מסיכות משפחתיות

מסיכות משפחתיות, אנחנו מסתכלות ביחד בתמונות, את מספרת לי על הורייך ואחייך ואחיותייך, ועל איך הצוררים הפרידו בין אם לילד, ואיך האם הלכה אחרי הילדה כי מיאנה להפרד, ושניהם נשרפו אחר כך.

בהתחלה סבתא סרבה לספר לי את הסיפורים האישיים, אבל אחרי שראתה שאת כל ספרי השואה שהיו – השאלתי מהספריה, וקראתי את כל בשביס זינגר, וכל חוברת זכרון שהיתה בספריה, ניאותה לספר לי את זכרונותיה.

 

אני לא רוצה שיהיו לך חלומות רעים, אמרה סבתא פרידה.
ממילא יש לי חלומות רעים, הבטחתי לה. מכל הספרים שקראתי.

ובאמת, היו לי חלומות. אבל אחרי ששמעתי את הזכרונות של סבתא, הפכו החלומות לאישיים יותר. מחרידים יותר.
מלאי יגון.

מסיכות של פנים שלא הכרתי, ערבוב של סרטים, טקסים וסיפורים.


ביום השואה אני נזכרת סבתא פרידה, שכל לילה התעוררה מחלומות רעים, בוכה, מחובקת בזרועותיו האוהבות של סבא בנימין, וכל יום האירה פנים אלי והיתה אשה מכילה, מבינה, חכמה ויוצרת. איך השכילה להפריד בין הלילה ליום, בין העבר להיום, בין האיין ליש.
האם עטית מסכה שהסתירה את עברך, וכך תיפקדת כאם ורעיה ועובדת ויעילה?
האם המסכות נשרו בלילה בזמן שישנת?

למדתי ממך הרבה, סבתא. יהי זכרך וזכר כל אלו שאהבת ונספו בשואה, ברוך.
עינבל

Save

מודעות פרסומת

1 April – הדרכה/טריק בצילום מאקרו

אפון קיפח, נטבל לרגע בבריכת הדגים,

וצולם על רקע שדה כלניות שפרח בתחילת פברואר… איך?

 

ככה:

הנה עוד תוצאה

והנה האפון קיפח על רקע טבעי, בלי התערבות (למעט צילום והסנפה טובה של הריח הנהדר שלו)

 

את אותו הטריק אפשר לעשות גם על טיפת מים- הנה

טיפת מים, עלה בכוס, על רקע צילום מודפס וממוסגר של תורמוסים. בגובה נוח, על שולחן הגינה.

למה לא לנסות דברים חדשים?

אפריל שמח!

עינבל

Save

Save

Save

Save

Little Red Riding Hood ואיך לצלם כלניות בצהריים

בחודשים ינואר ופברואר, לרוב אחרי ט"ו בשבט, נוהרים בני ישראל בהמוניהם אל הדרום.

iw1_8792

 

בשנים טובות, כמו השנה הזו, לובש הנגב הצחיח שמלה ירוקה ורעננה, ואת הבתרונות, המדרונות, המרחבים והשמורות- ממלאים בני ישראל במצוד בעקבות- הכלניות.

iw1_8904

בשבת האחרונה (אמש) השכמנו קום ויצאנו אף אנו אל הנגב הצפוני. לביקור משפחתי אצל הדוד המופלא שלי, אשתו הנפלאה. כן. אמרנו, ניסע יחד לראות כלניות.

למרבה המזל, ממש ליד ביתם, היתה ערימה נאה של כלנית אדומה, שחסכה לנו את הנסיעה בעקבות העם אשר במדבר- אל השמורות.

וכאשר אהבתי- צילמתי את הכלניות מגובה הקרקע.

iw1_8590

בדרך כלל ישיבה בכריעה עמוקה מספיקה, אבל לא בשביל צילומי הכלניות. עבורך- אני נשכבת על גחוני,  ומצלמת את הכלניות מלמטה למעלה.

בשביל לצלם את אדם, בני, אני מצלמת מלמעלה למטה, ומכריחה אותו לשבת ולחייך באמצע שלולית הכלניות החייכניות.

ואדם, בזהירות בזהירות, יושב איפה שאין בכלל עלי כלנית, ואוסף אליו את רגליו ומנסה לא לדרוך על אף אחת.

אדם

אחר כך אנחנו מטיילים ברגל בסביבה, רואים איך החיטה צומחת שוב

החיטה צומחת שוב

אבל למחרת אני מגלה שלא שבעתי מכיפה אדומה, ואני  יוצאת אל בין העצים לצלם מרבדים- מקומיים. לא בדרום, דווקא בצפון. כאן.

זו- פרחה אצלי בגינה. מפקעות שטמנתי לפני שנתיים.

iw1_8889ואלו- הנהדרות, לא בגינה אבל בשכונה

iw1_8903

הדרך הכי טובה לצלם כלנית אדומה, באופן שמחמיא לה, ובלי שהאדום יצא מסנוור עד כתום-

להגיע מגובה הקרקע, לשכב על הגחון, כך שהשמש  לא מאחורי (ואיני מטילה צל על הכלנית)

והאור השמש עובר בין עלי הכותרת ויוצר שקיפות יפה

iw1_8901

ולצלם בצמצם 4-8, iso 100 ומהירות-

לפחות 1/250

כך תקבלו את מרקם הכלנית, הדגשה של עלי הכותרת ואודם צבעם העז.

ככל שהצמצם יותר פתוח (2.8-4)

– כך הרקע יצא יותר מטושטש, רמז לפרחים ומעט פרטים מעבר לפרח שאני מצלמת

ככל שהצמצם  יותר סגור (8-11) כך יהיו יותר פרטים ברקע,

צמצם סגור- יותר פרטים ברקע

והאמת, כמו בכל דבר, הדרך הכי טובה ללמוד לצלם היא- לצלם.

 

כמו תמיד, כל התמונות בפוסט הן למכירה, מחיר קובץ להדפסה עצמאית הוא 300 ש"ח , וניתן להזמין דרכי גם הגדלה על קנווס או קאפה. דברו איתי במייל

שבוע נהדר

 

עינבל

Save

Save

Save

Save

Save

בארץ אהבתי השקד פורח

iw1_8370  iw1_8194  iw1_7982  iw1_7423  iw1_7422  iw1_7420  iw1_6659  iw1_8433  iw1_8430  iw1_8399  iw1_8391  iw1_8389

בארץ אהבתי, השקד הורוד של בינימין וציפורה פורח.
אז בהפוגת הגשם יצאתי לצלם, מחכה לקרני האור שיפיצו את הורוד המתקתק הזה כאור אהבה.

חג אהבה

ומהי האהבה?

מה זו אהבה?
אהבה אמיתית מתחילה מבפנים.
ואז זורמת החוצה
ומקיפה אותך מכל העברים
אבל מחממת אותי מבפנים.
אהבה זו מחשבה
מחשבה טובה
סיפור טוב שאני בוחרת לחשוב.
אהבה זו עבודה
תמידית, רגשית, שכלית
בה אני בוחרת לאהוב.
Love is a verb.
Happy Valentine's day

Image may contain: people sitting, dog and indoor
כמו תמיד, כל התמונות בפוסט הן למכירה, מחיר קובץ להדפסה עצמאית הוא 300 ש"ח , וניתן להזמין דרכי גם הגדלה על קנווס או קאפה. דברו איתי במייל

Save

Save

Save

צילום אחרי השקיעה

 

כשהשמש, כדור דחוס של אנרגיה, עוברת למימד הבא

או להאיר בארץ אחרת,

נפתח שער בין מימדי, לשעה הכחולה.

