חופשה בכרתים

מסכמת שבוע בכרתים, באזור רתימנו.
לקחנו חופשה דרך בליק, שכללה טיסות-העברות-מלון בחצי פנסיון
הכל היה מצויין ממש, מיקום מעולה, האנשים שפגשנו היו חמים ונעימים.

באוטובוס למלונות מהשדה, היה מדריך ישראלי שהעביר דף עם פרסום לטיולי יום שהם עורכים בתשלום סביב 50 אירו למשתתף. התלבטתי מאוד אבל בסוף ויתרתי והחלטנו שנישאר בסביבה של המלון והעיר הסמוכה ונהנה מטיולים רגליים, ים, והעיר המקסימה.
אני מברכת על ההחלטה הזו. ככה גילינו את שכיות החמדה של העיר בנחת ובקצב שלנו.
מסקר טעימות שערכתי, הגלידריה הטעימה ביותר היא זו שבתמונות…

היא נמצאת בכניסה הדרומית לעיר העתיקה ליד הקשת. מחיר כדור הוא 1.8 יורו בכל הגלידריות.

אז לכו על הכי טעים. או שתעברו ותטעמו עד שתגיעו לטעם שלכם. לא לשלם לפני שטעמתם ואהבתם.

יש למשל באותה פינה גלידריה נוספת. טעמתי את הפיסטוק שלהם והיה לו טעם של גלידות פלדמן. נוט מיי קאפ אוף . ביקשתי לטעום עוד טעם- סורבה תות והמוכרת סרבה. אז על פי טעם יחיד הגעתי למסקנה שזו גלידה לא טעימה ושגם לא נחמדים שם.

בסיורים בעיר ובסביבת המלון פגשנו סוכנויות שמוציאות טיולי יום לסביבה. אותם מסלולים כמו שהציעו לנו בקווי חופשה באוטובוס למלון. רק שבמקום 49 יורו לבנאדם, 6-12 יורו גג. ההבדל שהסיורים הללו עם הדרכה באנגלית ולא בעברית. אישית- נראה לי שעדיף באת לצאת בסיור תיירים מכל העולם. זה הופך את הסיור עצמו לחוויה חוצלארצית בפני עצמה.

באותו עניין, התארחנו במלון אקווילה רתמינו ביץ׳ והיו בו תיירים מכל העולם.

ישבתי וציירתי מול הים. איזו מרפסת נפלאה זו היתה. בלילה נרדמנו לצלילי הגלים.

למלון יש תוכנית ספורטיבית ואמנותית כל יום, שמתפרסמת על לוח ליד חדר האוכל.

הצטרפתי לפעילות חץ וקשת שהיתה נחמדה, ואחותי ואמי היו בפעילויות נוספות.

בערב יש קונצרטים והופעות בכל מיני מקומות קבועים במלון- רחוק מהחדרים שלנו. אז הרעש לא הפריע אבל אפשר היה לשבת ולהנות מהמוזיקה.

האוכל היה מטריף. לא כשר. מגוון ענק. אני עם תזונה מאוד סלקטיבית ותמיד מצאתי מה לאכול.

בבוקר המשקאות כלולים. בערב הם בתשלום, גם המים. אנחנו התכוננו והבאנו בתיק בקבוק מים מינרלים (0.3 יורו במינימרקט מול המלון, אגב המזכרות שם זולות והצוות שם מקסים מקסים) ושתינו ממנו.

החוף נהדר, ויש כמה בריכות שחיה והרבה מרחבים לטייל בהם. רק להצטייד בציטרונלה נגד יתושות כי היתושות ברתימנו שמו פס על סנודיי.

ברתימנו. מחוץ לעיר העתיקה. מאפיית מיתוס. לא לפספס, בעיקר בגלל הארנב של אליס והדרקון בדשא.

ליד המינימרקט שמול המלון יש קפה וגלידה מצוינת. מחלב כבשים ועיזים.

הקפה במלון היה היחיד שהיו לי תלונות עליו. לא טעים.

אז ממול למלון שתיתי קפה מצוין, וגם בלמונוקיפוס, מסעדה מקסימה בצל עצי לימון ורימון בסמטא ליד המסגד הגדול בעיר רתימנו.

שירותים:

בכל בית קפה ומסעדה.

המסעדות בנמל לא נותנים להשתמש בשירותים אם לא יושבים שם. האוכל לא משהו. שילמתי 8 יורו לצלחת ירקות קלויים מאכזבת מאוד. גם הקפה היה מתחת לכל ביקורת.

