Historical photographs

אוקיי, תקציר ההיסטוריה היהודית בתמונות, את התמונות יצרתי עם מידג'ורני, אתגר ההיסטוריה, הסבר מתחת לכל תמונה.

מגדל בבל, הפעם הראשונה שבני האדם חשבו שהם יכולים להגיע לאלוהים. העונש: בליל שפות, לא יכולים להבין אחד את השני, הבניה נפסקה.
דג בבילון של דאגלס אדמס: דג שנכנס לאוזן ולוחש לך את התרגום לשפה שלך. מכל שפה.

חורבן בית ראשון,
בית המקדש הראשון הוחרב בשנת 586 לפנה"ס בידי נבוזראדן שר צבאו של נבוכדנצר מלך בבל, אשר כבש את ירושלים. השנה נקבעה על סמך מחקרים היסטוריים הלוקחים בחשבון את השנים החסרות. אמנם על פי המסורת היהודית, בית המקדש הראשון עמד על תילו 410 שנים,[1] ונחרב בחודש אב שנת ג'של"ח לאדם הראשון (422 לפנה"ס).
לאחר חורבן בית ראשון התרחשה גלות בבל.

הקמת בית שני, מקדש הורדוס הוא כינוי לבית המקדש השני שהורדוס מלך יהודה בנה מחדש ברוב פאר והדר, תוך הרחבת שטח הר הבית, במאה הראשונה לפנה"ס. על מקדש זה אמרו חז"ל: ”מי שלא ראה בנין הורדוס לא ראה בנין נאה מימיו”.

חורבן בית המקדש השני. בית המקדש השני נבנה על ידי הורדוס אחרי שיבת עולי בבל בחסות הצהרת כורש, ונחרב בשנת 70 לספירה על ידי הרומאים.

נקפוץ קצת קשימה בזמן, נניח, תחילת מלחמת העולם השניה.

היהודים נרדפים ומפונים לרכבות ומשם, למחנות הריכוז וההשמדה. נדלג לסוף מלחמת העולם השנייה, שחרור הגטאות ויציאה לחופשי

שחרור ממחנה ריכוז

והנה מחנה מעפילים בריטי , הבריטים לא יודעים מה חעשות עם כל העולים החדשים, שורדי המלחמה, שעברו את הנאצים ועכשיו הם צריכים גם לשרוד בתנאים קשים בארץ ישראל, או בקפריסין

ואז הכרזת העצמאות, ריקודים ברחובות העיר

העליה ממשיכה, מוקמות המעברות, בחלקן משמשים מחנות המעפילים הבריטים כבסיס

מלחמת השחרור פורצת מיד בתום הכרזת העצמאות.

במלחמה זו ,סבתא שלי שושנה מאבדת את אהוב ליבה, ורק שנתיים אחרי המלחמה מגלה שהיא אלמנה. התקווה שהוא שבוי וישוב משאירה אותה בחיים, אמא לתינוק, שנולד ומעוחם לא פגש את אביו.

רק ב7 ביוני, משוחררת ירושלים בתום מלחמת ששת הימים, ודגל ישראל מונף ברובע היהודי

וכיום אני מדברת על מנועי הבינה המלאכותית כתת מודע קולקטיבי, Collective unconscious
(לא-מודע קולקטיבי)

והיצירות כאן הן מה שהפקנו, אני והתת מודע הקולקטיבי של מידג'ורני.

שבוע טוב

עינבל ויסמן

To the top

עליה ארוכה ארוכה, שתי רגליים ושני מקלות והרגליים נמשכות מעלה.
פתאום אני שומעת צליל קריעת בד, כזה שאין אחר לו.
בודקת והכל נראה בסדר. מעניין.
ממשיכה לעלות, בקצב ש Regula Alon  לימדה אותי כשעשינו את העליה לארבל.
עולה. כשיש נוף עוצר נשימה אני עוצרת לנשום ולצלם.
למעלה, כשהעליה החזקה נגמרת, אני בודקת יותר לעומק את המכנסיים היחידות שלקחתי לטיולים ומגלה קרע במקום אחד, במפשעה כמובן.
אני מראה למדריכה המקסימה שלנו, כריסטינה.
היא אומרת שיש חנות ציוד בכפר, בדרך למרחצאות שבחלק השני של היום.
אני מניחה לזה וממשיכה ללכת, מאיימת על חברי וחברותיי המקסימים שמקסימום את סוף המסלול אעשה בתחתונים…
אנחנו ממשיכים ועוצרים על שפת הכליה  כלומר אגם הכליה. הכל יפה וצלול והאויר הרים צלול והריאות כאילו נושמות אנרגיה טהורה.
כריסטינה מספרת לנו על האחווה הלבנה, שאנשיה לובשים לבן ומגיעים לטקס על ההר הזה כל אוגוסט כי לדעת מייסד הכת, זה מרכז העוצמה של אנרגיית הריפוי של השמש.
בדרך אנחנו עוברים במעגלי האבנים העצומים של האחווה הלבנה ואני הולכת לאמצע בשביל לספוג את האנרגיה הקוסמית.

הצומח האלפיני מרתק ואני מצלמת אמנון ותמר פורחים, טבעיים במרום חשוף על גג העולם. אם רק יעל היתה פה, אני חושבת.

כמה תמונות ממסלול האגמים בבולגריה, במסגרת הטיול המהמם הזה שאני נמצאת בו.
היה מרהיב ומרחיב לב וריאות.
מסתבר שאתמול היה יום ההליכה הבינלאומי, אז אפשר לסמן וי על זה…חח
ואל דאגה, אחרי המסלול עצרנו בחנות ומצאתי מכנסי טיולים טובים במקום הקרועים.

המשך יבוא…

עינבל ויסמן

חלמוניות חלומיות

שמעת, אמרו לי חברים. החלמוניות בהר מירון כבר פורחות! שמעתי ומהרתי לקבוע עם חברים נוספים לעלות ולצלם את הצהוב העסיסי והיפה של הגיאופיט הכי מרגש בסתיו.

הגעתי מוקדם, התחלתי בנקודת החלמוניות שסמוכה לתצפית. המתלול נראה יבש מהרגיל, ובמבט מקרוב ראיתי ניצני חלמוניות עולים כאצבעות צהבהבות מתוך האדמה הסדוקה מצמא.