השעה הכחולה מתחילה עם השקיעה, ומסתיימת בתום האור, כשעה אחרי השקיעה.

כשמצלמים בשעה הכחולה, עם חצובה, וחשיפה ארוכה (רבע שניה – 30 שניות לחשיפה)

הגלים הפועמים אל החוף יראו כענן, או עשן.

וכל מה שקבוע- יראה חד.

אין אור בשעה הזו, העין האנושית רואה חושך.

אך בחשיפה הארוכה, נכנס אור במשך X שניות אל החיישן.

כל מה שנכנס ב30 שניות נצרב על החיישן.

ואז- המים הזזים נראים כעשן.

והמים הקבועים, בשלוליות חלקות, נשארים מים קבועים, חדים, בשלוליות חלקות.

 

בשל החושך, והרוח, והערפל, הדמיון שלי עובד שעות נוספות, ואני מדמיינת תנין משחר העולם מגיח שם בתמונה מבעד לערפל.

או הר אולימפוס המציץ מבעד לעננים, ומדמיינת שזו תמונה שאני מצלמת מחלון המטוס, ולא מחוף הים.

בסופו של יום, מתחיל לילה. ואז גם חשיפה של 30 שניות מניבה תמונה מסתורית וחשוכה. כזו

זה היה האות שלי, לאסוף את הדברים, ולאור הירח למצוא את העקבות שיובילו אותי בחזרה אל המכונית.

היה זה זמן שקט. רוח, ים, רוח ים, וזמן. זמן שמתנפנף לאט לאט, במרווחים של 30 שניות המתנה בין תמונה לתמונה.

נשימה עמוקה.

תודה.

Save

Save

Save

Save

חוף ראש הנקרה

יצאתי בשיא השמש, 14 בצהריים, להרגע מעט בחוף ראש הנקרה.

מכל מה שצילמתי, אני והחוף הריק וצבעים הנקיים של השגרה,

את אלו הכי אהבתי.

הן מבטאות את השלווה

מעורבבת עם שמש מסנוורת

ים בטורקיז ועשסיה צהובה.

 


הרשו לעצמכן ללכת לרבע שעה לחוף הים, גם אם לא שעת הזהב, גם אם שמש וחם.

תופתעו כמה יפים החופים

כשהם ריקים מהנופשים.

שבוע טוב

עינבל

מתכון: שוקולד לבן עם פטל

, שוקולד טבעוני/פליאו העונה על הצורך בשוקולד לבן ללא סוכר וכל מיני מוצקי חלב בלתי מזוהים.
פשוט להכנה, טעים, ובריא.

השוקולד נעשה בהשראת שוקולד לבן פליאו מסקוטלנד שהביאה  לי במתנה חברתי יפעת.

כשזה נגמר- הבנתי שאני יכולה בעצמי. בערך.

אז עשיתי ניסוי:

בקערית חסינת חום ערבבתי 4 כפות פתיתי חמאת קקאו, 2 כפות חמאת קוקוס משובחת של "שקוף   שזה טבעי"\ כפית סירופ אגבה .

המסתי הכל יחד (חצי דקה*3 בפולסים, במיקרו)

וערבבתי עד לאחידות.

הוספתי חופן גרגרי פטל  מפוררים  (שזה מה שתמיד נשאר בתחתית שקית הפטל הקפוא) והקפאתי בתבניות.

יצא טעים טעים טעים!

IMG_4213

אז מסודר?

4 כפות חמאת קקאו

2 כפות חמאת קוקוס

1 כפית סירופ אגבה #

אגבה אגב זה לא פליאו. למקפידים על תזונת פליאו אפשר מייפל. פה בחרתי באגבה בשביל לקבל את הצבע הבהיר לשוקולד כי המייפל צובע את התערובת בגוון פחות "לבן". שיקול אסתטי נטו.

חופן או יותר של פטל גרגרים

להמיס חמאות יחד, להוסיף אגבה ופטל, להעביר לתבנית ולצנן במקרר.

לשמור בקרור.

שוקולד פטל

 

איזון אבנים

IW1_2194singed IW1_2240singed IW1_2207singed

גם אני וגם אדם בני, אוהבים לאסוף אבנים וחלוקי נחל ולאזן אותן זו על גבי זו.

הקשר העמוק שנוצר ברגע האיזון בין הידיים, המוח, ומרכז הכובד של כדור הארץ, יוצר מתח וריגוש ובו בזמן שקט פנימי.

IMG_3994

אבנים מאוזנות של אדם

IMG_4000

כשאנו יוצרים את פסל האיזון, אין לנו ציפיות ממנו.

אנחנו לא יוצרים על מנת שישאר. אנחנו יוצרים על מנת ליצור, באופן זמני ורגעי ומרגש- חיבור בין האבנים, למרכז הכובד, לאדמה ולאויר. ולמים.

ואז תגיע רוח קלה, או מקור של ציפור, או חוטם סקרן של כלבלב.

והאבנים ישובו למקומן הטבעי בחיקו של הטבע שסביבן- וכך זה בסדר.

אמנות כזו נשארת רק במקום אחד. בלב. וגם בצילום.

IMG_3991  IMG_3992

IMG_3990

אז אם מתחשק לכם לשחק ולהתחבר קצת לטבע

ולבוא בידיים ריקות ולצאת בידיים ריקות

אבל בין לבין למלא את הלב באהבה,

נסו בפעם הבאה לאזן אבנים.

אני בטוחה שתתאהבו.

 

עינבל

+ Thanks to Dena Elisabeth Eber for the photo of me balancing rocks at the featured image.

צילום חרקים

 

צילום חרקים אפשרי הן במצלמת הטלפון הסלולרי והן במצלמות מתוכחמות יותר.

 

ראשית כדאי לשים לב שהחרק- שהוא מושא הצילום, אינו "הולך לאיבוד ברקע" כפי שקרה לי למשל בתמונה הזו-

DSCF6831

התמונה הנ"ל צבעונית מאוד, מוארת מאוד – אבל נושא הצילום בה אינו הזבוב אלא הפרח.

לו רציתי שהזבוב יהיה הנושא, היה עלי ליצור תמונה ססגונית פחות בה הזבוב בולט יותר.

למשל- כמו זו, שהושגה ע"י תנוחת הכריעה האהובה על צלמים – תנוחה שמאפשרת מבט צד על דברים, מגובה נמוך.

ויצירת רקע "משעמם" ואחיד יחסית, אשר יבליט את הזבוב על הפרח.

ועדיין, זו לא תמונה מושלמת. תמונה מושלמת, בעיני, היא כזו שבה החרק תופס את רוב המסך, או שתופס את העין באופן חד משמעי. לו הייתי יורדת עוד, עד שהזבוב היה נראה על רקע השמים התכולים- היתה התמונה טובה יותר.

DSCF6833

אני מאוד אוהבת גמלי שלמה, אלו הציידים של עולם החרקים. זהו גמל שלמה מקלי/ סוסת השד (שם אדיר, נכון?) על קיר הבית שלי. צולם בסלולרי, לפני שנה. רוצה לומר- גם בסלולרי ניתן לצלם יופי של תקריבי חרקים.
כדאי להקפיד על רקע כמה שיותר נקי, כך שלחיישן במצלמה יהיה קל להתמקד (להתפקס).
תהליך המיקוד דורש ניגודיות (קונטרסט) כך שכשהרקע בהיר והחרק כהה- קל יותר למצלמה למצוא את האובייקט ולהתמקד בו.

