Categories
תופרת חלומות

קרן השפע והיציבות

אתמול נפתחה בתאטרון ירושלים תערוכת הצילומים שלי, חיסון לקיץ הישראלי.

על קירות גלריית הסלון והקיר שממול, תלויות ארבע עשר תמונות ובכולן הפירוש הויזואלי לתפישת עולמי. דבר אחד בטוח וודאי בחיים. הם נגמרים, הם סופיים. המוות יגיע, במוקדם או במאוחר.

הידיעה כי החיים חולפים מנתבת שתי דרכים. לחיות בפחד מתמיד, לשבת בבית ולהזהר מכל סכנה, ובכך להחמיץ את החיים עצמם ולהפוך למתה בעודי בחיים. או, לצאת. לטעום. להגיע. להריח. לחיות בעוצמה ולא לוותר. לא לתת לפחד, לחושך, להטביע אותנו.

יש ערך לכל רגע בחיים. גם לעצב. האפלה מייצגת את העצב והאובדן. וכדי לא לטבוע בחושך ובעצב, בתוך כל יצירה נמצא האור. אור רך, של זריחות ושקיעות, מאיר בעדינות את מה שטוב ויפה בחיינו.

קערת נחושת מבהיקה ובה תפוזים סינים כתומים וריחניים. קערת קריסטל ובה ענבים, מונחת על מפות מהמאה הקודמת. אנחנו עשויים מהחיים שלנו ומהחיים של ההורים שלנו, הסיפורים על הסבתות והסבים שלנו, בעצם, המוות אינו הסוף.

אנחנו עשויים מזכרונות. הזכרונות אותם נשאיר ואותם ליקטנו בדרכנו. בתמונות התלויות נמצאים חפצים שמעירים זכרונות בכל אחד ואחת מהצופים. אם זו מפת קרושה שמזכירה את סבתא, או שרפרף עץ מתקפל שמזכיר ארוע מהילדות. החיבור בין החושך והאור, הפירות והחפצים, מחדד את הזכרון, המודעות לבחירה הכי חשובה בחיים.

צילום: נטשה שקנס, אפריל 2022, פרט מתוך היצירה “לימונדה” מאת עינבל ויסמן

אני בוחרת. אני בוחרת לחיות. אני בוחרת לזכור

על תהליך היצירה

ציור-צילום, אני קוראת ליצירות הללו. אני מצלמת את הציור כצילום. זהו צילום. צילום שמתחיל בסקיצה, בציור שיש לי בראש ולאט לאט קורם עור וגידים והופך מחזון ומרעיון לתמונה אמיתית.

אחרי שציירתי סקיצות, ואספתי חלקים ואלמנטים מתוך הסצנה, אני יוצרת בצביעה עצמית את הרקעים לצילום. יש שאני משתמשת בחומרים בולעים אור, כדי להגביר את האפלה בתמונה. יש שאני משתמשת בשילוב של חומרים בולעי אור וחומרים מחזירי אור, כדי להגביר את נוכחות הרקע. לפעמים נגיעות של זהב משובבות נפש ומאירות בנוכחותן את הצילום. שמתי לב, שכאשר הרקע בכלל אינו נוכח, עוצמת האור מתגברת. בתמונות בהן הרקע אפל לחלוטין, החיים העולים מהפירות מתחזקים. כמו אחרי שאנו חווים עצב גדול, כשמגיע אושר הוא מסנוור ממש.

התמונות בהן הרקע נוכח, נראה לעין, כמו ביצירה “לימונדה”, מרגיעות. אנחנו יודעות מה מסתתר מאחורי הסיבוב, יודעים מה יקרה. האפלה פחות נוכחת אך ידועה. אני יודעת שבסוף כל יום יגיע לילה. יש מוות, יש גם חיים. עכשיו. ולכן, זוהי תזכורת. לחיות את החיים. לראות, לטעום, להגיע, להגשים.

