שמתי לב שאין לי כרטיסי ביקור בארנק. התלבטתי מה לקחת. שחור או לבן?
צריך מעט כי הם נהרסים. אבל מה אם היתה לי קופסא קטנה לעשרה כרטיסים? כזו שתשמור עליהם יפים?
סיבוב בחדר העבודה. אולי קופסת פח? לא מוצאת. טוב, אכין בעצמי. כמה מסובך זה כבר יכול להיות (תשובה: לא מסובך בכלל).
מעתיקה את החבילה של הכרטיסים לקרטון, מודדת את העובי (גובה), משחקת קצת עם כיוונים, מציירת, גוזרת, מדביקה. מוכן!
היידה לתיק. עכשיו יש לי כרטיסי ביקור בתיק!
נניח שאני מדמיינת מוזיקה.
כשאני מקשיבה למוזיקה, בעיקר ג'אז וקלאסית, אני מדמיינת. המנגינות לוקחות אותי לנופים שבהם לא הייתי מעולם ולמקומות שאולי ראיתי בסרטים.
מיד*, איך נראית מוזיקה? * מיד- Mid, הכינוי של midjourny, הבוט של האמנות שעשיתי עליו מנוי. כתבתי עליו קלות בעבר.
אני שואלת את מיד כמו שאנשים שואלים את גוגל, ועולמי הויזואלי מקבל תשובות ויזואליות. עננת עשן מתנשאת כציפור. נו. ככה נראית מוסיקה?
ככה נראית מוזיקה ברגע הזה. ברגע הבא היא תיראה אחרת.
כשאני מקשיבה אני מדמיינת את ארבע העונות. אני חולמת בצבעי מים, יערות עבותים וקרירים. ימים צלולים, אגמים קרים. ארבע העונות של ויולדי הן פס הקול שמרים אותי כשאני דאון. פס הקול שעזר לי לצאת ממצב של כמעט מוות למצב של חיים. כשאני מקשיבה ליצירות האלו אני בוכה וזה בכי טוב. בכי משחרר.
השיחה עם מיד על מוזיקה הופכת לתשוקה שלי לצייר בצבעי מים. אני מחכה כבר לשוב הביתה ולקחת את אתגר צבעי המים בארבע העונות של ויולדי לידי.
היצירה המשותפת עם מיד עשויה להיות קצת מפחידה. מה זה אומר? האם האמנות כיצירה אנושית מאבדת עוצמה?
אני מהרהרת וחושבת שלהיפך. דווקא הערך של יצירה אנושית ולא מכונה עולה. מיד מאפשרת לי לשחק, והיצירות שלנו יפות ואהובות עלי, אך גם מעוררת בי את התשוקה ליצור לבד, עצמאית.
מיד היא מוזה יוונית מודרנית. בסדרה הנהדרת החדשה בנטפליקס, the sandman בפרק הבונוס שבסוף הסדרה, מוצג רעיון המוזה. המוזה שלי עכשיו משלבת את האמנים הפלמים במאה ה17, את midjourny ואת העולם התרבותי שסביבי, כמו גם את מה שעובר עלי. חיים, התבגרות, פרידות, חיבורים וחברויות חדשות.
מיד, תדמייני לי גולגולת, לחם, גבינה, פירות, חלב ויין. בסגנון פוטוריאליזם, בהשראת האמנים הפלמים. מיד מדמיינת לי סצנה מגוחכת. הלחם והגולגולת התאחדו. איזה רעיון!
רגע, גם קצה הלחם, הנשיקה שם, נראית כמו קליפת גולגולת. מגניב! עכשיו ממש מתחשק לי לעשות אמנות אפלה עם גולגולת. בכלל, זו תשוקה להעז.
אילו רגשות מעוררת בכם תמונות עם גולגלות אנושיות?
סופשבוע נעים ורגוע, מחכה כבר לצלם, לצייר וליצור מהרעיונות שהדימיון של המוזה שלי, מיד, העניקה למילים שלי.
ובאותו עניין, של דימיון והגשמה, וגם אקולוגיה, הוצאתי מהדורה דיגיטלית של ברוכה את. מוזמנים לדפדף ולהתרשם.
שבת שלום!
עינבל ויסמן
אפליקציה של הנשיונל ארט גלרי הבריטית הנפלאה, מאפשרת להתבונן מקרוב ביצירות האמנות שמוצגות שם. זו האפליקציה- https://play.google.com/store/apps/details?id=com.macsoftex.ngafree
לו הייתי מנסה למדוד כמה זמן אני מול נייר וכמה זמן מול מסך, ביום, מה הייתי מגלה?
