Staycation אם נשארים מגיעים למקומות מופלאים

נפגשנו בבוקר וביחד התחלנו לתכנן את החופשה.

האפשרויות שנפרשו לפנינו לבילוייים היו עצומות.

ללכת לים, לאחד מהחופים הקסומים שסביב. לטייל ביערות, לעלות לתצפיות נוף, לצייר בצבעי מים, לצייר בצבעי מים ביער ובתצפית, ללכת לטבול בבריכה, בנחל, במעין. לישון עד מאוחר. ללכת לתערוכות. לרקוח משחות מרפאות, לקרוא בנחת ולצפות יחד בסרטי בנות. הו! המון אפשרויות!

אחרי מנוחה נעימה והרבה תה ושיחות החלטנו ללכת ליער ולתצפיות, ולקחת איתנו צבעי מים וניירות.

בערב, היו לנו (תיכננו מראש) כרטיסים להופעה. כלומר שיחה בין רוני קובן לאתגר קרת.

השיחה היתה מצחיקה, מרגשת ומרתקת. במהלכה סיפר רוני לקהל שאתגר אמר לו משהו כמו- אתה חבר טוב ואני כה סומך עליך שאני יודעת שאם אני אקפוץ לך לידיים אתה תתפוס אותי. רוני קובן שאל על המשפט הזה ואתגר קרת הסביר שהוא היה ילד די נמוך וקטן וכל חבריו היו יותר גדולים ממנו וככה הוא זיהה חבר טוב, ככזה שאפשר לקפוץ לו לידיים והוא יתפוס אותך.

ובסוף המופע הוא באמת עשה את זה. רוני קובן היה חבר טוב ואתגר קרת קפץ. צילמתי. ברור!

חשבתי לעצמי שגם אני פיתחתי דרך לזהות חברה טובה. כזו שאפשר לבלות איתה יום שלם בבית או בחופשה ולהרגיש טוב. כזו שאפשר ללכת לנוח כשהיא נמצאת ולהרגיש בטוחה.


למחרת רצינו ללכת לים. דיברנו על לצאת בשש בבוקר. אבל חופשה. התעוררתי בשבע וחצי, וחברתי שהיתה נחמדה לא העירה אותי מוקדם. הרי זו חופשה. קמות מוקדם אם זו יקיצה טבעית. אין מקום לשעון מעורר בחופשה. אחרת מה עשינו בכך?

יצאנו בבוקר לים. זמן לדבר, לאכול, לטבול.
התמסרתי למים. צפתי והתערסלתי על הגלים כאילו היו חיבוק אמהי. צפו ועלו דמעות בעיני. אני אהובה. אני בטוחה. אני צפה.

התרגשתי ממש. וציירתי את זה.

ים, ובספונטניות, בית קפה. ישבנו ב"תושה בביקרי" ליד הים. בעודנו אוכלות ארוחת בוקר טריה ופריכה, תיכננו את ארוחת הצהריים. מסעדה? מתחשק לי להכין בעצמי. נעבור ב"ים של דגים" בשלומי ונקנה דגים מפולטים. אולי סלמון?
חברתי מספרת בעיניים נוצצות על קרפצ'יו. בואי נעבור גם באיטליז, אני אומרת לה. נבקש שיכינו לנו פרוסות דקות לקרפצ'יו. יש להם שם גם מתכון.

Machi Tawara, מתוך הספר יום השנה לסלט
Machi Tawara, מתוך הספר יום השנה לסלט

במקרר כבר היו לנו תותים ופטל ותותי עץ, חסה טריה וירקות. זו היתה ארוחת גורמה נפלאה.

הימים נמשכו במקצב רגוע. ים, בית קפה, ליקוט מצרכים וארוחות משותפות מפנקות. כוס יין קר בערב על המרפסת, אויר טוב, שיחות, שלווה.

זו היתה חופשה מושלמת, מרעננת, משיבת נפש. וכל זה, במינימום מאמץ- הלא זו המהות של חופשה, לא? אפס מאמץ!

A staycation, or holistay, is a period in which an individual or family stays home and participates in leisure activities within day trip distance of their home and does not require overnight accommodation.

