סליחה

אמאאאאא, לאאאא, נשמעת צרחה עולה ויורדת מכיון המדרגות של בריכת השחיה הקיבוצית. הצווחה קורעת את השקט, אותו שקט שאני מבכרת על פני רעש, כל רעש.

הקול דומה קצת לאזעקה, ולכן תכף ומיד מעיר בי את התשוקה לקום ולברוח. איזה לקום? לעוף!

אבל אני שוחה.

זה סוף העונה. המים קרים, אין כבר שמש, רק עננים. הבריכה התפנתה מצהלות ילדי הגנים, צעקות ילדי היסודי וקולותיהם העזים והנמוכים מדי של נוער הקיבוץ. שקט. רק אנחנו, השחיינים, חוצים את גב המין בתנועות חלקות, והגלים הדקיקים משתברים בעדינות ויוצרים תלתלי אור שנעלמים לתוך עצמם.

אני שותקת. שוחה. מנסה לסלוח לזרים המרעישים שחיסלו לי את השקט. עוד בריכה עברה.

אי השקט מתגנב לתוך תנועותיי והשחיה שלי הופכת משקטה ורכה לתוקפנית, נזעמת. כבר אין בי שקט. התינוק בוכה. הילדים רבים. ההורים צועקים עליהם. אני טובלת את הראש במים ובולעת את לשוני. שותקת.

אבא עם תינוק בגלגל ברווז צהוב עובר את המצוף, החבל שתוחם בין מסלול השחיינים לחלק "של כולם". לאאא, נשמעת זעקה גם מהמסלול שלי! אוי לא, אוי לא. אני עדיין לא אומרת כלום. ממשיכה לשחות, בתנועות התקיפות שלי, אלו שהכעס מפעפע דרכן אל המים.

המציל שם לב, אני אומרת לעצמי, אלו לא מקומיים. אחד, המקומיים לא מכריחים ילדים להכנס למים. שתיים, המקומיים לא עוברים לתוך מסלול השחיה. זו עבירה בלתי נסלחת!

המציל המקומי אומר משהו לאבא הלא מקומי, וזה עובר לשאר הבריכה ומשאיר לי, סופסוף, את המסלול שלי. אני נושמת לרווחה אבל הצווחות ממשיכות. הלך השקט.

אני נועצת מבט זועף בלא מקומיים והם בכלל לא רואים. יוצאת מהמים, מקלחת, מתלבשת במלתחה, עדיין שומעת את הצרחות, אפילו פה אין לי שלווה. יוצאת הביתה. ג'יזס, זו היתה שחיה בלתי נסבלת.

בבית אני מבינה שהייתי צריכה.

היית צריכה לבקש מהם שקט, להסביר שהבריכה בתוך שכונת מגורים, שהשקט הוא חלק מהעניין ושאם הם לא יכולים להוריד ווליום, שילכו. הייתי צריכה. אני מבינה. העדפתי לכעוס בלי לדבר. אני סולחת לעצמי, ומחליטה שבפעם הבאה אדבר.

ההחלטה הזו מבוצעת היום, כשבני נוער עבי קול ויפי בלורית יושבים לצד הבריכה ומדברים בקול. ואני, אני רק רוצה לשחות. בשקט שלי. לצלוח את המים, לנשום, לשמוע את המחשבות הפנימיות שלי, למצוא את הרעיונות הצפים ואת אלו שנועדו לשקוע. למיין את תוכנית המתאר השנתית שלי, שבוע לפני ראש השנה, להגשמה ונשימה.

אז יצאתי מהמים ובאתי אל הנוער וביקשתי. בעדינות, סיפרתי על המחשבות, והמיון תוך כדי שחיה, והדיבור שלהם בקול שמוציא אותי מהריכוז. ואין לי בעיה ללכת, פשוט אם תסכימו לדבר בשקט אני אמשיך לשחות. אם לא, הכל בסדר, אני מתקלחת והולכת.

אין בעיה, נדבר בשקט, הם אומרים. המוזרה הזו שרוצה לשחות בשקט. הם אולי חושבים. ואני קופצת שוב לאגם הקר של הבריכה. ושוחה. ורוקמת חלומות, ותופרת חלומות, ומטליאה רעיונות ומתכננת תוכניות. שישים בריכות. זה שיא אישי חדש. שישים. פעם ראשונה.

סליחה היא הנושא בשרביט החם השבוע.

זיקית זעירה

הבוקר הלכתי לשחות בבריכה. כשהגעתי אחרי 35 בריכות למנוחה קצרה, שמתי לב לאחד השחיינים,  יובל, שאומר משהו על גור של זיקית למציל. התקרבתי. היה זה אבקוע זעיר בצבע ורוד. זיקית זעירה טובלת במי כלור.  ביקשתי את הרשות של החבר שהציל את האבקוע ושטפתי את הזיקית בעדינות במי ברז. לנקות את מי הכלור.

אחרי שסיימנו מקצה צילומים והתרגשות בקיבוץ, העברתי את היצור הזעיר לשיח "עין התכלת " הלא הוא שיח עפרית הכף הנפוצה בכל קיבוץ.

אבקוע של זיקית עם הסוואה טובה לענפי עפרית הכף

היה זה בוקר משמח מאוד, יש משהו מרגש בהגנה ועזרה ליצור זעיר פראי ואמיתי. מאחלת לזיקית הקטנה חיים ארוכים מלאים מזון עשוי חרקים

שבת שלום!

נ.ב. תודה לרוני טמלר ואדם ויסמן, על העצות והעזרה בהרצת האתר ובאירגונו. מעריכה מאוד את הזמן וההשקעה.