נו, שאלו מטיילים מהשביל שמעל המתלול, נו, מצאת משהו? יש ניצנים, הודתי. המטיילים הלכו להם ואני שוטטתי לבד ונתתי לחוש ולרגש ולריח להוביל את צעדי, ממש כמו כשאני מחפשת פטריות. אבל הפעם, חלמוניות.
שקעתי בשרעפים, הקשבתי לפצפוצי העלים היבשים תחת כפות רגליי והיתה זו מנגינה רוגעת שהעניקה לי שלווה.
בזווית עיני קלטתי ברק, להבה, כתמי צבע צהובים מציצים אלי.

בין העצים על מתלול צרוב שמש, הציצה חבורת חלמוניות

התכופפתי מתחת לענפי האלונים וטיפסתי אל החבורה הצוחקת של הצהובות הללו.

אלו שעברו בשביל בכלל לא ראו אותי, נסתרות דרכי היער. התיישבתי על הקרקע והתחלתי לצלם. שורת עננים חלפו בשמיים ושיחקו עימי ועם השמש במחבואים.

השמש והצל יצקו גוונים של חום וקור לסירוגין לתוך התמונות המתהוות.

לאחר שחשבתי ש"מיציתי" את הצילומים לחלמוניות, הרמתי את עיני ואור השמש חלף מבעד לעלי אלה ארץ ישראל בגווני אדום-צהוב-כתום ורוד. מול האור, עם הצללת עננים ובלעדיה, השמש והצל יצרו ריקוד סתווי נפלא לעיני המשתאות.

בתמונות מופיעה חלמונית גדולה ואלה ארץ ישראלית. התמונות צולמו ב18 לאוקטובר בשעות הבוקר בשביל הפסגה של הר מירון בעזרת עדשת מאקרו 105 ממ במצלמת ניקון D7200

חלמונית גדולה Sternbergia clusiana

אhttps://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=32

אלה ארץ ישראלית Pistacia palaestina
https://www.wildflowers.co.il/hebrew/plant.asp?ID=228

בחנות ממתקים בלוינסקי

נכנסנו לאיזו חנות ממתקים בלוינסקי.
הבחור שם שאל אותי
"מה הם החיים"?
אמרתי לו "מה אתה שואל?"
ענה- תסבירי לי איך חיים חיים טובים.
עניתי-
"החיים הם מה שאתה מצליח לחלום ולספר לעצמך שקורה לך. תספר לעצמך תוכניות מפורטות של טוב ואלו יהיו הסיפורים שלך. אתה יוצר את המציאות שלך".
הוא נעמד. הרהר רגע.
18 שקלים, הוא אמר.
שילמתי.
ואז אמר. אני שואל את השאלה הזו כל אחד שנכנס.
וזו הפעם הראשונה שתשובה משנה לי את החיים.
אני זיו, הוא אמר.
אני עינבל, אני אמרתי.
תודה, הוא אמר.
לחצנו ידיים.
יצאתי.

גלידת פיסטוק בתל אביב

יושבת לי לבד ואוכלת גלידת פיסטוק.
לידי עוברות אשה וכלבתה. האשה מציעה לכלבה לשתות מים מהמתקן שנמצא שם. מתקן שתיה לכלבים.
הכלבה שותה ומתיישבת.
אחרי קצת שכנועים מצד האשה, הכלבה מסכימה לקום.
אני מושיטה יד והיא מגיעה, מכשכשת בזנב, כלבה מקסימה וידידותית.
קצת מהגלידה נזלה על השולחן. הכלבה לוטשת מבט. "אפשר לתת לה לנקות את השולחן?" אני שואלת.

בטח, מאשרת אמא שלה.

הנה, קחי, אני מצביעה על שלוליות גלידת פיסטוק והכלבה, עומדת על שתי רגליים, נשענת עם הקדמיות עלי, ומלקקת ביסודיות את הטפטוף.
תודה, אני אומרת לה ולאמא שלה.
הן צוחקות וממשיכות בדרכן.
אני מחייכת ומלקקת את הגלידה שלי.
נוה צדק
14.1.19
תל אביב

חופשה בכרתים

מסכמת שבוע בכרתים, באזור רתימנו.
לקחנו חופשה דרך בליק, שכללה טיסות-העברות-מלון בחצי פנסיון
הכל היה מצויין ממש, מיקום מעולה, האנשים שפגשנו היו חמים ונעימים.

באוטובוס למלונות מהשדה, היה מדריך ישראלי שהעביר דף עם פרסום לטיולי יום שהם עורכים בתשלום סביב 50 אירו למשתתף. התלבטתי מאוד אבל בסוף ויתרתי והחלטנו שנישאר בסביבה של המלון והעיר הסמוכה ונהנה מטיולים רגליים, ים, והעיר המקסימה.
אני מברכת על ההחלטה הזו. ככה גילינו את שכיות החמדה של העיר בנחת ובקצב שלנו.
מסקר טעימות שערכתי, הגלידריה הטעימה ביותר היא זו שבתמונות…

היא נמצאת בכניסה הדרומית לעיר העתיקה ליד הקשת. מחיר כדור הוא 1.8 יורו בכל הגלידריות.

אז לכו על הכי טעים. או שתעברו ותטעמו עד שתגיעו לטעם שלכם. לא לשלם לפני שטעמתם ואהבתם.

יש למשל באותה פינה גלידריה נוספת. טעמתי את הפיסטוק שלהם והיה לו טעם של גלידות פלדמן. נוט מיי קאפ אוף . ביקשתי לטעום עוד טעם- סורבה תות והמוכרת סרבה. אז על פי טעם יחיד הגעתי למסקנה שזו גלידה לא טעימה ושגם לא נחמדים שם.

בסיורים בעיר ובסביבת המלון פגשנו סוכנויות שמוציאות טיולי יום לסביבה. אותם מסלולים כמו שהציעו לנו בקווי חופשה באוטובוס למלון. רק שבמקום 49 יורו לבנאדם, 6-12 יורו גג. ההבדל שהסיורים הללו עם הדרכה באנגלית ולא בעברית. אישית- נראה לי שעדיף באת לצאת בסיור תיירים מכל העולם. זה הופך את הסיור עצמו לחוויה חוצלארצית בפני עצמה.

באותו עניין, התארחנו במלון אקווילה רתמינו ביץ׳ והיו בו תיירים מכל העולם.