Wikipedia

חופשה בכרתים

מסכמת שבוע בכרתים, באזור רתימנו.
לקחנו חופשה דרך בליק, שכללה טיסות-העברות-מלון בחצי פנסיון
הכל היה מצויין ממש, מיקום מעולה, האנשים שפגשנו היו חמים ונעימים.

באוטובוס למלונות מהשדה, היה מדריך ישראלי שהעביר דף עם פרסום לטיולי יום שהם עורכים בתשלום סביב 50 אירו למשתתף. התלבטתי מאוד אבל בסוף ויתרתי והחלטנו שנישאר בסביבה של המלון והעיר הסמוכה ונהנה מטיולים רגליים, ים, והעיר המקסימה.
אני מברכת על ההחלטה הזו. ככה גילינו את שכיות החמדה של העיר בנחת ובקצב שלנו.
מסקר טעימות שערכתי, הגלידריה הטעימה ביותר היא זו שבתמונות…

היא נמצאת בכניסה הדרומית לעיר העתיקה ליד הקשת. מחיר כדור הוא 1.8 יורו בכל הגלידריות.

אז לכו על הכי טעים. או שתעברו ותטעמו עד שתגיעו לטעם שלכם. לא לשלם לפני שטעמתם ואהבתם.

יש למשל באותה פינה גלידריה נוספת. טעמתי את הפיסטוק שלהם והיה לו טעם של גלידות פלדמן. נוט מיי קאפ אוף . ביקשתי לטעום עוד טעם- סורבה תות והמוכרת סרבה. אז על פי טעם יחיד הגעתי למסקנה שזו גלידה לא טעימה ושגם לא נחמדים שם.

בסיורים בעיר ובסביבת המלון פגשנו סוכנויות שמוציאות טיולי יום לסביבה. אותם מסלולים כמו שהציעו לנו בקווי חופשה באוטובוס למלון. רק שבמקום 49 יורו לבנאדם, 6-12 יורו גג. ההבדל שהסיורים הללו עם הדרכה באנגלית ולא בעברית. אישית- נראה לי שעדיף באת לצאת בסיור תיירים מכל העולם. זה הופך את הסיור עצמו לחוויה חוצלארצית בפני עצמה.

באותו עניין, התארחנו במלון אקווילה רתמינו ביץ׳ והיו בו תיירים מכל העולם.

ישבתי וציירתי מול הים. איזו מרפסת נפלאה זו היתה. בלילה נרדמנו לצלילי הגלים.

למלון יש תוכנית ספורטיבית ואמנותית כל יום, שמתפרסמת על לוח ליד חדר האוכל.

הצטרפתי לפעילות חץ וקשת שהיתה נחמדה, ואחותי ואמי היו בפעילויות נוספות.

בערב יש קונצרטים והופעות בכל מיני מקומות קבועים במלון- רחוק מהחדרים שלנו. אז הרעש לא הפריע אבל אפשר היה לשבת ולהנות מהמוזיקה.

האוכל היה מטריף. לא כשר. מגוון ענק. אני עם תזונה מאוד סלקטיבית ותמיד מצאתי מה לאכול.

בבוקר המשקאות כלולים. בערב הם בתשלום, גם המים. אנחנו התכוננו והבאנו בתיק בקבוק מים מינרלים (0.3 יורו במינימרקט מול המלון, אגב המזכרות שם זולות והצוות שם מקסים מקסים) ושתינו ממנו.

החוף נהדר, ויש כמה בריכות שחיה והרבה מרחבים לטייל בהם. רק להצטייד בציטרונלה נגד יתושות כי היתושות ברתימנו שמו פס על סנודיי.

ברתימנו. מחוץ לעיר העתיקה. מאפיית מיתוס. לא לפספס, בעיקר בגלל הארנב של אליס והדרקון בדשא.

ליד המינימרקט שמול המלון יש קפה וגלידה מצוינת. מחלב כבשים ועיזים.

הקפה במלון היה היחיד שהיו לי תלונות עליו. לא טעים.

אז ממול למלון שתיתי קפה מצוין, וגם בלמונוקיפוס, מסעדה מקסימה בצל עצי לימון ורימון בסמטא ליד המסגד הגדול בעיר רתימנו.

שירותים:

בכל בית קפה ומסעדה.