עינבל

עיצוב הגינה- בריכת כאילו וערוץ נחל יבש

DSCN8769

מסתבר שכלבים אוהבים שלוליות, ושהדגים והבריכה הציורית היו נראים מאוד חביבים לטבילה לכלבת הפלא שלנו, קויה .

הצלחנו לחלץ את הדגים, ואפילו הקמנו מחדש את הבריכה הקטנה בעיצוב חלוקי נחל וחצץ לבן

DSCN8740הפעם עם חצץ גם סביב סביב, שאולי ימנע מהבוץ  ללכלך

DSCN8744והאמת שזה נראה ממש יפה אבל זה לא "מחזיק הרבה מים" – רק מעט מים.

ומה שנותר כעת זו שלולית סמלית עם פרפרים נהדרים שמגיעים לשתות ממנה (וגם זה נהדר)

 

DSCN8747

שעדיין עושה לי נעים בעיניים, אז חשבתי וחקרתי את נושא בריכות הכאילו וערוצי הנחל המדומים

dry pond

וגם

dry creek

בריכת כאילו זה אלמנט דמוי נחל או בריכה בגינת נוי, ללא מיים.

המבנה דמוי הבריכה יוצר אשליה רטובה, ומנעים את הגינה.

מסתבר שזוהי גישה שלמה בעיצוב הגן, ויש לה רעיונות מקסימים. הריני לשתף!

 

ערוץ נחל יבש עם שלולית יבשה אשר מעביר את מי הגשם מן המרזב אל השלולית.

ערוץ נחל יבש עם שלולית יבשה אשר מעביר את מי הגשם מן המרזב אל השלולית.

 

יצירת שביל המדמה ערוץ נחל- שילוב של אבני מדרך, חצץ באמצע וחלוקי נחל גדולים יותר בשוליים

שביל דמוי ערוץ נחל יבש ע"י שימוש בגדלים שונים של חיפוי: אבני מדרך

ערוץ דמוי נחל, נמוך יותר משאר הגינה- שישמש כמסלול ניקוז למיים

dry creek

כמה שזה יפה! ומעורר עשיה והשראה!

אולי גם אנחנו נעשה ערוץ מרזבים? הלא בחזית המזרחית  יש לנו 3 מרזבים, מה שמאפשר לנו ליצור נחל נחמד מאוד בצד המזרחי של הבית.

את בריכת הכאילו נשאיר במקומה ונשתול סביבה פרחים, מעט מים שיצטברו לתוכה ממי השקיה וגשמים ופיה קטנה על סלע.

DSCN8775

והרי לנו שלב 2 בעיצוב הגינה- חלוקי נחל וחצץ ליצירת אשליית מים או פינת חמד קטנה

 

DSCN8749עינבל

בריכת האקליפטוסים

קצת נוף לכיון דרום

קצת נוף לכיון דרום

DSCN2967

על השלט של בריכת האקליפטוסים בחניתה כתוב טקסט מרגש- וכל פעם שאני מקריאה אותו (או קוראת, או שומעת) – הגרון שלי נעשה רטוב מדמעות. ככה אני. מתרגשת.

בריכת האקליפטוסים עין חור

"מעיין מים חיים

אוצר לחלוצים

בבריכה חלקם נאספים

לימי קיץ לוהטים

אתר לבני כל דור

כאן נבטו אהבות המייסדים

נחלמו חלומות מתממשים

בשיח רועים לצלילי דינדון פעמונים

בצילם של אלון חרוב ועוזרד

כאן נזכור ימים חולפים לעד"

הבריכה מלאה במים ורצפתה מכוסה בשכבת אצות שהופכת את השיפועים בה למחליקים- וזה כייף.

בריכת עין חור

בריכת עין חור

קצת קשה להכנס אליה או לצאת ממנה. המים עמוקים (כמטר עומקם) ואין שום מדרגה. החוצה אנחנו מטפסים על הקירות, שורטים את האצבעות והברכיים.

יש כמה צרעות פלך שמזמזמות ומדנדנות סביב המים, זה קצת מלחיץ אבל ברגע שמתגברים על החשש ומפסיקים להקשיב להן- אפשר להשתולל ולהתענג על מים, נוף, אויר, קיץ.

הנוף מהבריכה

הנוף מהבריכה

אבל שכחתי לספר שהבריכה הזו נמצאת במורד שיפוע רציני רציני. קודם מגיעים למרפסת נוף מהמם. הנה:

זה הנוף לפני שמתחילים לרדת

זה הנוף לפני שמתחילים לרדת

ואז הולכים ביער:

ביער ביער

ביער ביער

מגיעים לשלט העץ שבתחילת הפוסט ומתחילים לרדת בעוד ועוד מדרגות עשויות מעמודי חשמל ישנים, פרי עבודתם השווה והמשקיעה של צוות הנוי בקיבוץ. גם הבריכה, אגב, שופצה ומטופלת ע"י הצוות.

ויורדים המון המון המון מדרגות. באמצע הדרך יש ספסל. כשיורדים לא מבינים  מה הרעיון אבל כשעולים זה ספסל מבורך למי שצריך לעצור ולנשום. עליה רצינית, כול  המדרגות.

ולכן אני ממש גאה בילדים שלי ובעצמי שהצלחנו לעלות את כל העליה בבת אחת ובלי להתעייף.

קויה מצידה קיפצה כמו עז הרים. היא בכלל היתה מאושרת שם.

קויה.

קויה.

הבטחתי לילדים שנחזור לשם פעם בשבוע.

בוקר, בין 8-10 כשעוד לא נורא חם.

בשמחות

עינבל