Categories
המלצות יצירה תופרת חלומות תערוכות

ראיון עם עינבל ויסמן

17.5.22 18:00
שיח גלריה בתאטרון ירושלים
 בתערוכת חיסון לקיץ הישראלי
אוצרת התערוכה: ד"ר בת שבע אידה
חיסון לקיץ הישראלי, 17.4.22 עד 31.5.22 , גלריית הסלון, תאטרון ירושלים 

?מה המסר מאחורי היצירות שלך בתערוכת חיסון לקיץ הישראלי

היצירות שלי מדגישות את החיבור האנושי והמשפחתי לחפצים ולזכרונות. קערת נחושת מבהיקה ובה תפוזים סינים כתומים וריחניים. קערת קריסטל ובה ענבים, מונחת על מפות מהמאה הקודמת. אנחנו עשויים מהחיים שלנו ומהחיים של ההורים שלנו, הסיפורים על הסבתות והסבים שלנו, בעצם, המוות אינו הסוף.

אנחנו עשויים מזכרונות. הזכרונות אותם נשאיר ואותם ליקטנו בדרכנו. בתמונות התלויות נמצאים חפצים שמעירים זכרונות בכל אחד ואחת מהצופים. אם זו מפת קרושה שמזכירה את סבתא שושנה, או שרפרף עץ מתקפל שהכין סבא ישראל. החיבור בין החושך והאור, הפירות והחפצים, מחדד את הזכרון, המודעות לערכים שגדלנו עליהם והכבוד לפיסות הזכרון שלקחנו איתנו לדרך.

לעיתים רחוקות אנחנו מקדישים זמן לחפצים ולזכרונות האלו, ומתבוננים בהם באמת. מבחינים כיצד האור משתקף בהם, איך נראה הצל המוטל מהם בקרן שמש יחידה, וכיצד משתקפים דרכם הענבים הטריים של הקיץ. 

היצירות מאפשרות את האתנחתא הזו. את ההזכרות, האהבה והערכה למשפחה, ליופי שביום יום, במזון על הצלחת ובכלים הנאים שעל המזנון. 

?מה הרקע שלך ואיך צללת לתוך הצד האמנותי שבך

נולתי בשנת 1975 למשפחה אמנותית. מיכאל קארו, אבא שלי, יצר קולאז’ים ופסלים בחדר העבודה שלו, מחסן בטון בפינת החצר. אמי, אורה קארו, רקמה, סרגה וציירה, סבתי שושנה גל נור ציירה רקמה, תפרה, סרגה, ציירה בשמן ופיסלה בקרמיקה וסבא שלי בנימין קארו יצר בקרמיקה, ברזל ועוד. בחרתי ללמוד ביולוגיה והוראה לתואר ראשון ועבורי האמנות היתה כאסקפיזם מהיום יום, כלי למנוחה וביטוי עצמי.

התחלתי לצלם בגיל שתים עשרה אך רק לפני שבע שנים, ליום הולדתי הארבעים, קיבלתי מבעלי מצלמת רפלקס דיגיטלית. למדתי בקורס של צילום למתקדמים אצל המורה יוחנן קישון באקדמיה לנוער שבנהריה ולמדתי להשתמש במצלמה כדי להגשים את הרעיונות האמנותיים שלי. צילום הפך לתרפיה עצמית, וגם היום קורה שאני רואה איך האור עובר דרך עץ בגינה ורצה לקחת את המצלמה כדי להעביר את היופי הזה הלאה.

אני חובבת תערוכות ומוזיאונים, וכל ביקור בגלריות מעורר בי השראה ותשוקה ליצירה. כך אחרי ביקור מרהיב בנשיונל גלרי בלונדון, יצרתי סדרת צילומי כדים עם פרחים בטבע דומם.