לעומת זאת באמצע הגן המוניציפלי יש בית קפה טעים ונעים והם נותנים להשתמש בשירותים גם בלי לקנות שם. הגן נמצא ממש ליד תחנת האוטובוס (1.3 יורו מהמלון לעיר).

קניתי שם גלידה (טעמתי קודם) שאלתי מאיזה חלב. וככה הלכה השיחה:

ש: איז איט קאו מילק?

ת: נו. נו קאו.

ש: איז איט גואוט מילק?

ת: נו. נוט גואוט.

ש: שיפס מילק?

ת: נו. נו שיפ.

ש: סו, סויה מילק?

ת: סיפ מילק.

אני: ???

ת: סיפ.יו נואו. לייק גואוט. ויס הייר.

אני- שיפ?

הוא- נו. נו שיפ. סיפ מילק.

אני- אוקיי. אפחריסטו (- תודה ביוונית).

אז אכלתי גלידה מסיפ מילק. היה טעים. לקחתי פיסטוק. הטעם שאני טועמת בכול הגלידריות. לאחותי קניתי סורבה תות טעים. עוד טעם שאני טועמת תמיד.

לסיכום?

חופשה בת חמישה ימים ברוטו. נהדרת. עם אמי ואחותי. פינוק אדיר.

תודה!

London- day 4

לפנות בוקר השכנים שלנו לקומה ארזו ויצאו, לא לפני שהקימו המון המון רעש והבנתי עד כמה הקירות בין החדרים דקיקים. התקשרנו בשש לקבלה. ידענו שאין מה לעשות, אבל בכל זאת הייתי חייבת להתלונן שכן מארבע וחצי עד שש לא היה לנו רגע שקט מהשכנים.

האיש בקבלה הבטיח שזהו, הם עושים צ'ק אאוט היום, אבל גם הבטיח שיפצו אותנו. קיוויתי שהפיצוי יכולל חדר עם נוף נחמד ולא גדר ורודה של שיפוצים, ללילה האחרון שלנו כאן.

השתוקקתי לחלון עם זריחה או שקיעה. משהו כזה. אני והחלומות הצילומיים שלי..

ארוחת הבוקר החביבה עלי היא אגג בנדיקט על תרד. ניסיתי כבר את שאר התפריט והתיידדתי במיוחד עם הביצה העלומה, רוטטת לה בתוך עצמה, על מצע טעים של תרד מאודה בחמאה, עם רוטב הולנדייז צהוב וחמצמץ. כל זה מוגש על "סלט" שכולל בדיוק חמישה עלעלי רוקט. סלט, אמרתם?

ביצה עלומה על תרד

יצאנו בנחת לדרך לכיון הבריטיש מיוזיאום. אפשר להזמין מראש סיורים של 90 דקות דרך הדברים החשובים של המוזיאון.

זו נראתה דרך יעילה לעבור דרך רובו, ואח"כ לחזור למה שהכי מעניין.

הסיור עולה 12 פאונד לאדם, וצריך להזמין מקום מראש כאן

ירדנו מהכרמלית בככר ראסל,

עברנו דרך גינת ראסל ומלון ראסל

שנמצא כבר שנתיים בשיפוץ אבל פעם מזמן, לפני שנתיים וחצי, התארחו בו האיש והבת לטיול בת מצווה.

המבנה נראה מרשים מאוד. ובשיפוץ מאוד. ודי ברור לנו שכאשר יסיימו, הוא יהיה הרבה מעבר לתקציב שלנו. אבל מותר להתלהב.

ככר ראסל הופיעה באחד הפרקים של שרלוק (שרלוק וג'ון ישבו על ספסל ודיברו) אז שמחתי לעבור דרכה ולהרגיש את הסתיו.

חצינו את הככר והגענו לרחוב שבו המוזיאון. רגע לפני המוזיאון הבחנתי בחנות סקוטית.

כמעריצה שפויה למדי של

Outlander,

נכנסנו לחנות ושאלתי על הדוגמא של שבט פרייזר.

ראיתי צעיפים וכובעים ועניבות בהון תועפות פאונדס וויתרתי על התענוג (שפויה, אמרתי) אבל צילמתי עוד קצת מהחנות ומאווירת ההילנדס.

שהעניקה נגיעות סקוטלנד בטיול שלי.

