איזון אבנים

IW1_2194singed IW1_2240singed IW1_2207singed

גם אני וגם אדם בני, אוהבים לאסוף אבנים וחלוקי נחל ולאזן אותן זו על גבי זו.

הקשר העמוק שנוצר ברגע האיזון בין הידיים, המוח, ומרכז הכובד של כדור הארץ, יוצר מתח וריגוש ובו בזמן שקט פנימי.

IMG_3994

אבנים מאוזנות של אדם

IMG_4000

כשאנו יוצרים את פסל האיזון, אין לנו ציפיות ממנו.

אנחנו לא יוצרים על מנת שישאר. אנחנו יוצרים על מנת ליצור, באופן זמני ורגעי ומרגש- חיבור בין האבנים, למרכז הכובד, לאדמה ולאויר. ולמים.

ואז תגיע רוח קלה, או מקור של ציפור, או חוטם סקרן של כלבלב.

והאבנים ישובו למקומן הטבעי בחיקו של הטבע שסביבן- וכך זה בסדר.

אמנות כזו נשארת רק במקום אחד. בלב. וגם בצילום.

IMG_3991  IMG_3992

IMG_3990

אז אם מתחשק לכם לשחק ולהתחבר קצת לטבע

ולבוא בידיים ריקות ולצאת בידיים ריקות

אבל בין לבין למלא את הלב באהבה,

נסו בפעם הבאה לאזן אבנים.

אני בטוחה שתתאהבו.

 

עינבל

+ Thanks to Dena Elisabeth Eber for the photo of me balancing rocks at the featured image.

קפואים בזמן

IMG_20160127_112506~2     IMG_0711  IMG_0710ארבע הנבחרות שלי מצילום בשלג וקרח, הבוקר על פסגת הר מירון.

חזזיות על אלונים, לכדו טיפות שלג ומים שקפאו בחזרה, כשהטמפרטורות נעו בין 6 מעלות בחזרה אל האפס.

התוצאה-

קפואים בזמן, זמנית, לעוד יממה או שתיים.

טיפה   חזזית מטפטפת קרח

וכמובן,כל הזמן העננים נעו בין חמה לצל.

ככה צילמתי אותו מחירבת חממה, אחרי הביקור בשלג

הר מירון

וביום טוב רואים מכאן את החרמון-

החרמון מתצפית הר מירון

שבוע טוב

עינבל

קרעי מציאות בקיבוץ יחיעם

בבוקר שישי, נפגשנו עם המורה הנפלא של קורס צילום למתקדמים שאני משתתפת בו- בקיבוץ יחיעם.
הקדמתי, ועליתי למבצר, ואחרי כן הצטרפתי לסיור הקבוצתי.

IW1_56862כהרגלו, מבצר יחיעם יפהפה בעיני. האתגר לצלם בו פינות כך שיראה יפהפה גם בעיני המתבונן בצילום

IW1_5682IW1_5687– .

IW1_5646

או לפחות מסקרן- היכן צולמה התמונה הבאה?

IW1_5673תשובה: זוהי ידית למסגד שהגישה אליו היא מבעד הדלת הנאה הבאה.

אבל לפני כן בדלת הזכוכית השתמשתי בכדי לשקף את המבנה הנגדי ואת העץ (שאת פירותיו היבשים הכדוריים צילמתי קודם לכן.)

IW1_5649

אחרי כמה דקות שמעתי ששאר חברי הקבוצה הגיעו למקום המפגש וירדתי בזריזות במדרגות אל החניון.

מצאתי את הקבוצה בתנוחות צילום רציניות מאוד בערוגת הנוי, מצלמים שמש דרך העלים בהנחיית יוחנן קישון, המורה שלנו.

IW1_5707כמובן שחיפשתי את העלים עבורי, עם הרקע המתאים והפרמטרים שלי

F 8

S 800

אחר כך הקבוצה התקדמה והתמקדה בקיר עם צמח מטפס עליו, אבל אני ראיתי עלי שלכת על הדשא אז השלכתי את עצמי בשכיבה על הדשא

IW1_5713וצילמתי עוד כמה דברים אבל מחקתי אחרי שהעלתי למחשב, כי הם לא היו "ואו" בכלל)

כן, אני קצת נגד הזרם.