ישבתי וציירתי מול הים. איזו מרפסת נפלאה זו היתה. בלילה נרדמנו לצלילי הגלים.

למלון יש תוכנית ספורטיבית ואמנותית כל יום, שמתפרסמת על לוח ליד חדר האוכל.

הצטרפתי לפעילות חץ וקשת שהיתה נחמדה, ואחותי ואמי היו בפעילויות נוספות.

בערב יש קונצרטים והופעות בכל מיני מקומות קבועים במלון- רחוק מהחדרים שלנו. אז הרעש לא הפריע אבל אפשר היה לשבת ולהנות מהמוזיקה.

האוכל היה מטריף. לא כשר. מגוון ענק. אני עם תזונה מאוד סלקטיבית ותמיד מצאתי מה לאכול.

בבוקר המשקאות כלולים. בערב הם בתשלום, גם המים. אנחנו התכוננו והבאנו בתיק בקבוק מים מינרלים (0.3 יורו במינימרקט מול המלון, אגב המזכרות שם זולות והצוות שם מקסים מקסים) ושתינו ממנו.

החוף נהדר, ויש כמה בריכות שחיה והרבה מרחבים לטייל בהם. רק להצטייד בציטרונלה נגד יתושות כי היתושות ברתימנו שמו פס על סנודיי.

ברתימנו. מחוץ לעיר העתיקה. מאפיית מיתוס. לא לפספס, בעיקר בגלל הארנב של אליס והדרקון בדשא.

ליד המינימרקט שמול המלון יש קפה וגלידה מצוינת. מחלב כבשים ועיזים.

הקפה במלון היה היחיד שהיו לי תלונות עליו. לא טעים.

אז ממול למלון שתיתי קפה מצוין, וגם בלמונוקיפוס, מסעדה מקסימה בצל עצי לימון ורימון בסמטא ליד המסגד הגדול בעיר רתימנו.

שירותים:

בכל בית קפה ומסעדה.

המסעדות בנמל לא נותנים להשתמש בשירותים אם לא יושבים שם. האוכל לא משהו. שילמתי 8 יורו לצלחת ירקות קלויים מאכזבת מאוד. גם הקפה היה מתחת לכל ביקורת.

לעומת זאת באמצע הגן המוניציפלי יש בית קפה טעים ונעים והם נותנים להשתמש בשירותים גם בלי לקנות שם. הגן נמצא ממש ליד תחנת האוטובוס (1.3 יורו מהמלון לעיר).

קניתי שם גלידה (טעמתי קודם) שאלתי מאיזה חלב. וככה הלכה השיחה:

ש: איז איט קאו מילק?

ת: נו. נו קאו.

ש: איז איט גואוט מילק?

ת: נו. נוט גואוט.

ש: שיפס מילק?

ת: נו. נו שיפ.

ש: סו, סויה מילק?

ת: סיפ מילק.

אני: ???

ת: סיפ.יו נואו. לייק גואוט. ויס הייר.

אני- שיפ?

הוא- נו. נו שיפ. סיפ מילק.

אני- אוקיי. אפחריסטו (- תודה ביוונית).

אז אכלתי גלידה מסיפ מילק. היה טעים. לקחתי פיסטוק. הטעם שאני טועמת בכול הגלידריות. לאחותי קניתי סורבה תות טעים. עוד טעם שאני טועמת תמיד.

לסיכום?

חופשה בת חמישה ימים ברוטו. נהדרת. עם אמי ואחותי. פינוק אדיר.

תודה!

London- day 4

לפנות בוקר השכנים שלנו לקומה ארזו ויצאו, לא לפני שהקימו המון המון רעש והבנתי עד כמה הקירות בין החדרים דקיקים. התקשרנו בשש לקבלה. ידענו שאין מה לעשות, אבל בכל זאת הייתי חייבת להתלונן שכן מארבע וחצי עד שש לא היה לנו רגע שקט מהשכנים.

האיש בקבלה הבטיח שזהו, הם עושים צ'ק אאוט היום, אבל גם הבטיח שיפצו אותנו. קיוויתי שהפיצוי יכולל חדר עם נוף נחמד ולא גדר ורודה של שיפוצים, ללילה האחרון שלנו כאן.

השתוקקתי לחלון עם זריחה או שקיעה. משהו כזה. אני והחלומות הצילומיים שלי..

ארוחת הבוקר החביבה עלי היא אגג בנדיקט על תרד. ניסיתי כבר את שאר התפריט והתיידדתי במיוחד עם הביצה העלומה, רוטטת לה בתוך עצמה, על מצע טעים של תרד מאודה בחמאה, עם רוטב הולנדייז צהוב וחמצמץ. כל זה מוגש על "סלט" שכולל בדיוק חמישה עלעלי רוקט. סלט, אמרתם?

ביצה עלומה על תרד

יצאנו בנחת לדרך לכיון הבריטיש מיוזיאום. אפשר להזמין מראש סיורים של 90 דקות דרך הדברים החשובים של המוזיאון.

זו נראתה דרך יעילה לעבור דרך רובו, ואח"כ לחזור למה שהכי מעניין.

הסיור עולה 12 פאונד לאדם, וצריך להזמין מקום מראש כאן

ירדנו מהכרמלית בככר ראסל,

עברנו דרך גינת ראסל ומלון ראסל

שנמצא כבר שנתיים בשיפוץ אבל פעם מזמן, לפני שנתיים וחצי, התארחו בו האיש והבת לטיול בת מצווה.

המבנה נראה מרשים מאוד. ובשיפוץ מאוד. ודי ברור לנו שכאשר יסיימו, הוא יהיה הרבה מעבר לתקציב שלנו. אבל מותר להתלהב.

ככר ראסל הופיעה באחד הפרקים של שרלוק (שרלוק וג'ון ישבו על ספסל ודיברו) אז שמחתי לעבור דרכה ולהרגיש את הסתיו.

חצינו את הככר והגענו לרחוב שבו המוזיאון. רגע לפני המוזיאון הבחנתי בחנות סקוטית.

כמעריצה שפויה למדי של

Outlander,

נכנסנו לחנות ושאלתי על הדוגמא של שבט פרייזר.

