בחופש הגדול ובחגים שבאו קצת אחריו, ביקשו הילדים חופש כמו מבית הספר.
זה הזכיר את בילבי גרב ברך שהלכה יום אחד לבית ספר אך ורק בגלל שגם היא רצתה חופשת חג מולד.
אבל הם באמת קיבלו חופש.
הכי חופש שיכול להיות
בלי שעה שצריך לקום בה, או ללכת לישון, עם החופש לבוא או להשאר, לצאת או להכנס. חופש אחר. כי כמה חופש כבר יכול להיות לילדים שכל השנה בחינוך ביתי? ובכן, זה היה חופש משגרה קבועה.
אך סופסוף נגמרו החגים וחזרנו לשגרה, או נכון יותר- בנינו שגרה חדשה לשנה החדשה.
שגרה, אתם בטח שואלים? למה שגרה? מה טוב בזה בכלל? הרי כל החיים אנחנו מחפשים לשבור אותה!
למיטב הבנתי, בכל בית בכלל ובחינוך ביתי בפרט, חייבת להיות איזשהי שגרה. השגרה מעניקה לנו קביעות, רוגע, שלווה ו-כן, גם כללים שמאפשרים לנו לחיות ביחד בהרמוניה.
גם בחופש הגדול, גם בשבת, גם ביום יום.
העוגנים לשגרה שלנו נקבעו על פי שעת הארוחות.
ושעת הארוחות שלנו נקבעו לפי שגרת הארוחות שלי (כל שעה וחצי- שלוש שעות ארוחה)
עוגן נוסף לשגרה הם התוכניות השבועיות הקבועות: חוגים, מפגשי חינוך ביתי, ארועים קהילתיים קבועים
השנה-
- מפגש ביום ראשון בנהריה (חינוך ביתי, גילאי 0-14)
- מפגש חנ"ב ביום שני בעמק יזרעאל/יובלים/סיור לימודי בבוקר
- חוג קראטה בשש בערב- יום שני
- שלישי- בוקר חוץ: ספריה, סידורים, קצת טבע
- רביעי- סיור חנ"ב או חוג שומרי הגן לילדי חנ"ב (חינוך ביתי) וחוג כדורסל לצעיר
- חמישי- יום ניקוי הבית בבוקר, אחה"צ חוג מחול לבכורה וחוג קראטה לצעיר ולאמו
- שישי- סידורים + חוג כדורסל לצעיר
אז בעצם לכל יום יש שתי מערכות שגרה- היום בשבוע וסדר הארוחות. סדר הארוחות יוצא איתנו גם אל מחוץ לבית וזה מצריך הרבה יותר התארגנות אך יעיל ובריא יותר מאשר ה"יהיה בסדר" שלרוב מוביל לעייפות וחוסר סבלנות.
היום למשל היה יום ג וזה יום ספריה. היינו בספריה (השאלנו 15 ספרים, אנחנו שלושה וכל אחד לוקח ערימה נאה. מצאתי את עצמי מתנצלת על מכסת הספרים הגדולה אך הצוות נראה נהנה להגדיל לנו את המכסה של הספרים- הלא ממילא אנחנו מחזירים כמו שעון פעם בשבוע)
ואז ירדנו לשמורת ים אכזיב, מול בית ספר שדה אכזיב, וחקרנו לנו בטבע קצת-
צמחיה כר-קוצית, צבעי אזהרה ולמי הם מיועדים, הרכבים של סלעים, פרחים ומים
חבצלת החוף שייכת ל"מבשרי הגשם" פורחת במלוא הדרה
והריח? נפלא
אז מה, שנחזור לשגרה?
שנה מלאה סקרנות, הגשמה, יצירתיות, אהבה
עינבל
תופרת חלומות 