Left the right

נכנסתי לאוטו וההגה ישב בצד שמאל. בצד ימין השתרע מדבר מרווח והרגשתי שלקחו ממני משהו. מה? את השליטה.

האיש נהג, ואני התרעתי כל פעם שהשוליים נסעו לי מתחת לכפות הרגליים כי ככה זה כשהצד של האוטו משמאל לנהג מכיל פתאום עוד מטר וחצי.

הוא התרגל יחסית מהר ושמר על המרכז ונסענו בכבישים בין עירוניים נוחים. עד שבשלב כלשהו טעינו בפניה.

זו היתה טעות גורלית

ירדנו מהM40 לאיזה A2345 וכמו בארץ, כמה שיש יותר ספרות לכביש ככה הוא יותר שביל עזים ופחות כביש.

ואז את 11 הדקות שנשארו מכאן ועד אוניברסיטת בירמינגהם, בילינו בשעה נהיגה בכבישים כפריים, צרים וללא קו הפרדה באמצע.

ובחושך.

כל מכונית שצצה מרחוק ממול נראית לנו כנוסעת מולנו.

סוף סוף הגענו לחניון של המלון. פיוו. השעה היתה שש וחצי בערב

חשבתי שנעשה משהו אבל אחרי מקלחת נכנסתי למיטה ונרדמתי מיד.

גם לא לנהוג בצד שמאל זה מתיש.

בפרק הבא: חוות הפרפרים בסטרטפורד אפון אבון.

To the top

עליה ארוכה ארוכה, שתי רגליים ושני מקלות והרגליים נמשכות מעלה.
פתאום אני שומעת צליל קריעת בד, כזה שאין אחר לו.
בודקת והכל נראה בסדר. מעניין.
ממשיכה לעלות, בקצב ש Regula Alon  לימדה אותי כשעשינו את העליה לארבל.
עולה. כשיש נוף עוצר נשימה אני עוצרת לנשום ולצלם.
למעלה, כשהעליה החזקה נגמרת, אני בודקת יותר לעומק את המכנסיים היחידות שלקחתי לטיולים ומגלה קרע במקום אחד, במפשעה כמובן.
אני מראה למדריכה המקסימה שלנו, כריסטינה.
היא אומרת שיש חנות ציוד בכפר, בדרך למרחצאות שבחלק השני של היום.
אני מניחה לזה וממשיכה ללכת, מאיימת על חברי וחברותיי המקסימים שמקסימום את סוף המסלול אעשה בתחתונים…
אנחנו ממשיכים ועוצרים על שפת הכליה  כלומר אגם הכליה. הכל יפה וצלול והאויר הרים צלול והריאות כאילו נושמות אנרגיה טהורה.
כריסטינה מספרת לנו על האחווה הלבנה, שאנשיה לובשים לבן ומגיעים לטקס על ההר הזה כל אוגוסט כי לדעת מייסד הכת, זה מרכז העוצמה של אנרגיית הריפוי של השמש.
בדרך אנחנו עוברים במעגלי האבנים העצומים של האחווה הלבנה ואני הולכת לאמצע בשביל לספוג את האנרגיה הקוסמית.

הצומח האלפיני מרתק ואני מצלמת אמנון ותמר פורחים, טבעיים במרום חשוף על גג העולם. אם רק יעל היתה פה, אני חושבת.

כמה תמונות ממסלול האגמים בבולגריה, במסגרת הטיול המהמם הזה שאני נמצאת בו.
היה מרהיב ומרחיב לב וריאות.
מסתבר שאתמול היה יום ההליכה הבינלאומי, אז אפשר לסמן וי על זה…חח
ואל דאגה, אחרי המסלול עצרנו בחנות ומצאתי מכנסי טיולים טובים במקום הקרועים.

המשך יבוא…

עינבל ויסמן

מצפור המונטפורט

חורף, זמן מצוין לבדוק מקרוב מה השתנה ביער

ואיך נראה פארק גורן ומצפור המונטפורט. הנרקיסים לקראת סוף הפריחה, אספרגוסים טריים נפתחים לאט, והכי משמחות הן השלוליות, שערים לעולמות גבוהים ועמוקים, כמו ביער שבין העולמות ב"אחיינו של הקוסם", הספר הראשון כרונולוגית מסדרת נרניה, כשכל שלולית היא שער מעבר לעולם אחר.

