השבוע הנער היה בבידוד, היה ברור שמישהו יהיה חיובי והנער יכנס לבידוד.
עם כל הבעסה שבדבר, הבדיקות היו שליליות ובעיקר חברת חבריו וחברותיו היתה חסרה לו מאוד.
הוא מנגן על פסנתר ויוקללי וגיטרה. הוא מנגן כל הזמן. הוא חוקר את המוסיקה, ורעיונות, ומהצד אני שומעת שהוא חוקר ולא מבינה כלום.
אז ביקשתי שיעשה לי שיעורים. והוא הסכים.
הנער המתוק הזה התחיל לתת לי שיעורי מוסיקה. ואני מתמוגגת. ומלאת הערצה. והתפעלות. ואני שתמיד האשמתי את עצמי באפס שמיעה מוסיקלית, מפתחת פה אוזן מוסיקלית כזו שמסוגלת להקשיב לו מנגן את Merited Life ולפרוץ בבכי.
ולשמוח כשהוא מנגן ג׳אז במז׳ור ולהכנס לסטרס מג׳אז במינור. או לבקש ממנו לנגן לי את הללויה של לאונרד כהן וממש לעוף על הקול שלו שר. עד שהיה בן 12 אני לימדתי אותו בחינוך ביתי. ועתה הוא מלמד אותי, והוא מורה יוצא מן הכלל. אני יוצאת מהשיעורים איתו בהתלהבות. זכיתי. ממש.
סיפורים קצרים מנוקדים, כמו ספרי הגמדים של שלומית אולצ'יק, או סדרת "ספרוני" לראשית הקריאה.
"סדרת "ספרוני" של צביה וילנסקי (הוצאת זימזון). הסדרה מורכבת מ-96 ספרונים קצרצרים המחולקים ל-6 סדרות. כל סדרה מוסיפה תנועה אחרת, כאשר הסדרה הראשונה (אדומה) מתחילה בקמץ ופתח. מילים שהילד לא יכול לקרוא מופיעים כתמונה והילד אומר מה הוא רואה.
כל ספרון מורכב מעמוד שער עם ציור ושם הסיפור (3 או 4 מילים). מתחילים מהציור ומראים לילד שמה שכתוב גם מופיע בציור. בפעמים הראשונות יכול לקחת עשר דקות רק להסביר מילה אחת. אסור להתייאש, זה קצב תקין לחלוטין לפעם הראשונה.
הסדרה מאד מובנית. פנים הספרון מורכב משני עמודים, זה מול זה, כל אחד עם שש שורות ובכל שורה שלוש או ארבע מילים בלבד. היתרון הוא שבכל ספרון המילים חוזרות על עצמן וגם שאפשר לקרוא עם הילד מילה, שורה, שתיים, עמוד או את כל הספרון."
המילים יכולות להירשם בכל כיוון למעלה למטה ימינה שמאלה ובאלכסון.
ראש השנה צום עשרה בטבת ל"ג בעומר צום גדליה ט"ו בשבט חג שבועות יום כיפורים תענית אסתר צום י"ז בתמוז סוכות פורים צום תשעה באב הושענא רבא שושן פורים ט"ו באב שמחת תורה פסח חג חנוכה חג שביעי של פסח
7. שלב הקריאה. שלב זה מגיע בהדרגה, ומתפתח נהדר אם מקריאים לילדים סיפורים (אצלנו זה לפני השינה). השיטה שלי בשביל לעודד ילד לקרוא בעצמו- זה לקחת ספר מתח עדין כמו סדרת "מנהרת הזמן" על ההיסטוריה היהודית ציונית של גלילה רון פדר עמית, ובקטע מותח כלשהו ממש ממש לקראת הסוף (2-5 עמודים מהסוף) אני מודיעה שאני עיפה ושנמשיך מחר. אם הקטע הזה מספיק מסקרן, יש סיכוי רב שאחרי שאני אצא מהחדר (או ארדם) – הילד יקרא בעצמו (לראשונה) ויגיע בעצמו לסוף הספר (ארוע מרגש!).
מכאן והלאה סבלנות וזמינות של ספרי קריאה מעניינים והכי חשוב- גם כשהילד יודע ומצליח לקרוא, להמשיך לפנק אותו בהקראת סיפור לפני השינה אלא אם הוא מבקש אחרת.
בין למידה ללמידה, ברגע שהילד מאבד את הקשב והסבלנות- יש הפסקה. על חשיבותה של ההפסקה כחלק מתהליך הלמידה קראו כאן- מאמר מאת יונת שרון:
