Categories
סיפורים

תתבגרי ותפסיקי להגיד שאת מכשפה

את צריכה להתבגר, אמר ה”חבר”. שהיה חבר בפייסבוק והיא אפילו לא זכרה מתי ולמה אישרה לו חברות.

לא, זה לא מתאים לי, אמרה המכשפה.

את חייבת. הוא אמר. נראה לי שאת מאמינה במכשפות. תתבגרי כבר.

לא, זה לא מתאים לי, אמרה המכשפה.

אבל את בת יותר משש. הוא אמר. וגיחך. אני בת ארבעים ושש, היא אמרה ולחצה על כפתור האנפריינד.

היא נטלה את המטאטא החדש עפה בסיבובים הולכים וגדלים שעוררו סערת ברקים בשמיים.

צלם אחד ראה אותה, בין ברק לברק, וחשב שהוא הוזה.
דבר זה גרם לו לקפל את הציוד ולחזור לביתו החמים, להכין לעצמו כוס חלב חם עם דבש ולבהות בחיוך מטופש בתמונות בלייטרום בעודו מחפש בין הברקים צללית של מכשפה על מטאטא.

#סיפוראדרת

Categories
גינה סיפורים תופרת חלומות

הודעה של כלבה

הכלבה נבחה את הודעת ה”יש דורבן בגינה” היחודי שלה. מוזר, חשבתי אני יודעת לשמוע בשיר הנביחות שלה בדיוק על מה היא נובחת.

אם זה שליח ברחוב עולה הודעת נביחות שנמשכת מתחילת הרחוב ועד קצהו. אם נחש או לטאה, נביחותיה צווחניות.

יצאתי אל הגינה והדורבן הסתכל עלי ואל הכלבה במבט מאיים.

תעזבו אותו, צעק החתול.

הדורבן הפנה את הראש אל החלון ולא זז. עמדנו תקועים במקום. החתול על החלון, אני ליד מתקן הכביסה והכלבה ליד הנדנדה החלודה. והדורבן, ליד עץ התפוחים הסינים

אמרתי לו, אל תחזור לכאן, דורבן

זה השטח שלי, הוא אמר

זה השטח שלי, נבחה הכלבה

זו הגינה שלי. אמרתי

שטויות, אמר החתול

הכל שלי. הגינה, הכלבה והמכשפה,

לך, דורבן, ואל תחזור

שמע הדורבן ויצא. עקבתי אחריו וסגרתי את החור בגדר בסלעים ואבנים. מאז הוא לא חזר. הכלבה אמנם שולחת לי הודעות קוליות בנביחות. אבל מי שבאמת מנהל פה הכל זה החתול

Categories
סיפורים

מזרח ומערב

ספר הבישול האהוב על סבתא שושנה היה הבישול הטוב מזרח ומערב של ליליאן קורנפלד. ספר עב כרס שעמד בארון הגדול בסלון. אחרי שסבתא מתה, וכל ילדיה סיימו ללקט את זכרונותיהם ואוצרותיהם מביתה, הגענו אחותי ואני.
בחדר השינה של סבתא, עמדנו ומדדנו שמלות. סבתא שושנה היתה נמוכה ורחבה. ויפה. כמה יפה היא היתה.
חלקנו את השמלות הכי מיוחדות, אלו שתפרה בעצמה.
מארון הספרים הגדול לקחתי את מזרח ומערב.
בבית, הנחתי אותו אחר כבוד בין ספרי הבישול שלי.
פתחתי את הספר בעמוד אקראי.
בעמוד שנפתח, היה נייר מקופל. כזה שנראה לי מוכר.
ציור בטוש.
והציור הזה, פתח את ברז הדמעות, זה שהיה תקוע לחלוטין.
נרדמתי בוכה, מקופלת בתנוחה עוברית.
קולה של סבתא העיר אותי.
עינבלי, היא לחשה ברוך.
אני איתך. אני תמיד איתך.