כשכולם צילמו כביסה תלויה של התאילנדים, תחתונים וחולצות וגרביים על חבלים מאולתרים, אני הלכתי לצלם בקתת עץ שבדית נטושה (ממול) ושלכת לידה.

IW1_5781

ואת המסמרים מתוך קרשיה השבירים

IW1_5788

ובאומץ מלווה במעט גועל, נכנסתי פנימה לצלם את החלון

 

ככה, חלון עץ קרוע

בתוך קיר עץ מכוסה רטיבות

פיסת מציאות של פעם, או של היום

של הזנחה.

הזנחה מצטלמת יפה.

גם כיעור.

כיעור נושק ליופי בעזרת המצלמה.

זה רק צילום. זו לא אמת.

האמנם?

IW1_5799ראיתי פיסת בד מכתובת אש שהסתבכה שם בעץ ושלכת, מחוץ להקשרה, נפרמת בשוליים, כמו שולי החברה הפרומה בבית התאילנדים הסמוך.

IW1_5811  ובחלון אחר, קולבים, והחדר הפנימי גם הוא איזור תליית בגדים מכובסים של התאילנדים הסמוכים.

זו מציאות, וזה תלוש ועקור בדיוק כמו החיים של מי שתולה פה כביסה.

אישית, המקומות הללו קשים לי. אז יצאתי החוצה לחפש פרחים ואת שאהבתי.IW1_5869

מצאתי נרקיסים.

IW1_5884ואת העץ הזה עם הפירות האדומים. שכחתי את שמו.

IW1_5949ואז קיבלנו תרגיל מיוחנן- מול קיר בהיר, עם אלון מפוצל, הוא אמר- תרגיל- הוסיפו אלמנט לקיר ולעץ. היפכו את זה לתמונה מיוחדת.

אז חזרתי לשם עם הפרי היבש שנפל ויצרתי משהו אחר-

IW1_5900

אגב לפני שהבאתי את האשכול האדום, ראשית הוצאתי את כדור הבדולח הקטן שלי וצילמתי אותו- אספתי לתוכו השתקפויות

בעזרת כף יד של צלם אחר. IW1_5923

ואז כלאתי בתוכו השתקפות על הבטון. צבעי סתיו.

IW1_5915

כמכשפה אמיתית, אני משתמשת בכדור הבדולח בכדי לשמור מרחק. הכל מתעגל לתוכו, ואני צריכה רק אותו. לא עולם ומלאו. אסקפיזם במיטבו.

ובכן, המשכנו, צילמנו כל מיני דברים, הלכנו בקצב של צלמים, מטר לשעה בערך (אני מגזימה)

אבל ככה אפשר באמת לראות דברים מנקודת מבט אחרת, לא ממהרת.

אז מצאתי את הדוגמא הזו בדלת

IW1_5919 ואת פירות אלה א"י כנראה משווים אווירת חג מולד קישוטית.

IW1_5814זו טכניקה מאוד מאתגרת לביצוע- שלמדנו בסיור.

ביד אחת מצלמים משהו מוצל וביד השנים מסובבים את העדשה ממקסימום למינימום. בחשיפה ארוכה דיה (רבע שניה) הצילום מקבל את הקרניים האלו, כמו זיקוקים.

IW1_5975

המשכנו משם למבשלת בירה מלכה, שם צילמנו, וטעמנו (נו, ברור. היה טעים)וצילמנו… ואכלנו, ונחנו.

היה סיור מלמד ומעניין מאוד ועזרתי לעצמי להגיד טוב יותר מה אני אוהבת לצלם.

טבע, ואנשים. וכדור הבדולח שלי.

מאחלת לכול חבריי וקוראיי-

שנה אזרחית חדשה וטובה, וחג חורף שמח

 

עינבל

תביאי מדליה חלק ראשון

תביאי מדליה, איחלו לי עוברים ושבים, מכרים ששמעו שאני והבן יוצאים כחלק ממשלחת קראטה לקורס בבלגיה.

מדליה, שאלתי בתימהון. מה מדליה. זה קורס. קורס זו לא תחרות!

