אני אוהבת לצבוע מנדלות, ולצייר אותן בלי מחוגה (איכשהו תמיד כשאני צריכה אותה היא בוחרת להתחבא. מוכר?) אפשר בעזרת צלחות. כך עשיתי היום, והנה מנדלה אחת שגם סיימתי לצבוע.

זוהי מנדלת ברכות לשנה החדשה, כל הברכות שאני מאחלת לעצמי לפי סדר האלף בית.

צבעתי אותה בצבעי עיפרון אקוורל, פשוטים למדי אבל בצבעים עשירים. כייף.

עוד אני מגלה ומספרת שעומלת על פוסט עם שי לקוראים, עם מנדלות יהודיות דיגיטליות יפהפיות תוצרת

zebratoys

לאלו מבינינו שרוצים להדפיס דפי צביעה מהממים לילדים ולסוכות.

בקרוב!

ומחר ערב חג ראש השנה,אכין את הפשטידה שפרסמתי אתמול, ונחגוג 10 לילד המקסים שלי בחברת בני המשפחה.

חג שמח!

עינבל

מישהו מזהה ממה עשוי המיניון הזה?

הביצה הצהובה הזו שהיא קופסת החלפים של כל ביצת הפתעה שמכבדת את עצמה (ורק של ביצת הפתעה ראויה, לא השטות הזו עם הכפית שלא שווה כלום)

נראתה לי בוקר אחד כמו מניון.

אז קצת עזרתי לה.

עם שארפי כחול ושחור.

עם עין פלסטיק זזה שצבעתי לה מסגרת שחורה (התלבטתי בין הגדולה לקטנה)

צבעתי לו מכנסיים ושלייקעס עם הטוש הכחול והדבקתי את העין עם דבק בי6000

שמדביק הכל-

ואחרי כרבע שעה העין התייבשה והמיניון הקטן מוכן-

ומה עוד? הראש נפתח וזו בעצם עדיין קופסא. כזו שאפשר להחביא בה מתנה קטנה, או כסף קטן או משהו. חתיכת משהו. אולי בננה?

יצירתיות מהנה

עינבל

בחול המועד פסח נסעו הבכורה ואבא שלה ללונדון, לאור טיול בת מצווה.

כל זאת כאילו לא קשור, אך בימים השקטים בעת שהצעיר הלך לפעילות של בני גילו בקיבוץ, מצאתי את עצמי משתוקקת לעשות משהו מורכב. משהו ממש ממש מורכב. במטבח. אם אפשר, משהו שבאמת לא באמת הצלחתי קודם. מקרונים

יומיים קודם עשיתי מקרונים עם צבע מאכל והמתכון של קרין גורן עם שינויים קטנים.

לימים אגיד לעצמי. מה לעזאזל חשבתי לעצמי. במקרונים אין מקום לשינויים. מקרונים עם שינויים אין להם שמלת מלמלה וכיפה מבריקה! אבל זה לימים. בשלב בתולי זה עוד חשבתי לעצמי שמקרונים הם כמו עוגה. שמים מה ששמים ועם מספיק סוכר יוצא טעים. אז חשבתי. וככה הם נראו:

המקרונים העקומים הראשונים

אז המשכתי עם המתכון של קרין גורן, מקרון שוקולד. הפעם לא עיגלתי כלום והייתי מדויקת ונאמנה למקור.  זה באמת תמיד מצליח, למעט אלו שיוצאים סדוקים, א-סימטרים או סתם מוזרים.

בשלב האפיה צווחתי משמחה. יש להם שמלת מלמלה וכיפה מבריקה!.

את היפים מילאתי בחמאת בוטנים והם יצאו טעימים. מאוד מתוקים..

מקרון שוקולד ע"פ קרין גורן

אחר כך, החלטתי לעשות מתכון אחר. בלי קקאו. רציתי טעם של מקרון. עם צבע מאכל וכל אלו.

אז עברו יומיים שלושה, תוך קשר וטספי רציף של קבוצת תמיכה למקרונים (תודה יעלי!)

ואפילו מפגש פסגה בו למדתי על מקור הציפור

וגם בו יצאו מקרונים אסימטרים סדוקים טעימים ולא יפים,

החלטתי להמשיך ולנסות.

במשך ימים, סדרה אחרי סדרה, המשכתי ולמדתי את הנושא.