לימונדה, עינבל ויסמן, נגיעות זהב ברקע

יש סצנות שלוקח לי ימים ושבועות עד שאני מגיעה לצילום “הנכון” זה שבו הקומפוזיציה נכונה, האור נכון, הכל במקום. ימים בהם אני מזיזה את הסצנה, מחפשת כלים מדויקים על פי הסקיצה, פירות, רודפת אחרי זריחות ושקיעות בבית ובגינה. עוקבת אחרי הזמן והאור כדי ללכוד את הרגע הנכון.

כאשר הדברים מסתדרים, אני מרגישה שהגשמתי את היצירה. זה קורה ברגע. כבר לפני שאני לוחצת ומצלמת, האור פתאום מגיע כמו שדמיינתי, משהו באנרגיה העולה מעורר בי את תחושת החיוניות. אני קוראת- הו! זהו! זה מה שרציתי. לנגד עיני עולים החיים מתוך האפלה. ואז אני נרגעת, מתמלאת שמחה וסיפוק.

את היצירה “קרן השפע” הכנתי במשך ימים רבים. ימים רבים חיפשתי את האור הנכון, זה שיראה את שפע הירקות והפירות אך גם ישאיר את המסתורין של האפלה. צילמתי בשעות שונות, כולל בצילומי לילה עד שבוקר אחד, הקצתי לפני הזריחה ורצתי את הסצנה, בדיוק כדי ללכוד את האור הראשון, את סומק הזריחה, המשתקף בכלי הזכוכית. הו, קראתי בשמחה. זה בדיוק מה שחיפשתי.

האור הסמוק של הזריחה משתקף. צילום: נטשה שקנס, מתוך היצירה “קרן השפע” מאת עינבל ויסמן

חיסון לקיץ הישראלי הוא ההגנה האולטמטיבית מהחמסין והשמש המסנוורת. תמונות אפלוליות, מלאות פירות עסיסיים שמעודדים אותנו לצאת ולחיות את החיים. יש לנו חיסון לקיץ. החום לא יוכל לנו. דבר לא יעצור אותנו. אנחנו כאן ואנחנו בחיים. ואחרי הכל, כל רגע חשוב.

בואו לראות את התערוכה

17.4.22 – 31.5.22 גלריית הסלון תאטרון ירושלים

התערוכה פתוחה לקהל הרחב – ללא תשלום 

א’-ה’ 16:00-21:00
ו’ 10:00-14:00
מוצ”ש –  משעת פתיחת המתחם ועד 21:30

אוצרת התערוכה: ד”ר בת שבע אידה

להאזנה לפרק וקצת בונוסים- לחצו כאן

Categories
טיולים מסעות צילום

חלמוניות חלומיות

שמעת, אמרו לי חברים. החלמוניות בהר מירון כבר פורחות! שמעתי ומהרתי לקבוע עם חברים נוספים לעלות ולצלם את הצהוב העסיסי והיפה של הגיאופיט הכי מרגש בסתיו.

הגעתי מוקדם, התחלתי בנקודת החלמוניות שסמוכה לתצפית. המתלול נראה יבש מהרגיל, ובמבט מקרוב ראיתי ניצני חלמוניות עולים כאצבעות צהבהבות מתוך האדמה הסדוקה מצמא.

נו, שאלו מטיילים מהשביל שמעל המתלול, נו, מצאת משהו? יש ניצנים, הודתי. המטיילים הלכו להם ואני שוטטתי לבד ונתתי לחוש ולרגש ולריח להוביל את צעדי, ממש כמו כשאני מחפשת פטריות. אבל הפעם, חלמוניות.
שקעתי בשרעפים, הקשבתי לפצפוצי העלים היבשים תחת כפות רגליי והיתה זו מנגינה רוגעת שהעניקה לי שלווה.
בזווית עיני קלטתי ברק, להבה, כתמי צבע צהובים מציצים אלי.

בין העצים על מתלול צרוב שמש, הציצה חבורת חלמוניות

התכופפתי מתחת לענפי האלונים וטיפסתי אל החבורה הצוחקת של הצהובות הללו.

