Tiny Turtle

פרק ראשון: אוכל.

קויה הכלבה עמדה ליד הדלת וביקשה לצאת ביללות התרגשות.
פתחתי לה ויצאתי אחריה לקבל את פני הבאים אך היא רצה לחצר והתנהגה כאילו יש לה אוכל שם.
התקרבתי בסקרנות.
ראיתי צבון קטן, בגודל אגוז מלך, לא יותר. הוא בחן את הצמחיה היבשה שסביבו.
קויה התרגשה.
אוכל אוכל אוכל
היא התנשפה בהתלהבות.
אוי לא, חשבתי. היא תאכל אותו בלי מלח!
אבל כל הרחוב מלא כלבים, רובם מסתובבים חופשי. אני רוצה להגן על הצב הקטן הזה!

פרק שני: חסה

אני חייבת להגן על הקטנטנה הזו, החלטתי שזו צבה. אני יודעת שיש דרך להבחין, בעזרת שיפועי השריון אצל הבוגרים. זו קטנה, רכה, אולי צב ואולי צבה.
הרעיון למצוא אותה עוד כמה ימים אכולה מזעזע אותי עד שאני מכריחה את קויה להכנס הביתה ולהשאר במקום.
קודם כל אוכל לצבה. חסה לאליק הידרופונית?
שמה לה חסה.
הצבה הקטנה מתלהבת ואוכלת.
אני מרוצה. כאילו הנקתי בהצלחה, וצב זה בכלל זוחל. לא יונק. אבל הסיפוק. אולי זה צורך אימהי כללי להאכיל? לא יודעת.


פרק 3: רט"ג


כותבת הודעה בקבוצת החרקים בוטסאפ. מי יודע מה כדאי לעשות?
להתערב? לא להתערב?
מציעים לי לצלצל לרט"ג(רשות טבע והגנים), ואני מצלצלת. דיווח על חיית בר פגועה, למרות שהיא לא פגועה, עונה לי בחור נחמד.
"קחי אותו לחורשה, יער, אפילו גינה ציבורית ".


פרק 4: הדרך לעין אדר


אני מחליטה להכניס את הצבה לארגז ולקחת אותה לדרך לעין אדר.
לפני שאני יוצאת לדרך, אני מכינה צידה לדרך. עוד חסה, מלפפון, תפוח. לצבה. שיהיה לה להתחלה בwildness.
בקיצור
נכנסתי לעומק הטבע, מצאתי מקום עם צל ושמש, הנחתי את הצבה וערימת הכיבוד וישבתי איתה שם עשר דקות עד שהיא יצאה לסיבובים וחזרה לחסה.
זהו, תסתדרי, ברוכה את.
הסיפור הזה טרי טרי וקרה אתמול, באמת, בדיוק כמו כל הסיפורים בספר שלי,
ברוכה את. ברוכה את
לרכישה
https://toferethalomot.com/buy-my-book/

ביער, הולכת, נחושה, לשמש

מדברת עם פרפרים

מדברת עם פרפרים, עינבלית 2008

פורסם ב-17 בפברואר 2011, 15:27 במדור מספרת הסיפורים

המקום: צומת ספרים בצמח.
הזמן: מתישהו בשעות הצהריים. בחוץ לוהט אש. בפנים גם מבצעים וגם שני הילדים עסוקים בפינת הצביעה הסימפטית. אני בוחנת בסבלנות את הספרים המושכים, מעבירה דף פה דף שם, מתרגשת ממילים בשחור על גבי לבן.
פתאום הבן שלי רץ בצווחות ונצמד אלי בבהלה.
מה קרה?
יש שם פרפר שחור ומפחיד (מעניין איך כל מה ששחור ישר נכנס אצלו לקטגוריית המפחיד).
מתקרבת בחשש ורואה על הזכוכית פרפר כהה מחפש דרך החוצה. הזכוכית זכה ונקייה, ללא רבב והפרפר מעופף בהתמדה לאורכה ולרוחבה של פינת השמשה בה בחר (זו שאינה מכוסה בכרזות על מבצעים וספרים חדשים).
הוא שם מהבוקר, אומרת לי המוכרת המקסימה בעודה עוקבת בזווית העין על ההתרחשות כולה.
כל הילדים (עוד 2 הצטרפו) ואני והפרפר.
זו נמפית הסרפד, אומרת המוכרת באדיבות.
אפשר להוציא אותו החוצה, אני מחליטה בליבי.
בוא אלי פרפר נחמד שב אצלי על כף היד
אני לוחשת לו מחשבה. בוא, בוא אל האצבעות שלי ואשחרר אותך לשמיים התכולים.

ביד אחת אצבעות מושטות בציפיה, ביד השניה מצלמה קטנה. בלב- התרגשות.
מה את עושה, שואלת בתי.
אני מבקשת מהפרפר לשבת על האצבעות שלי, אקח אותו החוצה, אני מסבירה. כל הילדים עוקבים בדריכות.
בוא פרפר, בוא, אני משדלת אותו בקול.
והנה, נס קטן מתרחש, קסם.
הפרפר מתעופף שוב כנגד הספרים שבמבצע ומול השמיים שבחלון ונוחת על האצבעות שלי.

656509_1279

אני שומרת על אצבעותי יציבות עד כמה שאפשר, זה הוא שיושב עלי ולא אני שאוחזת בו. פרפר חופשי.
הוא פורש את כנפיו ואני מצלמת, עם ובלי הבזק הוא נראה ממש אחרת.

פרפרפרפר נמפית הסרפד

לאט, בעקבותיי שיירה של ילדים נפעמים ועיניה של המוכרת, אני יוצאת החוצה.

הפרפר עומד, שקט, נח על אצבעי. אני מנסה לשחרר אותו מעל הספרים והוא ממאן לעוף.

הלכתי עד לשיח פיקוס קטן הנעוץ כמו שיפוד בעציץ, ושם ליד העלים שהילתם משדרת חיים וטבע- אמרתי לו- זהו פרפר, אתה חופשי.

הוא פרש כנפיים ועף גבוה אל השמיים ונעשה נקודה קטנה של חופש במימד הקסום ההוא.

עינבל 9/2008