זו פעם שניה שאני מצלמת את הפרפר צבעוני שקוף בפארק גורן. נראה שלא ראיתי את הפרפר הזה בחניתה. כנפיו העליונות מסתיימות בחלק שקוף ממש, ואפשר לראות דרכן את האבנים. הוא מצופה שערות רכות וארוכות, כמו מעיל פרווה לחורף הקר. ובקצות הכנפיים התחתונות נמא הצבע. כתמים אדומים מוקפים ירח כחול שנח על כנף צהובה בהירה. קסם של פרפר.

פרפר צבעוני שקוף 21-12-21 בפארק גורן

לפני שנתיים פגשתי בפארק הזה שועל , לפני שנה- סתווניות ואילו השנה, פרפר. הכל עניין של תזמון.

מה שאני באמת רוצה לפגוש בפארק הזה אלו היחמורים. וזה- טרם קרה. אולי בפעם הבאה?

שבת שלום

עינבל

חופשה בכרתים

מסכמת שבוע בכרתים, באזור רתימנו.
לקחנו חופשה דרך בליק, שכללה טיסות-העברות-מלון בחצי פנסיון
הכל היה מצויין ממש, מיקום מעולה, האנשים שפגשנו היו חמים ונעימים.

באוטובוס למלונות מהשדה, היה מדריך ישראלי שהעביר דף עם פרסום לטיולי יום שהם עורכים בתשלום סביב 50 אירו למשתתף. התלבטתי מאוד אבל בסוף ויתרתי והחלטנו שנישאר בסביבה של המלון והעיר הסמוכה ונהנה מטיולים רגליים, ים, והעיר המקסימה.
אני מברכת על ההחלטה הזו. ככה גילינו את שכיות החמדה של העיר בנחת ובקצב שלנו.
מסקר טעימות שערכתי, הגלידריה הטעימה ביותר היא זו שבתמונות…

היא נמצאת בכניסה הדרומית לעיר העתיקה ליד הקשת. מחיר כדור הוא 1.8 יורו בכל הגלידריות.

אז לכו על הכי טעים. או שתעברו ותטעמו עד שתגיעו לטעם שלכם. לא לשלם לפני שטעמתם ואהבתם.

יש למשל באותה פינה גלידריה נוספת. טעמתי את הפיסטוק שלהם והיה לו טעם של גלידות פלדמן. נוט מיי קאפ אוף . ביקשתי לטעום עוד טעם- סורבה תות והמוכרת סרבה. אז על פי טעם יחיד הגעתי למסקנה שזו גלידה לא טעימה ושגם לא נחמדים שם.

בסיורים בעיר ובסביבת המלון פגשנו סוכנויות שמוציאות טיולי יום לסביבה. אותם מסלולים כמו שהציעו לנו בקווי חופשה באוטובוס למלון. רק שבמקום 49 יורו לבנאדם, 6-12 יורו גג. ההבדל שהסיורים הללו עם הדרכה באנגלית ולא בעברית. אישית- נראה לי שעדיף באת לצאת בסיור תיירים מכל העולם. זה הופך את הסיור עצמו לחוויה חוצלארצית בפני עצמה.

באותו עניין, התארחנו במלון אקווילה רתמינו ביץ׳ והיו בו תיירים מכל העולם.

ישבתי וציירתי מול הים. איזו מרפסת נפלאה זו היתה. בלילה נרדמנו לצלילי הגלים.

למלון יש תוכנית ספורטיבית ואמנותית כל יום, שמתפרסמת על לוח ליד חדר האוכל.

הצטרפתי לפעילות חץ וקשת שהיתה נחמדה, ואחותי ואמי היו בפעילויות נוספות.

בערב יש קונצרטים והופעות בכל מיני מקומות קבועים במלון- רחוק מהחדרים שלנו. אז הרעש לא הפריע אבל אפשר היה לשבת ולהנות מהמוזיקה.

האוכל היה מטריף. לא כשר. מגוון ענק. אני עם תזונה מאוד סלקטיבית ותמיד מצאתי מה לאכול.

בבוקר המשקאות כלולים. בערב הם בתשלום, גם המים. אנחנו התכוננו והבאנו בתיק בקבוק מים מינרלים (0.3 יורו במינימרקט מול המלון, אגב המזכרות שם זולות והצוות שם מקסים מקסים) ושתינו ממנו.

החוף נהדר, ויש כמה בריכות שחיה והרבה מרחבים לטייל בהם. רק להצטייד בציטרונלה נגד יתושות כי היתושות ברתימנו שמו פס על סנודיי.