DSCN222318

כדאי להתקרב עד כמה שאפשר ולצלם. אחר כך, אפשר לחתוך את הצילום הנוצר כך שהחרק במרכז תשומת הלב.

לצילום חרקים יש שתי מטרות.

האחת- להציג את החרק בקבוצת "צילום פרוקי רגליים, חרקים ודו חיים" בפייסבוק בכדי לקבל זיהוי.לתעד את החי הזעיר.

השניה- לצלם להנאת הצופה את העולם בזעיר אנפין של חיי החרקים.

עבור המטרה הראשונה, כדאי לצלם תמיד לפחות משתי זויות את החרק. למשל- מבט קדמי ומבט צד.

אך עבור המטרה השניה, שהיא אמנותית יותר- כדאי לצלם מספר תמונות ולנסות להפוך את החרקים לאמנות. בעיני, תמונה בה מושא הצילום תופס את מרבית השטח המצולם-  היא מוצלחת.

תמונה עבור זיהוי – צילום בסלולרי, התמקדות בזחל, בצבעיו ובמראהו.

זחל תנשמית החומעה

זחל תנשמית החומעה

 

במצלמת הניקון כיס הישנה שלי coolpixS6 (בת 12 כבר!) צילמתי את דבורת העץ הסגולה. גם כאן, אותה טכניקה. יצירת רקע נקי, והתמקדות במושא הצילום.

DSCN2223

גם מצלמות ישנות יכולות להפיק צילומים נהדרים.

 

לפני כמה ימים, בעזרת מצלמת הקנון sx60

שהיא דמויית רפלקס, עם עדשה אדירה שיכולה להגדיל ולצלם מקרוב, צילמתי  גמל שלמה ירוק

IMG_3068הרקע, כפי שתזהו, קצת עמוס מדי, וקשה לזהות את מושא התמונה בתוכו.

אז אמנם זו יופי של תמונה בנושא הסוואה, אבל רציתי שהיצור המופלא יתפוס את העין.

שינוי זוית, כריעה ומשחק כיוונים לא הועיל. היצור ישב באמצע שיח גרניום ענק ומכל זוית נראה מאחוריו הגרניום. אז מה עושים?

לשם כך משתמשים בטכניקה של התמקדות בפנים, ממש כמו צילום פורטרט של בני אדם וחיות.

IMG_3050singed

אותו גמל שלמה ירוק, כאשר עיניו מופנות אלי ופניו גם- (והוא מוטרד מאוד מעדשת המצלמה, אגב) בצילום דמוי פורטרט. הרקע נראה מטושטש כי הוא לא בפוקוס כשהצמצם פתוח (יתרונות מצלמה דמויית רפלקס ורפלקס- יש שליטה על הצמצם)

ליום ההולדת  התחדשתי וקיבלתי עדשה חדשה למצלמת הניקון 7200D

nikon 40mm f/2.8g af-s dx micro-nikkor

העדשה הזו מיועדת לצילום מאקרו וגם לצילום פורטרט. הצמצם המקסימלי שלה 2.8 והיא קבועה. אי אפשר לעשות זום,צריך להתקרב באמת.

לאחר שאספתי אותה מפוטו געתון נהריה הנהדרים

פצחתי מיד בסדרת צילומים שנמשכה יומיים. במהלכם למדתי את העדשה וצילמתי הרבה חרקים, זעירים, כמו החיפושיות ממשפחת הברקניתיים הללו-]

IW1_7782  IW1_7780  IW1_778222

IW1_7781Anthaxia, ברקניתיים, 11/5/16, עולש, חניתה

גיליתי שקשה מאוד לראות בעינית על מה הפוקוס, אבל כדאי לנסות להתמקד בעיניים של החרקים. כמו בצילום פורטרט. עיניים.

עם העדשה הזו, זה קצת כמו להסתובב עם מצלמה מחוברת לבינוקולר.

כשהתמקדתי במחושים (אנטנות)  לא ממש ראיתי איך הם יצאו, אבל על מסך המחשב, ראיתי חרוזים ממש.

עוד בעיה עם חרקים- שהם זזים.

לצילום פרפרים יותר קל  להשתמש בעדשה טלסקופית, מבלי להתקרב

IW1_7569

את הלבנין הזה צילמתי בדגניה, ממרחק של מטר, עם עדשת ה18-200 שלי. כן. כרעתי בשביל לצלם.

 

את תריסית המצליבים הזו צילמתי מטילה ביצים דמויות סושי על קיר הבית שלי. התקשתי להתמקד הן בתריסית והן בביצים.

IW1_7685 IW1_7699

הגינה מלאה חרקים, העולם מלא חרקים. ממש קל לחפש אותם, לצלם אותם. הדרך הכי טובה ללמוד היא לצלם. לצלם הרבה, למחוק את מה שלא אוהבים, להשאיר את מה שכן.

צילום מהנה

עינבל

 

העולם על פי פרפר

סטירית הטבעת, לא סאטירית בכלל.

שותה צוף מהטימין (כי אולי כואב לה הגרון)

ולא מפחדת מאף אחד, גם לא ממצלמה גדולת עין.

עוצרת, פורשת כנפיים.

הנה, ראי, אני יונק מפחיד, עם ארבע עיניים!

את עדיין רוצה לטרוף אותי? היא שואלת באומץ.

לא.

אני מסתובבת והולכת.

אבל צילמתי.

 

IMG_2691

נמפית החורשף עם לשון ארוכה, מתגלגלת לקשית שתיה.

והנה הקשית טמונה עמוק ויפה בתוך פרח לבן ומלא צוף של עדעד.

 

IMG_2686

IMG_2661

איך נראית הקשית כשהיא נשלפת מהפרח?

זו קשית מתגלגלת

פטנט נהדר

IMG_2676

וזו- נמפית השורדת

תפשה אותה ציפור או טורף אחר

והיא הצליחה לברוח "בעור שיניה"

אבל לפרפר אין עור ואין שיניים

אז

הצליחה לברוח "בקשקשי כנפיה"

כי כנפי הפרפרים מכוסים קשקשים ססגוניים

ובכל זאת היא מעופפת "זקופת חזה"

בין הפרחים

לא מתביישת במי שהיא, כמו שהיא, כמו שטווה לה הגורל

להיות קטועת כנפיים

היא בכל זאת עפה, ויפה, וגאה

זהירה יותר מהאחרים, למודת ניסיון

אך-

פרפר. חופשיה.

 

הפרפרית השורדת

ככה הם הפרפרים

מתעופפים

נהדרים

שותים צוף

ושורדים.

IMG_2666

IMG_2691 IMG_2785 IMG_2729 IMG_2718

מוקדש באהבה לאלעד ומיתר

וההורים המקסימים שלהם.

 

ממני

עינבל

שבעה טיפים לצילום אוכל

כל התמונות צולמו ב30/11/2011 ע"י עינבל ויסמן, במסעדת קימל בגלבוע.

ישבנו ליד חלונות צפונה, ונהננו מארוחת טעימות שהיתה מושלמת.

 

זוית צילום.

פעם צילמתי מנות מלמעלה, כשאני עומדת מעל המנה. NO !

הזוית הנכונה לצלם מנה היא הזוית שמגיעים עם המזלג והפה בכדי לאכול אותה. בערך 45 מעלות, אפשר לשחק עם זה. מהצד, לא מלמעלה. או אז המנה נראית מעוררת תיאבון.

זו ככר הלחם הביתית שכל שולחן מקבל, עם חמאה ועליה מעט גרגירי קימל (מתבקש), טאפאנד זיתים ושמן זית טעים. כך מתחילה הארוחה.