הייתי מגלה שבימים שבהם היה לי יותר זמן נייר, יצרתי יותר. ציירתי. קראתי. שיחקתי.
והילדים שלי? זמן הנייר שלהם הולך ומצטמצם, ואפילו את הספר שאדם כותב, הוא כותב מול מסך ולא על נייר.
לפני זמן מה, חיכתה לי הפתעה נהדרת בדואר. חבילה, ועליה השם "חלבלובון"
צורף לה מכתב מקסים על זמן נייר וזמן מסך, וחוברת נהדרת שמילאה את כולנו כאן בבית בהתרגשות.
כבר הדף הראשון הבהיר לי שיש כאן משהו נדיר. פניה מכבדת לילדים ולהורים. רמה גבוהה, שפה עשירה, והרבה שמחת חיים השזורה בין המילים, ברקע, ובעיטורים.
התאהבתי כבר בדף הזה
החוברת (מחברת אחרת) מאוירת וערוכה בטוב טעם, ומכילה חידות, מקומות למלא ולכתוב ולצייר. ממש חוברת נהדרת!
אני הייתי כותבת עליה מגיל 5 עד 125… כי ממש נהנתי ממנה.
וגם הילדים שלי נהנו ממנה. שיחקנו ביחד את הטריוויה, ודיברנו על כל מיני דברים. זה היה זמן טוב. זמן הנייר הזה. וזמן הנייר הזה עשה לי חשק לפנק גם אחרים בטוב הזה.
אז דיברתי עם טלי הרדאבל, אחת משתי היוצרות של סדרת חלבלוב/ חלבלובון
והסכמנו על הצעה מיוחדת לקוראי תופרת חלומות
חבילה של 4 חוברות, שלוש בעברית ואחת באנגלית, ב75 שקלים עם קוד ההנחה
(צילום: מערכת חלבלובון)
http://www.halavluv.com/product-page/beb0240b-d117-1cc6-0460-d28863faa0ee
קוד הנחה: תופרת 123
עוד פרטים וקישורים לחלבלוב?
יש גם מחברות לנוער ומבוגרים (כזו היא החוברת באנגלית) וגם בה יש הפתעות ואפשרויות ליצירה ודימיון ומחשבה.
חלבלוב – מחברת השראה ממעוררת
והנה קישור לפייסבוק של חלבלוב:
בקיצור, נראה לי שתתאהבו! אנחנו לחלוטין אוהבים את הרעיון, הביצוע והתוצר.
בברכת סופשבוע נעים ומלא אהבה
גם אני וגם אדם בני, אוהבים לאסוף אבנים וחלוקי נחל ולאזן אותן זו על גבי זו.
הקשר העמוק שנוצר ברגע האיזון בין הידיים, המוח, ומרכז הכובד של כדור הארץ, יוצר מתח וריגוש ובו בזמן שקט פנימי.
כשאנו יוצרים את פסל האיזון, אין לנו ציפיות ממנו.
אנחנו לא יוצרים על מנת שישאר. אנחנו יוצרים על מנת ליצור, באופן זמני ורגעי ומרגש- חיבור בין האבנים, למרכז הכובד, לאדמה ולאויר. ולמים.
ואז תגיע רוח קלה, או מקור של ציפור, או חוטם סקרן של כלבלב.
והאבנים ישובו למקומן הטבעי בחיקו של הטבע שסביבן- וכך זה בסדר.
אמנות כזו נשארת רק במקום אחד. בלב. וגם בצילום.
אז אם מתחשק לכם לשחק ולהתחבר קצת לטבע
ולבוא בידיים ריקות ולצאת בידיים ריקות
אבל בין לבין למלא את הלב באהבה,
נסו בפעם הבאה לאזן אבנים.
אני בטוחה שתתאהבו.
עינבל
+ Thanks to Dena Elisabeth Eber for the photo of me balancing rocks at the featured image.
בזמן שהתבוננתי בשולחן הריק בבוקר יום כיפור, בלי אף אורח או ילד שמבקש מזון, ננעצו עיני בדוגמת המפה וחשבתי לעצמי,
הו, כמה נחמד היה לו היתה לי צביעה כזו…
ואז חשבתי. הו, נדמה לי שהטושים האלכוהולים דווקא יכולים לה, למפה הזו.
ואז חשבתי… מה, למה לא?
