Categories
תופרת חלומות

פנימה והחוצה

פנימה והחוצה.
אני מתרוממת מעל המים, שואפת אויר, חוזרת פנימה אל המים ומושכת תנועות ארוכות.
בהתחלה התנועות באות ממני מבפנים החוצה. אחרי עשרים בריכות התנועות מגיעות מבחוץ, אני כבר לא חושבת על התנועות ולא על הנשימות.
אני שואפת אויר כשאני צמאה לו. אני נעה בין פנימה להחוצה, בין כאן ובין הלאה, בין העבר והעתיד.
ההווה הוא היחיד שאני לא נמצאת בו.
הגוף שלי כן. שוחה.
ואז מגיעה התובנה.
פנימה והחוצה. זו התנודה הטבעית ששומרת עלי.
פנימה והחוצה.
האם בפנים זה בגוף שלי? איך אני מזינה ומשקה אותו?
במה אני מלבישה ומבשמת זה בחוץ?
אולי פנימה זה הבית והחוצ ה זו הגינה?
אולי פנימה זה הקיבוץ והחוצה זו הבריכה?
מתנועה לתנועה אני מבינה.
פנימה והחוצה..

זו התשובה.

Categories
תופרת חלומות

מטאטא

אני שומעת רעש נפילה חזק בסלון. קופצת. מתעלמת. מה שנפל נפל. אראה בבוקר. אני רוצה לישון!
נרדמת אבל מתעוררת שוב מחריקות ציפורניים על משקופי הדלת. חריקה חפירה חריקה.
עין אחת נשארת לישון והשניה נפתחת בעייפות.
אני מסתכלת לתןך עיניה של החתולה. היא מפסיקה לחפור במשקוף הדלת הפתוחה ונעה בכבדות למסדרון.
אני גוררת רגליים בעייפות בעקבותיה. החתולה נשכבת פרושת איברים באמצע דרכי.
אני מסרבת להדליק אור, מסרבת להתעורר. ארבע בבוקר! בחיאת!
על השטיח בסלון דוגר החתול.
ראית את הירח אתמול, הוא שואל.
ראיתי, ענק, צהוב ומקושט רעמת תלתלים. ירח שנראה כמוני.
נו.
נו מה, חתול?
למה אני צריך להעיר אותך כל בוקר?
אני מפהקת ובוהה בו.
הנשמה שלי עדיין ישנה.
בשביל מה אתה והחתולה מעירים אותי לפנות בוקר באמת?
בשבילך. כדי שתיהי מכשפה טובה יותר,
אומר החתול ומסתכל עלי בהבעה משועשעת.
חצוף!
מה השעשוע בכלל? ולמה אתה חושב שזה עושה אותי מכשפה טובה יותר? להיפך, אני עצבנית יותר!
ובגללך!
אתה יודע כמה קשה לי השינה המפורקת הזו?
ומה היה הבום קודם? מה הפלתם?
רגע רגע, אומר החתול.
את יודעת כמה קשה להעיר אותך בארבע בבוקר?
נדרש פה שיתוף פעולה מורכב של החתולה ושלי ואם זה לא עובד אנחנו מפעילים גם את הכלבה. אנחנו חייבים להיות יצירתיים כדי להצליח. ולפעמים את ישנה עם חסת המצפן או ולריאן ולא מתעוררת בכלל!
והבום, הבום היה אמור להעיר אותך ולהביא אותך לסלון!
אני מביטה בחתול ונעשית עצבנית יותר ויותר.
התעוררתי לגמרי. אני כל כך עצבנית שהמטאטא, השוכב על הרצפה…
אהה!
זה היה הבום!
הפלתם את המטאטא!
יופי, גאונה, מפטיר החתול.
המטאטא. זה הרמז שלך.
ותגידי תודה שאנחנו מטעינים אותך באנרגיית עצבים. זו האנרגיה הכי חזקה בעולם ובארבע בבוקר את גם יכולה לנצל אותה.
אני ניגשת אל המטאטא ומתחילה לטאטא את הרצפה, החתולים והשטיח.
גיצים עולים מקצות אצבעותיי ומקצות הסיבים של המטאטא.
אני מפוצצת אנרגיה.
לוקחת את המטאטא הטעון ויוצאת החוצה.
באויר הקר אני רוכבת על המטאטא ועפה בצרחות מעל הקיבוץ.
שבעה סיבובים ואני חוזרת למיטה.
נו, אומר החתול, את לא מרגישה הרבה יותר טוב עכשיו?
לא, אני נובחת עליו, נכנסת למיטה ושוקעת לשינה עמוקה וחזקה.
לא שומעת את הנער קם ומתארגן, לא שומעת את הכלבה נובחת, שום דבר לא יעיר אותי.

אני עפה על מטאטא השינה ושכולם יקפצו.

מטאטא

@toferethalomot

23.11.21

@ברוכה

Categories
תופרת חלומות

יאיו קוסמה – ארץ לעולם לא

האמת, התלבטתי. איך אעמוד בעומס החושי המצפה לי? ​תערוכתה הססגונית בטירוף, תרתי משמע, של יאיו קוסמה במוזיאון תל אביב לאמנות, הפכה עבורי לחוויה רב חושית

הגעתי לשעה היעודה הנקובה בכרטיסי ונכנסתי למוזיאון. התחלתי בגלריה הראשונה, עם התפתחות יצירתה של האמנית. מדבקות כעורות על דפי ענק, ציורים ראשוניים של צורות וכתמים. יפים

מהגלריה הראשונה צפיתי מטה אל תור ארוך לעבר קוביה לבנה. התלבטתי אם לעמוד או לא. לא חובבת תורים אני. הלכתי לברר מה רואים שם, לא מצאתי תשובה ולפיכך עזבתי את התור והלכתי הלאה. עוד אחזור לכאן מאוחר

אבדוק מה מצב התור

 

המשכתי בדרכי ומצאתי את אולם הדלעות.