מהם הטרנדים האמנותיים שמלהיבים אותם כיום ומה הפרויקט האמנותי הבא שלך

אמנות צבעונית מאוד, רפטטיבית ומטורפת כיצירותיה של יאיו קוסמה, מעוררת בי תשוקה ושמחת חיים. וגם צילומי משפחה בגוונים חמים, הנגלים ביצירתה של האמנית אליענה אלון ושלישית, פורטרטים נשיים בסגנון ורמיר והבארוק. זהו גם הפרויקט האמנותי הבא שלי. שילוב של פירות, כלים אור טבעי ודמויות נשיות בוגרות באור טבעי בביתן.

?האם את מתכננת את היצירה שלך מראש או שזה אילתור

בחירת החפצים, הפירות והעמדתם בהרמוניה אלו עם אלו ועם מקור האור הטבעי בו אני משתמשת (כלומר שמש בשעות מסוימות של היממה) היא אחד היסודות החשובים בתהליך האמנותי שלי. תכנון צילום נמשך בין שבועות לחודשים, החל מסקיצות ראשוניות ועד הצילום הסופי. אני משקיעה תשומת לב מוקפדת ומיוחדת בכל פרט ופרט, במשחקי אור וצל, והכל בכדי שביצירה הסופית תופיע המהות שהניעה אותי ליצור מלכתחילה

סקיצה ממחברת הסקיצות שלי
סקיצה, מרץ 2022

ספרי מעט על הטכניקות, החומרים והתהליכים שאת משמשת בהם כדי ליצור את האמנות שלך

אני חושבת על כל קומפוזיציה לעומק ולעיתים קרובות יוצרת סקיצות מקדימות וקלילות, מחקרי צבע עם כלים שונים, דרגות שקיפות שונות והשתקפויות בזכוכית, כלי קריסטל, כסף, נחושת ואלומיניום. אני עושה סדרה של צילומי ניסיון בעזרת הטלפון הנייד ובעזרת המצלמה המקצועית, לפני שאני יוצרת את העבודה הגדולה.

החומרים שלי מסורתיים. פירות וירקות טריים מהשוק או מעצי הפרי בגינה. כלים נאים, מפות ומפיות מכותנה, פשתן ועבודות יד של רקמה וסריגה שעברו אלי בירושה מהסבתות של המשפחה.

צילומים מפתיחת התערוכה "חיסון לקיץ הישראלי" בתאטרון ירושלים, אפריל 2022


?מה נגלה עליך מהתבוננות ביצירות שלך

אני מושפעת מהאמנים ההולנדים של המאה השבע עשרה ומהציורים הריאליסטים מלאי הסמלים והמשמעות שלהם. אני נפעמת מהיופי שבפשטות. המאכלים הנאים, הפירות הטריים, האופן בו האור מוחזר מפירות שונים, כלים שונים, שקיפות ואטימות. ההתיחסות שלי לפרטים הטבעיים והביתיים הללו משקפת את היחס שלי לגינה, לבית ולמשפחה. בעיני, היצירה שלי היא חגיגה של החיים.


ספריעל עוד על ההשראה והאמנים שהשפיעו עליך

אני מושפעת מיצירות טבע דומם של האמנים הפלמים במאה ה 17 ומחגיגת החיים היומיומית הבאה לידי ביטוי ביצירות הללו. למצוא יופי בכל דבר, לראות את האסתטיקה שבפרח הנובל כמו גם באשכול הענבים ופטוטרות הענבים שנקטפו

טבע דומם, ארוחות בוקר, זרי פרחים וסצנות ואניטאס

פיטר קלאש (1567-1660)

פיטר קלאש , ואניטאס (1630)
2018, ואניטאס, עינבל ויסמן

קלרה פיטרס (1607–1621)

טבע דומם עם גבינות, שקדים ופרצעל, קלרה פיטרס, 1615
ארוחת הבוקר של קלרה, 2018, במחווה לקלרה פיטרס
Categories
החיים הנקה חיות וחיוכים תופרת חלומות