ראיתי צעיפים וכובעים ועניבות בהון תועפות פאונדס וויתרתי על התענוג (שפויה, אמרתי) אבל צילמתי עוד קצת מהחנות ומאווירת ההילנדס.

שהעניקה נגיעות סקוטלנד בטיול שלי.

הכניסה לבריטיש מוזיאון השתנתה ממה שהיתה בעבר. ההתראות הבטחוניות גרמו להם לנתב את המבקרים בתור ארוך לתוך אוהל בדיקה, בו עוברים אחד-אחד, ומניחים את התיק ופותחים מול איש ביטחון.

הש"ג גם מתשאל אותך ומתנצל התנצלות חביבה על הבדיקות. בעודו מתנצל ושואל מניין אני, שמע שישראל. התרגש השומר, ואמר- אז את רגילה לכל הבדיקות האלו? ואמרתי- כן, אני מודה לכם על הבדיקות האלו. אותי זה מרגיע. סיימנו את הבדיקה בכמה מילים חביבות ומפתיעות מצד איש הביטחון. "להתראות! הוא קרא אלי בעברית" ואז- "תודה, שלום, מזל טוב!"

ככה. כל העברית על רגל אחת. חייכתי אליו ועניתי "תודה, שלום!"

בפנים התפעלתי עמוקות מהארכיטקטורה המרשימה

ומארוחת העשר הטעימה שערכנו בקפיטריה שם. שוקו עם קצפת ועוגת שורטברד מצויינת.

מצאנו את הסיור. קיבלנו אוזניות. ופגשנו את המדריכה.

פנסיונרית חביבה וחובבת ארכיאולוגיה והיסטוריה, ובריטית גאה בכל רמ"ח איבריה.( כנראה שזה חשוב, כשאת מדריכה סיור של שעה וחצי במוזיאון השוד הבריטי הגדול.)

כבר אמרתי שאני לא מטורפת על מוזיאונים? אמרתי. אבל במקרה הזה- נהנתי מ70% אחוז מהסיורים. שוב, המון עמידה. המון. זה החלק שלא נהנתי ממנו. אבל ההסברים היו מרתקים. הכי אהבתי את האזור היווני והאזור השומרי (פרס-בבל). למדתי על הדברים האלו בארכיאולוגיה, אבל לראות אותם? התרגשתי מאוד מאוד. כל כך התרגשתי שלא צילמתי. מה שמוכיח שבאמת הייתי עסוקה במחשבות ארכיאולוגיות והיסטוריות. אין ברירה. אגיע לשם שוב. לגעת בעבר. כמעט. איפה שלא כתוב "אסור לגעת".

בחלק של הפנתיאון הכי התרגשתי. הסיפור היה שהם הצילו את הפנתיאון מפצצה בכך שאספו את כל האוצרות שלו אליהם לבריטיש, אחרי שנפגע קשות במלחמה"ע השניה. או לפני. לא סגורה על זה. כנראה לפני. למעשה, אלמלא היו הבריטים גונבים את כל קישוטי הקיר של הפנתיאון אליהם לפני המלחמה, לא היה שורד העושר הזה. כי הפנתיאון הופצץ במלחמה. איזה מזל. בלי ציניות. באמת.

בעצם, רוב האוצרות שאצרו הבריטים במרחבי האימפריה הבריטית לתוך המוזיאון הזה, לא היו שורדים אם היו נשארים בארץ מוצאם. ציטוט של המדריכה.

ואני נזכרתי בכל מיני דברים שיש העתק שלהם אצלנו במוזיאון רוקפלר ובמוזיאון ישראל, כי המקור נמצא בבריטיש מיוזיאום. ונזכרתי גם שזה לא באמת משנה אם זה המקור או ההעתק. העיקר- הסיפור שמאחורי זה.

בכל אופן, אחרי 90 דקות כאבו לי הרגליים פחד, והייתי חייבת לאכול משהו, וזכרתי מין מעדניה פינתית בקומה השניה שנראתה לי טעימה. היא באמת היתה טעימה מאוד. השעה היתה אחת וחצי והיה מצוין. כולל הישיבה. הישיבה עצמה היתה גולת הכותרת של ההנאה.

מעין פוקצ׳ות כל טוב כאלו

בתוכנית המקורית, אחרי הבריטיש מוזיאון תכננתי לנסוע לקובנט גארדן, אבל בפועל הרגליים שלי היו גמורות, השקיעה התקרבה והתחשק לי… להסתובב באוקספורד וללכת לפרימרק. מה לעשות, זה היה יום כמעט אחרון וידעתי שאני רוצה לקנות מתנות לנוער הביתי ופרימרק זה מקום מצוין למתנות בעיני.

בדרך לפרימרק עצרנו בארל קורט בשביל לבקר את הבית השני שלי. הטארדיס.

היה נחמד לראות אותה. לצערי לא היה לי מפתח והיא היתה נעולה. ידעתי שהיא גדולה יותר מבפנים.

בפרימרק מצאתי פיג'מות הארי פוטר לילדים, וכל מיני קשקושים. זו לא היתה הגזמה פראית מבחינת העלויות, וגם התור היה סביר לחלוטין .

וחזרנו למלון לנוח קצת לפני שנצא לאכול ארוחת ערב בככר פיקדילי, באיטלקית של ג'יימי אוליבר. בדרך למלון היו צבעי שקיעה נהדרים.

ובמלון חיכתה לנו הפתעה. העבירו אותנו לחדר בעליית הגג. חדר יפהפה, מרווח, עם נוף מטריף לשקיעה. נוף!

לצלם! בול מה שרציתי…

לאיטלקית של ג'יימי לא הזמנתי מקום.

בכלל, הלכתי על ספונטניות. נכנסנו, ביקשנו לשבת, נתנו לנו לחכות רבע שעה ליד הבר וקראו לנו לשבת. היה מצוין!

הרחובות בלילה מארים בקישוטי חג מולד מרהיבים, ונגן חמת חלילים מחריש אזניים הסכים שאצטלם איתו כסיום סקוטי משמח ליום הזה.

לילה טוב!

איזון אבנים

IW1_2240singed IW1_2207singed

גם אני וגם אדם בני, אוהבים לאסוף אבנים וחלוקי נחל ולאזן אותן זו על גבי זו.

הקשר העמוק שנוצר ברגע האיזון בין הידיים, המוח, ומרכז הכובד של כדור הארץ, יוצר מתח וריגוש ובו בזמן שקט פנימי.