סיפורונובמבר

ברוכה_את

ברוכה את מהמחברת הסודית של סבתא ושלי, הספר

Categories
סיפורים תופרת חלומות

קליפת אגוז

אני אוספת את המחציות.
חג פסח, הבית של סבתא מלא אורחים וכולם יושבים במרפסת, מפצחים אגוזי מלך ואוכלים גלידת פונץ’ בננה, הגלידה האהובה על סבתא שושנה.
מחצית קליפת אגוז מלך צפה כמו סירה בכיור מלא מים.
מחצית אחרת עומדת כמטריה על קיסם שיניים שאני תוקעת באדמה.
אני יוצרת מהמחציות עולם קטנטן ונפלא.
גוזרת פיסת בד קטיפה ומרפדת מחצית במזרון רך וזעיר.
תופרת בחוט ומחט שמיכה קטנטנה, מחצית קליפת אגוז מלך היא מיטת נדנדה.
מעניין איך זה לישון במיטת נדנדה?
סבתא עסוקה באורחים, אני לוקחת את מיטת האגוז לחדר של סבתא, ומקטינה את עצמי.
מיטת מחצית האגוז בדיוק בשבילי. אני נשכבת על מצע הקטיפה, מתכסה בשמיכה שתפרתי ונרדמת.
“עינבלי!”
אני מתעוררת ושומעת את סבתא קוראת לי. יוצאת ממיטתי המאולתרת, חוזרת לגודל הרגיל שלי. אולי הפעם אגדיל את עצמי כבר יותר ולא אהיה הכי נמוכה בכיתה?
אך לא, אני שומעת את סבתא קוראת לי שנית, והפעם דאגה נמהלת בצליל.
אני חוזרת לעצמי ויוצאת אל סבתא.
איפה היית, היא שואלת.
נרדמתי על המיטה שלך, אני עונה ליד כל האורחים שאני לא מכירה. שבר של אמת עדיף על האמת כולה, ברוכה צריכה לשמור על סודותיה בתוך המשפחה.
סבתא בוחנת אותי בחיבה.
בואי, הוצאתי את העוגה.

סיפורונובמבר

אגוז

10.11.21

@toferethalomot

שבוע הבא יבוא הגשם ואיתו ישובו טיולי צמחי מרפא שלי.

אילו חלקים לאסוף, וכמה,

איך להכין ואיך לצרוך?

מתי כן ומתי לא?

מהי שיטת הממר”ט?

מה כדאי ללקט למאכל ומה כדאי ללקט למרפא?

וגם

גינת המרפא שלי, מפגש בגינתי .

מתכננת, נושמת, נינוחה.

הספר ברוכה את ממתין לקוראותיו וקוראיו.

Categories
סיפורים

הכסא

סיפורונובמבר 6.11.21

הכסא המתכתי, המעוצב, לחץ לה על הירכיים.
אין לנו כסאות אחרים, אמר המלצר, אנשים עם תחת גדול הם לא הבעיה שלנו.
האשה עם התחת הגדול מתחה חיוך על השפתיים בעוד העלבון והכעס מפעפעים בגופה, הגדול, ומפעילים מנגנון הגנה מתוחכם שאמור להשאיר אותה רגועה להפליא.
הדמעות פרצו ושטפו את פניה, המליחו את הקפה היפה ואת פאי התפוחים ואת גלידת הווניל המפונפנת עם שבבים שחורים של צנובר קלוי.
גלידת הוניל נמסה ראשונה.
אז הבחין המלצר שהאשה עם התלונות על הכסא כבר לא שם. היא הלכה בלי לשלם את החשבון, חשב. וגם בלי לגעת באוכל.
מה זה עושה, שאלה האשה והצביעה על אקדח לייזר באגף כלי העבודה בשזר.
אוה, התרגש המוכרן, זה חותך מתכת, עץ, פלסטיק כמו חמאה!
אפשר לנסות?
אני כבר חוזרת, אמרה ויצאה והשאירה אותו פעור פה בעת שצפה בה נכנסת לבית הקפה ממול ויוצאת ממנו, מחזירה את אקדח הלייזר למקומו ומשאירה בידיו שטר של 100 שקלים. תודה, אמרה האשה וחזרה לבית הקפה ממול.
היא התיישבה על הכסא, שהיה כעת נוח והכיל את ישבנה באופן מוצלח,
לגמה מגלידת הוניל המפונפנת עם שבבי הצנובר הקלוי, התענגה על פאי התפוחים העסיסי.
רק אם אפשר לחמם לי את הקפה, אמרה למלצר ההמום.
והוא החזיר לה לשולחן קפה חדש במאג גדול עם עוגייה בצד.

לייזר#