הכניסה לבריטיש מוזיאון השתנתה ממה שהיתה בעבר. ההתראות הבטחוניות גרמו להם לנתב את המבקרים בתור ארוך לתוך אוהל בדיקה, בו עוברים אחד-אחד, ומניחים את התיק ופותחים מול איש ביטחון.

הש"ג גם מתשאל אותך ומתנצל התנצלות חביבה על הבדיקות. בעודו מתנצל ושואל מניין אני, שמע שישראל. התרגש השומר, ואמר- אז את רגילה לכל הבדיקות האלו? ואמרתי- כן, אני מודה לכם על הבדיקות האלו. אותי זה מרגיע. סיימנו את הבדיקה בכמה מילים חביבות ומפתיעות מצד איש הביטחון. "להתראות! הוא קרא אלי בעברית" ואז- "תודה, שלום, מזל טוב!"

ככה. כל העברית על רגל אחת. חייכתי אליו ועניתי "תודה, שלום!"

בפנים התפעלתי עמוקות מהארכיטקטורה המרשימה

ומארוחת העשר הטעימה שערכנו בקפיטריה שם. שוקו עם קצפת ועוגת שורטברד מצויינת.

מצאנו את הסיור. קיבלנו אוזניות. ופגשנו את המדריכה.

פנסיונרית חביבה וחובבת ארכיאולוגיה והיסטוריה, ובריטית גאה בכל רמ"ח איבריה.( כנראה שזה חשוב, כשאת מדריכה סיור של שעה וחצי במוזיאון השוד הבריטי הגדול.)

כבר אמרתי שאני לא מטורפת על מוזיאונים? אמרתי. אבל במקרה הזה- נהנתי מ70% אחוז מהסיורים. שוב, המון עמידה. המון. זה החלק שלא נהנתי ממנו. אבל ההסברים היו מרתקים. הכי אהבתי את האזור היווני והאזור השומרי (פרס-בבל). למדתי על הדברים האלו בארכיאולוגיה, אבל לראות אותם? התרגשתי מאוד מאוד. כל כך התרגשתי שלא צילמתי. מה שמוכיח שבאמת הייתי עסוקה במחשבות ארכיאולוגיות והיסטוריות. אין ברירה. אגיע לשם שוב. לגעת בעבר. כמעט. איפה שלא כתוב "אסור לגעת".

בחלק של הפנתיאון הכי התרגשתי. הסיפור היה שהם הצילו את הפנתיאון מפצצה בכך שאספו את כל האוצרות שלו אליהם לבריטיש, אחרי שנפגע קשות במלחמה"ע השניה. או לפני. לא סגורה על זה. כנראה לפני. למעשה, אלמלא היו הבריטים גונבים את כל קישוטי הקיר של הפנתיאון אליהם לפני המלחמה, לא היה שורד העושר הזה. כי הפנתיאון הופצץ במלחמה. איזה מזל. בלי ציניות. באמת.

בעצם, רוב האוצרות שאצרו הבריטים במרחבי האימפריה הבריטית לתוך המוזיאון הזה, לא היו שורדים אם היו נשארים בארץ מוצאם. ציטוט של המדריכה.

ואני נזכרתי בכל מיני דברים שיש העתק שלהם אצלנו במוזיאון רוקפלר ובמוזיאון ישראל, כי המקור נמצא בבריטיש מיוזיאום. ונזכרתי גם שזה לא באמת משנה אם זה המקור או ההעתק. העיקר- הסיפור שמאחורי זה.

בכל אופן, אחרי 90 דקות כאבו לי הרגליים פחד, והייתי חייבת לאכול משהו, וזכרתי מין מעדניה פינתית בקומה השניה שנראתה לי טעימה. היא באמת היתה טעימה מאוד. השעה היתה אחת וחצי והיה מצוין. כולל הישיבה. הישיבה עצמה היתה גולת הכותרת של ההנאה.

מעין פוקצ׳ות כל טוב כאלו

בתוכנית המקורית, אחרי הבריטיש מוזיאון תכננתי לנסוע לקובנט גארדן, אבל בפועל הרגליים שלי היו גמורות, השקיעה התקרבה והתחשק לי… להסתובב באוקספורד וללכת לפרימרק. מה לעשות, זה היה יום כמעט אחרון וידעתי שאני רוצה לקנות מתנות לנוער הביתי ופרימרק זה מקום מצוין למתנות בעיני.

בדרך לפרימרק עצרנו בארל קורט בשביל לבקר את הבית השני שלי. הטארדיס.