ברתימנו. מחוץ לעיר העתיקה. מאפיית מיתוס. לא לפספס, בעיקר בגלל הארנב של אליס והדרקון בדשא.

ליד המינימרקט שמול המלון יש קפה וגלידה מצוינת. מחלב כבשים ועיזים.

הקפה במלון היה היחיד שהיו לי תלונות עליו. לא טעים.

אז ממול למלון שתיתי קפה מצוין, וגם בלמונוקיפוס, מסעדה מקסימה בצל עצי לימון ורימון בסמטא ליד המסגד הגדול בעיר רתימנו.

שירותים:

בכל בית קפה ומסעדה.

המסעדות בנמל לא נותנים להשתמש בשירותים אם לא יושבים שם. האוכל לא משהו. שילמתי 8 יורו לצלחת ירקות קלויים מאכזבת מאוד. גם הקפה היה מתחת לכל ביקורת.

לעומת זאת באמצע הגן המוניציפלי יש בית קפה טעים ונעים והם נותנים להשתמש בשירותים גם בלי לקנות שם. הגן נמצא ממש ליד תחנת האוטובוס (1.3 יורו מהמלון לעיר).

קניתי שם גלידה (טעמתי קודם) שאלתי מאיזה חלב. וככה הלכה השיחה:

ש: איז איט קאו מילק?

ת: נו. נו קאו.

ש: איז איט גואוט מילק?

ת: נו. נוט גואוט.

ש: שיפס מילק?

ת: נו. נו שיפ.

ש: סו, סויה מילק?

ת: סיפ מילק.

אני: ???

ת: סיפ.יו נואו. לייק גואוט. ויס הייר.

אני- שיפ?

הוא- נו. נו שיפ. סיפ מילק.

אני- אוקיי. אפחריסטו (- תודה ביוונית).

אז אכלתי גלידה מסיפ מילק. היה טעים. לקחתי פיסטוק. הטעם שאני טועמת בכול הגלידריות. לאחותי קניתי סורבה תות טעים. עוד טעם שאני טועמת תמיד.

לסיכום?

חופשה בת חמישה ימים ברוטו. נהדרת. עם אמי ואחותי. פינוק אדיר.

תודה!

טיול באזור ברעם והמלצה- בית קפה מאדאם אלקלעי

גליל עליון, בוקר. מוקדם.

שמונה. יצאנו בשבע ורבע, כדי להביא את הילד לטיול אופניים ביער ברעם.

איסוף? 12. בינתיים?

נטייל!

טיילנו.

עלינו בשבילי יער ברעם. להתמוגג מהיער. כזה ירוק רענן!

IW1_3174

פרחים, כל מיני. סחלבים (מיד חשבתי על עננת)

IW1_3141-COLLAGE

פרפרים. אני והמצלמה נהננו, אני ואהובי נשמנו שלווה. תענוג.

IW1_3105

כשהייתי בקורס קדם צבאי, ב1993, אמר לנו אמיר מיכאלי

בכל תצפית, תמיד כשהבטנו צפונה.

"וביום טוב אפשר לראות את החרמון".

הביטוי הפך לבדיחה.

מאז. בכל תצפית, לכל כיון, אני חושבת לעצמי. ביום טוב אפשר לראות את החרמון.

ובכן, ראיתי היום את החרמון! הרבה!

היה יום טוב!

באמת באמת. הלילה לפנות בוקר נולד לי אחיין, האחיין הראשון. אחותי הפכה לאמא. ואני- לדודה שלו.  אני נרגשת מאוד.

הנה הוכחה ליום טוב.

יום טוב לראות את החרמון

ואז, בעשר, אחרי שכבר טיילנו בגן לאומי ברעם היפהפה

IW1_3181-COLLAGE

IW1_3241-COLLAGE

רציתי ללכת לבית קפה.

חיפוש זריז עם גוגל מפות- הציע לנו בית קפה במרחק רבע שעה לפחות.

התקשרנו. פתוח.

כרם בן זמרה, מאדאם אלקלעי.

כסאות ושולחנות בטורקיז מצויירים על מרפסת מול נוף הרים נפלא, גינה מלאה בפרחים, אריחים מצויירים ועיצוב פנים בתכלת ושמנת.

ובפנים, שלווים ויפים, מקרון בויטרינה. כמובן שישבנו.