אור טבעי, עדיף מחלון צפוני

המצלמה הדיגיטלית שלי מכוונת על 200ISO ופלאש מבוטל. מקרו (סימן הפרח). הצילומים יוצאים יפים יותר.

ואז הגיע הסלט הזה, "סלט כפרי", שהפתיע עם גבינה, בוטנים, ירקות חתוכים קטן קטן וביצי דגים. היה נפלא.

רקע בהיר

צלחות בהירות, שולחן בהיר, מדגישים את מושא הצילום. זום תוך כדי מקרו על מרכז האובייקט יוצר טישטוש לרקע. התוצאה נעימה יותר.

כתמי צבע

מאכלים צבעוניים, כאלו שעושים שמח שלוש פעמים: פעם ראשונה בעיניים, פעם שניה בטעם על הלשון ופעם שלישית בצילומים.

קבבוני טלה ועגל על מצע פירה, ולצדם עגבניות אפויות בתנור. מנה טעימה ועסיסית מאין כמותה.

טקסטורות

לראות למזון את הטקסטורה- זה מעורר תיאבון. אפשר להתמקד על הטקסטורה, המירקמים.

פטה כבדי עוף בקלוודוס דבש וריבת גזר מתובלת. אפילו הלוונדר היה טעים.

עוד מנה שהיתה מאוד טעימה היא כבד אווז בפירות יער. כנראה שחסר לי B12…

שקיפות וברק

מעניקים חיוניות לתצלום. המזון נראה טרי יותר, ולפיכך מעורר תיאבון.

 

מזון "נבול" אינו מושך. גם לא לאכול.

זה מה שקרה עם מנת הסלמון. כבר כשצילמתי לא אוהבתי. אח"כ כשטעמתי הסלמון היה עשוי מדי לטעמי. למרות זאת הצלחתי לצלם לו את הבפנים באופן מעורר תיאבון. לשותפי לארוחה, דרך אגב, היה הסלמון טעים. על טעם ועל ריח.

במסעדה ראו שלא התלהבתי ממנת הסלמון, והרשו לי לבקש את המנה החביבה עלי ביותר. קרפצ'יו. אמנם מנה ראשונה, וביקשתי אותה ב"טעימות" במקום עיקרית, אבל היה שווה!

קצת קלוז אפ

(חוק השלוש, חזרה, טקסטורות, צבעוניות. בחיי, המנה הזו מושלמת. גם לאכילה. לא, אני כבר לא צמחונית).

 

זה בסדר, אפשר לאכול

לא חייבים לצלם את המנה לפני שנוגעים בה. לפעמים התצלומים הכי מרהיבים הם אחרי שכבר חפרו בעוגה, והמרקמים הפנימיים שלה מעידים גם על העובדה שכבר נגסו בה.

הנה, מה שנשאר בצלחת של הקרפצ'יו

גם סכין ומזלג נוטפי אוכל (ולאו דווקא נקיים ומצוחצחים) הם הזמנה להצטרף לסעודה. אל תחששו לצלם תוך כדי ארוחה, ובכלל התייחסו לארוחה כאל תענוג לכמה חושים. טעם, ריח, מראה ותחושה.

והפבלובה המהממת שקיבלנו "על חשבון הבית"

 

לסיכום

בשביל לצלם אוכל צריך…

לצלם אוכל! לא צריך לביים (אבל מותר, למשל להוסיף פרח לצילום כמו שעשיתי פה)

להתאמן, לנסות, ולא לשכוח לטעום!

היה לנו טעים טעים:-)

 

בתיאבון

עינבל

קפואים בזמן

IMG_20160127_112506~2     IMG_0711  IMG_0710ארבע הנבחרות שלי מצילום בשלג וקרח, הבוקר על פסגת הר מירון.

חזזיות על אלונים, לכדו טיפות שלג ומים שקפאו בחזרה, כשהטמפרטורות נעו בין 6 מעלות בחזרה אל האפס.

התוצאה-

קפואים בזמן, זמנית, לעוד יממה או שתיים.

טיפה   חזזית מטפטפת קרח

וכמובן,כל הזמן העננים נעו בין חמה לצל.

ככה צילמתי אותו מחירבת חממה, אחרי הביקור בשלג

הר מירון

וביום טוב רואים מכאן את החרמון-

החרמון מתצפית הר מירון

שבוע טוב

עינבל

ביקורת על canon sx60

אתחיל מהתחלה.

זו לא הניקון. הניקון בתיקון. nikon d7200, חדשה, אבל  יש לה כתם/פגם על החיישן, והבנתי שזו תופעה שחוזרת על עצמה והם רגילים. אז שלחתי לאחריות הדר.

IMG_0269
למרות שזו לא הניקון, אני די מרוצה מהתמונות.

המצלמה הזו שוקלת פחות מחצי מהניקון שלי. 650 גרם ואני מרגישה קצת כמו עם מצלמה צעצוע.

יש לה מצב M ועקרונית אפשר לשלוט בתמונה, אבל רק עקרונית. בפועל- ביום בהיר אי אפשר.
כלומר- האפרטורה מוגבלת ב8. (f- 3.5-8)

אבל אפשר לפצות עם מהירות.


העדשה מגדילה מדהים.

אבל רועדת.

אבל אפשר לפצות עם יד יציבה או חצובה.

IMG_0219

זה המרחק האמיתי ביני לבין הציפור שבתמונה. על קצה הגג. IMG_0220
מרחק מוקד מינמלי 0. אין דברים כאלו.

נכון שכמעט טבלתי את העדשה בקפה, אבל העיקר התמונה, לא?

IMG_0206
חיווי הסוללה לא משהו. מלא מלא מלא ופתאום- ריק.

אבל אם מטעינים כל פעם שחוזרים הביתה, היא לא נגמרת.

IMG_0205
אז סהכ אני מרוצה מאוד מהדמויה שלי, canon sx60 שקניתי לפני כמה ימים בפוטו געתון, נהריה, במחיר מצויין ועם אחריות קרט, יבואן.

הכי נהנית מצילומי המאקרו שלה, ומאפשרות הטלא שלה- והציפורים הרחוקות שאפשר לראות סופסוף.

IMG_0253

IMG_0254שלישי טוב

עינבל

גלריה

חוף אחרי סערה

גלריה זו מכילה 29 תמונות

חוף אחרי סערה מדוזה מנופצת לרסיסים ובכדור הבדולח הגדול- עולם ומלואו חוף וחול. גשר כזיב סוף סוף גשר מעל ומעבר. מכונית אחת מנסה לעבור. כשהמים עולים לו עד הידית של הדלת אני צועקת אליו- עדיף לך מסביב. דרך בצת. הנהג … להמשיך לקרוא

שיר לדולב

עֲלֵי שַׁלֶּכֶת מסתחררים בַּאֲוִיר

  אַט אַט כְּמוֹ פְּתִיתֵי שֶׁלֶג

  פַּרְפָּרִים יְבֵשִׁים שֶׁל קַיִץ

טובלים בְּרֵכוֹת בְּרַכּוּת

  צוֹבְעִים נַחַל

  בַּסְּתָו

נחל כזיב

30.12.15

IW1_6651  IW1_6649
IW1_6644עינבל
נעזרתי באפליקציה http://www.nikuda.co.il/ לניקוד השיר

קרעי מציאות בקיבוץ יחיעם

בבוקר שישי, נפגשנו עם המורה הנפלא של קורס צילום למתקדמים שאני משתתפת בו- בקיבוץ יחיעם.
הקדמתי, ועליתי למבצר, ואחרי כן הצטרפתי לסיור הקבוצתי.