היה נחמד לראות אותה. לצערי לא היה לי מפתח והיא היתה נעולה. ידעתי שהיא גדולה יותר מבפנים.

בפרימרק מצאתי פיג'מות הארי פוטר לילדים, וכל מיני קשקושים. זו לא היתה הגזמה פראית מבחינת העלויות, וגם התור היה סביר לחלוטין .

וחזרנו למלון לנוח קצת לפני שנצא לאכול ארוחת ערב בככר פיקדילי, באיטלקית של ג'יימי אוליבר. בדרך למלון היו צבעי שקיעה נהדרים.

ובמלון חיכתה לנו הפתעה. העבירו אותנו לחדר בעליית הגג. חדר יפהפה, מרווח, עם נוף מטריף לשקיעה. נוף!

לצלם! בול מה שרציתי…

לאיטלקית של ג'יימי לא הזמנתי מקום.

בכלל, הלכתי על ספונטניות. נכנסנו, ביקשנו לשבת, נתנו לנו לחכות רבע שעה ליד הבר וקראו לנו לשבת. היה מצוין!

הרחובות בלילה מארים בקישוטי חג מולד מרהיבים, ונגן חמת חלילים מחריש אזניים הסכים שאצטלם איתו כסיום סקוטי משמח ליום הזה.

לילה טוב!

לונדון בחמישה ימים – היום השני

בבוקר היום השני שלנו, קמתי, כרגיל, בשש וחצי לפי שעון ישראל. מה לעשות, השעה היתה 4 וחצי בלונדון.

הייתי רעבה, אז אכלתי את העוגיות הנחמדות בפינת התה הנסתרת שבארון (חדר קטנטן, בארון מסתתרת פינת התה, וקצת מקום לתליית בגדים, וכספת. ואיכשהו- גם רוח קרה. אולי זו היתה ארובה. אולי זו עדיין)

העברתי את השעות עד אור הבוקר בתכנונים ומחשבות. כך גיליתי שההזמנה שחשבתי שהזמנתי ל sky garden לשעה 9:30,

הזמנתי בטעות ל11:30 וזו גם השעה אליה הזמנו כרטיסים ללונדון איי.

אז נכנסתי לאתר של סקיי גארדן וביטלתי. מזל שזה חינמי.

בשבע כבר היה מעט אור, אז יצאתי החוצה להסתובב סביב גינת אקסקלטון

וקצת מאוחר יותר (אחרי ארוחת הבוקר- גם הצלחתי להכנס אליה קצת)

ולרדת במורד רחוב וורוויק ווי warwick way

waitrose

בשביל לקנות פירות יער וקצת חסה לפיקניק.

אחרי ארוחת הבוקר המפנקת, וסיבוב בכייף בין החנויות בתחנת ויקטוריה, נסענו בטיוב לכיון הלונדון איי.

היה קר. מאוד. ואפור. ולא היו הרבה אנשים, יען כי מזג אויר מכוער, כך אמרו. nusty weather/ ugly weather/ אבל עבורנו- beautiful weather. כמה כבר אפור רואים אצלנו? ועוד כזה אפור, מלא ביניינים של הוד והדר, ואוטובוסים אדומים שמכניסים קצת צבע?

עמדתי לי שם על הווסטמיניסטר ברידג' והתפעלתי עמוקות. האיש שלי עמד לידי והתפעל עמוקות מעצמו, שהתעקש לקחת אותי ללונדון כי כבר שנתיים שהוא רוצה ואני מסרבת. סופסוף הסכמתי.

כשמזמינים כרטיס משולב ללונדון איי ומאדאם טוסו, תוסיפי כמה שצריך בשביל כניסת vip

רק מראים את הדף המודפס לשומר- והי-הופ- נמצאים בקרונית. בלי תור!

הקרונית מחוממת, וביחד עם עוד כמה תיירים יש הזדמנות למבט על. התמזה חומה ומלאה בוצה ארוכת שנים, ומזג האויר הנאסטי לא נוגע בנו. חללית.

דרך העננים, האור מראה את לונדון כפי שהיא באמת נראית במזג אויר כזה

ואני מתרגשת לי.

זה גם הזמן לפיקניק פירות יער

וכמו הביטוי "הצבא צועד על קיבתו" ככה אני- עכשיו התמלאתי מרץ ואנחנו מתקרבים לרציף. יש 30 שניות בערך לצאת מהקרון הנע, אחרינו נכנס צוות ניקוי ושאיבה, ומיד אחריו- עוד 6 בני מזל לסיבוב.

