Historical photographs

אוקיי, תקציר ההיסטוריה היהודית בתמונות, את התמונות יצרתי עם מידג'ורני, אתגר ההיסטוריה, הסבר מתחת לכל תמונה.

מגדל בבל, הפעם הראשונה שבני האדם חשבו שהם יכולים להגיע לאלוהים. העונש: בליל שפות, לא יכולים להבין אחד את השני, הבניה נפסקה.
דג בבילון של דאגלס אדמס: דג שנכנס לאוזן ולוחש לך את התרגום לשפה שלך. מכל שפה.

חורבן בית ראשון,
בית המקדש הראשון הוחרב בשנת 586 לפנה"ס בידי נבוזראדן שר צבאו של נבוכדנצר מלך בבל, אשר כבש את ירושלים. השנה נקבעה על סמך מחקרים היסטוריים הלוקחים בחשבון את השנים החסרות. אמנם על פי המסורת היהודית, בית המקדש הראשון עמד על תילו 410 שנים,[1] ונחרב בחודש אב שנת ג'של"ח לאדם הראשון (422 לפנה"ס).
לאחר חורבן בית ראשון התרחשה גלות בבל.

הקמת בית שני, מקדש הורדוס הוא כינוי לבית המקדש השני שהורדוס מלך יהודה בנה מחדש ברוב פאר והדר, תוך הרחבת שטח הר הבית, במאה הראשונה לפנה"ס. על מקדש זה אמרו חז"ל: ”מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו”.

חורבן בית המקדש השני. בית המקדש השני נבנה על ידי הורדוס אחרי שיבת עולי בבל בחסות הצהרת כורש, ונחרב בשנת 70 לספירה על ידי הרומאים.

נקפוץ קצת קשימה בזמן, נניח, תחילת מלחמת העולם השניה.

היהודים נרדפים ומפונים לרכבות ומשם, למחנות הריכוז וההשמדה. נדלג לסוף מלחמת העולם השנייה, שחרור הגטאות ויציאה לחופשי

שחרור ממחנה ריכוז

והנה מחנה מעפילים בריטי , הבריטים לא יודעים מה חעשות עם כל העולים החדשים, שורדי המלחמה, שעברו את הנאצים ועכשיו הם צריכים גם לשרוד בתנאים קשים בארץ ישראל, או בקפריסין

ואז הכרזת העצמאות, ריקודים ברחובות העיר

העליה ממשיכה, מוקמות המעברות, בחלקן משמשים מחנות המעפילים הבריטים כבסיס

מלחמת השחרור פורצת מיד בתום הכרזת העצמאות.

במלחמה זו ,סבתא שלי שושנה מאבדת את אהוב ליבה, ורק שנתיים אחרי המלחמה מגלה שהיא אלמנה. התקווה שהוא שבוי וישוב משאירה אותה בחיים, אמא לתינוק, שנולד ומעוחם לא פגש את אביו.

רק ב7 ביוני, משוחררת ירושלים בתום מלחמת ששת הימים, ודגל ישראל מונף ברובע היהודי

וכיום אני מדברת על מנועי הבינה המלאכותית כתת מודע קולקטיבי, Collective unconscious
(לא-מודע קולקטיבי)

והיצירות כאן הן מה שהפקנו, אני והתת מודע הקולקטיבי של מידג'ורני.

שבוע טוב

עינבל ויסמן

העוגיות של הגר

ביוני אנחנו נפגשות. את מגיעה אלי עם הקלנועית, מפרגנת לגינה הסוערת שלי בחיוך ועיניים צוחקות. זה היה עוד לפני שנמלת האש הקטנה הופיעה כאן. נעים אבל לח, ככה זה יוני. את מעדיפה מזגן, אז אנחנו מתיישבות מסביב לשולחן המשושה ואני מכינה לנו קפה. הקפה המפונפן, את מעדיפה את הפשוט, המגורען. 

הקפה זה רק תירוץ, ואנחנו יושבות ומדברות, ומשחקות, כהרגלנו. זה העניין. לשחק ביצירה כשאת מבקרת. כל פעם משהו אחר, חוטים ומילים וחותמות. זו הרקמה האנושית שמתחברת.

ביולי אנחנו מתכננות, אני מבקרת אותך פעם אחת. אבל מתכתבות יומיום. 

באוגוסט אנחנו נפגשות בתערוכה שלי, ובסוף אותו שבוע את נהרגת בתאונת דרכים. 

בספטמבר אני עולה לקבר שלך. עדת צרעות מגרשת אותי משם. עולה לעמוד ליד האנדרטה וזוכרת בטקס יום הזכרון לחללי צה"ל שבו השתתפת בחולצה לבנה של אחו. שעזרתי לך להשיג אותה. 

שוב מגיע נחיל של צרעות, הן מסתובבות סביבי ודוחפות אותי ללכת משם. שלחת לי את הצרעות. לכי מכאן, את אומרת. אני מבינה את הרמז והולכת הביתה.

בלילה אני חולמת, אנחנו נפגשות ליד האנדרטה. הבאת לי קופסא קטנה עם עוגיות לטעום. אני הבאתי תרמוס עם קפה נס מגורען. אנחנו יושבות, אוכלות ושותות, מדברות. שיחה כרגיל, את אומרת לי ש————-

———

ואחר כך מספרת לי על העוגיות המיוחדות והטעימות שלך, כאלו עם חמאה וריבה באמצע, ואני פתאום מודעת לזה שזו פעם אחרונה וכבר מצטערת שלא אטעם שוב את העוגיות המיוחדות של הגר.

כי אז, בשבוע הראשון של אוגוסט את מתה. 

מה עוגיות עכשיו?

והנה אשה שחורת שיער שאני לא מכירה, שואלת אותי אם אסכים לקחת ממנה שקית. שקית עוגיות של הגר. אני לא יכולה לראות אותן, היא אומרת. זה ישר מביא לי דמעות. אני שמחה. זה בדיוק מה שרציתי. לשבת עם כוס קפה פשוט, מגורען, ועוגיות של הגר, וככה לטעום את המתוק הזה בין המלוח של הדמעות.

מיד אחרי שמתת, התחלתי לאסוף מדף הבית שלך בפייסבוק את ההספדים שכתבו, גם את מה שנאמר בהלוויה עצמה. הקצבתי שבועיים. אני יודעת שימשיכו לכתוב לך שנים קדימה. החוברת הזו היא ההספדים שכתבו לך בשבועיים הראשונים. כשההלם עוד היה ככ חזק שהתעוררנו שטופי זיעה משינה הלומה ואמרנו- לא יכול להיות, זה בטח רק חלום רע. אז הנה, זו החוברת הוירטואלית לזכר הגר איתן.


זוכרת, אוהבת, מתגעגעת

עינבל