אז קראתי לילד ולנערה והתלהבנו יחדיו על הרעיון האדיר ("אמא, זה גאוני!") וגם "אמא אפשר? אפשר?"
אז אפשר, קדימה.
זה החזיק אותם בערך רבע שעה ואז הם עזבו את המפה ואת הטושים. אבל אני נשארתי. והתמסרתי לעניין בערך שעתיים.
והשקעתי באלמנט אחד עם כל הלב וככה הוא נראה ומתקדם:
גיליתי שהכי כייף להתחיל עם האדום ואז לעבור לצהוב ואיתו למרוח את האדום ולייצר המון גווני ביניים. וגם עם הירוק הבהיר והכהה. משחקי קווים, נקודות וגוונים.-
וזהו בינתיים, גם לי החשק לצבוע מגיע והולך.
אבל יש משהו מעניין בצביעה על מפת פלסטיק לבנה עם דוגמת פרחים כסופה, שנרכשה לפני כשנה בשוק ב14 שח למטר, כי אהבתי את הדוגמא שלה
הטושים האלכוהולים מתנהגים אחרת מאשר על דף. יותר נמרחים. יותר מתערבבים. משחק מעניין.
זה מזכיר לי את הכריות שפעם מכרו באיקאה, גם עם דוגמא שנראתה לי מושלמת לצביעה – ובאמת צבעתי אותן אז עם אקריליק לבדים.
אני כנראה אוהבת מאוד לצבוע, גם לצייר, אבל יש משהו מרגיע מאוד בצביעה לשם הצביעה. לא שזה מי יודע מה שימושי, אבל מה כבר אפשר לעשות על שולחן האוכל ממילא, חוץ מלצבוע את המפה?
חתימה טובה
עינבל
.
הטושים הם פרומרקרס וכאן יש הסבר עליהם
ארוחת בוקר:
2 כוסות מים, כוס קקאו נא חם נגד כאבים, ומנת חלבון עם פרי/ירק
יוגורט עם פירות וקקאו ניבס (שברי קקאו)
אפשרות נוספת:
סלט ירקות עם גבינה צפתית 5%
ועלי ריחן מהגינה
או סלט עם עלי בייבי, פטל וצפתית
ארוחת צהריים: מנת חלבון, ירקות ושתי כוסות מים
אפשרויות:
סלט טונה, עלי בייבי, ביצה קשה ובצל, מוגד ברינג וירקות
מנת קישואים צרפתית- קישואים מאודים עם לימון ושמן זית וקשקבל
קרפצ'יו פילה עם מיץ ליים ושמן זית ופרמז'ן
ארוחת ארבע כשיש צורך במתוק
פאנקייקס מחצי בננה, ביצה, קקאו ניבס וקוקוס טחון, מטוגנים על חמאת קוקוס ומוגשים עם כף יוגורט כבשים וכפית מייפל
ארוחת ערב- חביתה קלאסית, או אומלט, או משהו עם ביצים וסלט
למשל החביקוקוס- חלבון ביצה מעורבב היטב עם קוקוס, נאכל עם חלמון טרי ממעל. מופלא.
אומלט זריז וגבינה צפתית וירקות
מנה שמתאימה לכולם-
עלה אורז ממולא בספגטי קישואים ברוטב פסטו (ריחן, שום, מלח, אגוזי מלך, שמן זית) ועגבניות שרי
ארוחת לילה- יוגורט מרענן בכלי קרמיקה ביתי
.
ובונוס לקוראים: ספרי בישול להורדה
אוכל הוא מזון לגוף, אוכל יפה הוא גם מזון לנשמה. ביחוד נפש אמנותית חובבת צבעים!
שנה טובה
עינבל
קרטון חלב (שקדים, פרה, אורז או מה שבא)
אפילו קרטון מיץ, מתחיל במבנה של קופסא מאורכת.
חתכתי אותו בערך באמצע (עם סכין מטבח פשוטה) והכנסתי את החלק התחתון, לתוך החלק העליון. נוצרה מעין קופסא סגורה ויציבה.
לאחר מכן פתחתי את קיפולי הגג וקילפתי את הפלסטיק שיוצר את הפיה. זה קל ממש. הפיה משתחררת בקלות, את הרעפים של הגג יוצרים מדף בריסטול או קארדסטוק שכשמדביקים אותו- מחזק את המבנה.
אני ממליצה קודם לכסות את הקירות בניירות יפים, ורק אחר כך ליצור את הרעפים.
השלב האחרון הוא המהנה ביותר. קישוטים.