IW1_56862כהרגלו, מבצר יחיעם יפהפה בעיני. האתגר לצלם בו פינות כך שיראה יפהפה גם בעיני המתבונן בצילום

IW1_5682IW1_5687– .

IW1_5646

או לפחות מסקרן- היכן צולמה התמונה הבאה?

IW1_5673תשובה: זוהי ידית למסגד שהגישה אליו היא מבעד הדלת הנאה הבאה.

אבל לפני כן בדלת הזכוכית השתמשתי בכדי לשקף את המבנה הנגדי ואת העץ (שאת פירותיו היבשים הכדוריים צילמתי קודם לכן.)

IW1_5649

אחרי כמה דקות שמעתי ששאר חברי הקבוצה הגיעו למקום המפגש וירדתי בזריזות במדרגות אל החניון.

מצאתי את הקבוצה בתנוחות צילום רציניות מאוד בערוגת הנוי, מצלמים שמש דרך העלים בהנחיית יוחנן קישון, המורה שלנו.

IW1_5707כמובן שחיפשתי את העלים עבורי, עם הרקע המתאים והפרמטרים שלי

F 8

S 800

אחר כך הקבוצה התקדמה והתמקדה בקיר עם צמח מטפס עליו, אבל אני ראיתי עלי שלכת על הדשא אז השלכתי את עצמי בשכיבה על הדשא

IW1_5713וצילמתי עוד כמה דברים אבל מחקתי אחרי שהעלתי למחשב, כי הם לא היו "ואו" בכלל)

כן, אני קצת נגד הזרם.

כשכולם צילמו כביסה תלויה של התאילנדים, תחתונים וחולצות וגרביים על חבלים מאולתרים, אני הלכתי לצלם בקתת עץ שבדית נטושה (ממול) ושלכת לידה.

IW1_5781

ואת המסמרים מתוך קרשיה השבירים

IW1_5788

ובאומץ מלווה במעט גועל, נכנסתי פנימה לצלם את החלון

 

ככה, חלון עץ קרוע

בתוך קיר עץ מכוסה רטיבות

פיסת מציאות של פעם, או של היום

של הזנחה.

הזנחה מצטלמת יפה.

גם כיעור.

כיעור נושק ליופי בעזרת המצלמה.

זה רק צילום. זו לא אמת.

האמנם?

IW1_5799ראיתי פיסת בד מכתובת אש שהסתבכה שם בעץ ושלכת, מחוץ להקשרה, נפרמת בשוליים, כמו שולי החברה הפרומה בבית התאילנדים הסמוך.

IW1_5811  ובחלון אחר, קולבים, והחדר הפנימי גם הוא איזור תליית בגדים מכובסים של התאילנדים הסמוכים.

זו מציאות, וזה תלוש ועקור בדיוק כמו החיים של מי שתולה פה כביסה.

אישית, המקומות הללו קשים לי. אז יצאתי החוצה לחפש פרחים ואת שאהבתי.IW1_5869

מצאתי נרקיסים.

IW1_5884ואת העץ הזה עם הפירות האדומים. שכחתי את שמו.

IW1_5949ואז קיבלנו תרגיל מיוחנן- מול קיר בהיר, עם אלון מפוצל, הוא אמר- תרגיל- הוסיפו אלמנט לקיר ולעץ. היפכו את זה לתמונה מיוחדת.

אז חזרתי לשם עם הפרי היבש שנפל ויצרתי משהו אחר-

IW1_5900

אגב לפני שהבאתי את האשכול האדום, ראשית הוצאתי את כדור הבדולח הקטן שלי וצילמתי אותו- אספתי לתוכו השתקפויות

בעזרת כף יד של צלם אחר. IW1_5923

ואז כלאתי בתוכו השתקפות על הבטון. צבעי סתיו.

IW1_5915

כמכשפה אמיתית, אני משתמשת בכדור הבדולח בכדי לשמור מרחק. הכל מתעגל לתוכו, ואני צריכה רק אותו. לא עולם ומלאו. אסקפיזם במיטבו.

ובכן, המשכנו, צילמנו כל מיני דברים, הלכנו בקצב של צלמים, מטר לשעה בערך (אני מגזימה)

אבל ככה אפשר באמת לראות דברים מנקודת מבט אחרת, לא ממהרת.

אז מצאתי את הדוגמא הזו בדלת

IW1_5919 ואת פירות אלה א"י כנראה משווים אווירת חג מולד קישוטית.

IW1_5814זו טכניקה מאוד מאתגרת לביצוע- שלמדנו בסיור.

ביד אחת מצלמים משהו מוצל וביד השנים מסובבים את העדשה ממקסימום למינימום. בחשיפה ארוכה דיה (רבע שניה) הצילום מקבל את הקרניים האלו, כמו זיקוקים.

IW1_5975

המשכנו משם למבשלת בירה מלכה, שם צילמנו, וטעמנו (נו, ברור. היה טעים)וצילמנו… ואכלנו, ונחנו.

היה סיור מלמד ומעניין מאוד ועזרתי לעצמי להגיד טוב יותר מה אני אוהבת לצלם.

טבע, ואנשים. וכדור הבדולח שלי.

מאחלת לכול חבריי וקוראיי-

שנה אזרחית חדשה וטובה, וחג חורף שמח

 

עינבל

חתולי חניתא עילית

שמנמנים, מטופחים

מלוקקים היטב ורגועים

בצהרי היום, חיכו החתולים.

IW1_4698

ואני רק ליטפתי וצילמתי והתענגתי-

על היופי הזה.

 

IW1_4752

חתול פרה, אפור לבן, ועם כזו הבעה תמימה ומתוקה!

IW1_4713

זה יצא בריצה, לקראת שלושה אנשים על השביל.

היה נדמה שהוא זיהה

מישהו שהוא בטח מכיר.

IW1_4692

IW1_4703  IW1_4738  IW1_4731

IW1_4740  IW1_4744

מאופר בפסים, קוי אורך ורוחב

על הסחרחרה, מחכה לתורו- לסיבוב?

או סתם נח אחרי אוכל רטוב?  IW1_4742

וזה, בכלל באזור אחר, אבל בצבעי שלכת עם אלה ארץ ישראלית. חתול בשלכת.

IW1_4765שבת שלום

עינבל

פרחי אור

יצאתי לצלם בגינה, אך מהר מאוד המצלמה הפריעה לי לנכש את החרדלים ולאסוף פקיעלה. אז השבתי את המצלמה לבית והתמסרתי למלאכה.
כעת אחרי שעייפתי מהניכוש והליקוט, חזרתי לצלם מעט מהירוק הירוק הזה אשר אהבתי.

והנה דוגמית ללקט שלי- פקייעלה ולימון אחד שנפל מהעץ

רפרף הדבקה

 

הוא מעופף כמו יונק הדבש (הצופית)

כנפיו לא עוצרות לרגע, הוא מעופף סביב הפרחים ומושך צוף בקש השתיה, סליחה, הלשון שלו.

הלשון שלו בנויה כמו קש שתיה. מתגלגלת לצינור, ואז הצינור מגלגל לספירלה שנפתחת לקש שתיה.

מוזמנים להתבונן בתמונות- להציץ, ולו לרגע, ללשון/קש/ספירלה

של רפרף הדבקה, כפי שהצלחתי לצלם היום בבוקר בערוגת הלוונדר.IW1_1605  IW1_1604  IW1_1599  IW1_1595  IW1_1593  IW1_1592  IW1_1591  IW1_1590  IW1_1589  IW1_1587  IW1_1582

עוד על רפרף הדבקה

לא אגלה שבכלל ארבתי בערוגת הלוונדר לצלם את הפרפר הלבנין שהתעופף שם.