השתתפתי בקורס קראטה וכשחזרתי הביתה המשכתי לנסות

רשמתי לי מסקנות במחברת קטנה

הערות שוליים ותיקונים.

בניסוי הבא, הוספתי צבע מאכל סגול. יצאה עיסה יפהפיה, מרנג מושלם, אבל כשטעמנו את התערובת גילינו ששקילת גרם מלח היתה שגויה.

התערובת היתה יפהפיה, מלוחה, ואפילו הכלבה סרבה לאכול ממנה. זרקנו.

לבסוף החלטנו לוותר על צבע המאכל, אחרי הרבה ניסיונות נפל.

ואחרי כל המסקנות וההערות.

כמו שאני רואה את זה כיום, למקרון מושלם יש 5 שלבי ביניים:

1. שלב השקילה, במשקל דיגיטלי מדוייק. על הגרם.

2. שלב המרנג הכמעט מושלם (מקור הציפור)

3. שלב הכעס על העיסה (אין ברירה, חייבים לא בעדינות אחרת הם עדינים והופכים לעננים חסרי בסיס)

4. הזילוף בריכוז, במקצב של 3 שניות וברווחים של חצי שניה

5.יבוש, חבטה ואפיה. במגש העליון בלבד. 155 מעלות. 11 דקות. לא יותר לא פחות.

ובכן, הפעם, הזו, כשכבר דייקתי עם הכמויות, והסינון, ובלי צבע מאכל, ומיקום בתנור, וזמן אפיה וחבטה ויבוש (ולא בסדר הזה)

הפעם הבנתי שפתרתי את האניגמה של המקרון המושלם.

ככה נראו 3 מגשים אחרי הזילוף, בשלב היבוש. במתכונים רבים כתוב לתת לנוח רבע שעה וחצי שעה. אז תשמעו ממני.

זה לא לפי זמן. זה לפי מגע. הקרום של העוגיה צריך להיות יבש לגמרי. בכלל לא דביק. תקריבו אחת בתבנית לבדיקה.

אח"כ, לפני האפיה, יש להטיח פעם אחת את התבנית במשטח. בשביל להוריד את העיסה שאולי ניסתה להתענן לנשיקה- בחזרה לרצפה.

תבניות לפני אפיה

בתנור, במגש העליון, בחום של 155 מעלות בטורבו, ראיתי את הנס קורה. שמלת מלמלה וכיפה מבריקה, לא סדוקה.

לא הכנסתי את 3 התבניות ביחד. אין מצב. מי שמכין מקרונים צריך סבלנות ועצבי ברזל. או סוכר. שניהם.

רק התבנית העליונה ביותר בתנור תצא טובה. הכנסתי בזו אחר זו, כל תבנית קיבלה 11 דקות 155 מעלות טורבו.

וכתודה על הסבלנות הגיחו בזו אחר זו

שלוש תבניות מושלמות, ללא כחל ושרק.

עם המקרונים הכי יפים שאפשר.

שזכו לארבעה סוגי מילוי. קרם לימון וקוקוס, קרם פיסטוק דבש, קרם פירות יער ולטובת הילדים-בממרח שוקולד שנחת כאן באופן זמני בכדי לצפות את עוגת היומולדת העתידית.

במילוי פיסטוק

חברתי יעלוש לימדה אותי שמקרונים- הכי טעימים למחרת. אז למחרת הם באמת היו הכי טעימים,

אבל גם ביום המעשה היו טעימים, וגם שבוע לאחר מכן- היו טעימים.

המסקנה האישית שלי היא שמקרונים הם טעימים.

אפילו נתתי מקרון אחד כמתנה

ומבין כל המתכונים- זה המתכון שעובד הכי טוב עבורי-

שלושה ימים לפני ההכנה, מוציאים 5 ביצים מדיום  מהמקרר ומניחים אותן במקום מוגן במטבח .

זה נקרא "ליישן חלבונים" וזה חיוני.

ביום המיועד להכנת המקרונים-

שוקלים ומנפים:

140 גרם קמח שקדים

260 גרם אבקת סוכר.

אח"כ מערבבים יחד. שמים בצד.

מפרידים את החלבון מהחלמון ושוקלים את החלבונים. זה משחק, קצת לפה קצת לפה עד שמגיעים למשקל המדוייק:

140 גרם חלבון מיושן

שמים בקערת המערבל ומתחילים לאט לאט לערבל. אחרי בערך 10 דקות מופיע קצת קצף דק, כמו שאריות סבון. בשלב הזה מוסיפים פנימה:

קמצוץ מלח

3 גרם אלבומין (לרכישה בחנויות לאפיה)

ושבעים גרם 70 גרם סוכר רגיל.