וואשי טייפ, סרט תחרה, דמויות של ציפורים ושאר קישוטים.
,
אם רוצים להחתים מומלץ לפני שמדביקים את הדף לקרטון
אבל גם אחרי זה יוצא אפקט יפה. 
זה היה ניסיון ראשון, נהנתי מאוד, ונראה לי שאעשה עוד כאלו – בקייטנת ילדות בשבוע הבא (הבכורה מארחת חברה)
אז כדאי לשמור את קרטון החלב, וליצור בהזדמנות שובך/בית מעוצב.
תודה מיוחדת ליונית על הרעיון!
עינבל
צומת הרחובות רוטשילד והרצל, ראשון לציון. 1979-2010 
אז- בית החולים של צפת. כיום- מכללת צפת. 
השעה היתה שמונה בערב
הילדים כבר אכלו ארוחת ערב טובה, הכיור היה ריק, המדיח עובד והבית שטוף.
יום חמישי, יום ניקוי הבית.
פינקתי את עצמי ביצירה חופשית, בלי להחליט מה יצא.
אז זה מה שיצא.
סירה קטנטנה, ממש זעירה, עם חוטי רקמה, שאריות בדים, תחרה ועץ סחוף מחוף הים, צבוע לבן
שאר היצירות שעשיתי אמש מהעץ שאספנו בים- נמצאות פה:
שבת שלום!
עינבל
נגיעה רכה בלב מבנה קר ומנוכר – במוזיאון תל אביב לאומנות
בלב "מפל האור"
בתוך מבנה הנדסי חד, קר וזוויתי, תלויה ומזדחלת ברכות ובאומץ- יצירה המשלבת רכות, נשיות, ססגוניות ושמחת חיים.
לוזיטנה, של ג'ואנה ושקונסלוש. תגידו את זה. עוד פעם. הצלחתם? נכון רך?
נסענו באופן מאוד ספנונטני מביתנו לת"א. שעתיים נסיעה, שבת בבוקר. היה שווה!היצירה עוררה בי תשוקה ליצירה, ומילאה אותי המון שמחת חיים.
הנה קצת תמונות – אני מקוה שהם יעירו בכם את התשוקה לבקר שם
כמו שהן העירו בי. חברה הראתה לי תצלומים משם לפני כמה ימים ומאז – כל מה שיכלתי להרהר בו היה התערוכה הזו.
באויר, על הרצפה ובלב- הוולקיריה של ג'ואנה
הניגוד המדהים בין הצבעים החמים, החיים, החומרים הרכים והנעימים- ומבנה הבטון החשוף, רצפה אנמית וזוויות חדות. ושלושה ילדים בקצה? רואים? צילום מוצלח!
וכאן- הפטמה הענקית הזו, זרוע מפתיעה של הדמות שמשלבת טלאים, בדים בטקסטורות שונות, צבעוניות, שפיצים. ועם זאת- כמה הרבה שמחה! תראו את דמות האיש המבוגר שצופה שם בצד.
בכל תערוכה היתה שומרת או שומר, סדרנים של המוזיאון שתיפקדו כספרניות:
בצד התמונה, בניגוד גמור לאור של הדמות במרכז מפל האור, יושבת המשגיחה של הקומה. חמורת סבר ומודאגת.
שששששששש
וגם- לא לגעת! לא להתקרב!
הבן שלי עשה פנטומימה שהוא כאילו מקיש על זכוכית של חלון.
רק שזו היתה מסגרת בלי שום זכוכית. היא צעקה עליו שאסור לגעת בזכוכית. תהיתי, האם לא בדקת מקרוב את היצירות שאת משגיחה עליהן? האם אינך מבחיה שאין שם חלון? שתקתי. לא אמרתי דבר. ולבני הצעיר הצעתי ללטף רק את לוזיטנה ולהתרחק מהמוצגים האחרים… חבל.
דווקא בלוזיטנה מותר לגעת, ללטף, להתרשם. מזל! ככה זה טוב לי. אני מלטפת את האמנות שלי. וכאמנית, כשמלטפים אתת היצירות שלי אני יודעת שהן נגעו בליבם של הנוגעים. ככה זה נכון לי.
תקריב 🙂
העין של האלה הוולקירית
המון יופי!