שיעור בדוג'ו בדרכים- עם טובי המורים (סנסיי): סנסיי פסקאל לקורט ברואן, צרפת. וסנסיי דירק הנה בהאסלט, בלגיה, וקורס (גשוקו) לזכר מייסד השיטה, קאזה הא,  של ארבעה ימים וארבעה שיעורים עם ארבעת המורים הבכירים של האקדמיה לKSK שוטוקאן על פי שיטת Kaze Ha עם המורים:

דירק הנה, פסקל לקורט, פסקל פטרלה מגרמניה וגי'ם מרטין מסקוטלנד.

אבל ביום ב 25/5/15 טסנו לבריסל ומשם לשארל דה גול.

התחלנו עם פאריס לתיירים. הספקנו לבקר בגשר המנעולים. שבוע אח"כ פירקו אותו.

גם בחוץ של הלובר, בשאנז אליזה (בריצה) ובדרך מצאנו את השירותים הכי יקרים והכי נקיים בפאריס. בקצה גני טיולרי, ממש ליד מחט קליאופטרה. 2.5 אירו לביקור בתא שירותים, כששה עובדים מנקים אחרי כל ביקור. היה מענג. הגעתי לשם עם פיפי משפריץ מהאזניים, ביחוד אחרי הנהר, המזרקה וכל המים ששתיתי בשעות שחלפו.

מזל שאדם הגיע למחט בדיוק בשביל למנוע ממנה ליפול!

סיימנו את היום בחצות במלון, אחרי שעות של תורים ומעליות על המגדל הכי קפוא בעולם (ידעתם שבמרפסת הכי גבוהה של אייפל יש תנור? מצאתי אליו ונדבקתי אליו. הייתי קרטיב!)

נרדמתי מיד.

יום למחרת- נסענו לרואן לתיירים ואימון אצל פסקל לקורט שם. התאהבתי ברואן. היא עיר מהממת ומושלמת!

ביקשתי מסנסיי פסקל מסעדת גורמה צרפתית. והוא לקח אותנו לכזו, בככר כנסיית ז'אן ד'ארק (שהוקמה איפה שהעלו את האומללה על המוקד, כנסיה בצורת להבה).

אמנם לא אכלנו רגלי חלזונות וגם לא אזני צפרדעים, אבל האוכל היה מושלם! הטוב ביותר שאכלתי במסע הזה כולו, למעט קפה השף בהאסלט, בלגיה.

זו המסעדה. למקרה שנרצה להגיע אליה שוב.

אגב שירותים. התרגשנו מהפסליטיס במסעדת הגורמה. האור נדלק לבד, הברז הופעל בדריכה מהרצפה ועוד. הכל בלי מגע.

והנה כמה מנות יפות

המנות שלי. הזמנתי שתי ראשונות בשביל לטעום כמה שיותר. מימין טונה טרטר. משמאל פטה כבד. היה מושלם.

הכי נהנתי מהטונה טרטר.

זו מנת "מיץ פטל" של אחד הח'ברה.

וזו מנת בשר יפהפיה

ולקינוח הזה קוראים קפה גורמה. והאמת שהקרם ברולה היה יותר טעים.

משם המשכנו לטייל ברואן העתיקה. הקתדרלה מדהימה. וגם רחובה המרכזי של העיר העתיקה. רחוב היהודים. יש שם גם בית כנסת פעיל.

סיימנו באימון קראטה נהדר, ובלינה במלון איביס המקומי.

ושלא תגידו שלא התאמנתי, הנה. אחרי האימון, כל המשלחת והמאמנים.

נשיקות

עינבל

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=5292478

נשיקות

עינבל

אמנות בהאסלט

היה זה יום שישי, בוקר לטייל ולחקור את צפונות האסלט הבלגית.
יד ביד עם אדם, מלאה בתשוקה ללכת רגלית ולהכיר חנויות וסמטאות על בוריין, יצאנו לדרך.
בהתחלה נעזרתי בגוגל מפות ומהר מאוד הבנתי שכל קשר בין האפליקציה למציאות מקרי בהחלט.
אם כן, הברירה נותרה הטובה ביותר- by foot

ברחוב החוצה את הרחוב בו עליתי- ראיתי פרימרק. היה בוקר, ולא היה תור. מדדתי קצת דברים, אבל כשניגשתי לקופות ושם היה תור ארוך בטרוף, נטשתי את הטובין ויצאנו לבזבז את השעתיים שנותרו- בטיול.