IMG_3994
אבנים מאוזנות של אדם

IMG_4000

כשאנו יוצרים את פסל האיזון, אין לנו ציפיות ממנו.

אנחנו לא יוצרים על מנת שישאר. אנחנו יוצרים על מנת ליצור, באופן זמני ורגעי ומרגש- חיבור בין האבנים, למרכז הכובד, לאדמה ולאויר. ולמים.

ואז תגיע רוח קלה, או מקור של ציפור, או חוטם סקרן של כלבלב.

והאבנים ישובו למקומן הטבעי בחיקו של הטבע שסביבן- וכך זה בסדר.

אמנות כזו נשארת רק במקום אחד. בלב. וגם בצילום.

IMG_3991

IMG_3990

אז אם מתחשק לכם לשחק ולהתחבר קצת לטבע

ולבוא בידיים ריקות ולצאת בידיים ריקות

אבל בין לבין למלא את הלב באהבה,

נסו בפעם הבאה לאזן אבנים.

אני בטוחה שתתאהבו.

עינבל

+ Thanks to Dena Elisabeth Eber for the photo of me balancing rocks at the featured image.

קפואים בזמן

IMG_20160127_112506~2     IMG_0711  IMG_0710ארבע הנבחרות שלי מצילום בשלג וקרח, הבוקר על פסגת הר מירון.

חזזיות על אלונים, לכדו טיפות שלג ומים שקפאו בחזרה, כשהטמפרטורות נעו בין 6 מעלות בחזרה אל האפס.

התוצאה-

קפואים בזמן, זמנית, לעוד יממה או שתיים.

טיפה   חזזית מטפטפת קרח

וכמובן,כל הזמן העננים נעו בין חמה לצל.

ככה צילמתי אותו מחירבת חממה, אחרי הביקור בשלג

הר מירון

וביום טוב רואים מכאן את החרמון-

החרמון מתצפית הר מירון

שבוע טוב

עינבל

קרעי מציאות בקיבוץ יחיעם

בבוקר שישי, נפגשנו עם המורה הנפלא של קורס צילום למתקדמים שאני משתתפת בו- בקיבוץ יחיעם.
הקדמתי, ועליתי למבצר, ואחרי כן הצטרפתי לסיור הקבוצתי.

IW1_56862כהרגלו, מבצר יחיעם יפהפה בעיני. האתגר לצלם בו פינות כך שיראה יפהפה גם בעיני המתבונן בצילום

IW1_5682IW1_5687– .

IW1_5646

או לפחות מסקרן- היכן צולמה התמונה הבאה?

IW1_5673תשובה: זוהי ידית למסגד שהגישה אליו היא מבעד הדלת הנאה הבאה.

אבל לפני כן בדלת הזכוכית השתמשתי בכדי לשקף את המבנה הנגדי ואת העץ (שאת פירותיו היבשים הכדוריים צילמתי קודם לכן.)

IW1_5649

אחרי כמה דקות שמעתי ששאר חברי הקבוצה הגיעו למקום המפגש וירדתי בזריזות במדרגות אל החניון.

מצאתי את הקבוצה בתנוחות צילום רציניות מאוד בערוגת הנוי, מצלמים שמש דרך העלים בהנחיית יוחנן קישון, המורה שלנו.

IW1_5707כמובן שחיפשתי את העלים עבורי, עם הרקע המתאים והפרמטרים שלי

F 8

S 800

אחר כך הקבוצה התקדמה והתמקדה בקיר עם צמח מטפס עליו, אבל אני ראיתי עלי שלכת על הדשא אז השלכתי את עצמי בשכיבה על הדשא

IW1_5713וצילמתי עוד כמה דברים אבל מחקתי אחרי שהעלתי למחשב, כי הם לא היו "ואו" בכלל)

כן, אני קצת נגד הזרם.

כשכולם צילמו כביסה תלויה של התאילנדים, תחתונים וחולצות וגרביים על חבלים מאולתרים, אני הלכתי לצלם בקתת עץ שבדית נטושה (ממול) ושלכת לידה.

IW1_5781

ואת המסמרים מתוך קרשיה השבירים

IW1_5788

ובאומץ מלווה במעט גועל, נכנסתי פנימה לצלם את החלון

 

ככה, חלון עץ קרוע

בתוך קיר עץ מכוסה רטיבות

פיסת מציאות של פעם, או של היום

של הזנחה.

הזנחה מצטלמת יפה.

גם כיעור.

כיעור נושק ליופי בעזרת המצלמה.

זה רק צילום. זו לא אמת.

האמנם?

IW1_5799ראיתי פיסת בד מכתובת אש שהסתבכה שם בעץ ושלכת, מחוץ להקשרה, נפרמת בשוליים, כמו שולי החברה הפרומה בבית התאילנדים הסמוך.

IW1_5811  ובחלון אחר, קולבים, והחדר הפנימי גם הוא איזור תליית בגדים מכובסים של התאילנדים הסמוכים.

זו מציאות, וזה תלוש ועקור בדיוק כמו החיים של מי שתולה פה כביסה.

אישית, המקומות הללו קשים לי. אז יצאתי החוצה לחפש פרחים ואת שאהבתי.IW1_5869

מצאתי נרקיסים.

IW1_5884ואת העץ הזה עם הפירות האדומים. שכחתי את שמו.

IW1_5949ואז קיבלנו תרגיל מיוחנן- מול קיר בהיר, עם אלון מפוצל, הוא אמר- תרגיל- הוסיפו אלמנט לקיר ולעץ. היפכו את זה לתמונה מיוחדת.

אז חזרתי לשם עם הפרי היבש שנפל ויצרתי משהו אחר-

IW1_5900

אגב לפני שהבאתי את האשכול האדום, ראשית הוצאתי את כדור הבדולח הקטן שלי וצילמתי אותו- אספתי לתוכו השתקפויות

בעזרת כף יד של צלם אחר. IW1_5923

ואז כלאתי בתוכו השתקפות על הבטון. צבעי סתיו.

IW1_5915

כמכשפה אמיתית, אני משתמשת בכדור הבדולח בכדי לשמור מרחק. הכל מתעגל לתוכו, ואני צריכה רק אותו. לא עולם ומלאו. אסקפיזם במיטבו.