וכך אומרת האמנית על היצירה:
"הווליקירה הנוכחית, הגדולה שלה ביותר עד כה בסדרה, היא ייצוג מובהק של הרוח הפמינסטית המפעילה את עבודות האמנית. "הכל נעשה בבד והיא כולה עסוקה בנשיות", מספרת ושקונסלוש, "קנה המידה שלה הוא רב עוצמה, כמו שבדרך כלל קורה בפסלים של גברים. העניין הוא להיות בעלת כוח לעשות עבודה שיש לה עוצמה זהה לעבודה גברית, ולא עם מה שאני מכנה חומרים גבריים כמו ברונזה ואבן. הוולקיריה נראית אמנם קלה, אך היא גם חזקה. היא מתקשרת באופן מיידי לנשים – כאילו המרתי את הסביבה הביתית לפסל. יש חופש ביצירות האלה שבדרך כלל לא מתאפשר לנשים”.
אה! בדיוק!
עבודה מפורסמת אחרת שלה היא הנברשת הזו העשויה מ-טמפונים!-
צילום: Luís Vasconcelos/© Unidade
אחרי שנהנתי ככל האפשר מהנשיות העוצמתית הזו
הסתובבנו בעוד תערוכה או שתיים וקינחנו במתחם התחנה בת"א,-
עם הצצה ליריד החלומות מבית נתנאלה שהיה יפהפה ומלא באוצרות וחברות אהובות
וגראנד פינלה עם מופע הרחוב המרהיב של ידידי מיכאל פינקל!
לסיכום- שבת שלום
ושבוע נפלא
עינבל
מה אחרים חושבים עלי- אמא שנשארת בבית ולא הולכת ל'קריירה בחוץ-
בלוגרים
להיות מורה
לפני כמה ימים חברה הראתה לי לינק למבנה קינטי ממקלות ארטיק/רופא.
ניסינו עם מקלות ארטיק שנקנו שסטיררים למעבדה. הם חלקים נורא ואי אפשר בכלל לבנות איתם. אז היום רכשתי 3 חפיסות של מקלות "רופא" עבים וצבעוניים ליצירה.
מאז מה שקורה פה בבית זה מקלות מתעופפים!
זה מתחיל במבנה לא יציב ומתוח. למעשה זה סוג של אריגה במקלות.
בשביל שזה לא יתפרק חייבים שיתופעולה בין אח לאחות. יופי של חיברות.
לבסוף משחררים את הקצה- וזה… קורה!
רוצים גם? ברור!
יצירה משפחתית וכיפית לשעות הפנאי, לחנוכה, לימי החורף או הקיץ. קופסת המקלות אצלנו מאפשרת זמן איכות מהנה מאוד.
כמה סרטונים שימושיים בכדי ללמוד את תורת קינטיקת המקלות:
באהבה והנאה
אנחנו!
קופסה לא גדולה ולא קטנה, מרובעת, שיצרתי בקיפולים והדבקות של קרטון דגני בוקר סביב קנווס מרובע
המטרה- ליצור סצנה של שלג עבור חברתי קרין שמתגעגעת לשלג הירושלמי
הגמד האדום- מתנה לילדה שלה. הקופסא עצמה אינה מתאימה למשחקים והיא תתפרק, קישוט בלבד. אך עם הגמד אפשר לשחק 🙂
על התמונות עצמן, מקרוב, תוכלו לקרוא על הרכב השכבות ותכולת החומרים. השלג למטה זה אקרילן, ויש הרבה תחרה עבודה.
מאוד נהנתי להכין אותה ועוד יותר התקשתי להפרד ממנה- מסקנה?
אהבתי את התוצאה!
צרפתי כרטיס תואם. השתמשתי בתבנית קאטלבאג של פתיתי שלג
וציור מובלט (גזור ומעובד) של ערימת שלג
אני מדמיינת. אני ממש אוהבת לדמיין.
אני מדמיינת את חדר האמבטיה מחופה אריחים לבנים, וביניהם מציצים ריבועים מצויירים, כולם עבודת יד.
I imagine our new bathroom, decorated with painted tiles
אז קניתי צבעים מיוחדים לקרמיקה:
הזמנתי כמה צבעים של פבאו, מיוחדים לקרמיקה
so I ordered PEBEO Ceramic Paint
וגם טושים לפורצלן
וכל האוחזים בעט ובטוש ובמכחול – הילדים ואני- התחלנו במלאכה
הנה האריחים שהכנו עד עתה:
Here are some of the tiles we made:
I thought it would be lovely to make a cat tile.