ולא הצלחתי.

פתאום הגיע הרפרף הנהדר הזה וגנב את ההצגה.

הלכתי לצלם פרפר, חזרתי עם תמונות של רפרף. ההיפך!

הפוקוס האוטומטי לא ממש עוזר ברגעים כאלו, לכן העברתי לידני והתמקדתי בפרח אליו הרפרף עף.

ניקון D7200

חניתה

23/11/2015

10:20 בבוקר

 

ראה שמש לעת ערב אדומה

רְאֵה שֶמֶש / שלמה אבן גבירול
רְאֵה שֶמֶש לְעֵת עֶרֶב אָדמָה/ כְּאִילוּ לָבְשָה תוֹלָע לְמִכְסֶה
תְפַשֵט פַּאֲתֵי צָפוֹן וְיָמִין/ וְרוּחַ יָם בְּאַרְגָמָן תְכַסֶה,
וְאֶרֶץ – עֳזְבַה אוֹתָה עֲרוּמָה / בְּצֵל הַלַיְלָה תָּלִין וְתֶחְסֶה,
וְהַשַחַק אֲזַי קָדַר, כְּאִלוּ / בְּשַׂק עַל מוֹת יְקוּתִיאֵל מְכוּסֶה.

דייגים, שקיעה באכזיב, עינבל ויסמן

ראה שמש, השתקפות, עינבל ויסמן

Inbal Weisman, sea kids

אחד השירים האהובים עלי ביותר משירת ימי הביניים.

 

Nikon D7200

20/11/2015

Inbal Weisman

Achziv.

צילום – מהי תאורת רמברנט

התבוננתם פעם בציוריו של רמברנט?
שמתם לב
שיש צד אחד מואר מאוד,
וצד שני מוצל עם לחי בהירה יותר? מעין משולש מואר?
העיניים בהירות אך מצומצמות, מה שבאמת קורה לכל מודל מול אור חזק.
זו אותה ההבעה, ניסיון להשיר מבט אל הצייר בעודך מסונוור.
אני יכולה כמעט להבחין בדמעות מאמץ, ובזויות פיו של המודל הקפוצות בחוסר שביעות רצון.
זו לא תאורה המיטיבה עם המודל בציור, אך בצילום- ובכן, זה תלוי ברכות התאורה וחוץ מזה אפשר לסיים את העניין ביתר זריזות מאשר ציור שמן שכבה על גבי שכבה.
תאורת רמברנט היא תאורה בזוית של 45 מעלות מפניו של המצולם, והמטרה היא ליצור עומק ודרמה,
בנגוד לתאורה קדמית, המשטיחה את המצולם, תאורת רמברנט מעניקה תלת מימדיות לפנים.

קובץ: הבדלים בין סוגי תאורה שונים

למדתי את הנושא במהלך השיעור האחרון בקורס "צילום למתקדמים" ב יו-ניברסיטי בנהריה, אצל המורה האהוב יוחנן קישון
והנה העוזר, נועם, בצילום בתאורת רמברנט בה התנסנו בשיעור- זה צילום שאני צילמתי. שימו לב למשולש המואר על הלחי המוצלת. המראה הנוצר הוא דרמטי, נכון?.
rembrant_IW1_0834
לאחר מכן התנסנו בצילום באור צידי, עם ובלי רפלקטורים ואף באור אחורי.
אני החלטתי לבדוק אם בני יסכים לנסות לצלם בתאורת רמברנט בחוות הסוסים "צעד בשניים", בעת שאחותו בשיעור.
וזו התוצאה-
תאורת רמברנט בשמש חזקה
לסיכום, תאורת בית או תאורת חוץ, משולש על הלחי בהחלט מעניק דרמטיות מרשימה. נסו ותהנו!
קישורים לקריאה נוספת:

סרטון קצר מצויין המבהיר מהי תאורת רמברנט בסטודיו עם שפע ציוד

https://spshared.5min.com/Scripts/PlayerSeed.js?sid=281&width=560&height=314&playList=165253626

ויש לאן לשאוף

Girl with potatoes: Mr Gekas uses light and shade to recreate the work of famous Dutch portrait painters such as Rembrandt

הצלם הגאון Bill Gekas יצר סדרת צילומי ילדות בסגנון הצייר ההולנדי רמברנט

שבת שלום

עינבל

מפרץ חיפה מחניתה

IW1_0800view לצלם בשביל לצלם.

לצלם בשביל להראות, את היופי הזה שעיני רואות, גם אחר כך כשנעלמים כבר המראות.

אני אוהבת לצלם

למסגר את המפרץ הזוהר

 

עם האניות והספינות וכתם השמש בין קווים שלושה מפרץ חיפה מחדר אוכלמצלמה- ניקון די7200

אתמול בצהריים, קיבוץ חניתה

 

יום טוב

עינבל

דבורת עץ צהובה

דבורת עץ צהובה היתה בבריכה.

היא טיפסה כטובעת על כדור זכוכית צהוב, ומיד כשהבנתי את קריאות המצוקה שלה, הוצאתי את הכדור מהמים.

DSCN2225  DSCN2232הנחתי אותה על הכדור לייבוש בצל, והבאתי מצלמה בשביל לצלם אותה, כל עוד כנפיה רטובות.

DSCN2224אחרי שראיתי שהיא לא מספיק מתנערת ומכשכשת בזנב, הבנתי שהיא זקוקה למנת כוח בכדי לעוף.

אז לקחתי מעט דבש איכותי, מהלתי במעט מים ונתתי לה בכפית

כשהעברתי אותה בעדינות מהכדור לכפית, שאלה הבת אם היא לא תעקוץ אותי. הסברתי שהדבורה יודעת שאני עוזרת לה ולכן לא תתקוף- וכך כמובן היה.

היא שתתה רבע כפית (בכל זאת דבורת עץ צהובה בגודל של כמעט 3 סנטימטרים) ואז נשארה להתאושש בעציץ הסוקולנטים.

יש בזה מן הסמלי. דבש, דבורה (למרות שדבורת העץ היא לא דבורת כוורת) וחג תשרי.

שנה טובה!

ושוב דש מיוחד, ליפעתי בסקוטלנד!

 

עינבל

נב. מי שטרם קרא, הדבורה הראשונה שהצלתי

אוכל בריא, יפה וטעים

ארוחת בוקר:

2 כוסות מים, כוס קקאו נא חם נגד כאבים, ומנת חלבון עם פרי/ירק

יוגורט עם פירות וקקאו ניבס (שברי קקאו)

כל הזכויות שמורות עינבל ויסמן

אפשרות נוספת:

סלט ירקות עם גבינה צפתית 5%

ועלי ריחן מהגינה

 

או סלט עם עלי בייבי, פטל וצפתית

ארוחת צהריים: מנת חלבון, ירקות ושתי כוסות מים

אפשרויות:

סלט טונה, עלי בייבי, ביצה קשה ובצל, מוגד ברינג וירקות

מנת קישואים צרפתית- קישואים מאודים עם לימון ושמן זית וקשקבל

קרפצ'יו פילה עם מיץ ליים ושמן זית ופרמז'ן

ארוחת ארבע כשיש צורך במתוק

פאנקייקס מחצי בננה, ביצה, קקאו ניבס וקוקוס טחון, מטוגנים על חמאת קוקוס ומוגשים עם כף יוגורט כבשים וכפית מייפל

ארוחת ערב- חביתה קלאסית, או אומלט, או משהו עם ביצים וסלט

למשל החביקוקוס- חלבון ביצה מעורבב היטב עם קוקוס, נאכל עם חלמון טרי ממעל. מופלא.