ובכן, המשכנו, צילמנו כל מיני דברים, הלכנו בקצב של צלמים, מטר לשעה בערך (אני מגזימה)

אבל ככה אפשר באמת לראות דברים מנקודת מבט אחרת, לא ממהרת.

אז מצאתי את הדוגמא הזו בדלת

IW1_5919 ואת פירות אלה א"י כנראה משווים אווירת חג מולד קישוטית.

IW1_5814זו טכניקה מאוד מאתגרת לביצוע- שלמדנו בסיור.

ביד אחת מצלמים משהו מוצל וביד השנים מסובבים את העדשה ממקסימום למינימום. בחשיפה ארוכה דיה (רבע שניה) הצילום מקבל את הקרניים האלו, כמו זיקוקים.

IW1_5975

המשכנו משם למבשלת בירה מלכה, שם צילמנו, וטעמנו (נו, ברור. היה טעים)וצילמנו… ואכלנו, ונחנו.

היה סיור מלמד ומעניין מאוד ועזרתי לעצמי להגיד טוב יותר מה אני אוהבת לצלם.

טבע, ואנשים. וכדור הבדולח שלי.

מאחלת לכול חבריי וקוראיי-

שנה אזרחית חדשה וטובה, וחג חורף שמח

 

עינבל

תביאי מדליה חלק ראשון

תביאי מדליה, איחלו לי עוברים ושבים, מכרים ששמעו שאני והבן יוצאים כחלק ממשלחת קראטה לקורס בבלגיה.

מדליה, שאלתי בתימהון. מה מדליה. זה קורס. קורס זו לא תחרות!

שיעור בדוג'ו בדרכים- עם טובי המורים (סנסיי): סנסיי פסקאל לקורט ברואן, צרפת. וסנסיי דירק הנה בהאסלט, בלגיה, וקורס (גשוקו) לזכר מייסד השיטה, קאזה הא,  של ארבעה ימים וארבעה שיעורים עם ארבעת המורים הבכירים של האקדמיה לKSK שוטוקאן על פי שיטת Kaze Ha עם המורים:

דירק הנה, פסקל לקורט, פסקל פטרלה מגרמניה וגי'ם מרטין מסקוטלנד.

אבל ביום ב 25/5/15 טסנו לבריסל ומשם לשארל דה גול.

התחלנו עם פאריס לתיירים. הספקנו לבקר בגשר המנעולים. שבוע אח"כ פירקו אותו.

גם בחוץ של הלובר, בשאנז אליזה (בריצה) ובדרך מצאנו את השירותים הכי יקרים והכי נקיים בפאריס. בקצה גני טיולרי, ממש ליד מחט קליאופטרה. 2.5 אירו לביקור בתא שירותים, כששה עובדים מנקים אחרי כל ביקור. היה מענג. הגעתי לשם עם פיפי משפריץ מהאזניים, ביחוד אחרי הנהר, המזרקה וכל המים ששתיתי בשעות שחלפו.

מזל שאדם הגיע למחט בדיוק בשביל למנוע ממנה ליפול!

סיימנו את היום בחצות במלון, אחרי שעות של תורים ומעליות על המגדל הכי קפוא בעולם (ידעתם שבמרפסת הכי גבוהה של אייפל יש תנור? מצאתי אליו ונדבקתי אליו. הייתי קרטיב!)

נרדמתי מיד.

יום למחרת- נסענו לרואן לתיירים ואימון אצל פסקל לקורט שם. התאהבתי ברואן. היא עיר מהממת ומושלמת!

ביקשתי מסנסיי פסקל מסעדת גורמה צרפתית. והוא לקח אותנו לכזו, בככר כנסיית ז'אן ד'ארק (שהוקמה איפה שהעלו את האומללה על המוקד, כנסיה בצורת להבה).

אמנם לא אכלנו רגלי חלזונות וגם לא אזני צפרדעים, אבל האוכל היה מושלם! הטוב ביותר שאכלתי במסע הזה כולו, למעט קפה השף בהאסלט, בלגיה.

זו המסעדה. למקרה שנרצה להגיע אליה שוב.

אגב שירותים. התרגשנו מהפסליטיס במסעדת הגורמה. האור נדלק לבד, הברז הופעל בדריכה מהרצפה ועוד. הכל בלי מגע.

והנה כמה מנות יפות

המנות שלי. הזמנתי שתי ראשונות בשביל לטעום כמה שיותר. מימין טונה טרטר. משמאל פטה כבד. היה מושלם.

הכי נהנתי מהטונה טרטר.

זו מנת "מיץ פטל" של אחד הח'ברה.

וזו מנת בשר יפהפיה

ולקינוח הזה קוראים קפה גורמה. והאמת שהקרם ברולה היה יותר טעים.

משם המשכנו לטייל ברואן העתיקה. הקתדרלה מדהימה. וגם רחובה המרכזי של העיר העתיקה. רחוב היהודים. יש שם גם בית כנסת פעיל.

סיימנו באימון קראטה נהדר, ובלינה במלון איביס המקומי.

ושלא תגידו שלא התאמנתי, הנה. אחרי האימון, כל המשלחת והמאמנים.

נשיקות

עינבל

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=5292478

נשיקות

עינבל

אמנות בהאסלט

היה זה יום שישי, בוקר לטייל ולחקור את צפונות האסלט הבלגית.
יד ביד עם אדם, מלאה בתשוקה ללכת רגלית ולהכיר חנויות וסמטאות על בוריין, יצאנו לדרך.
בהתחלה נעזרתי בגוגל מפות ומהר מאוד הבנתי שכל קשר בין האפליקציה למציאות מקרי בהחלט.
אם כן, הברירה נותרה הטובה ביותר- by foot

ברחוב החוצה את הרחוב בו עליתי- ראיתי פרימרק. היה בוקר, ולא היה תור. מדדתי קצת דברים, אבל כשניגשתי לקופות ושם היה תור ארוך בטרוף, נטשתי את הטובין ויצאנו לבזבז את השעתיים שנותרו- בטיול.