I start with pencil:
החלטתי להכין אריח-חתול. התחלתי ברישום בעיפרון:
המשכתי בצביעה ראשונית
והנה האריח המוכן
here is the finished cat tile
The kids used the water based paints to meke some tiles:
וכך אנחנו מדי פעם שולפים אריח מהחבילה
ומציירים עליו בטושים או צבעי שמן לקרמיקה
ונהנים ליצור לעצמנו עתיד צבעוני
ובאמת- כל אחד יכול!
אפשר גם לצייר ישירות על האריח שבקיר, לאלו שכבר בנו ורוצים להוסיף בלי הרבה בלגן.
You can DIY ceramic paintings on the wall too. Just give it a try and have fun.
והכי מצחיק?
אני חיה אריחים כרגע, אז אפילו המנה שבעלי הזמין במסעדה "וילה כרמל" הגיע ככה:
The funniest thing- my Hubby got the dish at a resurant – what a lovely tile LOL
משעשע נכון?
עינבל
Inbal
יום שבת, 16.8.2013
הצטרפו שני סוני אנג'לס לתופרת חלומות במסע אל תערוכת הבובות השנתית בבית הכט, ליד הסינמטק חיפה
הצטלמנו עם צ'רלי צ'פלין
ובכניסה לתערוכה הונח רקע לצילומים של סופרמן- של הציירת והקריקטוריסטית המוכשרת טטיאנה בלקוננקו
"אני סופרמן" , צעק סוני ענבים הקטן:
היה כזה שפע! סוני ענבים הקטן וסוני זברה שוקולד לא מצאו את הידיים והרגליים עם כל הבובות והיצירות היפות!
אז סיפרתי להם על משה זמטר וחדר המיניאטורות שלו, בקומה השניה בקצה.
פנסיונר שבונה חדרים ורהיטים וחפצים זעירים- מכל הבא ליד. והוא חבר של אבא שלי.
בחדר התצוגה של משה זמטר הסונים שלי חגגו (וקיבלו אישור מיוחד להצטלם בחדרים המיניאטורים של משה)
ראשית בכיתה מלפני מאה שנים
ואז בחנות כלי הנגינה
מצאנו את חדר האוכל המקסים, הפרחים עשויים מפירות יבשים של חלמית (חובזה!) והאגרטלים מחרוזים.
אח"כ הלכנו לפאב אבל הסוני- תינוקות ולא הגישו להם בירה. אז הם רק עמדו והרגישו קטנים-
(כמו שקורה לילדים במקומות של מבוגרים)
אין דבר, הבטחתי להם. נלך למקום הכי כיפי שאני מכירה! חנות יצירה!
ולחנות פרחים? שאלו קטנים…
טוב, בסדר. התרציתי ואיפשרתי להם לבדוק גם אותה
איזה כיף היה הביקור בחדר התצודה של משה זמטר!
אח"כ הצטלמנו ליד הפסלים המלובדים במחט שלאירינה פדוטוב
וצפינו בה מלבדת ינשוף
מקרוב הוא נראה כמו גוזל…
ואז תפס את זברוש עכביש ענק ומפחיד (מזל שגם הוא מלובד)
ושניהם היו עייפים ונכנסו לישון אצלי בתיק.
זו רק טעימה, קצה המזלג מתערוכת "קסם הבובות" 2013.
מומלץ מאוד, עם ובלי ילדים. היום יומה האחרון, עד שנה הבאה. עד 22 בלילה. אל תחמיצו!
עינבל
אבא שלי שנים עשה קולאז'ים בצילום, ציור, ועוד
אז כנראה הגיע התור שלי
שאבתי השראה מחנות אטסי מתוקה שלצערי סגורה כבר זמן מה
האמת שרציתי לקנות משם תמונה אבל לא היה בדיוק מה שרציתי
אז לא היתה לי ברירה
אלא להכין את מה שאני צריכה ורוצה עבור הקיר של/מול חדר העבודה בבית החדש שלי
(זה שהשבוע יצקו לו את הרצפה)
בתמונה
אותיות ט'יקרס SEW
שני סוני אנג'לס
קואלה שוקולד תות, ארנבון שמוט אזניים
שלושה סלילי חוט כותנה
סליל חוט כותנה חום שהיה של סבתי, להערכתי בן כשישים שנים
כמה כפתורים
סליל בובין של הברנינה הישנה
מספריים לרקמה
רקמת צלבים שרקמה בכורתי: הלו קיטי וזר פרחים
פרח סרוג במסרגה אחת ושתי סיכות תפירה פרחוניות
הרקע בשתי התמונות מתוך סט הרקעים הראשון של יעל יניב המוכשרת
סקראפ קולאז
שתי חותמות
דיו ורסה קראפט סגול
פרח קרושה
שלושה כפתורים
שלושה סלילי ואשי טייפ
שלושה צבעי אקריליק
פינצ'וץ' שוליים על המילה סקראפ מאותיות ט'יקרס
חתיכת דף מעוצב מסט קיץ של צרויה אילן
שני סוני אנג'לס- פנדה ירוק ובמבי כתום
אני רוצה להדפיס אותן בגודל של 15 על 10 סנטימטרים ולמסגר.
