Tiny Turtle

פרק ראשון: אוכל.

קויה הכלבה עמדה ליד הדלת וביקשה לצאת ביללות התרגשות.
פתחתי לה ויצאתי אחריה לקבל את פני הבאים אך היא רצה לחצר והתנהגה כאילו יש לה אוכל שם.
התקרבתי בסקרנות.
ראיתי צבון קטן, בגודל אגוז מלך, לא יותר. הוא בחן את הצמחיה היבשה שסביבו.
קויה התרגשה.
אוכל אוכל אוכל
היא התנשפה בהתלהבות.
אוי לא, חשבתי. היא תאכל אותו בלי מלח!
אבל כל הרחוב מלא כלבים, רובם מסתובבים חופשי. אני רוצה להגן על הצב הקטן הזה!

פרק שני: חסה

אני חייבת להגן על הקטנטנה הזו, החלטתי שזו צבה. אני יודעת שיש דרך להבחין, בעזרת שיפועי השריון אצל הבוגרים. זו קטנה, רכה, אולי צב ואולי צבה.
הרעיון למצוא אותה עוד כמה ימים אכולה מזעזע אותי עד שאני מכריחה את קויה להכנס הביתה ולהשאר במקום.
קודם כל אוכל לצבה. חסה לאליק הידרופונית?
שמה לה חסה.
הצבה הקטנה מתלהבת ואוכלת.
אני מרוצה. כאילו הנקתי בהצלחה, וצב זה בכלל זוחל. לא יונק. אבל הסיפוק. אולי זה צורך אימהי כללי להאכיל? לא יודעת.


פרק 3: רט"ג


כותבת הודעה בקבוצת החרקים בוטסאפ. מי יודע מה כדאי לעשות?
להתערב? לא להתערב?
מציעים לי לצלצל לרט"ג(רשות טבע והגנים), ואני מצלצלת. דיווח על חיית בר פגועה, למרות שהיא לא פגועה, עונה לי בחור נחמד.
"קחי אותו לחורשה, יער, אפילו גינה ציבורית ".


פרק 4: הדרך לעין אדר


אני מחליטה להכניס את הצבה לארגז ולקחת אותה לדרך לעין אדר.
לפני שאני יוצאת לדרך, אני מכינה צידה לדרך. עוד חסה, מלפפון, תפוח. לצבה. שיהיה לה להתחלה בwildness.
בקיצור
נכנסתי לעומק הטבע, מצאתי מקום עם צל ושמש, הנחתי את הצבה וערימת הכיבוד וישבתי איתה שם עשר דקות עד שהיא יצאה לסיבובים וחזרה לחסה.
זהו, תסתדרי, ברוכה את.
הסיפור הזה טרי טרי וקרה אתמול, באמת, בדיוק כמו כל הסיפורים בספר שלי,
ברוכה את. ברוכה את
לרכישה
https://toferethalomot.com/buy-my-book/

ביער, הולכת, נחושה, לשמש
קישור

He Found a Frozen Baby Squirrel. Then, He Rescued Him.

He Found a Frozen Baby Squirrel. Then, He Rescued Him.

He Found a Frozen Baby Squirrel. Then, He Rescued Him..

שגרה בחינוך ביתי?

בחופש הגדול ובחגים שבאו קצת אחריו, ביקשו הילדים חופש כמו מבית הספר.

זה הזכיר את בילבי גרב ברך שהלכה יום אחד לבית ספר אך ורק בגלל שגם היא רצתה חופשת חג מולד.

אבל הם באמת קיבלו חופש.

הכי חופש שיכול להיות

בלי שעה שצריך לקום בה, או ללכת לישון, עם החופש לבוא או להשאר, לצאת או להכנס. חופש אחר. כי כמה חופש כבר יכול להיות לילדים שכל השנה בחינוך ביתי? ובכן, זה היה חופש משגרה קבועה.

אך סופסוף נגמרו החגים וחזרנו לשגרה, או נכון יותר- בנינו שגרה חדשה לשנה החדשה.

שגרה, אתם בטח שואלים? למה שגרה? מה טוב בזה בכלל? הרי כל החיים אנחנו מחפשים לשבור אותה!

למיטב הבנתי, בכל בית בכלל ובחינוך ביתי בפרט, חייבת להיות איזשהי שגרה.  השגרה מעניקה לנו קביעות, רוגע, שלווה ו-כן, גם כללים שמאפשרים לנו לחיות ביחד בהרמוניה.

גם בחופש הגדול, גם בשבת, גם ביום יום.

העוגנים לשגרה שלנו נקבעו על פי שעת הארוחות.

ושעת הארוחות שלנו נקבעו לפי שגרת הארוחות שלי (כל שעה וחצי- שלוש שעות ארוחה)

עוגן נוסף לשגרה הם התוכניות השבועיות הקבועות: חוגים, מפגשי חינוך ביתי, ארועים קהילתיים קבועים

השנה-

  • מפגש ביום ראשון בנהריה (חינוך ביתי, גילאי 0-14)
  • מפגש חנ"ב ביום שני בעמק יזרעאל/יובלים/סיור לימודי בבוקר
  • חוג קראטה בשש בערב- יום שני
  • שלישי- בוקר חוץ: ספריה, סידורים, קצת טבע
  • רביעי- סיור חנ"ב או חוג שומרי הגן לילדי חנ"ב (חינוך ביתי) וחוג כדורסל לצעיר
  • חמישי- יום ניקוי הבית בבוקר, אחה"צ חוג מחול לבכורה וחוג קראטה לצעיר ולאמו
  • שישי- סידורים + חוג כדורסל לצעיר

אז בעצם לכל יום יש שתי מערכות שגרה- היום בשבוע וסדר הארוחות. סדר הארוחות יוצא איתנו גם אל מחוץ לבית וזה מצריך הרבה יותר התארגנות אך יעיל ובריא יותר מאשר ה"יהיה בסדר" שלרוב מוביל לעייפות וחוסר סבלנות.

היום למשל היה יום ג וזה יום ספריה. היינו בספריה (השאלנו 15 ספרים, אנחנו שלושה וכל אחד לוקח ערימה נאה. מצאתי את עצמי מתנצלת על מכסת הספרים הגדולה אך הצוות נראה נהנה להגדיל לנו את המכסה של הספרים- הלא ממילא אנחנו מחזירים כמו שעון פעם בשבוע)

ואז ירדנו לשמורת ים אכזיב, מול בית ספר שדה אכזיב, וחקרנו לנו בטבע קצת-

צמחיה כר-קוצית, צבעי אזהרה ולמי הם מיועדים, הרכבים של סלעים, פרחים ומים

Image

חבצלת החוף שייכת ל"מבשרי הגשם"  פורחת במלוא הדרה

והריח? נפלא

Image

אז מה, שנחזור לשגרה?

שנה מלאה סקרנות, הגשמה, יצירתיות, אהבה

עינבל