התרשמתי מאמנות הרחוב

תוצאה של

street art festival Hasselt

המתקיים מדי שנה

 

  קיר חנות הקעקועים

מצאנו 3 ארונות חשמל מצוירים במקומות שונים- וצילמנו אותם

  והאף

ציורי קיר מהממים

וגם הצטלמתי לידה

אדם חד העין הסב את תשומת ליבי גם לפסלי רחוב- 2 אנשים על ספסל – ועוד כמה שבאמת ישבו שם

חתול מפוסל בסגנון נאיבי-

ואמנות/עודף שילוט על פאב מקומי

ואפילו מצאתי קיר צומח שלא הצטלם היטב אך היה ממש ממש מרשים, צמוד לככר העיריה

קיר עם צמחיה עליו- בקומה 2 ליד העיריה

אגב ממש מעבר לככר הזו, נמצאת פיצריה טעימה מאוד עם צוות דובר איטלקית

שם אכלנו ביחד צהריים טעימה, והמלצר כיוון אותנו לחנות בה נמצא פליימוביל לאדם.

מצאנו את החנות בקלות והילד היה מאושר! כה מאושר שככה צילמתי אותו כמה דקות אח"כ בשוקולדיה המפורסמת

lionidas

משם המשכנו לחקוא את צפונותיה המתוקות של האסלט הבלגית, ועל כך- ברשימה הבאה.

לילה טוב. עינבל

לב הים

הבוקר בחוף הים, אדם מצא אבן בצורת לב והביא לי אותה-

"בשבילך אמא, אבן באהבה".

הייתי הבוקר בעניין האהבה והרוך והחמלה

והיצירתיות שלי זרמה עם חלוקי הנחל והצדפים, הפזורים כאבן שיש לה הופכין.

אז יצרתי לב על סלע כורכר.

בחרתי אבנים וחלקי צדף ססגוניים במיוחד.

אחרי זה יצרנו ביחד, אדם ואמו, פסיפס לב מאבנים

את החרסים היפים אדם הביא.

ואז אחרי כל ההתעסקות הלבבית הזו, הוא מצא את אבן הלב שבתמונה הראשונה והביא לי אותה באהבה רבה.

היה שקט בחוף היום בבוקר.

היינו אנחנו, השחפים, העורבים, החופמאים והאנפות.

היה דייג אחד באופק שנעלם מתישהו.

אז התפרקדנו על החוף ונהננו מהים.

עדיין מחלימים, והתפילות עוזרות. כבר בלי חום!

תודה גדולה

עינבל

סירה קטנטנה ביצירה ספונטנית

השעה היתה שמונה בערב
הילדים כבר אכלו ארוחת ערב טובה, הכיור היה ריק, המדיח עובד והבית שטוף.
יום חמישי, יום ניקוי הבית.
פינקתי את עצמי ביצירה חופשית, בלי להחליט מה יצא.
אז זה מה שיצא.

DSCN6983

DSCN6980סירה קטנטנה, ממש זעירה, עם חוטי רקמה, שאריות בדים, תחרה ועץ סחוף מחוף הים, צבוע לבן

שאר היצירות שעשיתי אמש מהעץ שאספנו בים- נמצאות פה:

הדרכה: סירה על קנווס

שבת שלום!

עינבל

 

אליסה בורק ועיר מעץ סחוף ושיר אחד מהלב

לו יכולתי…

אני יכולה ללכת לים לאסוף עץ סחוף נחל

אני יכולה לצבוע אותו ולהדביק ממנו בתים

אבל החצר הזו שם

עם העופר בעל עיניים של טבע

את זה אין לי כאן בחניתה

על אף התמרורים עם ה"זהירות יחמורים בדרך"

שמישהו חכם הניח בצידי הכביש

כדי שהנהגים יוכלו להתכונן נפשית

להתקלות עם פרות יציבות

בסיבובים

בחושך.

פוסט נפלא ומעורר השראה. בלוג נפלא. תהנו.

alisaburke: driftwood city tutorial.

עינבל

תמונה

תערוכת הבובות 2013 – בקטנה :-)

יום שבת, 16.8.2013

הצטרפו שני סוני אנג'לס לתופרת חלומות במסע אל תערוכת הבובות השנתית בבית הכט, ליד הסינמטק חיפה

הצטלמנו עם צ'רלי צ'פלין

ובכניסה לתערוכה הונח רקע לצילומים של סופרמן- של הציירת והקריקטוריסטית המוכשרת טטיאנה בלקוננקו

"אני סופרמן" , צעק סוני ענבים הקטן:

היה כזה שפע! סוני ענבים הקטן וסוני זברה שוקולד לא מצאו את הידיים והרגליים עם כל הבובות והיצירות היפות!