התרשמתי מאמנות הרחוב

תוצאה של

street art festival Hasselt

המתקיים מדי שנה

 

  קיר חנות הקעקועים

מצאנו 3 ארונות חשמל מצוירים במקומות שונים- וצילמנו אותם

  והאף

ציורי קיר מהממים

וגם הצטלמתי לידה

אדם חד העין הסב את תשומת ליבי גם לפסלי רחוב- 2 אנשים על ספסל – ועוד כמה שבאמת ישבו שם

חתול מפוסל בסגנון נאיבי-

ואמנות/עודף שילוט על פאב מקומי

ואפילו מצאתי קיר צומח שלא הצטלם היטב אך היה ממש ממש מרשים, צמוד לככר העיריה

קיר עם צמחיה עליו- בקומה 2 ליד העיריה

אגב ממש מעבר לככר הזו, נמצאת פיצריה טעימה מאוד עם צוות דובר איטלקית

שם אכלנו ביחד צהריים טעימה, והמלצר כיוון אותנו לחנות בה נמצא פליימוביל לאדם.

מצאנו את החנות בקלות והילד היה מאושר! כה מאושר שככה צילמתי אותו כמה דקות אח"כ בשוקולדיה המפורסמת

lionidas

משם המשכנו לחקוא את צפונותיה המתוקות של האסלט הבלגית, ועל כך- ברשימה הבאה.

לילה טוב. עינבל

לב הים

הבוקר בחוף הים, אדם מצא אבן בצורת לב והביא לי אותה-

"בשבילך אמא, אבן באהבה".

הייתי הבוקר בעניין האהבה והרוך והחמלה

והיצירתיות שלי זרמה עם חלוקי הנחל והצדפים, הפזורים כאבן שיש לה הופכין.

אז יצרתי לב על סלע כורכר.

בחרתי אבנים וחלקי צדף ססגוניים במיוחד.

אחרי זה יצרנו ביחד, אדם ואמו, פסיפס לב מאבנים

את החרסים היפים אדם הביא.

ואז אחרי כל ההתעסקות הלבבית הזו, הוא מצא את אבן הלב שבתמונה הראשונה והביא לי אותה באהבה רבה.

היה שקט בחוף היום בבוקר.

היינו אנחנו, השחפים, העורבים, החופמאים והאנפות.

היה דייג אחד באופק שנעלם מתישהו.

אז התפרקדנו על החוף ונהננו מהים.

עדיין מחלימים, והתפילות עוזרות. כבר בלי חום!

תודה גדולה

עינבל

סירה קטנטנה ביצירה ספונטנית

השעה היתה שמונה בערב
הילדים כבר אכלו ארוחת ערב טובה, הכיור היה ריק, המדיח עובד והבית שטוף.
יום חמישי, יום ניקוי הבית.
פינקתי את עצמי ביצירה חופשית, בלי להחליט מה יצא.
אז זה מה שיצא.

DSCN6983

DSCN6980סירה קטנטנה, ממש זעירה, עם חוטי רקמה, שאריות בדים, תחרה ועץ סחוף מחוף הים, צבוע לבן

שאר היצירות שעשיתי אמש מהעץ שאספנו בים- נמצאות פה:

הדרכה: סירה על קנווס

שבת שלום!

עינבל

 

אליסה בורק ועיר מעץ סחוף ושיר אחד מהלב

לו יכולתי…

אני יכולה ללכת לים לאסוף עץ סחוף נחל

אני יכולה לצבוע אותו ולהדביק ממנו בתים

אבל החצר הזו שם

עם העופר בעל עיניים של טבע

את זה אין לי כאן בחניתה

על אף התמרורים עם ה"זהירות יחמורים בדרך"

שמישהו חכם הניח בצידי הכביש

כדי שהנהגים יוכלו להתכונן נפשית

להתקלות עם פרות יציבות

בסיבובים

בחושך.

פוסט נפלא ומעורר השראה. בלוג נפלא. תהנו.

alisaburke: driftwood city tutorial.

עינבל

יום שבת, 16.8.2013

הצטרפו שני סוני אנג'לס לתופרת חלומות במסע אל תערוכת הבובות השנתית בבית הכט, ליד הסינמטק חיפה

הצטלמנו עם צ'רלי צ'פלין

ובכניסה לתערוכה הונח רקע לצילומים של סופרמן- של הציירת והקריקטוריסטית המוכשרת טטיאנה בלקוננקו

"אני סופרמן" , צעק סוני ענבים הקטן:

היה כזה שפע! סוני ענבים הקטן וסוני זברה שוקולד לא מצאו את הידיים והרגליים עם כל הבובות והיצירות היפות!

אז סיפרתי להם על משה זמטר  וחדר המיניאטורות שלו, בקומה השניה בקצה.

פנסיונר שבונה חדרים ורהיטים וחפצים זעירים- מכל הבא ליד. והוא חבר של אבא שלי.

בחדר התצוגה של משה זמטר הסונים שלי חגגו (וקיבלו אישור מיוחד להצטלם בחדרים המיניאטורים של משה)

ראשית בכיתה מלפני מאה שנים

ואז בחנות כלי הנגינה

מצאנו את חדר האוכל המקסים, הפרחים עשויים מפירות יבשים של חלמית (חובזה!) והאגרטלים מחרוזים.

אח"כ הלכנו לפאב אבל הסוני- תינוקות ולא הגישו להם בירה. אז הם רק עמדו והרגישו קטנים-

(כמו שקורה לילדים במקומות של מבוגרים)

אין דבר, הבטחתי להם. נלך למקום הכי כיפי שאני מכירה! חנות יצירה!

ולחנות פרחים? שאלו קטנים…

טוב, בסדר. התרציתי ואיפשרתי להם לבדוק גם אותה

איזה כיף היה הביקור בחדר התצודה של משה זמטר!

אח"כ הצטלמנו ליד הפסלים המלובדים במחט שלאירינה פדוטוב

וצפינו בה מלבדת ינשוף

מקרוב הוא נראה כמו גוזל…

ואז תפס את זברוש עכביש ענק ומפחיד (מזל שגם הוא מלובד)

ושניהם היו עייפים ונכנסו לישון אצלי בתיק.

זו רק טעימה, קצה המזלג מתערוכת "קסם הבובות" 2013.

מומלץ מאוד, עם ובלי ילדים. היום יומה האחרון, עד שנה הבאה. עד 22 בלילה. אל תחמיצו!