אלו שעברו בשביל בכלל לא ראו אותי, נסתרות דרכי היער. התיישבתי על הקרקע והתחלתי לצלם. שורת עננים חלפו בשמיים ושיחקו עימי ועם השמש במחבואים.

השמש והצל יצקו גוונים של חום וקור לסירוגין לתוך התמונות המתהוות.

לאחר שחשבתי ש”מיציתי” את הצילומים לחלמוניות, הרמתי את עיני ואור השמש חלף מבעד לעלי אלה ארץ ישראל בגווני אדום-צהוב-כתום ורוד. מול האור, עם הצללת עננים ובלעדיה, השמש והצל יצרו ריקוד סתווי נפלא לעיני המשתאות.

בתמונות מופיעה חלמונית גדולה ואלה ארץ ישראלית. התמונות צולמו ב18 לאוקטובר בשעות הבוקר בשביל הפסגה של הר מירון בעזרת עדשת מאקרו 105 ממ במצלמת ניקון D7200

חלמונית גדולה Sternbergia clusiana

אhttps://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=32

אלה ארץ ישראלית Pistacia palaestina
https://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=228

Categories
צילום תופרת חלומות

Little Red Riding Hood ואיך לצלם כלניות בצהריים

בחודשים ינואר ופברואר, לרוב אחרי ט”ו בשבט, נוהרים בני ישראל בהמוניהם אל הדרום.

iw1_8792

 

בשנים טובות, כמו השנה הזו, לובש הנגב הצחיח שמלה ירוקה ורעננה, ואת הבתרונות, המדרונות, המרחבים והשמורות- ממלאים בני ישראל במצוד בעקבות- הכלניות.

iw1_8904

בשבת האחרונה (אמש) השכמנו קום ויצאנו אף אנו אל הנגב הצפוני. לביקור משפחתי אצל הדוד המופלא שלי, אשתו הנפלאה. כן. אמרנו, ניסע יחד לראות כלניות.

למרבה המזל, ממש ליד ביתם, היתה ערימה נאה של כלנית אדומה, שחסכה לנו את הנסיעה בעקבות העם אשר במדבר- אל השמורות.

וכאשר אהבתי- צילמתי את הכלניות מגובה הקרקע.

iw1_8590

בדרך כלל ישיבה בכריעה עמוקה מספיקה, אבל לא בשביל צילומי הכלניות. עבורך- אני נשכבת על גחוני,  ומצלמת את הכלניות מלמטה למעלה.

בשביל לצלם את אדם, בני, אני מצלמת מלמעלה למטה, ומכריחה אותו לשבת ולחייך באמצע שלולית הכלניות החייכניות.

ואדם, בזהירות בזהירות, יושב איפה שאין בכלל עלי כלנית, ואוסף אליו את רגליו ומנסה לא לדרוך על אף אחת.

אדם

אחר כך אנחנו מטיילים ברגל בסביבה, רואים איך החיטה צומחת שוב

החיטה צומחת שוב

אבל למחרת אני מגלה שלא שבעתי מכיפה אדומה, ואני  יוצאת אל בין העצים לצלם מרבדים- מקומיים. לא בדרום, דווקא בצפון. כאן.

זו- פרחה אצלי בגינה. מפקעות שטמנתי לפני שנתיים.

iw1_8889ואלו- הנהדרות, לא בגינה אבל בשכונה

iw1_8903

הדרך הכי טובה לצלם כלנית אדומה, באופן שמחמיא לה, ובלי שהאדום יצא מסנוור עד כתום-

להגיע מגובה הקרקע, לשכב על הגחון, כך שהשמש  לא מאחורי (ואיני מטילה צל על הכלנית)

והאור השמש עובר בין עלי הכותרת ויוצר שקיפות יפה

iw1_8901

ולצלם בצמצם 4-8, iso 100 ומהירות-

לפחות 1/250

כך תקבלו את מרקם הכלנית, הדגשה של עלי הכותרת ואודם צבעם העז.