חביקוקוסאומלט זריז וגבינה צפתית וירקות

11948215_10153609012929438_1992061135_nמנה שמתאימה לכולם-

עלה אורז ממולא בספגטי קישואים ברוטב פסטו (ריחן, שום, מלח, אגוזי מלך, שמן זית) ועגבניות שרי

גם לטבעונים

ארוחת לילה- יוגורט מרענן בכלי קרמיקה ביתי

11992556_10153607112369438_1771659717_n.

ובונוס לקוראים: ספרי בישול להורדה

 

אוכל הוא מזון לגוף, אוכל יפה הוא גם מזון לנשמה. ביחוד נפש אמנותית חובבת צבעים!

שנה טובה

עינבל

 

תמונה

בין טיפות הגשם של אפריל

גשם אפריל,

April shower,

מעניק לי רגעי חסד בגינתי.

עונג של טיפות,

תלויות בין חורף לקיץ

וריח טופח ריחני,

בורוד.

 

לב הים

הבוקר בחוף הים, אדם מצא אבן בצורת לב והביא לי אותה-

"בשבילך אמא, אבן באהבה".

הייתי הבוקר בעניין האהבה והרוך והחמלה

והיצירתיות שלי זרמה עם חלוקי הנחל והצדפים, הפזורים כאבן שיש לה הופכין.

אז יצרתי לב על סלע כורכר.

בחרתי אבנים וחלקי צדף ססגוניים במיוחד.

אחרי זה יצרנו ביחד, אדם ואמו, פסיפס לב מאבנים

את החרסים היפים אדם הביא.

ואז אחרי כל ההתעסקות הלבבית הזו, הוא מצא את אבן הלב שבתמונה הראשונה והביא לי אותה באהבה רבה.

היה שקט בחוף היום בבוקר.

היינו אנחנו, השחפים, העורבים, החופמאים והאנפות.

היה דייג אחד באופק שנעלם מתישהו.

אז התפרקדנו על החוף ונהננו מהים.

עדיין מחלימים, והתפילות עוזרות. כבר בלי חום!

תודה גדולה

עינבל

אז והיום – אלטנוילנד של עמית שעל

לאחר פרסום הרשימה של אתמול- המשיך לזמזם לי זבובון זכרון, שאמר- היה עוד משהו, היה אמן שעשה את זה נהדר, היזכרי! היזכרי!
הבוקר, פתאום נזכרתי. עמית שעל! נכון, ראיתי את התערוכה שלו, וירטואלית, לפני ארבע שנים, אבל נזכרתי.
אז כעת, התייחסו לרשימה זו כרשימת ההשראה לרשימה של אתמול. אני מודה, שמאוד מתחשק לי לקחת את אלבום התמונות של ילדותי מבית אמא, ולצאת למסע צילומים דומה בחיפה של היום.
מסע בעקבות תצלומים ישנים בשחור לבן, ע"י עמית שעל, צלם כלכליסט, זכה במקום הראשון בתחרות צילומי עיתונות לשנת 2010.
במסגרת הסדרה, שנקראת "אלטנוילנד", עמית שעל נדד ברחבי ישראל בכדי להתאים ישן וחדש.
את התמונות אסף מאלבומים אישיים ומארכיונים ציבוריים,
ובעבודת בלשות איתר את הנקודות המדויקות שבהן צולמו התמונות המקוריות.
כאשר ידו מופיעה בתמונה, אוחזת את התמונה הישנה, מיקם את הפרופורציות במדוייק וצילם על רקע המקום העכשוי. התוצאה- מרשימה דיה בכדי לזכות במקום הראשון בתחרות צילומי עיתונות ב2010.
הצצה לתערוכה
     
ירושליים צומת הרחובות רוטשילד והרצל, ראשון לציון. 1979-2010 אז- בית החולים של צפת. כיום- מכללת צפת.
מומלץ לדפדף בגלריה בפייסבוק
או בתערוכה ב"עדות מקומית"
ולהנות מעוד תמונות מרשימות של ישן וחדש.
שבוע טוב
עינבל
תמונה

קולאז' מצולם לחדר היצירה

DSCN3349אבא שלי שנים עשה קולאז'ים בצילום, ציור, ועוד

אז כנראה הגיע התור שלי

שאבתי השראה מחנות אטסי מתוקה שלצערי סגורה כבר זמן מה

The Maple Tea House

האמת שרציתי לקנות משם תמונה אבל לא היה בדיוק מה שרציתי

אז לא היתה לי ברירה

אלא להכין את מה שאני צריכה ורוצה עבור הקיר של/מול חדר העבודה בבית החדש שלי

(זה שהשבוע יצקו לו את הרצפה)

תפירה ורקמה

בתמונה

אותיות ט'יקרס SEW  

שני סוני אנג'לס

קואלה שוקולד תות, ארנבון שמוט אזניים

שלושה סלילי  חוט כותנה

סליל חוט כותנה חום שהיה של סבתי, להערכתי בן כשישים שנים

כמה כפתורים

סליל בובין של הברנינה הישנה

מספריים לרקמה

רקמת צלבים שרקמה בכורתי: הלו קיטי וזר פרחים

פרח סרוג במסרגה אחת ושתי סיכות תפירה פרחוניות

הרקע בשתי התמונות מתוך סט הרקעים הראשון של יעל יניב המוכשרת

כל הזכויות שמורות לעינבל ויסמן

כל הזכויות שמורות לעינבל ויסמן

סקראפ קולאז

שתי חותמות

דיו ורסה קראפט סגול

פרח קרושה

שלושה כפתורים

שלושה סלילי ואשי טייפ

שלושה צבעי אקריליק

פינצ'וץ' שוליים  על המילה סקראפ מאותיות ט'יקרס

חתיכת דף מעוצב מסט קיץ של צרויה אילן

שני סוני אנג'לס- פנדה ירוק ובמבי כתום

אני רוצה להדפיס אותן בגודל של 15 על 10 סנטימטרים ולמסגר.

ובכלל נפתח לי התיאבון ליצירת עוד קולאז'ים כאלו בנושאים נוספים, אשמח לקרוא הצעות ורעיונות

הצעה/רעיון שאקבל ואצור- יזכה את מי שהגה אותו בעותק מודפס של הרעיון שיישמתי

עינבל

נ.ב.

נולד קולאז' חדש היום

DSCN3376

סיפור: ביער ביער

העצים ביערות בצ'כיה הלהיבו אותי.
שם, איש לא כרת את היערות והם צומחים להם שם ללא הפרעה, מקבלים גשם כל השנה, שלג בחורף וגשמי אביב ועלוות פרחים רעננה כשטיח פרושה.
באחד הבקרים, בטפליצה, בעוד הקבוצה נודדת מחדר האוכל לחדרי הטיפולים (אמבטיות של בועות כמו סודה לשתיה, ניסיתי ולא נהנתי אז, בגיל 20), עליתי על פק"ל טיולים.
נעלי הליכה שוות (טכניקה, 800 ש"ח, אז), מכנסי דגמ"ח (עם המון כיסים), אולר, פנס, כוס, מחברת אקוורלים וכמובן צבעי מים ומכחולים. ופאוץ', עם כסף מקומי (קורונה).
איפה בקבוק מים ולמה כוס?
אמרו לי אז שכל המים ביער ובנחלים הם מי שתיה. לא היה שם זיהום. אפשר היה לכרוע, לגרוף כוס ולשתות. מושלם כמו באגדות.