בחוץ, מחוץ לקרונית, שוב קר וגשם דק צולף בפנים. הפסקת פיפי במשרדים של הלונדון איי. שמנו לב, שיש מעט מאוד מקומות מסודרים לפיפי. לא בכל תחנות הטיוב יש. יש כאלו שבתשלום- שווה לשלם. בתחנת הולנד פארק, למשל, יש תא בודד ומפחיד למדי, קלאסטרופובי מאוד. אבל כשצריך- אז צריך.

ברוב בתי הכלבו והחנויות אין שירותים ציבוריים. יש רק לעובדים. במזללות אין. במסעדות יוקרה יש- אבל רק בתנאי שאתה יושב שם. אלו היו 20 שניות על שירותים.

ואז ראיתי את השחפים. עצרתי לדבר איתו

אחר כך היתה שם התקהלות של יונים, שחפים שונים ואנשים שזרקו להם אוכל. היה שמח.

והלכתי לחפש את המיקום המושלם לצילום הביג בן, שלמרבה הצער היה בשיפוץ, אבל עדיין הפיק תמונות יפות.

big ben view

הטיילת לאורך התמזה, בצבעי שלכת

אבל באמת שהיה לי לא נעים בחוץ היפה הזה, ולא רציתי לטייל לווסטמיניסטר אבי, אז חתכנו לכיון מאדאם טוסו (טיוב, בייקר סטריט- שלום שרלוק- מאדאם טוסו במסלול המהיר)

כמעריצים של שרלוק, התחנה הזו שמחה אותנו מאוד. במאדאם טוסו הרשתי לעצמי להתלהב לגמרי

הצטלמתי עם כל גיבורי התרבות שלי

איינשטיין, פרדי, וספיידרמן

אבל הכי כייף היה למצוא סנסיי שרק להתאמן איתו

בקאטה היאן יונדאן, מחגורה ירוקה לכחולה, יש קטע שבו תופסים מישהו בשתי האוזניים ומכניסים לו ברך בסנטר.

בצורה שבה הייתי עושה את זה בעבר, צחק עלי המורה שלי שאני תופסת את שרק.

אז כשראיתי את שרק… המשכתי כבר.

אחרי מאדאם טוסו הנהדר, הלכנו לאכול משהו.

וחזרנו לקיימברידג' קיטשן סטריט לארוחת ערב גורמה שכללה סיידר חם ולאכוהולי. סיום מושלם!

this is where the magic happens – כתוב מעל המטבח הפתוח של המסעדה

לילה טוב,

עינבל

איזון אבנים

IW1_2194singed IW1_2240singed IW1_2207singed

גם אני וגם אדם בני, אוהבים לאסוף אבנים וחלוקי נחל ולאזן אותן זו על גבי זו.

הקשר העמוק שנוצר ברגע האיזון בין הידיים, המוח, ומרכז הכובד של כדור הארץ, יוצר מתח וריגוש ובו בזמן שקט פנימי.

IMG_3994

אבנים מאוזנות של אדם

IMG_4000

כשאנו יוצרים את פסל האיזון, אין לנו ציפיות ממנו.

אנחנו לא יוצרים על מנת שישאר. אנחנו יוצרים על מנת ליצור, באופן זמני ורגעי ומרגש- חיבור בין האבנים, למרכז הכובד, לאדמה ולאויר. ולמים.

ואז תגיע רוח קלה, או מקור של ציפור, או חוטם סקרן של כלבלב.

והאבנים ישובו למקומן הטבעי בחיקו של הטבע שסביבן- וכך זה בסדר.

אמנות כזו נשארת רק במקום אחד. בלב. וגם בצילום.

IMG_3991  IMG_3992

IMG_3990

אז אם מתחשק לכם לשחק ולהתחבר קצת לטבע

ולבוא בידיים ריקות ולצאת בידיים ריקות

אבל בין לבין למלא את הלב באהבה,

נסו בפעם הבאה לאזן אבנים.

אני בטוחה שתתאהבו.

 

עינבל

+ Thanks to Dena Elisabeth Eber for the photo of me balancing rocks at the featured image.

קרעי מציאות בקיבוץ יחיעם

בבוקר שישי, נפגשנו עם המורה הנפלא של קורס צילום למתקדמים שאני משתתפת בו- בקיבוץ יחיעם.
הקדמתי, ועליתי למבצר, ואחרי כן הצטרפתי לסיור הקבוצתי.