ככל שהצמצם יותר פתוח (2.8-4)

– כך הרקע יצא יותר מטושטש, רמז לפרחים ומעט פרטים מעבר לפרח שאני מצלמת

ככל שהצמצם  יותר סגור (8-11) כך יהיו יותר פרטים ברקע,

צמצם סגור- יותר פרטים ברקע

והאמת, כמו בכל דבר, הדרך הכי טובה ללמוד לצלם היא- לצלם.

 

כמו תמיד, כל התמונות בפוסט הן למכירה, מחיר קובץ להדפסה עצמאית הוא 300 ש”ח , וניתן להזמין דרכי גם הגדלה על קנווס או קאפה. דברו איתי במייל

שבוע נהדר

 

עינבל

Save

Save

Save

Save

Save

Categories
הדרכה צילום

צילום חרקים

 

צילום חרקים אפשרי הן במצלמת הטלפון הסלולרי והן במצלמות מתוכחמות יותר.

 

ראשית כדאי לשים לב שהחרק- שהוא מושא הצילום, אינו “הולך לאיבוד ברקע” כפי שקרה לי למשל בתמונה הזו-

DSCF6831

התמונה הנ”ל צבעונית מאוד, מוארת מאוד – אבל נושא הצילום בה אינו הזבוב אלא הפרח.

לו רציתי שהזבוב יהיה הנושא, היה עלי ליצור תמונה ססגונית פחות בה הזבוב בולט יותר.

למשל- כמו זו, שהושגה ע”י תנוחת הכריעה האהובה על צלמים – תנוחה שמאפשרת מבט צד על דברים, מגובה נמוך.

ויצירת רקע “משעמם” ואחיד יחסית, אשר יבליט את הזבוב על הפרח.

ועדיין, זו לא תמונה מושלמת. תמונה מושלמת, בעיני, היא כזו שבה החרק תופס את רוב המסך, או שתופס את העין באופן חד משמעי. לו הייתי יורדת עוד, עד שהזבוב היה נראה על רקע השמים התכולים- היתה התמונה טובה יותר.

DSCF6833

אני מאוד אוהבת גמלי שלמה, אלו הציידים של עולם החרקים. זהו גמל שלמה מקלי/ סוסת השד (שם אדיר, נכון?) על קיר הבית שלי. צולם בסלולרי, לפני שנה. רוצה לומר- גם בסלולרי ניתן לצלם יופי של תקריבי חרקים.
כדאי להקפיד על רקע כמה שיותר נקי, כך שלחיישן במצלמה יהיה קל להתמקד (להתפקס).
תהליך המיקוד דורש ניגודיות (קונטרסט) כך שכשהרקע בהיר והחרק כהה- קל יותר למצלמה למצוא את האובייקט ולהתמקד בו.

DSCN222318

כדאי להתקרב עד כמה שאפשר ולצלם. אחר כך, אפשר לחתוך את הצילום הנוצר כך שהחרק במרכז תשומת הלב.

לצילום חרקים יש שתי מטרות.

האחת- להציג את החרק בקבוצת “צילום פרוקי רגליים, חרקים ודו חיים” בפייסבוק בכדי לקבל זיהוי.לתעד את החי הזעיר.

השניה- לצלם להנאת הצופה את העולם בזעיר אנפין של חיי החרקים.

עבור המטרה הראשונה, כדאי לצלם תמיד לפחות משתי זויות את החרק. למשל- מבט קדמי ומבט צד.

אך עבור המטרה השניה, שהיא אמנותית יותר- כדאי לצלם מספר תמונות ולנסות להפוך את החרקים לאמנות. בעיני, תמונה בה מושא הצילום תופס את מרבית השטח המצולם-  היא מוצלחת.

תמונה עבור זיהוי – צילום בסלולרי, התמקדות בזחל, בצבעיו ובמראהו.

זחל תנשמית החומעה
זחל תנשמית החומעה

 

במצלמת הניקון כיס הישנה שלי coolpixS6 (בת 12 כבר!) צילמתי את דבורת העץ הסגולה. גם כאן, אותה טכניקה. יצירת רקע נקי, והתמקדות במושא הצילום.