התינוקת בת עשר

לפני עשר שנים ושבעה ימים, היא הגיעה אלינו.  בגיל יום, אפאטית, מורעבת, זעירה וחסרת אונים.
שום דבר לא העיר את אינסטינקט היניקה שלה, חוץ מקנגורו עור לעור איתי. ואז היא הסכימה לבלוע קצת ממזרק עם תמ”ל לחתלתולים (זה מנ שעמותת נהריה אוהבת חיות נתנה לי).
הייתי בית אומנה, אמא אומנה וכלבה מחליפה.
עם צמר גפן לח וחם ניגבתי את הבטן והטוסיק שלה עד ששיחררה את הצרכים
בבקבוק עם פטמה קטנטנה האכלתי אותה עד שנגמלה.
אני זוכרת איך עמדתי בתור לקופה בסופר עם הפטמה הכי זולה והבקבוק הכי זול כי המזרק לא עמד בקצב ההאכלה שלה.
האיש שעמד מאחורי ציקצק בלשונו. זה מה שאת קונה לתינוקת שלך, הוא הצביע על המנשא.
כן, אמרתי. רוצה לראות אותה?
הוא הציץ לתוך המנשא והגורה הרימה את עיניה אליו.
האיש כמעט נחנק.
זה…זה… זה תינוק?
הוא שאל, נבוך להודות שהתינוק שלי נראה כמו חיה.
כן. אמרתי. זו כלבה זעירה בת שבוע. היא אוכלת ממזרק ואני רוצה לנסות בקבוק עם פטמה. יהיה לי יותר קל לטפל בה ככה.
אוה… האיש גנח בהקלה. חשבתי שמשהו לא בסדר בתינוק שלך.
הכל בסדר, הרגעתי אותו. חוץ מזה שאני על תקן כלבה מחליפה.

כאן קויה בגיל חודש מדגימה יניקה מבקבוק
לפני עשר שנים
Categories
תופרת חלומות

קרן השפע והיציבות

אתמול נפתחה בתאטרון ירושלים תערוכת הצילומים שלי, חיסון לקיץ הישראלי.

על קירות גלריית הסלון והקיר שממול, תלויות ארבע עשר תמונות ובכולן הפירוש הויזואלי לתפישת עולמי. דבר אחד בטוח וודאי בחיים. הם נגמרים, הם סופיים. המוות יגיע, במוקדם או במאוחר.

הידיעה כי החיים חולפים מנתבת שתי דרכים. לחיות בפחד מתמיד, לשבת בבית ולהזהר מכל סכנה, ובכך להחמיץ את החיים עצמם ולהפוך למתה בעודי בחיים. או, לצאת. לטעום. להגיע. להריח. לחיות בעוצמה ולא לוותר. לא לתת לפחד, לחושך, להטביע אותנו.

יש ערך לכל רגע בחיים. גם לעצב. האפלה מייצגת את העצב והאובדן. וכדי לא לטבוע בחושך ובעצב, בתוך כל יצירה נמצא האור. אור רך, של זריחות ושקיעות, מאיר בעדינות את מה שטוב ויפה בחיינו.

קערת נחושת מבהיקה ובה תפוזים סינים כתומים וריחניים. קערת קריסטל ובה ענבים, מונחת על מפות מהמאה הקודמת. אנחנו עשויים מהחיים שלנו ומהחיים של ההורים שלנו, הסיפורים על הסבתות והסבים שלנו, בעצם, המוות אינו הסוף.

אנחנו עשויים מזכרונות. הזכרונות אותם נשאיר ואותם ליקטנו בדרכנו. בתמונות התלויות נמצאים חפצים שמעירים זכרונות בכל אחד ואחת מהצופים. אם זו מפת קרושה שמזכירה את סבתא, או שרפרף עץ מתקפל שמזכיר ארוע מהילדות. החיבור בין החושך והאור, הפירות והחפצים, מחדד את הזכרון, המודעות לבחירה הכי חשובה בחיים.

צילום: נטשה שקנס, אפריל 2022, פרט מתוך היצירה “לימונדה” מאת עינבל ויסמן

אני בוחרת. אני בוחרת לחיות. אני בוחרת לזכור

על תהליך היצירה

ציור-צילום, אני קוראת ליצירות הללו. אני מצלמת את הציור כצילום. זהו צילום. צילום שמתחיל בסקיצה, בציור שיש לי בראש ולאט לאט קורם עור וגידים והופך מחזון ומרעיון לתמונה אמיתית.

