גליל עליון, בוקר. מוקדם.
שמונה. יצאנו בשבע ורבע, כדי להביא את הילד לטיול אופניים ביער ברעם.
איסוף? 12. בינתיים?
נטייל!
טיילנו.
עלינו בשבילי יער ברעם. להתמוגג מהיער. כזה ירוק רענן!
פרחים, כל מיני. סחלבים (מיד חשבתי על עננת)
פרפרים. אני והמצלמה נהננו, אני ואהובי נשמנו שלווה. תענוג.
כשהייתי בקורס קדם צבאי, ב1993, אמר לנו אמיר מיכאלי
בכל תצפית, תמיד כשהבטנו צפונה.
"וביום טוב אפשר לראות את החרמון".
הביטוי הפך לבדיחה.
מאז. בכל תצפית, לכל כיון, אני חושבת לעצמי. ביום טוב אפשר לראות את החרמון.
ובכן, ראיתי היום את החרמון! הרבה!
היה יום טוב!
באמת באמת. הלילה לפנות בוקר נולד לי אחיין, האחיין הראשון. אחותי הפכה לאמא. ואני- לדודה שלו. אני נרגשת מאוד.
הנה הוכחה ליום טוב.
ואז, בעשר, אחרי שכבר טיילנו בגן לאומי ברעם היפהפה
רציתי ללכת לבית קפה.
חיפוש זריז עם גוגל מפות- הציע לנו בית קפה במרחק רבע שעה לפחות.
התקשרנו. פתוח.
כרם בן זמרה, מאדאם אלקלעי.
כסאות ושולחנות בטורקיז מצויירים על מרפסת מול נוף הרים נפלא, גינה מלאה בפרחים, אריחים מצויירים ועיצוב פנים בתכלת ושמנת.
ובפנים, שלווים ויפים, מקרון בויטרינה. כמובן שישבנו.
לקחתי הפוך נפרד, הוא לקח הפוך רגיל
הזמנתי שלושה מקרון. אחד מכל טעם.
מכינה אותם בר, בתה של מזל בעלת המקום. בר היא קונדיטורית, בוגרת "בישולים" שפתחה שם את הקונדיטוריה שלה, בכרם בן זמרה.
בשישי שבת בר לא עובדת, את בית הקפה מפעילים הוריה ואחיותיה.
בויטרינה הנאה עוגות ועוגיות מעשה ידיה של הבת, ובמקום מוגשים מאכלים מושקעים מעשה ידיה של האם.
העוגיות עצמן- פריכות במידה הנכונה, אווריריות, מושלמות.
המילוי הקלאסי במקרון וניל היה לי הכי טעים, התענגתי מכל ביס. אך גם השניים האחרים- מקרון ריבת חלב ומקרון פטיסייר, היו מושלמים. ואו!
הקפה היה טעים מאוד. נעשתי סלקטיבית. נס קפה לא טעים לי. רק קפה הפוך חלש. אחד בשבוע בערך. לפעמים יותר. פינוק!
צלחות יפות. כוסות יפות. אנשים יפים. כייף!
באחת עשרה קיבלנו הודעה שתוך 20 דקות טיול האופניים מסתיים.
אז הודינו למזל על הפינוק
ונסענו לאסוף את הילד השמח.
כמו שאמרתי-
היה יום טוב!
עינבל
תופרת חלומות 