המסעדות בנמל לא נותנים להשתמש בשירותים אם לא יושבים שם. האוכל לא משהו. שילמתי 8 יורו לצלחת ירקות קלויים מאכזבת מאוד. גם הקפה היה מתחת לכל ביקורת.

לעומת זאת באמצע הגן המוניציפלי יש בית קפה טעים ונעים והם נותנים להשתמש בשירותים גם בלי לקנות שם. הגן נמצא ממש ליד תחנת האוטובוס (1.3 יורו מהמלון לעיר).

קניתי שם גלידה (טעמתי קודם) שאלתי מאיזה חלב. וככה הלכה השיחה:

ש: איז איט קאו מילק?

ת: נו. נו קאו.

ש: איז איט גואוט מילק?

ת: נו. נוט גואוט.

ש: שיפס מילק?

ת: נו. נו שיפ.

ש: סו, סויה מילק?

ת: סיפ מילק.

אני: ???

ת: סיפ.יו נואו. לייק גואוט. ויס הייר.

אני- שיפ?

הוא- נו. נו שיפ. סיפ מילק.

אני- אוקיי. אפחריסטו (- תודה ביוונית).

אז אכלתי גלידה מסיפ מילק. היה טעים. לקחתי פיסטוק. הטעם שאני טועמת בכול הגלידריות. לאחותי קניתי סורבה תות טעים. עוד טעם שאני טועמת תמיד.

לסיכום?

חופשה בת חמישה ימים ברוטו. נהדרת. עם אמי ואחותי. פינוק אדיר.

תודה!

צילום אחרי השקיעה

 

כשהשמש, כדור דחוס של אנרגיה, עוברת למימד הבא

או להאיר בארץ אחרת,

נפתח שער בין מימדי, לשעה הכחולה.

השעה הכחולה מתחילה עם השקיעה, ומסתיימת בתום האור, כשעה אחרי השקיעה.

כשמצלמים בשעה הכחולה, עם חצובה, וחשיפה ארוכה (רבע שניה – 30 שניות לחשיפה)

הגלים הפועמים אל החוף יראו כענן, או עשן.

וכל מה שקבוע- יראה חד.

אין אור בשעה הזו, העין האנושית רואה חושך.

אך בחשיפה הארוכה, נכנס אור במשך X שניות אל החיישן.

כל מה שנכנס ב30 שניות נצרב על החיישן.

ואז- המים הזזים נראים כעשן.

והמים הקבועים, בשלוליות חלקות, נשארים מים קבועים, חדים, בשלוליות חלקות.

 

בשל החושך, והרוח, והערפל, הדמיון שלי עובד שעות נוספות, ואני מדמיינת תנין משחר העולם מגיח שם בתמונה מבעד לערפל.

או הר אולימפוס המציץ מבעד לעננים, ומדמיינת שזו תמונה שאני מצלמת מחלון המטוס, ולא מחוף הים.

בסופו של יום, מתחיל לילה. ואז גם חשיפה של 30 שניות מניבה תמונה מסתורית וחשוכה. כזו

זה היה האות שלי, לאסוף את הדברים, ולאור הירח למצוא את העקבות שיובילו אותי בחזרה אל המכונית.

היה זה זמן שקט. רוח, ים, רוח ים, וזמן. זמן שמתנפנף לאט לאט, במרווחים של 30 שניות המתנה בין תמונה לתמונה.

נשימה עמוקה.

תודה.

Save

Save

Save

Save

חוף אחרי סערה

חוף אחרי סערה
מדוזה מנופצת לרסיסים
ובכדור הבדולח הגדול-
עולם ומלואו
חוף וחול.
גשר כזיב סוף סוף גשר
מעל ומעבר.
מכונית אחת מנסה לעבור. כשהמים עולים לו עד הידית של הדלת אני צועקת אליו- עדיף לך מסביב. דרך בצת.
הנהג מהנהנן ומודה לי, נוסע לאט אחורה  ויוצא מנהר הכזיב המרשים.
תמירון מהלך לו בשפך.
אני מתקרבת בשקט, לאט. מצליחה לצלם קצת.
אנפה לבנה עומדת זקופה בין ערימות של ג'יפה מצויה. בעסה קלה. זו המציאות.
הפעם החלטתי לתת גם לפסולת במה. צילמתי. המציאות לא תמיד יפה. אבל מציאות.
כוס חד פעמית מקומטת ושקופה, לידה רסיס מדוזה שהתפרקה.
המדוזה מרגשת את הילדים. אנחנו חוקרים אותה. נוגעים, מרגישים. גב של מדוזה לא צורב.