אחרי שציירתי סקיצות, ואספתי חלקים ואלמנטים מתוך הסצנה, אני יוצרת בצביעה עצמית את הרקעים לצילום. יש שאני משתמשת בחומרים בולעים אור, כדי להגביר את האפלה בתמונה. יש שאני משתמשת בשילוב של חומרים בולעי אור וחומרים מחזירי אור, כדי להגביר את נוכחות הרקע. לפעמים נגיעות של זהב משובבות נפש ומאירות בנוכחותן את הצילום. שמתי לב, שכאשר הרקע בכלל אינו נוכח, עוצמת האור מתגברת. בתמונות בהן הרקע אפל לחלוטין, החיים העולים מהפירות מתחזקים. כמו אחרי שאנו חווים עצב גדול, כשמגיע אושר הוא מסנוור ממש.

התמונות בהן הרקע נוכח, נראה לעין, כמו ביצירה “לימונדה”, מרגיעות. אנחנו יודעות מה מסתתר מאחורי הסיבוב, יודעים מה יקרה. האפלה פחות נוכחת אך ידועה. אני יודעת שבסוף כל יום יגיע לילה. יש מוות, יש גם חיים. עכשיו. ולכן, זוהי תזכורת. לחיות את החיים. לראות, לטעום, להגיע, להגשים.

לימונדה, עינבל ויסמן, נגיעות זהב ברקע

יש סצנות שלוקח לי ימים ושבועות עד שאני מגיעה לצילום “הנכון” זה שבו הקומפוזיציה נכונה, האור נכון, הכל במקום. ימים בהם אני מזיזה את הסצנה, מחפשת כלים מדויקים על פי הסקיצה, פירות, רודפת אחרי זריחות ושקיעות בבית ובגינה. עוקבת אחרי הזמן והאור כדי ללכוד את הרגע הנכון.

כאשר הדברים מסתדרים, אני מרגישה שהגשמתי את היצירה. זה קורה ברגע. כבר לפני שאני לוחצת ומצלמת, האור פתאום מגיע כמו שדמיינתי, משהו באנרגיה העולה מעורר בי את תחושת החיוניות. אני קוראת- הו! זהו! זה מה שרציתי. לנגד עיני עולים החיים מתוך האפלה. ואז אני נרגעת, מתמלאת שמחה וסיפוק.

את היצירה “קרן השפע” הכנתי במשך ימים רבים. ימים רבים חיפשתי את האור הנכון, זה שיראה את שפע הירקות והפירות אך גם ישאיר את המסתורין של האפלה. צילמתי בשעות שונות, כולל בצילומי לילה עד שבוקר אחד, הקצתי לפני הזריחה ורצתי את הסצנה, בדיוק כדי ללכוד את האור הראשון, את סומק הזריחה, המשתקף בכלי הזכוכית. הו, קראתי בשמחה. זה בדיוק מה שחיפשתי.

האור הסמוק של הזריחה משתקף. צילום: נטשה שקנס, מתוך היצירה “קרן השפע” מאת עינבל ויסמן

חיסון לקיץ הישראלי הוא ההגנה האולטמטיבית מהחמסין והשמש המסנוורת. תמונות אפלוליות, מלאות פירות עסיסיים שמעודדים אותנו לצאת ולחיות את החיים. יש לנו חיסון לקיץ. החום לא יוכל לנו. דבר לא יעצור אותנו. אנחנו כאן ואנחנו בחיים. ואחרי הכל, כל רגע חשוב.