DSCN2223

גם מצלמות ישנות יכולות להפיק צילומים נהדרים.

 

לפני כמה ימים, בעזרת מצלמת הקנון sx60

שהיא דמויית רפלקס, עם עדשה אדירה שיכולה להגדיל ולצלם מקרוב, צילמתי  גמל שלמה ירוק

IMG_3068הרקע, כפי שתזהו, קצת עמוס מדי, וקשה לזהות את מושא התמונה בתוכו.

אז אמנם זו יופי של תמונה בנושא הסוואה, אבל רציתי שהיצור המופלא יתפוס את העין.

שינוי זוית, כריעה ומשחק כיוונים לא הועיל. היצור ישב באמצע שיח גרניום ענק ומכל זוית נראה מאחוריו הגרניום. אז מה עושים?

לשם כך משתמשים בטכניקה של התמקדות בפנים, ממש כמו צילום פורטרט של בני אדם וחיות.

IMG_3050singed

אותו גמל שלמה ירוק, כאשר עיניו מופנות אלי ופניו גם- (והוא מוטרד מאוד מעדשת המצלמה, אגב) בצילום דמוי פורטרט. הרקע נראה מטושטש כי הוא לא בפוקוס כשהצמצם פתוח (יתרונות מצלמה דמויית רפלקס ורפלקס- יש שליטה על הצמצם)

ליום ההולדת  התחדשתי וקיבלתי עדשה חדשה למצלמת הניקון 7200D

nikon 40mm f/2.8g af-s dx micro-nikkor

העדשה הזו מיועדת לצילום מאקרו וגם לצילום פורטרט. הצמצם המקסימלי שלה 2.8 והיא קבועה. אי אפשר לעשות זום,צריך להתקרב באמת.

לאחר שאספתי אותה מפוטו געתון נהריה הנהדרים

פצחתי מיד בסדרת צילומים שנמשכה יומיים. במהלכם למדתי את העדשה וצילמתי הרבה חרקים, זעירים, כמו החיפושיות ממשפחת הברקניתיים הללו-]

IW1_7782  IW1_7780  IW1_778222

IW1_7781Anthaxia, ברקניתיים, 11/5/16, עולש, חניתה

גיליתי שקשה מאוד לראות בעינית על מה הפוקוס, אבל כדאי לנסות להתמקד בעיניים של החרקים. כמו בצילום פורטרט. עיניים.

עם העדשה הזו, זה קצת כמו להסתובב עם מצלמה מחוברת לבינוקולר.

כשהתמקדתי במחושים (אנטנות)  לא ממש ראיתי איך הם יצאו, אבל על מסך המחשב, ראיתי חרוזים ממש.

עוד בעיה עם חרקים- שהם זזים.

לצילום פרפרים יותר קל  להשתמש בעדשה טלסקופית, מבלי להתקרב

IW1_7569

את הלבנין הזה צילמתי בדגניה, ממרחק של מטר, עם עדשת ה18-200 שלי. כן. כרעתי בשביל לצלם.

 

את תריסית המצליבים הזו צילמתי מטילה ביצים דמויות סושי על קיר הבית שלי. התקשתי להתמקד הן בתריסית והן בביצים.

IW1_7685 IW1_7699

הגינה מלאה חרקים, העולם מלא חרקים. ממש קל לחפש אותם, לצלם אותם. הדרך הכי טובה ללמוד היא לצלם. לצלם הרבה, למחוק את מה שלא אוהבים, להשאיר את מה שכן.

צילום מהנה

עינבל

 

Categories
הדרכה צילום תופרת חלומות

שבעה טיפים לצילום אוכל

כל התמונות צולמו ב30/11/2011 ע”י עינבל ויסמן, במסעדת קימל בגלבוע.

ישבנו ליד חלונות צפונה, ונהננו מארוחת טעימות שהיתה מושלמת.

זוית צילום.

פעם צילמתי מנות מלמעלה, כשאני עומדת מעל המנה. NO !