עינבל

בריכת האקליפטוסים

קצת נוף לכיון דרום
קצת נוף לכיון דרום

DSCN2967

על השלט של בריכת האקליפטוסים בחניתה כתוב טקסט מרגש- וכל פעם שאני מקריאה אותו (או קוראת, או שומעת) – הגרון שלי נעשה רטוב מדמעות. ככה אני. מתרגשת.

בריכת האקליפטוסים עין חור

"מעיין מים חיים

אוצר לחלוצים

בבריכה חלקם נאספים

לימי קיץ לוהטים

אתר לבני כל דור

כאן נבטו אהבות המייסדים

נחלמו חלומות מתממשים

בשיח רועים לצלילי דינדון פעמונים

בצילם של אלון חרוב ועוזרד

כאן נזכור ימים חולפים לעד"

הבריכה מלאה במים ורצפתה מכוסה בשכבת אצות שהופכת את השיפועים בה למחליקים- וזה כייף.

בריכת עין חור
בריכת עין חור

קצת קשה להכנס אליה או לצאת ממנה. המים עמוקים (כמטר עומקם) ואין שום מדרגה. החוצה אנחנו מטפסים על הקירות, שורטים את האצבעות והברכיים.

יש כמה צרעות פלך שמזמזמות ומדנדנות סביב המים, זה קצת מלחיץ אבל ברגע שמתגברים על החשש ומפסיקים להקשיב להן- אפשר להשתולל ולהתענג על מים, נוף, אויר, קיץ.

הנוף מהבריכה
הנוף מהבריכה

אבל שכחתי לספר שהבריכה הזו נמצאת במורד שיפוע רציני רציני. קודם מגיעים למרפסת נוף מהמם. הנה:

זה הנוף לפני שמתחילים לרדת
זה הנוף לפני שמתחילים לרדת

ואז הולכים ביער:

ביער ביער
ביער ביער

מגיעים לשלט העץ שבתחילת הפוסט ומתחילים לרדת בעוד ועוד מדרגות עשויות מעמודי חשמל ישנים, פרי עבודתם השווה והמשקיעה של צוות הנוי בקיבוץ. גם הבריכה, אגב, שופצה ומטופלת ע"י הצוות.

ויורדים המון המון המון מדרגות. באמצע הדרך יש ספסל. כשיורדים לא מבינים  מה הרעיון אבל כשעולים זה ספסל מבורך למי שצריך לעצור ולנשום. עליה רצינית, כול  המדרגות.

ולכן אני ממש גאה בילדים שלי ובעצמי שהצלחנו לעלות את כל העליה בבת אחת ובלי להתעייף.

קויה מצידה קיפצה כמו עז הרים. היא בכלל היתה מאושרת שם.

קויה.
קויה.

הבטחתי לילדים שנחזור לשם פעם בשבוע.

בוקר, בין 8-10 כשעוד לא נורא חם.

בשמחות

עינבל

בתים עתיקים בצ'כיה, סיפור

כשהייתי בת עשרים ומשהו יצאתי עם סבא וסבתא שלי, ועם קבוצה שהם אירגנו, לטיול ונופש בצ'כיה.
תפקידי היה להדריך בפראג ולהנות בשאר הזמן. ההדרכה בפראג היתה מהנה מאוד עבורי ועבור הקבוצה והתחברתי אל האנשים מאוד. רק שאני הייתי הכי צעירה, והילדה הבאה בקבוצה היתה בת 60 ומשהו.
בחלק השני הקבוצה נכנסה לסדרת טיפולי ספא ואמבטיות בריאותיות ב teplice ואני טיילתי רגלית בסביבה.

אני מבינה צ'כית וסבתא פרידה ז"ל גם לימדה אותי עוד ועוד לקראת הנסיעה כך שבהחלט הצלחתי רוב הזמן לתקשר עם המקומיים, אבל העדפתי אנגלית.

פעם אחת עשיתי טיול רגלי ברחוב הראשי של העיירה, ברחוב הותיק ממנו הלכנו אל הנהר והעיר.
התבוננתי, צילמתי, בתים קטנים ויפים וליד כל דלת יש ספסל שמיועד לתפוס את מעט השמש.
בקיץ, כשהיה יום עם 8 מעלות צלזיוס, אמרו יום חם היום וישבו בנחת ובבגדים קצרי שרוולים תחת השמש. אני באותה עת הייתי בסוודר וכובע צמר.


ובכן צעדתי ברחוב כפרי והתבוננתי בבתים, שכל אחד מהם נראה כמו הזמנה ואכן אם התעכבתי דיי מול אותו הבית- יצאה גברת צ'כית אדומת לחיים וחייכנית לשוחח עימי.
גיליתי מעל בית אחד אותיות אבן ובהן כתוב 1820
מעל בית אחר, כמה בתים הלאה משם, את התאריך 1892
והרחק משם היה גם בית עם התאריך 1901
הבתים אכן היו בתי אבן שניכר בהם שהם בני שנים רבות, ובכל זאת אחזה בי התרגשות גדולה בטיול הכמעט ארכיאולוגי שערכתי שם.
לאחר מכן התעכבתי זמן רב בין קרני השמש ליד בית עם המספר 1903, עד שיצאה נערה ולחייה תפוחים ורודים שדיברה קצת אנגלית ובררה מדוע אני כה נלהבת.
סיפרתי לה שממש מדהים איך בתים כאלו ישנים נשארו ועדיין שימושיים.
למה ישנים, שאלה הנערה.
בעדינות אמרתי לה- לפי התאריך אני רואה. 1901, 1903, 1892 וכו'… אלו בתים בני מאה שנים ויותר!
אה, אמרה לי הנערה ולחיה מסמיקות מעט, אלו לא תאריכי הקמת הבתים.
אז מה אלו, שאלתי.
אלו מספרי הבתים, ענתה לי, נבוכה בשל הטעות שטעיתי.
ולמה הבית הראשון שם בפינה הוא 1880, שאלתי.
כי הרחוב הזה הוא המשך של העיר מעבר לנהר. המספרים מתחילים בעיר ונמשכים לתוך הרחוב כאן.

צחקתי, היה באמת מצחיק, והנערה הצטרפה אלי וכך שתינו צחקנו עד שגם הלחיים שלי הפכו ורודות וצחקניות כמו שלה. וכך התיידדנו, וכל פעם שנפגשנו ראשית צחקנו.

בפרק הבא: על הטיול ביערות שערכתי לבדי, בטפליצה