בואו לראות את התערוכה

17.4.22 – 31.5.22 גלריית הסלון תאטרון ירושלים

התערוכה פתוחה לקהל הרחב – ללא תשלום 

א’-ה’ 16:00-21:00
ו’ 10:00-14:00
מוצ”ש –  משעת פתיחת המתחם ועד 21:30

אוצרת התערוכה: ד”ר בת שבע אידה

להאזנה לפרק וקצת בונוסים- לחצו כאן

Categories
תופרת חלומות

הצצה

הצצה לתערוכת
“חיסון לקיץ הישראלי”

אם היה חיסון לקיץ שלנו
הוא היה מוצל, אפל, קריר ועסיסי
מלא פירות טריים ותאורה מלטפת כרוח קלילה של בין הערביים
אם היה חיסון לקיץ הישראלי, היינו מסתובבים באמצע היום בשבילים מוצלים וקרירים, והשמש הקופחת היתה מדלגת הלאה מבלי לסנוור, לחמם או לצרוב.
התמונות בתערוכה הן כאלו


הן חלונות מוצלים וקרירים המציעים לנו הגנה ונחמה

הפסקת פרי ויין, במקום אפל ונינוח
בואו לראותן בחול המועד פסח ועד סוף חודש מאי
בגלריית הסלון והקיר ממול שבתאטרון ירושלים

(כולל יצירות חדשות חדשות)
גלריית הסלון והקיר ממול, תאטרון ירושלים, 17.4.22 עד 31.5.22
🪄רוצים הזמנה לפתיחה החגיגית, שתכלול שיח גלריה, קונצרט ג’אז על פסנתר וסיור בתערוכה
כתבו לי ואשלח בשמחה.

Categories
תופרת חלומות

תפוחי הזהב

פעם, לפני הרבה שנים, טיילתי ברגל בין הוילות הכי יפות בכפר תבור. היתה אחת שאהבתי במוחד.

שני עצי תפוזים סינים, קומקוואט, היו שתולים ברחבת השיש שבמבואת הבית. הניגוד בין הירוק כתום הרענן לרצפת האבן הקרה עורר את התפעלותי. לימים, שתלתי בסמוך למרפסת הכניסה לביתי, עץ תפוז סיני. פירותיו, העולים פעמיים בשנה, בחורף ובקיץ, מאזנים בפי כלוליין, את המרירות של הסוף עם מתיקות ההתחלה, אך בסדר הפוך.

השמן הנדיף מרסס ארומה זכה ומרה של תפוז אל חיכי. לאחר מכן, חמיצות הפרי מתערבבת עם מתיקות הקליפה. אלו האוכלים רק את תוכו, מחמיצים את מתיקות הקליפה וארומת המרירות המשולבת בה. ממש כמו החיים, אנחנו צריכים לנגוס גם את הצער וגם את האושר כדי להעריך את טעם החיים.

בתמונה זו, אוצר תפוז סיני מהעץ שבגינתי, מעניק הצצה לזהב בין הערביים ולטעם החיים. מר-מתוק, חמצמץ ומבושם, חשוך ומואר בזהב. דווקא המרירות והעצב מדגישים את המתיקות והאור.

הצד האפל של עינבל ויסמן היא סדרת צילומים המזכירים מעט ציורי שמן פלמים מהמאה השבע עשרה, אך מכילים פריטים נוסטלגים של ארץ ישראל ופירות או ירקות עסיסיים האופיינים לארץ זבת חלב ודבש

האמנות הזו, צילום-ציור, מודפסת על בד קנווס איכותי ומתוחה על מסגרת עץ, זמינה בשלושה עותקים בלבד ומגיעה עם תעודת מקור חתומה

התמונה תיהיה מוצגת בתערוכת “חיסון לקיץ הישראלי” בתאריכים 17.4.22 – 31.5.22 בגלריית הסלון והקיר ממול, תאטרון ירושלים, בשעות הפתיחה של התאטרון

לקטלוג התערוכה

תמונה זו זמינה לרכישה ותודפס בשלושה עותקים בלבד, התמונה התלויה בתערוכת חיסון לקיץ הישראלי ושתי הדפסות נוספות בלבד. התמונה מודפסת על קנווס איכותי ומצופה בלכה מט המעניקה עומק והגנה ליצירה. משלוח היצירה אל בית הלקוח יעשה בתיאום מראש. הרוכש יקבל ביחד עם היצירה תעודת מקור חתומה על ידי האמנית