בכדי לרכוש מפת מסלולים ירדתי רגלית לככר שליד הנהר, שם היו קיוסקים שמכרו קפה, תה, ופל בלגי עם יוגורט ואוכמניות (נפלאים) וקצפת ומפות של מסלולי האזור.

אז התחלתי בוופל עם הקצפת והאוכמניות וכשסיימתי אותו ביקשתי בצ'כית מפה למסלול שהתחיל שם ליד.
אבל סבתא שתמיד עזרה נשארה במלון ומצאתי את עצמי נאבקת בעיצורים ובחוסר ההבנה מצד המוכר. לבסוף באין אונים התפרצתי בעברית.
"אני צריכה מפה לטיול שמתחיל כאן ליד, מה לא ברור!!!"
כנראה שבעברית אני מדברת עם כל הגוף ובצ'כית רק עם השפתיים, כי המוכר מיד נתן לי את המפה הנכונה (שעלתה משהו שווה ערך לחצי שקל. כאלו צריכים להיות מחירי המפות! לא 90 ש"ח למפה כמו בארץ!)
ויצאתי בהליכה נמרצת לטיילת לאורך הנהר לכיון תחילת המסלול

והתחלתי ללכת. אותו בוקר לא אמרתי לאיש אנא פניי מועדות. פשוט יצאתי לטיול, בבטחון המלא של בת 20 שחושבת שהכל נפלא ויהיה בסדר.
התחלתי להתרחק מהעיר לתוך המסלול, עצים גדולים ופרחים דומים לשלנו, סנאים קטנים ואויר רטוב מגשם דק.
עליתי בקצב לפי המפה שבידי על ההר, נשמתי עמוק ושקעתי במחשבות בעוד רגלי הולכות מאליהן.
אך רגליי שהלכו מאליהן עצרו כשהגשם נהיה שוטף
ומצאתי את עצמי בשביל לא מסומן, בלי שום דרך לגלות את הכיון הנכון במפה (כי לא לקחתי מצפן וירד גשם צפוף בלי שמש)
ככל שבדקתי במפה, הבנתי מה עגום מצבי, בלי שאיש ידע אפילו היכן לחפש אותי.
המפה, שהיתה מפורטת יותר מזו:

ופחות מפורטת מזו (כי למעשה הכילה רק מסלול אחד, פיסה אחת מתוך כל זה ובהתאם עלתה רק כחצי שקל)

נגמרה בחלקה הצפוני.
ז"א כנראה שפיספסתי אי שם את הדרך החוזרת והצפנתי מעבר לגבולות המפה. אגב, בצ'כיה הסימונשבילים על העצים. כך שיתכן שבהרהורי לגמרי לא ראיתי, שכן עיני מנוסות בזיהוי 3 פסים, שניים לבנים ואחד צבעוני ביניהם, ולא חיצים על עצים.
למזלי, בגיל 20, הייתי אמיצה מאוד. עמדתי על הר ומימיני היה שיפוע חזק מכוסה עלווה ירוקה שהוביל למקום גבוה יותר.
כיתפתי את התרמיל ובתוך ערפל של גשם שוטף טיפסתי עד שנגעתי למעלה. החלקתי מדי פעם, דשא רטוב זה יופי של משטח סקי (תשאלו את האלו בגלבוע שמוכרים לישראלים חבילות גלישה על דשא רטוב) אך לבסוף הגעתי לקצה.
מחוץ לגבולות המפה יצאתי מהענן, והבטתי מזרחה. ראיתי כתמים שנראו לי כמו בתים של לגו והלכתי לעברם.
דברים קטנים הם רחוקים, ולקח לי יותר משעתיים להגיע לכפר הקטן. השמש החלה לשקוע ורצתי למה שנראה כמו מרכז הכפר.

היקום היה בעדי ובדיוק ברגע ההוא עצר שם אוטובוס והנהג שאל אותי לאן אני רוצה.
"טפליצה" עניתי.
בתנועת יד רחבה הוזמנתי פנימה, והנהג סיפר שהאוטובוס הזה עובר שם פעמיים ביום. בשש בבוקר ובשש בערב. וחוזר ריק לטפליצה כי הוא מחזיר עובדים הביתה.
אני והנהג דיברנו במשך כרבע שעה עד שהגיעה התחנה שלי, ליד בית ההבראה.
הנה בית ההבראה:

הודתי לו מאוד ועליתי לחדר, התרחצתי והחלפתי לבגדים יבשים והגעתי בדיוק בזמן בשבע וחצי לארוחת הערב.
איפה היית היום, שאלו סבא וסבתא.
עשיתי טיול ביערות, אמרתי.
טיול ביערות??? חרדו שניהם.
ליערות כאן אין סוף,
את עלולה ללכת לאיבוד ולעולם לא ימצאו אותך, הם נזפו בי.
אם תפלי איש לא יציל אותך.
זה בסדר, אמרתי, נפוחה מגאווה חסרת שחר. הלכתי לאיבוד, אבל מצאתי את הדרך חזרה.
מאותו יום סבתא תמיד שלחה איתי מישהו, בד"כ היא עצמה. באותה עת לא הבנתי מה כבר קרה, אבל הנה עברו 17 שנים ואני כבר יודעת.
אוהו איזו פוחזת חסרת דאגות שהייתי.
אוהו כמה סכנות יכלו להתרחש ולא התרחשו.
ואוהו איזה מזל שהיה לי!
את שאר הטיולים עשיתי בחברת סבתא המתוקה לעיר טפליצה

שם למדתי על שיטת המיקוח הצ'כית ועל הורקה שוקולדה . וזה כמובן לפרק הבא.
שבת שלום
עינבל


ביאטריס האווזה נוצרה אתמול
בחמש שעות עבודה
מדוייקת, לפרטי פרטים
לפי גיזרה מהספר

כל כך נהנתי מההכנה שרכשתי לעצמי סדרה של ארבעה ספרי טילדה בכריכה קשה מbook depository , שזו חנות ספרים והמשלוח שלה חינם לכל העולם.
זה מה שהזמנתי

אלו ארבעה ספרים וכל אחד מסכם את כל גזרות הטילדה עד היום באותו נושא, כולל בגדים ואני מקווה גם הוראות הכנה מדויקות, כי למעשה זה החיסרון של ספרי טילדה. יש הוראות אבל הן מדלגות על חלקים קטנים שיכולים להפוך משמעותיים בהתמודדות עם גזרה חדשה. חלק מהזמן שביאטריס "ביזבזה" לי, קשור קשר הדוק עם הניסיונות שלי להבין איך-לעזאזל- מחברים כל מיני דברים.
את חיבור הכנפיים פתרתי בעזרת כפתורים, ובזכות זה הכנפיים שלה יכולות לזוז קדימה ואחורה.
את חיבור הכובע לראש פתרתי בעזרת רקמה, אבל אחרי התבוננות נוספת החלטתי להפוך אותו מכובע "טמבל" לכובע שיש לאווזות בסרט האהוב עלי: חתולים בצמרת.
כובע איימישי כזה.

עם סרט שנקשר תחת הסנטר
ולב רקום אל החזה עם מילה עליו.
אני אישית- התאהבתי, ואני תוהה אם אהין  להשקיע עוד פעם חמש שעות מהיממה שלי בכדי לתפור בגימור מושלם, מפשתן וכותנה, עוד אווזה נאה, חברה לביאטריס. אולי אקרא לה אביגייל, עם ב' דגושה. ע"ש אחת האווזות בחתולים בצמרת, כמובן.
תמונה אחרונה ודי, התמונה שאני הכי הכי אוהבת, עם קרומי השחיה.
http://www.rucraft.co.uk/media/wysiwyg//tilda/tilda_header.jpg
עינבל