מקציפים עד שכשטובלים את המקציף במקצפת, ושולפים, נשאר מקור ציפור יציב, ואז כשהופכים (כמו בתמונה)- המקור צונח לאט לאט. לא מהר.

ואז מחלקים את האבקה לשניים, ומוסיפים למרנג, מערבבים עם מרית וטיפה בכעס. חייבים קצת עצבים, אם יודעים לקלל בצרפתית אז זה הזמן לסנן כמה מרדים פנימה.

מעבירים לשקית זילוף ומזלפים על נייר אפיה בתבנית, עיגולים נחמדים בקוטר 2.5 ס"מ גג. לא יותר. הם לבד נפתחים אח"כ לשלוליות, וכו'.

מחכים שהשלוליות יתייבשו ולא ידבקו לאצבע, ואז מכוונים את התנור לטמפרטורה הנכונה (155) , דופקים את התבנית פעם אחת ומכניסים למדף העליון ביותר ל11 דקות.

צופים בהן מעלות כיפה מבריקה ושמלת מלמלה.

צורחים באושר.

מוציאים מהתבנית, מצננים עד שנעים לגעת בתבנית ביד חשופה, ומסירים בעדינות מנייר האפיה.

זמן לחגוג!

למלא בכל מה שרוצים (עוד לא ניסיתי מיונז ועגבנייה)

לתת לנוח 24 שעות אם מצליחים להתאפק)

ולחלק לאלו שחפצים ביקרם… באהבה!

מסקנה?

להמשיך ולהמשיך עד שמצליחים להוציא 3 מגשי מקרונים מושלמים.  כזה סיפוק! באמת!

ועכשיו? עכשיו אני מחפשת את האתגר הבא! רעיונות?

עינבל

  סרגתי כיסוי גראני ססגוני לכרית עבור הסלון שהזמנו לבית החדש –

הסלון הנבחר, אחרי 40% הנחה, שמרת הזורע. בצבע הזה, בדוגמא הזו, נקי ומושלם עבורי!

לפי ההדרכה הבאה סרגתי את הגראני היפהפה הצבעוני הזה:

ואני ממשיכה לסרוג עוד ועוד ריבועי גראני לשמיכה

ובינתיים כל עשירה- עם חיבור ריבועים בעמודים

1. http://carinascraftblog.wardi.dk/2009/06/granny-square-joining-tutorial.html

2. http://img2.timg.co.il/forums/1_147000685.doc

יום סריגה טוב!

עינבל

נגיעה רכה בלב מבנה קר ומנוכר  – במוזיאון תל אביב לאומנות

בלב "מפל האור"

בתוך מבנה הנדסי חד, קר וזוויתי, תלויה ומזדחלת ברכות  ובאומץ- יצירה המשלבת רכות, נשיות, ססגוניות ושמחת חיים.

לוזיטנה, של ג'ואנה ושקונסלוש. תגידו את זה. עוד פעם. הצלחתם? נכון רך?

נסענו באופן מאוד ספנונטני מביתנו לת"א. שעתיים נסיעה, שבת בבוקר. היה שווה!היצירה עוררה בי תשוקה ליצירה, ומילאה אותי המון שמחת חיים.

הנה קצת תמונות – אני מקוה שהם יעירו בכם את התשוקה לבקר שם

כמו שהן העירו בי. חברה הראתה לי תצלומים משם לפני כמה ימים ומאז – כל מה שיכלתי להרהר בו היה התערוכה הזו.

באויר, על הרצפה ובלב- הוולקיריה של ג'ואנה

הניגוד המדהים בין הצבעים החמים, החיים, החומרים הרכים והנעימים- ומבנה הבטון החשוף, רצפה אנמית וזוויות חדות. ושלושה ילדים בקצה? רואים? צילום מוצלח!

וכאן- הפטמה הענקית הזו, זרוע מפתיעה של הדמות שמשלבת טלאים, בדים בטקסטורות שונות, צבעוניות, שפיצים. ועם זאת- כמה הרבה שמחה! תראו את דמות האיש המבוגר שצופה שם בצד.