IW1_3270-COLLAGE

לקחתי הפוך נפרד, הוא לקח הפוך רגיל

הזמנתי שלושה מקרון. אחד מכל טעם.

מכינה אותם בר, בתה של מזל בעלת המקום. בר היא קונדיטורית, בוגרת "בישולים" שפתחה שם את הקונדיטוריה שלה, בכרם בן זמרה.

בשישי שבת בר לא עובדת, את בית הקפה מפעילים הוריה ואחיותיה.

בויטרינה הנאה עוגות ועוגיות מעשה ידיה של הבת, ובמקום מוגשים מאכלים מושקעים מעשה ידיה של האם.

מקרון מושלםהעוגיות עצמן- פריכות במידה הנכונה, אווריריות, מושלמות.

המילוי הקלאסי במקרון וניל היה לי הכי טעים, התענגתי מכל ביס. אך גם השניים האחרים- מקרון ריבת חלב ומקרון פטיסייר, היו מושלמים. ואו!

תפריט לדוגמא

הקפה היה טעים מאוד. נעשתי סלקטיבית. נס קפה לא טעים לי. רק קפה הפוך חלש. אחד בשבוע בערך. לפעמים יותר. פינוק!

צלחות יפות. כוסות יפות. אנשים יפים. כייף!

באחת עשרה קיבלנו הודעה שתוך 20 דקות טיול האופניים מסתיים.

אז הודינו למזל על הפינוק

ונסענו לאסוף את הילד השמח.

כמו שאמרתי-

היה יום טוב!

 

עינבל

בריכת האקליפטוסים

קצת נוף לכיון דרום
קצת נוף לכיון דרום

DSCN2967

על השלט של בריכת האקליפטוסים בחניתה כתוב טקסט מרגש- וכל פעם שאני מקריאה אותו (או קוראת, או שומעת) – הגרון שלי נעשה רטוב מדמעות. ככה אני. מתרגשת.

בריכת האקליפטוסים עין חור

"מעיין מים חיים

אוצר לחלוצים

בבריכה חלקם נאספים

לימי קיץ לוהטים

אתר לבני כל דור

כאן נבטו אהבות המייסדים

נחלמו חלומות מתממשים

בשיח רועים לצלילי דינדון פעמונים

בצילם של אלון חרוב ועוזרד

כאן נזכור ימים חולפים לעד"

הבריכה מלאה במים ורצפתה מכוסה בשכבת אצות שהופכת את השיפועים בה למחליקים- וזה כייף.

בריכת עין חור
בריכת עין חור

קצת קשה להכנס אליה או לצאת ממנה. המים עמוקים (כמטר עומקם) ואין שום מדרגה. החוצה אנחנו מטפסים על הקירות, שורטים את האצבעות והברכיים.

יש כמה צרעות פלך שמזמזמות ומדנדנות סביב המים, זה קצת מלחיץ אבל ברגע שמתגברים על החשש ומפסיקים להקשיב להן- אפשר להשתולל ולהתענג על מים, נוף, אויר, קיץ.

הנוף מהבריכה
הנוף מהבריכה

אבל שכחתי לספר שהבריכה הזו נמצאת במורד שיפוע רציני רציני. קודם מגיעים למרפסת נוף מהמם. הנה:

זה הנוף לפני שמתחילים לרדת
זה הנוף לפני שמתחילים לרדת

ואז הולכים ביער:

ביער ביער
ביער ביער

מגיעים לשלט העץ שבתחילת הפוסט ומתחילים לרדת בעוד ועוד מדרגות עשויות מעמודי חשמל ישנים, פרי עבודתם השווה והמשקיעה של צוות הנוי בקיבוץ. גם הבריכה, אגב, שופצה ומטופלת ע"י הצוות.

ויורדים המון המון המון מדרגות. באמצע הדרך יש ספסל. כשיורדים לא מבינים  מה הרעיון אבל כשעולים זה ספסל מבורך למי שצריך לעצור ולנשום. עליה רצינית, כול  המדרגות.

ולכן אני ממש גאה בילדים שלי ובעצמי שהצלחנו לעלות את כל העליה בבת אחת ובלי להתעייף.

קויה מצידה קיפצה כמו עז הרים. היא בכלל היתה מאושרת שם.

קויה.
קויה.

הבטחתי לילדים שנחזור לשם פעם בשבוע.

בוקר, בין 8-10 כשעוד לא נורא חם.

בשמחות

עינבל