IW1_56862כהרגלו, מבצר יחיעם יפהפה בעיני. האתגר לצלם בו פינות כך שיראה יפהפה גם בעיני המתבונן בצילום

IW1_5682IW1_5687– .

IW1_5646

או לפחות מסקרן- היכן צולמה התמונה הבאה?

IW1_5673תשובה: זוהי ידית למסגד שהגישה אליו היא מבעד הדלת הנאה הבאה.

אבל לפני כן בדלת הזכוכית השתמשתי בכדי לשקף את המבנה הנגדי ואת העץ (שאת פירותיו היבשים הכדוריים צילמתי קודם לכן.)

IW1_5649

אחרי כמה דקות שמעתי ששאר חברי הקבוצה הגיעו למקום המפגש וירדתי בזריזות במדרגות אל החניון.

מצאתי את הקבוצה בתנוחות צילום רציניות מאוד בערוגת הנוי, מצלמים שמש דרך העלים בהנחיית יוחנן קישון, המורה שלנו.

IW1_5707כמובן שחיפשתי את העלים עבורי, עם הרקע המתאים והפרמטרים שלי

F 8

S 800

אחר כך הקבוצה התקדמה והתמקדה בקיר עם צמח מטפס עליו, אבל אני ראיתי עלי שלכת על הדשא אז השלכתי את עצמי בשכיבה על הדשא

IW1_5713וצילמתי עוד כמה דברים אבל מחקתי אחרי שהעלתי למחשב, כי הם לא היו "ואו" בכלל)

כן, אני קצת נגד הזרם.

כשכולם צילמו כביסה תלויה של התאילנדים, תחתונים וחולצות וגרביים על חבלים מאולתרים, אני הלכתי לצלם בקתת עץ שבדית נטושה (ממול) ושלכת לידה.

IW1_5781

ואת המסמרים מתוך קרשיה השבירים

IW1_5788

ובאומץ מלווה במעט גועל, נכנסתי פנימה לצלם את החלון

 

ככה, חלון עץ קרוע

בתוך קיר עץ מכוסה רטיבות

פיסת מציאות של פעם, או של היום

של הזנחה.

הזנחה מצטלמת יפה.

גם כיעור.

כיעור נושק ליופי בעזרת המצלמה.

זה רק צילום. זו לא אמת.

האמנם?

IW1_5799ראיתי פיסת בד מכתובת אש שהסתבכה שם בעץ ושלכת, מחוץ להקשרה, נפרמת בשוליים, כמו שולי החברה הפרומה בבית התאילנדים הסמוך.

IW1_5811  ובחלון אחר, קולבים, והחדר הפנימי גם הוא איזור תליית בגדים מכובסים של התאילנדים הסמוכים.

זו מציאות, וזה תלוש ועקור בדיוק כמו החיים של מי שתולה פה כביסה.

אישית, המקומות הללו קשים לי. אז יצאתי החוצה לחפש פרחים ואת שאהבתי.IW1_5869

מצאתי נרקיסים.

IW1_5884ואת העץ הזה עם הפירות האדומים. שכחתי את שמו.

IW1_5949ואז קיבלנו תרגיל מיוחנן- מול קיר בהיר, עם אלון מפוצל, הוא אמר- תרגיל- הוסיפו אלמנט לקיר ולעץ. היפכו את זה לתמונה מיוחדת.

אז חזרתי לשם עם הפרי היבש שנפל ויצרתי משהו אחר-

IW1_5900

אגב לפני שהבאתי את האשכול האדום, ראשית הוצאתי את כדור הבדולח הקטן שלי וצילמתי אותו- אספתי לתוכו השתקפויות

בעזרת כף יד של צלם אחר. IW1_5923

ואז כלאתי בתוכו השתקפות על הבטון. צבעי סתיו.

IW1_5915

כמכשפה אמיתית, אני משתמשת בכדור הבדולח בכדי לשמור מרחק. הכל מתעגל לתוכו, ואני צריכה רק אותו. לא עולם ומלאו. אסקפיזם במיטבו.

ובכן, המשכנו, צילמנו כל מיני דברים, הלכנו בקצב של צלמים, מטר לשעה בערך (אני מגזימה)

אבל ככה אפשר באמת לראות דברים מנקודת מבט אחרת, לא ממהרת.