 

השחף

שחף כספי, פוג'י sl1000, 7/111/15על שפת הים החורפי

עמד שחף יחיד והביט.

בין הגלים עלו לפניו

פיסות של מזג אויר

רסיסי ים, רסיסי תקווה, רסיסי מחשבה.

הוא ראה למרחב

והביט אל הים

וידע-

יהיה שבוע מושלם.

DSCF9012  DSCF9011  Nahariya

פריטים קטנים לשמח את הבית

DSCN0435בית אדום, עוגן תכול, מדף לבן, תריס תכול.

red

שילובי צבעים שממלאים בי אושר ומתאימים למשחק הצבעים שהענקתי לבית שלי.

 

DSCN0402הבית האדום, וגם ה"עששית, הלבנה המקסימה-

מצאתי היום במקום שבו הכי פחות חיפשתי.

ניכנסתי לקניות של פירות וירקות, אבל מצאתי פריטי עיצוב נפלאים!

DSCN0434אחרי התלבטות ארוכה (שהשאירה בי את הצורך לחזור להשלים את האוסף באחד לבן ואחד אפור)

נבחר הבית האדום, שידבר עם הכרית האדומה

 

DSCN0071כי ברגע שבחרתי את פלטת הצבעים לבית, והיא כחולים, תכולים, לבנים ואדום,

אני נעשית מודעת מאוד לכל מה שלא בצבעים הללו. כן. הספרים, המדפים, החיים צבעוניים.

אז איך להעלות דווקא את הצבעים הנבחרים למודעות ולעיניים?

כמה פריטים קטנים וחזרה לא מוגזמת.

קצת אדום, קצת כחול, קצת חום ולבן. והחזרה- מתבלטת מעל שאר הגוונים והצבעים. שמח ועדין, רגוע וקופץ. משחק הצבעים.

שבת שלום ועיצוב מהנה

עינבל

סירת מפרש עם רקמה

אני אוהבת סירות המפרש  ולכן הכנתי עוד סירת מפרש מקרש שמצאתי בחוף הים,  הקרש הזה באמת עבר הרבה, והומלח על ידי הים ונעשה רך מספיק בכדי שאצליח לקדוח בו חור ידנית בשביל התורן-

ואז הדבקתי את התורן (שיפוד עבה) למקומו עם דבק טאקי.

DSCN2794

צבעתי אותו בשיטת "wash" באקריליק לבן.

איך עושים צביעת ווש?

מדללים את האקריליק במעט מים, מספיגים ספוג במשחה המדוללת ועוברים על פני השטח של הקרש. התוצאה- צבע לא אטום, נראה מיושן ומשופשף. המראה הנכון.

השארתי לכמה ימים (אני עובדת בהמשכים) ובינתיים טיפלתי במפרש עצמו.

עבור המפרש השתמשתי בבד ערבי בצבע טבעי ועליו שלושה טלאים. אחד מהם- רקצת איקסים קטנה בדוגמת סירה.  גזרתי את שולי הטלאים במספרי זיגזג. אני אוהבת את התוצאה.

רקמת איקסים

את השוליים של הבד הערבי של המפרש יישנתי- פרמתי במתכוון את הקצוות בכדי שהמפרש יראה חבוט ומשומש כמו גוף הסירה עצמה.

סירת מפרש

קשרתי "חבלים" ועליהם הוספתי דגלונים מוואשי טייפ מקופל וגזור (אחרי הקיפול וההדבקה). זהו. מוכן.

בשביל מי?

(הפתעה…)

בינתיים מוזמנים להצטרף לרשימת התפוצה ולעשות מנוי (למעלה מימין) לאימייל.

ולהגיב:-)

באהבה

עינבל

נ.ב.

מצאתי תמונה מהקיץ הקודם- עם סירת מפרש שיצרה במה מוזיקלית לפסטיבל המוזיקה בחניתה שהיה שנה שעברה (והשנה לא היה)

פסטיבל המוזיקה בחניתה 21.6.2012