאונים? אמרתי. אבל במקרה הזה- נהנתי מ70% אחוז מהסיורים. שוב, המון עמידה. המון. זה החלק שלא נהנתי ממנו. אבל ההסברים היו מרתקים. הכי אהבתי את האזור היווני והאזור השומרי (פרס-בבל). למדתי על הדברים האלו בארכיאולוגיה, אבל לראות אותם? התרגשתי מאוד מאוד. כל כך התרגשתי שלא צילמתי. מה שמוכיח שבאמת הייתי עסוקה במחשבות ארכיאולוגיות והיסטוריות. אין ברירה. אגיע לשם שוב. לגעת בעבר. כמעט. איפה שלא כתוב "אסור לגעת".

בחלק של הפנתיאון הכי התרגשתי. הסיפור היה שהם הצילו את הפנתיאון מפצצה בכך שאספו את כל האוצרות שלו אליהם לבריטיש, אחרי שנפגע קשות במלחמה"ע השניה. או לפני. לא סגורה על זה. כנראה לפני. למעשה, אלמלא היו הבריטים גונבים את כל קישוטי הקיר של הפנתיאון אליהם לפני המלחמה, לא היה שורד העושר הזה. כי הפנתיאון הופצץ במלחמה. איזה מזל. בלי ציניות. באמת.

בעצם, רוב האוצרות שאצרו הבריטים במרחבי האימפריה הבריטית לתוך המוזיאון הזה, לא היו שורדים אם היו נשארים בארץ מוצאם. ציטוט של המדריכה.

ואני נזכרתי בכל מיני דברים שיש העתק שלהם אצלנו במוזיאון רוקפלר ובמוזיאון ישראל, כי המקור נמצא בבריטיש מיוזיאום. ונזכרתי גם שזה לא באמת משנה אם זה המקור או ההעתק. העיקר- הסיפור שמאחורי זה.

בכל אופן, אחרי 90 דקות כאבו לי הרגליים פחד, והייתי חייבת לאכול משהו, וזכרתי מין מעדניה פינתית בקומה השניה שנראתה לי טעימה. היא באמת היתה טעימה מאוד. השעה היתה אחת וחצי והיה מצוין. כולל הישיבה. הישיבה עצמה היתה גולת הכותרת של ההנאה.

מעין פוקצ׳ות כל טוב כאלו

בתוכנית המקורית, אחרי הבריטיש מוזיאון תכננתי לנסוע לקובנט גארדן, אבל בפועל הרגליים שלי היו גמורות, השקיעה התקרבה והתחשק לי… להסתובב באוקספורד וללכת לפרימרק. מה לעשות, זה היה יום כמעט אחרון וידעתי שאני רוצה לקנות מתנות לנוער הביתי ופרימרק זה מקום מצוין למתנות בעיני.

בדרך לפרימרק עצרנו בארל קורט בשביל לבקר את הבית השני שלי. הטארדיס.

היה נחמד לראות אותה. לצערי לא היה לי מפתח והיא היתה נעולה. ידעתי שהיא גדולה יותר מבפנים.

בפרימרק מצאתי פיג'מות הארי פוטר לילדים, וכל מיני קשקושים. זו לא היתה הגזמה פראית מבחינת העלויות, וגם התור היה סביר לחלוטין .

וחזרנו למלון לנוח קצת לפני שנצא לאכול ארוחת ערב בככר פיקדילי, באיטלקית של ג'יימי אוליבר. בדרך למלון היו צבעי שקיעה נהדרים.

ובמלון חיכתה לנו הפתעה. העבירו אותנו לחדר בעליית הגג. חדר יפהפה, מרווח, עם נוף מטריף לשקיעה. נוף!

לצלם! בול מה שרציתי…

לאיטלקית של ג'יימי לא הזמנתי מקום.

בכלל, הלכתי על ספונטניות. נכנסנו, ביקשנו לשבת, נתנו לנו לחכות רבע שעה ליד הבר וקראו לנו לשבת. היה מצוין!

הרחובות בלילה מארים בקישוטי חג מולד מרהיבים, ונגן חמת חלילים מחריש אזניים הסכים שאצטלם איתו כסיום סקוטי משמח ליום הזה.

לילה טוב!