אז מצאתי את הדוגמא הזו בדלת

IW1_5919 ואת פירות אלה א"י כנראה משווים אווירת חג מולד קישוטית.

IW1_5814זו טכניקה מאוד מאתגרת לביצוע- שלמדנו בסיור.

ביד אחת מצלמים משהו מוצל וביד השנים מסובבים את העדשה ממקסימום למינימום. בחשיפה ארוכה דיה (רבע שניה) הצילום מקבל את הקרניים האלו, כמו זיקוקים.

IW1_5975

המשכנו משם למבשלת בירה מלכה, שם צילמנו, וטעמנו (נו, ברור. היה טעים)וצילמנו… ואכלנו, ונחנו.

היה סיור מלמד ומעניין מאוד ועזרתי לעצמי להגיד טוב יותר מה אני אוהבת לצלם.

טבע, ואנשים. וכדור הבדולח שלי.

מאחלת לכול חבריי וקוראיי-

שנה אזרחית חדשה וטובה, וחג חורף שמח

 

עינבל

רפרף הדבקה

 

הוא מעופף כמו יונק הדבש (הצופית)

כנפיו לא עוצרות לרגע, הוא מעופף סביב הפרחים ומושך צוף בקש השתיה, סליחה, הלשון שלו.

הלשון שלו בנויה כמו קש שתיה. מתגלגלת לצינור, ואז הצינור מגלגל לספירלה שנפתחת לקש שתיה.

מוזמנים להתבונן בתמונות- להציץ, ולו לרגע, ללשון/קש/ספירלה

של רפרף הדבקה, כפי שהצלחתי לצלם היום בבוקר בערוגת הלוונדר.IW1_1605  IW1_1604  IW1_1599  IW1_1595  IW1_1593  IW1_1592  IW1_1591  IW1_1590  IW1_1589  IW1_1587  IW1_1582

עוד על רפרף הדבקה

לא אגלה שבכלל ארבתי בערוגת הלוונדר לצלם את הפרפר הלבנין שהתעופף שם.

ולא הצלחתי.

פתאום הגיע הרפרף הנהדר הזה וגנב את ההצגה.

הלכתי לצלם פרפר, חזרתי עם תמונות של רפרף. ההיפך!

הפוקוס האוטומטי לא ממש עוזר ברגעים כאלו, לכן העברתי לידני והתמקדתי בפרח אליו הרפרף עף.

ניקון D7200

חניתה

23/11/2015

10:20 בבוקר

 

אמנות בהאסלט

היה זה יום שישי, בוקר לטייל ולחקור את צפונות האסלט הבלגית.
יד ביד עם אדם, מלאה בתשוקה ללכת רגלית ולהכיר חנויות וסמטאות על בוריין, יצאנו לדרך.
בהתחלה נעזרתי בגוגל מפות ומהר מאוד הבנתי שכל קשר בין האפליקציה למציאות מקרי בהחלט.
אם כן, הברירה נותרה הטובה ביותר- by foot

ברחוב החוצה את הרחוב בו עליתי- ראיתי פרימרק. היה בוקר, ולא היה תור. מדדתי קצת דברים, אבל כשניגשתי לקופות ושם היה תור ארוך בטרוף, נטשתי את הטובין ויצאנו לבזבז את השעתיים שנותרו- בטיול.

התרשמתי מאמנות הרחוב

תוצאה של

street art festival Hasselt

המתקיים מדי שנה

 

  קיר חנות הקעקועים

מצאנו 3 ארונות חשמל מצוירים במקומות שונים- וצילמנו אותם

  והאף

ציורי קיר מהממים

וגם הצטלמתי לידה

אדם חד העין הסב את תשומת ליבי גם לפסלי רחוב- 2 אנשים על ספסל – ועוד כמה שבאמת ישבו שם

חתול מפוסל בסגנון נאיבי-

ואמנות/עודף שילוט על פאב מקומי

ואפילו מצאתי קיר צומח שלא הצטלם היטב אך היה ממש ממש מרשים, צמוד לככר העיריה

קיר עם צמחיה עליו- בקומה 2 ליד העיריה

אגב ממש מעבר לככר הזו, נמצאת פיצריה טעימה מאוד עם צוות דובר איטלקית

שם אכלנו ביחד צהריים טעימה, והמלצר כיוון אותנו לחנות בה נמצא פליימוביל לאדם.