בכל תערוכה היתה שומרת או שומר, סדרנים של המוזיאון שתיפקדו כספרניות:

בצד התמונה, בניגוד גמור לאור של הדמות במרכז מפל האור, יושבת המשגיחה של הקומה. חמורת סבר ומודאגת.

שששששששש

וגם- לא לגעת! לא להתקרב!

הבן שלי עשה פנטומימה שהוא כאילו מקיש על זכוכית של חלון.

רק שזו היתה מסגרת בלי שום זכוכית. היא צעקה עליו שאסור לגעת בזכוכית. תהיתי, האם לא בדקת מקרוב את היצירות שאת משגיחה עליהן? האם אינך מבחיה שאין שם חלון? שתקתי. לא אמרתי דבר. ולבני הצעיר הצעתי ללטף רק את לוזיטנה ולהתרחק מהמוצגים האחרים… חבל.

דווקא בלוזיטנה מותר לגעת, ללטף, להתרשם. מזל! ככה זה טוב לי. אני מלטפת את האמנות שלי. וכאמנית, כשמלטפים אתת היצירות שלי אני יודעת שהן נגעו בליבם של הנוגעים. ככה זה נכון לי.

תקריב 🙂

העין של האלה הוולקירית

המון יופי!

וכך אומרת האמנית על היצירה:

"הווליקירה הנוכחית, הגדולה שלה ביותר עד כה בסדרה, היא ייצוג מובהק של הרוח הפמינסטית המפעילה את עבודות האמנית. "הכל נעשה בבד והיא כולה עסוקה בנשיות", מספרת ושקונסלוש, "קנה המידה שלה הוא רב עוצמה, כמו שבדרך כלל קורה בפסלים של גברים. העניין הוא להיות בעלת כוח לעשות עבודה שיש לה עוצמה זהה לעבודה גברית, ולא עם מה שאני מכנה חומרים גבריים כמו ברונזה ואבן. הוולקיריה נראית אמנם קלה, אך היא גם חזקה. היא מתקשרת באופן מיידי לנשים – כאילו המרתי את הסביבה הביתית לפסל. יש חופש ביצירות האלה שבדרך כלל לא מתאפשר לנשים”.

אה! בדיוק!

עבודה מפורסמת אחרת שלה היא הנברשת הזו העשויה מ-טמפונים!-

נברשת מרהיבה
צילום: Luís Vasconcelos/© Unidade

אחרי שנהנתי ככל האפשר מהנשיות העוצמתית הזו

הסתובבנו בעוד תערוכה או שתיים  וקינחנו במתחם התחנה בת"א,-

עם הצצה ליריד החלומות מבית נתנאלה שהיה יפהפה ומלא באוצרות וחברות אהובות

וגראנד פינלה עם מופע הרחוב המרהיב של ידידי מיכאל פינקל!

לסיכום- שבת שלום

ושבוע נפלא

עינבל

קופסה לא גדולה ולא קטנה, מרובעת, שיצרתי בקיפולים והדבקות של קרטון דגני בוקר סביב קנווס מרובע

המטרה- ליצור סצנה של שלג עבור חברתי קרין שמתגעגעת לשלג הירושלמי

הגמד האדום- מתנה לילדה שלה. הקופסא עצמה אינה מתאימה למשחקים והיא תתפרק, קישוט בלבד. אך עם הגמד אפשר לשחק 🙂

על התמונות עצמן, מקרוב, תוכלו לקרוא על הרכב השכבות ותכולת החומרים. השלג למטה זה אקרילן, ויש הרבה תחרה עבודה.

מאוד נהנתי להכין אותה ועוד יותר התקשתי להפרד ממנה- מסקנה?

אהבתי את התוצאה!

רקע: הרים עשויים מדפי ספר ישן מרוחים באקריליק לבן. שמיים- דף קארדסטוק שנראה לי מתאים.

תקריב: פטריה בשלג

תקריב: פרח מושלג

ינשוף על ענף תחרה – מושלג

חוט שוונצים שיוצר אווירה חורפית

הקופסא בנויה על גבי קנווס מרובע.

צרפתי כרטיס תואם. השתמשתי בתבנית קאטלבאג של פתיתי שלג

וציור מובלט (גזור ומעובד) של ערימת שלג

בספונטניות ביחד עם הזכות להניק בכל מקום

"נשים מניקות בכל מקום"

סרגתי כובע לתינוק יונק, עם פטמה ענקית בקצהו.