אז סיפרתי להם על משה זמטר  וחדר המיניאטורות שלו, בקומה השניה בקצה.

פנסיונר שבונה חדרים ורהיטים וחפצים זעירים- מכל הבא ליד. והוא חבר של אבא שלי.

בחדר התצוגה של משה זמטר הסונים שלי חגגו (וקיבלו אישור מיוחד להצטלם בחדרים המיניאטורים של משה)

ראשית בכיתה מלפני מאה שנים

ואז בחנות כלי הנגינה

מצאנו את חדר האוכל המקסים, הפרחים עשויים מפירות יבשים של חלמית (חובזה!) והאגרטלים מחרוזים.

אח"כ הלכנו לפאב אבל הסוני- תינוקות ולא הגישו להם בירה. אז הם רק עמדו והרגישו קטנים-

(כמו שקורה לילדים במקומות של מבוגרים)

אין דבר, הבטחתי להם. נלך למקום הכי כיפי שאני מכירה! חנות יצירה!

ולחנות פרחים? שאלו קטנים…

טוב, בסדר. התרציתי ואיפשרתי להם לבדוק גם אותה

איזה כיף היה הביקור בחדר התצודה של משה זמטר!

אח"כ הצטלמנו ליד הפסלים המלובדים במחט שלאירינה פדוטוב

וצפינו בה מלבדת ינשוף

מקרוב הוא נראה כמו גוזל…

ואז תפס את זברוש עכביש ענק ומפחיד (מזל שגם הוא מלובד)

ושניהם היו עייפים ונכנסו לישון אצלי בתיק.

זו רק טעימה, קצה המזלג מתערוכת "קסם הבובות" 2013.

מומלץ מאוד, עם ובלי ילדים. היום יומה האחרון, עד שנה הבאה. עד 22 בלילה. אל תחמיצו!

עינבל

בריכת האקליפטוסים

קצת נוף לכיון דרום

קצת נוף לכיון דרום

DSCN2967

על השלט של בריכת האקליפטוסים בחניתה כתוב טקסט מרגש- וכל פעם שאני מקריאה אותו (או קוראת, או שומעת) – הגרון שלי נעשה רטוב מדמעות. ככה אני. מתרגשת.

בריכת האקליפטוסים עין חור

"מעיין מים חיים

אוצר לחלוצים

בבריכה חלקם נאספים

לימי קיץ לוהטים

אתר לבני כל דור

כאן נבטו אהבות המייסדים

נחלמו חלומות מתממשים

בשיח רועים לצלילי דינדון פעמונים

בצילם של אלון חרוב ועוזרד

כאן נזכור ימים חולפים לעד"

הבריכה מלאה במים ורצפתה מכוסה בשכבת אצות שהופכת את השיפועים בה למחליקים- וזה כייף.

בריכת עין חור

בריכת עין חור

קצת קשה להכנס אליה או לצאת ממנה. המים עמוקים (כמטר עומקם) ואין שום מדרגה. החוצה אנחנו מטפסים על הקירות, שורטים את האצבעות והברכיים.

יש כמה צרעות פלך שמזמזמות ומדנדנות סביב המים, זה קצת מלחיץ אבל ברגע שמתגברים על החשש ומפסיקים להקשיב להן- אפשר להשתולל ולהתענג על מים, נוף, אויר, קיץ.

הנוף מהבריכה

הנוף מהבריכה

אבל שכחתי לספר שהבריכה הזו נמצאת במורד שיפוע רציני רציני. קודם מגיעים למרפסת נוף מהמם. הנה:

זה הנוף לפני שמתחילים לרדת

זה הנוף לפני שמתחילים לרדת

ואז הולכים ביער:

ביער ביער

ביער ביער

מגיעים לשלט העץ שבתחילת הפוסט ומתחילים לרדת בעוד ועוד מדרגות עשויות מעמודי חשמל ישנים, פרי עבודתם השווה והמשקיעה של צוות הנוי בקיבוץ. גם הבריכה, אגב, שופצה ומטופלת ע"י הצוות.