גם שם עמדה קובייה לבנה גדולה והצור אליה היה קצר יותר. אז עמדתי שם.

בזמן שעמדתי יפה בתור הסתכלתי סביב. ראיתי איש מצלם דלעות. זה מצא חן בעיני וצילמתי אותו.

זו השומרת

אחרי שחולף פרק זמן של 30 שניות מבקשים מהאורחים לצאת מהקוביה כשהם המומים קלות.

חדר המראות עם הדלעות הצהובות היה מרהיב. הבנתי שבחרתי היטב את השמלה האדומה.

כך המשכתי לי בין הגלריות והמיצגים, נהנית מטיול אמנותי בארץ הפלאות.

כשראיתי קוביה נוספת ותור מיד רצתי ונעמדתי. התור לכדורי האינסוף.

שניות אבל העוצמות. עונג חושי. שוב

חזרתי לחדר עם הקוביה הראשונה מצוידת בסבלנות. ובפעם הזו קשקשתי עם אחו שהיו אחרי בתור

זו הקוביה האחרונה, ידעתי. מה אמצא בתוכה?

יצאתי משם והלכתי ברגל לעבר תחנת תל אביב השלום. עליתי דרך עזריאלי ושם ראיתי תור ארוך.

אהה! קראתי בליבי. תור ארוך! בטוח יש שם קוביית מראות שווה! לא עמדתי בפיתוי ונעמדתי בתור. תוך מספר דקות הגענו לדוכן סופגניות מפונפנות. אמנם הרבה צבע ועיגולים ומראות אבל הן נראו לי מבחילות ונטשתי את התור לצהלת זה שעמד מאחורי.

רכבת. בית. נקודות. צבע. שיכורה מהתלהבות, הזמנתי כרטיסים ליומולדת לכל המשפחה. יאיו קוסמה. אני עוד אשוב.

ממליצה.

Categories
תופרת חלומות

שנדלייר חצבים

לאור שקיעה, אור הזהב הנפלא? תרמילי החצב נראה כפנסים סינים או שנדלייר מואר מלא אור יקרות.

שעת הזהב היא השעה המועדפת עלי בצילום.

ביום שישי, כשהתגעגעתי מדי וכבר התחלתי להתרגז על כולם, לקחתי את במצלמה ועליתי להר.

הזמן שהקדשתי להתבוננות באור השיב לי את האיזון. והתמונות גם כעת משיבות נפש.

שבוע טוב!

עינבל

Categories
סיפורים תופרת חלומות

קליפת אגוז

אני אוספת את המחציות.
חג פסח, הבית של סבתא מלא אורחים וכולם יושבים במרפסת, מפצחים אגוזי מלך ואוכלים גלידת פונץ’ בננה, הגלידה האהובה על סבתא שושנה.
מחצית קליפת אגוז מלך צפה כמו סירה בכיור מלא מים.
מחצית אחרת עומדת כמטריה על קיסם שיניים שאני תוקעת באדמה.
אני יוצרת מהמחציות עולם קטנטן ונפלא.
גוזרת פיסת בד קטיפה ומרפדת מחצית במזרון רך וזעיר.
תופרת בחוט ומחט שמיכה קטנטנה, מחצית קליפת אגוז מלך היא מיטת נדנדה.
מעניין איך זה לישון במיטת נדנדה?
סבתא עסוקה באורחים, אני לוקחת את מיטת האגוז לחדר של סבתא, ומקטינה את עצמי.
מיטת מחצית האגוז בדיוק בשבילי. אני נשכבת על מצע הקטיפה, מתכסה בשמיכה שתפרתי ונרדמת.
“עינבלי!”
אני מתעוררת ושומעת את סבתא קוראת לי. יוצאת ממיטתי המאולתרת, חוזרת לגודל הרגיל שלי. אולי הפעם אגדיל את עצמי כבר יותר ולא אהיה הכי נמוכה בכיתה?
אך לא, אני שומעת את סבתא קוראת לי שנית, והפעם דאגה נמהלת בצליל.
אני חוזרת לעצמי ויוצאת אל סבתא.
איפה היית, היא שואלת.
נרדמתי על המיטה שלך, אני עונה ליד כל האורחים שאני לא מכירה. שבר של אמת עדיף על האמת כולה, ברוכה צריכה לשמור על סודותיה בתוך המשפחה.
סבתא בוחנת אותי בחיבה.
בואי, הוצאתי את העוגה.

סיפורונובמבר

אגוז

10.11.21

@toferethalomot

שבוע הבא יבוא הגשם ואיתו ישובו טיולי צמחי מרפא שלי.

אילו חלקים לאסוף, וכמה,

איך להכין ואיך לצרוך?

מתי כן ומתי לא?

מהי שיטת הממר”ט?

מה כדאי ללקט למאכל ומה כדאי ללקט למרפא?

וגם

גינת המרפא שלי, מפגש בגינתי .

מתכננת, נושמת, נינוחה.

הספר ברוכה את ממתין לקוראותיו וקוראיו.