ואלו ההוראות להכנתו

כתבתי אותן באנגלית כי אלו המונחים שאני משתמשת בהם.

ch – chain

sl st- slip stitch

SC – Single Crochet

DC- Double Crochet –

HDC- Half Double Crochet

HDC Decrease – Half Double Crochet Decrease

tools:

מסרגת קרושה 5מ"מ hook 5

1. הפטמה: THE NIPPLE

טבעת קסם,  לעלות 2 עיני שרשרת ולעבוד לתוך הטבעת-

R1: magic ring, ch 2, 5 HDC into the ring, close the ring with slst, ch 1.

R2: 1SC * 6    SLST, CH 2.

R3,R4: 1 DC * 6 SLST, CH 2

R5: 2 DC in each DC (2 DC *6)= 12 DC. slst, ch 2.

R6: 2 DC in each DC (2 DC * 12)= 24 DC. slst, ch 2.

R7: (1DC, 1 DC, 2 DC)* repeat = 32 . slst, fasten off.

הציצי עצמו:

בצבע חדש המיועד לכובע- שד עצמו: מחברים צבע חדש לשתי עיני שרשרת-

change color, ch 2.

R8 :(1 DC , 1DC, 2DC)=42,  SLST, CH2

R9- R10: (DC* 42) = 42 , SLST, CH 2

למידה קטנה – 0-3 חודשים – לעבוד עד שורה 9

DC יחיד בכל אחד – שומר על ההיקף ומעמיק את הכובע

למידה גדולה יותר-  כדאי להגדיל עד 56 DC

ולעבוד עד שורה R12

for new born baby work to R9.

for larger babies – increase to 56 DC and work to R12.

Using this pattern, please link to this poat. THANKS!

בשימוש בדוגמא זו, בבקשה צרו קישורית להדרכה כאן, בבלוג. תודה!

בברכת סריגה נעימה

עינבל

Inbal

עוד הדרכות (שונות)

http://happyhookcrochet.blogspot.co.il/2012/05/free-boobie-beanie-patterntutorial.html

http://hodgepodgecrochet.wordpress.com/2012/02/12/pro-breastfeeding-infant-hat/

תהנו

עינבל

"ojo de dios"- the eye of god

מעין הראתה לי מנדלת חוטים בתחילת דרכה. אה, אמרתי לה. אני מכירה את זה. יודעת להכין כזה על ארבע מקלות. כמה מסובך יהיה לעבור לשמונה?
אבל לא סתם מעין הראתה לי. ברגע שראיתי, נפתח לי שער למנדלות חוטים.
ופתאום ראיתי בדף של נונה את המנדלות הענקיות והמרהיבות שהיא מכינה

וזהו- בער לי להכין.

שאלתי את נונה אם היא עושה קורסים (היא עושה)

אבל נדלקתי קשות והתחלתי לסרוק את האינטרנט ולחפש הדרכות והוראות.

מצאתי כל מיני דברים אך ההדרכה הכי יעילה ומקסימה היתה הדרכה שובת לב ברוסית.

בזמן שצפיתי בה העירו לי בני הבית שאולי אני לא מבינה מספיק רוסית.

תצחקו (בעצם, פשוט שבו וצפו) אבל הבנתי כל מילה.

האשה המקסימה הזו מאירת פנים ועיניים, מדברת באופן ברור וצלול ו-הבנתי הכל!

בהתחלה ניסיתי על בסיס כמה הדרכות אחרות ואלו המנדלות חוטים הראשונות שלי:

אח"כ התחלתי אחת בצהוב בלבד

ועוד אחת שהגזמתי בה עם לבן פרוותי. ולא אהבתי את התוצאה כי הלבן הסתיר את הצבעוני שהיה בפנים

אז גם אותה עזבתי בינתיים

ואז התחלתי אחת במפגש חנ"ב של נהריה והמשכתי אותה בבית 1:1 עם הסרט הרוסי הנפלא

התהליך של האריגה היה מאוד מדיטטיבי ומרגיע עבורי. השארתי את הכיור, את הכלים, את הירקות מפייסל בשקיות- וארגתי ללא הפסקה עד לגמר המנדלה.

הייתי ממש מעופפת במפגש היום. המנדלות הללו- העיפו אותי גבוה 🙂 אפילו חלמתי אותן בלילה.

וככה נוצרה-

טא-דאם

(!)