ובכלל נפתח לי התיאבון ליצירת עוד קולאז'ים כאלו בנושאים נוספים, אשמח לקרוא הצעות ורעיונות
הצעה/רעיון שאקבל ואצור- יזכה את מי שהגה אותו בעותק מודפס של הרעיון שיישמתי
עינבל
נ.ב.
נולד קולאז' חדש היום
כשהייתי ילדה קטנה, לפני שלושים שנים בערך, ביליתי שעות רבות מזמני ביצירת רהיטים זעירים, מזון זעיר ושאר מיניאטורות לבית הבובות שלי.
יותר מששיחקתי בבובות, יצרתי עולם בזעיר אנפין בתוך בית הבובות.
הייתי יוצאת עם הבית החוצה אל בין פרחי היסמין, ומארגנת אותו למסיבת פיות ענקית.
מקשטת בפרחי יסמין, יוצרת שבילים מאבנים, מגישה חלב ודבש בכוסות זעירות
ונשארת לצפות בהיכל מעשה ידי לעת ערב.
הפיות היו מגיעות בדיוק כשהשמש שינתה צבע לורוד והגבולות בין העולמות נעשו דהויים, מטושטשים.
כשהעין לא יכולה להבחין בוודאות אם זו פיה או עש לילה, הן היו מתעופפות סביבי, מודות לי בשקט על המסיבה שאירגנתי להן ונכנסות אל בית הבובות.
לוגמות מהחלב והדבש, שותות צוף יסמין מגביעי הפרחים, בודקות את רכות המיטות שהכנתי מקרטון וספוגים ובדים
את יציבות הכסאות הקטנים שהכנתי ממתכת וקרטון
ומתאכזבות מחדש מהמאכלים הזעירים שהכנתי מפימו, מופתעות מיופיים, מתעופפות סביבי בתודתן.
אולי רק חלום, אולי אגדה, ואלי זיכרון ילדות
שעם ההתבגרות הפך לכמעט לא יאומן כי יסופר.
בית הבובות שלי כיום ריק, מחכה ליום בו אחזור לטפח אותו, אותו ואת הבית-לא-בובות שלי, זה שמחר (!) יתחילו בו את היסודות (!)
ולי נשאר זמן לתכנן, לאסוף קישורים ולהלהיב את הילדים שלי במיניאטורות שאפשר להכין.
פיות, בובות, מה זה משנה? עולם בזעיר אנפין גורם לי אושר!
מתוך הבלוג הנהדר http://cynthiascottagedesign.blogspot.co.il/
מתוך: http://talesfromanoccottage.blogspot.co.il/2011/06/youre-killing-me-smalls.html
תיבה להדפסה:
להדפסה על נייר עבה, אפשר מעל זה למרוח שכבה של דבק מאדפאדג' או דבק פלסטי, ליצירת שכבה שקופה דמויית פלסטיק. לשימוש אישי בלבד
תאורה מכוס מדידה לתרופה ותחרה:
עוד רעיונות וקישורים בלוח פינטרסט מיניאטורות שלי
מוזמנים לעקוב
שבוע נפלא וטוב
עינבל
(והפיות)
את יום הולדת 10 של הבכורה ערכנו במועדון הילדים בקיבוץ, וכתודה למועדון- חיפשתי לרכוש להם מתנה שווה באמת.
חשקתי במשחק קלפים שיצור אווירה טובה, שיאפשר פתיחות, תקשורת, יקרב לבבות.
זו יכולה להשמע כמו משימה בלתי אפשרית כי רוב המשחקים בשוק מעודדים תחרות, חשיבה אסטרטגית, הפרדה, ניצחון ואגואיסם.
אבל אני רציתי משחק שיעורר חיבוק, אהבה, חשיבה קהילתית, ביחד, איחוד, משפחתיות. ההיפך.