ויורדים המון המון המון מדרגות. באמצע הדרך יש ספסל. כשיורדים לא מבינים  מה הרעיון אבל כשעולים זה ספסל מבורך למי שצריך לעצור ולנשום. עליה רצינית, כול  המדרגות.

ולכן אני ממש גאה בילדים שלי ובעצמי שהצלחנו לעלות את כל העליה בבת אחת ובלי להתעייף.

קויה מצידה קיפצה כמו עז הרים. היא בכלל היתה מאושרת שם.

קויה.

קויה.

הבטחתי לילדים שנחזור לשם פעם בשבוע.

בוקר, בין 8-10 כשעוד לא נורא חם.

בשמחות

עינבל

בתים עתיקים בצ'כיה, סיפור

כשהייתי בת עשרים ומשהו יצאתי עם סבא וסבתא שלי, ועם קבוצה שהם אירגנו, לטיול ונופש בצ'כיה.
תפקידי היה להדריך בפראג ולהנות בשאר הזמן. ההדרכה בפראג היתה מהנה מאוד עבורי ועבור הקבוצה והתחברתי אל האנשים מאוד. רק שאני הייתי הכי צעירה, והילדה הבאה בקבוצה היתה בת 60 ומשהו.
בחלק השני הקבוצה נכנסה לסדרת טיפולי ספא ואמבטיות בריאותיות ב teplice ואני טיילתי רגלית בסביבה.

אני מבינה צ'כית וסבתא פרידה ז"ל גם לימדה אותי עוד ועוד לקראת הנסיעה כך שבהחלט הצלחתי רוב הזמן לתקשר עם המקומיים, אבל העדפתי אנגלית.

פעם אחת עשיתי טיול רגלי ברחוב הראשי של העיירה, ברחוב הותיק ממנו הלכנו אל הנהר והעיר.
התבוננתי, צילמתי, בתים קטנים ויפים וליד כל דלת יש ספסל שמיועד לתפוס את מעט השמש.
בקיץ, כשהיה יום עם 8 מעלות צלזיוס, אמרו יום חם היום וישבו בנחת ובבגדים קצרי שרוולים תחת השמש. אני באותה עת הייתי בסוודר וכובע צמר.


ובכן צעדתי ברחוב כפרי והתבוננתי בבתים, שכל אחד מהם נראה כמו הזמנה ואכן אם התעכבתי דיי מול אותו הבית- יצאה גברת צ'כית אדומת לחיים וחייכנית לשוחח עימי.
גיליתי מעל בית אחד אותיות אבן ובהן כתוב 1820
מעל בית אחר, כמה בתים הלאה משם, את התאריך 1892
והרחק משם היה גם בית עם התאריך 1901
הבתים אכן היו בתי אבן שניכר בהם שהם בני שנים רבות, ובכל זאת אחזה בי התרגשות גדולה בטיול הכמעט ארכיאולוגי שערכתי שם.
לאחר מכן התעכבתי זמן רב בין קרני השמש ליד בית עם המספר 1903, עד שיצאה נערה ולחייה תפוחים ורודים שדיברה קצת אנגלית ובררה מדוע אני כה נלהבת.
סיפרתי לה שממש מדהים איך בתים כאלו ישנים נשארו ועדיין שימושיים.
למה ישנים, שאלה הנערה.
בעדינות אמרתי לה- לפי התאריך אני רואה. 1901, 1903, 1892 וכו'… אלו בתים בני מאה שנים ויותר!
אה, אמרה לי הנערה ולחיה מסמיקות מעט, אלו לא תאריכי הקמת הבתים.
אז מה אלו, שאלתי.
אלו מספרי הבתים, ענתה לי, נבוכה בשל הטעות שטעיתי.
ולמה הבית הראשון שם בפינה הוא 1880, שאלתי.
כי הרחוב הזה הוא המשך של העיר מעבר לנהר. המספרים מתחילים בעיר ונמשכים לתוך הרחוב כאן.

צחקתי, היה באמת מצחיק, והנערה הצטרפה אלי וכך שתינו צחקנו עד שגם הלחיים שלי הפכו ורודות וצחקניות כמו שלה. וכך התיידדנו, וכל פעם שנפגשנו ראשית צחקנו.

בפרק הבא: על הטיול ביערות שערכתי לבדי, בטפליצה