ה-מנדלה הכי יפה בינתיים

אני…

חייבת להכין עוד אחת!

אבל הכלים!

והכביסה!

וצריך להכין ארוחות…

קשה, קשה…

עינבל

נ.ב. את המנדלות שמכינה נונה ניתן לרכוש ממנה

הנה מה שהיא כותבת על היצירה שלה:

"מראת-מגן "עין אלוהים". נונה-לילה מגד-אמנית-מרפאה.

כל מראת- מגן "עין אלוהים" היא יצירת מראת-מגן ייחודית . כל אחת נושאת תדר מרפא מדויק. אפשר להכין אותה לעצמך או לקבל אותה מידי יוצרת- מרפאת אחרת.
מראת-מגן עין אלוהים משקפת את האחדות.
היא מבטאת את הגעגוע לשלמות, לסימטריה. לאיזון. לחיבור עם הרוחני והנשגב. היא עונה לצורך עמוק לחקור מימדים חדשים. ולתפוס אותם באופן חושי- ממשי – יצירתי. — at Studio Nona-Lila Megged."

ועוד מנדלות מרהיבות- יש לי עוד לאן לשאוף:

https://www.etsy.com/shop/MandalaMoonShop

לארוחת לילה אני אוכלת ארטיק לייט (34 קלוריות) בטעם שוקול או וניל ריפל.

המקלות שנותרים בעלי צורה לא שגרתית (נדמה לי שגם למגנום יש כזה מקל) והתחשק לי להכין ממנו יצירות- מגנטים

אז אספתי קוקשי יפנית וצבעי אקריליק תואמים

ושלושה מקלות ארטיק נקיים

– ראשית צבעתי בלבן את הבסיס – והתחלתי לצייר עליהם כמיטב יכלתי- קוקשיות שחורות שיער

מאחורי הראשוככה הן יצאו

שלוש קוקשי נאוות שהדבקתי להן מגנט מאחורי הראש

עוד ציור יפה על מקלות ארטיק שמצאתי בפינטרסט עכשיו

אח"כ נשאר לי חשק לקוקשי- אז יצרתי אותהL בקולאז- עם וואשי טייפ.

בקרוב ההדרכה המצולמת

בברכת חג סוכות שמח

עינבל

התחלתי עם ציפור, ענף, גזע ועלה

התחשק לי לרקום רקמה פשוטה, עם ציפורים קטנות ועלי לב.

לקחתי את הרקמה הזו איתי במשך למעלה מחודש ממקום למקום- עד שסיימתי אותה.

והציפור המוגמרת נראית חמודה

המשכתי למלא את הרקמה בענפים מסולסלים, עלי לבבות ועוד ציפור אחת

איזנתי עם עוד ענפים

כדי שהעץ יעמוד ברוחות החזקות

ובגלל שעצים לא עפים באוויר אז קצת עשב

את ציוד הרקמה ברובו קניתי באיקס מיקס -טבעות רקמה וחוטים, וגם קנווס נשטף

. החוטים שלה איכותיים ונהדרים. אני מפרידה על סיב של 6 לשי סיבים של 3 כי אני עובדת עם איקסים קטנים

– והנה יש לי עוד טבעת עם ציפורים לאוסף.

עינבל

תפרתי לנו את הכרית הזו עם רוכסן ארוך ארוך שהסרתי מאיזה מעיל שהתפרק.

למדתי את זה מחמותי. בגדים שבאמת צריך לזרוק לפח ולא להעביר הלאה- כדאי לפרק מהם כל מה שאפשר. כפתורים, רוכסנים, אפילו כיסים ורצועות. מיחזור מקסימלי.

צד אחד שארית בד כותנה ורוד עם נקודות

וצד קדמי- דוגמת הקוקשי והבבושקות באקריליק על בד ערבי.

את הבד עם הדוגמא הכנתי מזמן- שבלונות קוקשי – הנה ההדרכה

וזו אחת הכריות הכי נוחות שיש לנו. יש לי המון כריות בסלון, ואני אוהבת אותן אחת אחת.

אבל הכרית הכי מקסימה היא הכריתקויה. למרות שהיא זקוקה פה ושם לכביסה ולטיפול נגד פרעושים, כשמלטפים אותה הלב גואה על גדותיו מרוב אהבה.

שנת צהריים של כלבה שנבחה הרבה מדי בלילה:

שבת שלום

עינבל