הבנתי שעלי לחפש בז`אנר הקלפים הטיפוליים, וקראתי בכל מיני אתרים על קלפים מצויירים, קלפים עם מסרים. זה היה הכיון, אבל כשמצאתי את ההמלצה של "בית ספר נחל זורם" למשחק "סיפור של יצירה" – הרגשתי מין שמחה כזו בלב. סימן שמצאתי.
מיהרתי ורכשתי ערכת משחק דרך האתר של היוצרת ותוך יומיים זה היה כאן.
את הקלפים יצרה ופיתחה פרידה שפירא, מטפלת הוליסטית : קינסיולוגיה-מוח אחד, הליכת שמונה, תרגילי מוח, קלפי קס”ם, חשיבה יצירתית, פסיכולוגיה ביהדות, תרפייה בקול ותנועה.
והקלפים באמת עושים מה שרציתי שהם יעשו-
התחלנו לשחק בבית במשחק "סיפור של יצירה" (בינתיים, עד שנביא את המשחק למועדון- וגם שנלמד אותו בכדי שנוכל להסביר להם איך לשחק בו!) אנחנו- הילדים ואני וגם הילדים ביניהם.
במשחק יש 160 קלפים, ועל כל קלף כתוב שם שם סיפור, לדוגמא:
סיפור לידה
סיפור מרגיז
סיפור שסיפר לי אבא
וכו`.
כל אחד שלף קלף ואז עשינו סבב וסיפרנו סיפור שהתאים להגדרה שבקלף.
כתבתי לפרידה בפייסבוק הודעה אישית:
"הגיעה היום החבילה של הקלפים.
הילדים שלי ישובים שניהם בסלון, ומספרים סיפורים…
ונהנים מהקלפים.
משחק משובח,
משמח לשמוע אותם מדברים,
ממש שיחה חיובית.
בכלל קניתי אותו בכדי לתת מתנה למועדון א-ג בקיבוץ, אבל בינתיים אנחנו נהנים…"
תוך כדי הקשבה מהצד שמעתי אותם משחקים וצוטטתי:
סיפור שנמאס לשמוע: היו היה ילד שהלך והלך והלך והלך והלך…
סיפור של הרגל: התרגלתי ללכת למועדון נוער
התאהבנו במשחק, ולקחנו אותו איתנו לסבא וסבתא.
שיחקנו כולנו- הורים, סבים ונכדים.
זכיתי לשמוע את סיפור הלידה שלי מפי אמי, והפעם- אולי בגלל שעברו כמה שנים מאז ששמעתי אותו קודם, ואולי בגלל שמאז ששמעתי אותו בעבר ילדתי בעצמי פעמיים, הפעם הסיפור הזה היה נשמע לי מצחיק ולא מפחיד, ועם סוף טוב ולא רע. פעם, כשהייתי קטנה, ממש פחדתי מסיפור הלידה הזה. אולי גם אמי ריככה קצת את הסיפור כי שני הילדים שלנו הקשיבו. ואולי- אולי סיפורי לידה כבר לא מפחידים אותי.
יש משהו מאוד מקרב ופותח במשחק הזה, כי בעצם כולנו אוהבים לספר סיפורים ולשמוע סיפורים וביום יום שלנו אנחנו מדלגים על זה, ונותרים עם סיפורים לספר רק לעצמנו, בחלום.
המשחק הזה יצר אווירה מקרבת בבית, ואצל סבא וסבתא, והיה לי ברור שגם במועדון א-ג, כמשחק חברתי- זה יהיה כלי להפתח ולהכיר זו את זה באופן נעים ומחזק.
הוא מיועד לכל גיל, לילדים, למבוגרים, למטפלים או לארועים. משחק מושלם בעיני.
הנה סרטון עם פרידה שפירא, היוצרת המופלאה של המשחק המופלא הזה:
כרגע היא מפתחת משחק בן 40 קלפים המיועד ספציפית למשפחה: המשחק למשפחה וילדים "יצירה של סיפור" יהיה עם 40 קלפים ועוד מרכיבים.
אחרי שנפרדנו מהמשחק לטובת המועדון (טוב, בשבילם הוא נרכש, לא?) קיבלנו
אחד בהפתעה ובמתנה מהיוצרת. מה רבה השמחה בבית!
תודה!
לסיכום-
אם אתם מחפשים משחק מתנה לסוף השנה- כזו שתעזור שבשנה הבאה יהיה טוב יותר וכיף
או אם אתם עוסקים בטיפול, או אוהבים משחקים חברתיים או פשוט אוהבים-
המשחק הזה מומלץ מאוד!
באהבה גדולה
עינבל
תופרת חלומות 