העוגיות של הגר

ביוני אנחנו נפגשות. את מגיעה אלי עם הקלנועית, מפרגנת לגינה הסוערת שלי בחיוך ועיניים צוחקות. זה היה עוד לפני שנמלת האש הקטנה הופיעה כאן. נעים אבל לח, ככה זה יוני. את מעדיפה מזגן, אז אנחנו מתיישבות מסביב לשולחן המשושה ואני מכינה לנו קפה. הקפה המפונפן, את מעדיפה את הפשוט, המגורען. 

הקפה זה רק תירוץ, ואנחנו יושבות ומדברות, ומשחקות, כהרגלנו. זה העניין. לשחק ביצירה כשאת מבקרת. כל פעם משהו אחר, חוטים ומילים וחותמות. זו הרקמה האנושית שמתחברת.

ביולי אנחנו מתכננות, אני מבקרת אותך פעם אחת. אבל מתכתבות יומיום. 

באוגוסט אנחנו נפגשות בתערוכה שלי, ובסוף אותו שבוע את נהרגת בתאונת דרכים. 

בספטמבר אני עולה לקבר שלך. עדת צרעות מגרשת אותי משם. עולה לעמוד ליד האנדרטה וזוכרת בטקס יום הזכרון לחללי צה"ל שבו השתתפת בחולצה לבנה של אחו. שעזרתי לך להשיג אותה. 

שוב מגיע נחיל של צרעות, הן מסתובבות סביבי ודוחפות אותי ללכת משם. שלחת לי את הצרעות. לכי מכאן, את אומרת. אני מבינה את הרמז והולכת הביתה.

בלילה אני חולמת, אנחנו נפגשות ליד האנדרטה. הבאת לי קופסא קטנה עם עוגיות לטעום. אני הבאתי תרמוס עם קפה נס מגורען. אנחנו יושבות, אוכלות ושותות, מדברות. שיחה כרגיל, את אומרת לי ש————-

———

ואחר כך מספרת לי על העוגיות המיוחדות והטעימות שלך, כאלו עם חמאה וריבה באמצע, ואני פתאום מודעת לזה שזו פעם אחרונה וכבר מצטערת שלא אטעם שוב את העוגיות המיוחדות של הגר.

כי אז, בשבוע הראשון של אוגוסט את מתה. 

מה עוגיות עכשיו?

והנה אשה שחורת שיער שאני לא מכירה, שואלת אותי אם אסכים לקחת ממנה שקית. שקית עוגיות של הגר. אני לא יכולה לראות אותן, היא אומרת. זה ישר מביא לי דמעות. אני שמחה. זה בדיוק מה שרציתי. לשבת עם כוס קפה פשוט, מגורען, ועוגיות של הגר, וככה לטעום את המתוק הזה בין המלוח של הדמעות.

מיד אחרי שמתת, התחלתי לאסוף מדף הבית שלך בפייסבוק את ההספדים שכתבו, גם את מה שנאמר בהלוויה עצמה. הקצבתי שבועיים. אני יודעת שימשיכו לכתוב לך שנים קדימה. החוברת הזו היא ההספדים שכתבו לך בשבועיים הראשונים. כשההלם עוד היה ככ חזק שהתעוררנו שטופי זיעה משינה הלומה ואמרנו- לא יכול להיות, זה בטח רק חלום רע. אז הנה, זו החוברת הוירטואלית לזכר הגר איתן.


זוכרת, אוהבת, מתגעגעת

עינבל

תמונה

100 happy days chalange – ימים 1-7

אתגר- האם אני מסוגלת להיות  שמחה?

מאה ימים למצוא סיבה ולו הקטנה או הפשוטה ביותר להיות שמחה?

אולי יותר מסיבה אחת?

 

http://www.alifelessbeige.com/article/100-happy-days-days-1-to-7/

 

1

DAY 1 יום 1-

התחלתי ציור חדש. צבעתי וכיסיתי את מה שהיה על הקנווס הזה בצבעים הכי יפים בעולם.

צילמתי בהנאה

יום 2

DSCN9660

עזרתי לחברתי הגר, שהשנה תחנך את כתה ז1 – לקשט את הכיתה. הגר בחרה את כל הקישוטים והכינה פלקטים נהדרים. אני הייתי בעיקר הפטיש מסמר בהדבקה וחיבור המסגרות והקישוטים. התוצאה- בהחלט מחממת את הלב.

חוץ מזה היו עוד כמה דברים שמחים ביום 2

* ארוחה נעימה עם הגר בחומוס אליהו בגשר הזיו

* טיפלתי בגינה וממש נהנתי לראות איך הכל צומח, ביחוד השעועית שטיפסה וכיסתה את בובת הדיגום

DSCN9682* השתתפתי באופן סביל בשיעור קראטה האחרון לשנה זו. סביל- כי רק צפיתי. רק צפיתי- כי לפני 3 ימים נחבלתי בראש ואחת מהוראות הרופאה היתה להמנע מפעילות גופנית עד שהסימנים יעלמו. בכל זאת- למדתי. אני ממש אוהבת את הקראטה, את המורה ואת התלמידים האחרים.

יום 3

הגיעה ההזמנה שלי מהוצאת ספרים זיקית,  ספר ההמשך לפרנסוס על גלגלים ממנו נהנתי מאוד. התחלתי לקרוא.

DSCN9704יום 4

* שיחקתי פטאנק עם חברים

* צילמתי פיה יפה על סלע

* הצטלמתי עם קויה המקסימה ועם גארפילד המקסים, שניהם הבריאו סוף סוף וגם אני מתחילה להחלים

* הילדים קיבלו מתנות מהדוד המקסים שלהם – שני  רובוטי ספרו

  DSCN9710  DSCN9707   שני SPHERO DSCN9731אני וקויה

DSCN9706צילמתי את הפיה היפה הזו

DSCN9717יום 5

נסעתי לבקר את חברתי איילת והתפנקתי עם בובו, סבא של ציף (החתולה שלי)

ומאוד נהנתי עם איילת. נסענו ביחד גם למין בית לסדנאות ברגבה, מתחם גדול ומעניין של 1000 מטר מרובע, עם אומנים שונים- טקסטיל, חימר, נגרות, שף ועוד. מעניין.

 

10547584_327887557380669_6944172063786011515_nהכנתי מרק ירקות שווה
ואכלנו אותו ביחד לארוחת ערב. טעים! אני אוהבת להכין מטעמים.

DSCN9740

 

יום 6 –

יום מנוחה בבית.

ציירתי ציור

41482014וגיליתי שאני לא נהנית מ"חנות הספרים הרדופה"  כמו שנהנתי מ"פרנסוס על גלגלים" למרות שיש בה כמה פסקאות ראויות לציטוט.

יום 7

הילד נשאר איתי- ולא נסע לקייטנה של RDND שלו. הסענו את בת הים לקייטנת מבוכים ודרקונים שלה, בדרך ערכנו קניות לשבת.

כשאספנו את הגדולה, לקחתי אותם לים. העברנו שם כמה שעות של כייף.

והחזרנו חול הביתה.

האמת שהתחכמתי לחול. שטפתי אותנו בצינור על המרפסת. והשארנו את הסנדלים בחוץ.

נכנס קצת חול. ממש קצת.

כפכפים אחרי הים

עברו 7 ימים

בהם היתה מלחמה, היתה הפסקת אש שיצרה אשליה של שלום וההפסקה נגמרה והאש חזרה.

ובכל זאת- מחובתנו למצוא לנו את נקודות השמחה, ככה ננצח!

 

שבוע טוב

עינבל