הזוית הנכונה לצלם מנה היא הזוית שמגיעים עם המזלג והפה בכדי לאכול אותה. בערך 45 מעלות, אפשר לשחק עם זה. מהצד, לא מלמעלה. או אז המנה נראית מעוררת תיאבון.

זו ככר הלחם הביתית שכל שולחן מקבל, עם חמאה ועליה מעט גרגירי קימל (מתבקש), טאפאנד זיתים ושמן זית טעים. כך מתחילה הארוחה.

אור טבעי, עדיף מחלון צפוני

המצלמה הדיגיטלית שלי מכוונת על 200ISO ופלאש מבוטל. מקרו (סימן הפרח). הצילומים יוצאים יפים יותר.

ואז הגיע הסלט הזה, “סלט כפרי”, שהפתיע עם גבינה, בוטנים, ירקות חתוכים קטן קטן וביצי דגים. היה נפלא.

רקע בהיר

צלחות בהירות, שולחן בהיר, מדגישים את מושא הצילום. זום תוך כדי מקרו על מרכז האובייקט יוצר טישטוש לרקע. התוצאה נעימה יותר.

כתמי צבע

מאכלים צבעוניים, כאלו שעושים שמח שלוש פעמים: פעם ראשונה בעיניים, פעם שניה בטעם על הלשון ופעם שלישית בצילומים.
קבבוני טלה ועגל על מצע פירה, ולצדם עגבניות אפויות בתנור. מנה טעימה ועסיסית מאין כמותה.

טקסטורות

לראות למזון את הטקסטורה- זה מעורר תיאבון. אפשר להתמקד על הטקסטורה, המירקמים.


פטה כבדי עוף בקלוודוס דבש וריבת גזר מתובלת. אפילו הלוונדר היה טעים.

עוד מנה שהיתה מאוד טעימה היא כבד אווז בפירות יער. כנראה שחסר לי B12…

שקיפות וברק

מעניקים חיוניות לתצלום. המזון נראה טרי יותר, ולפיכך מעורר תיאבון.

מזון “נבול” אינו מושך. גם לא לאכול.

זה מה שקרה עם מנת הסלמון. כבר כשצילמתי לא אוהבתי. אח”כ כשטעמתי הסלמון היה עשוי מדי לטעמי. למרות זאת הצלחתי לצלם לו את הבפנים באופן מעורר תיאבון. לשותפי לארוחה, דרך אגב, היה הסלמון טעים. על טעם ועל ריח.

במסעדה ראו שלא התלהבתי ממנת הסלמון, והרשו לי לבקש את המנה החביבה עלי ביותר. קרפצ’יו. אמנם מנה ראשונה, וביקשתי אותה ב”טעימות” במקום עיקרית, אבל היה שווה!

קצת קלוז אפ

(חוק השלוש, חזרה, טקסטורות, צבעוניות. בחיי, המנה הזו מושלמת. גם לאכילה. לא, אני כבר לא צמחונית).

זה בסדר, אפשר לאכול

לא חייבים לצלם את המנה לפני שנוגעים בה. לפעמים התצלומים הכי מרהיבים הם אחרי שכבר חפרו בעוגה, והמרקמים הפנימיים שלה מעידים גם על העובדה שכבר נגסו בה.

הנה, מה שנשאר בצלחת של הקרפצ’יו

גם סכין ומזלג נוטפי אוכל (ולאו דווקא נקיים ומצוחצחים) הם הזמנה להצטרף לסעודה. אל תחששו לצלם תוך כדי ארוחה, ובכלל התייחסו לארוחה כאל תענוג לכמה חושים. טעם, ריח, מראה ותחושה.

והפבלובה המהממת שקיבלנו “על חשבון הבית”

לסיכום

בשביל לצלם אוכל צריך…

לצלם אוכל! לא צריך לביים (אבל מותר, למשל להוסיף פרח לצילום כמו שעשיתי פה)

להתאמן, לנסות, ולא לשכוח לטעום!

היה לנו טעים טעים:-)

בתיאבון

עינבל