מצאנו את החנות בקלות והילד היה מאושר! כה מאושר שככה צילמתי אותו כמה דקות אח"כ בשוקולדיה המפורסמת

lionidas

משם המשכנו לחקוא את צפונותיה המתוקות של האסלט הבלגית, ועל כך- ברשימה הבאה.

לילה טוב. עינבל

לב הים

הבוקר בחוף הים, אדם מצא אבן בצורת לב והביא לי אותה-

"בשבילך אמא, אבן באהבה".

הייתי הבוקר בעניין האהבה והרוך והחמלה

והיצירתיות שלי זרמה עם חלוקי הנחל והצדפים, הפזורים כאבן שיש לה הופכין.

אז יצרתי לב על סלע כורכר.

בחרתי אבנים וחלקי צדף ססגוניים במיוחד.

אחרי זה יצרנו ביחד, אדם ואמו, פסיפס לב מאבנים

את החרסים היפים אדם הביא.

ואז אחרי כל ההתעסקות הלבבית הזו, הוא מצא את אבן הלב שבתמונה הראשונה והביא לי אותה באהבה רבה.

היה שקט בחוף היום בבוקר.

היינו אנחנו, השחפים, העורבים, החופמאים והאנפות.

היה דייג אחד באופק שנעלם מתישהו.

אז התפרקדנו על החוף ונהננו מהים.

עדיין מחלימים, והתפילות עוזרות. כבר בלי חום!

תודה גדולה

עינבל

אליסה בורק ועיר מעץ סחוף ושיר אחד מהלב

לו יכולתי…

אני יכולה ללכת לים לאסוף עץ סחוף נחל

אני יכולה לצבוע אותו ולהדביק ממנו בתים

אבל החצר הזו שם

עם העופר בעל עיניים של טבע

את זה אין לי כאן בחניתה

על אף התמרורים עם ה"זהירות יחמורים בדרך"

שמישהו חכם הניח בצידי הכביש

כדי שהנהגים יוכלו להתכונן נפשית

להתקלות עם פרות יציבות

בסיבובים

בחושך.

פוסט נפלא ומעורר השראה. בלוג נפלא. תהנו.

alisaburke: driftwood city tutorial.

עינבל

ריצפה

DSCN5749הרצף התחיל לעבוד השבוע, בתמונה הראשונה הריצוף של המטבח.

היום- הבוקר, יצאנו רגלית לטיול לבית.

בדרך היה קר מאוד.

הגשם התערבל והפך לפתיתי שלג מתעופפים – אבל האדמה החמה המיסה אותם

DSCN5826היה קר מאוד מאוד. הילד ואני קפאנו ממש DSCN5827הצטערתי שלא לבשתי טייטס מתחת לג'ינס.

ושלא עטפתי את עצמי בצעיף בנוסף לכובע ולמעיל.

ושמחתי שזכרתי לעטות כפפות צמר חמות

אנחנו לא רגילים לחורף כזה פה. לא כזה. זה כייף. ומעניין. וגורם לי להרהר

עד כמה באמת היינו נהנים מחורף של מינוס. כאן בערך אפס עכשיו בחוץ. מה עושים כשזה מינוס חמש? איך בכלל מתלבשים נכון?

בבית חיכתה לנו הפתעה. כל החדרים מרוצפים, והרצף עובד ממש עכשיו על הסיום- בממ"ד.

חדר ההורים

DSCN5835החדר של הילד עם הילד הקפוא

DSCN5832

ואתמול הכנו ביחד גמדים מגולפים בענפים ולחמניות לשבת

DSCN5821

חורף, כייף של חורף.

שבת שלום

עינבל

תמונה

תערוכת הבובות 2013 – בקטנה :-)

יום שבת, 16.8.2013

הצטרפו שני סוני אנג'לס לתופרת חלומות במסע אל תערוכת הבובות השנתית בבית הכט, ליד הסינמטק חיפה

הצטלמנו עם צ'רלי צ'פלין

ובכניסה לתערוכה הונח רקע לצילומים של סופרמן- של הציירת והקריקטוריסטית המוכשרת טטיאנה בלקוננקו

"אני סופרמן" , צעק סוני ענבים הקטן:

היה כזה שפע! סוני ענבים הקטן וסוני זברה שוקולד לא מצאו את הידיים והרגליים עם כל הבובות והיצירות היפות!

אז סיפרתי להם על משה זמטר  וחדר המיניאטורות שלו, בקומה השניה בקצה.

פנסיונר שבונה חדרים ורהיטים וחפצים זעירים- מכל הבא ליד. והוא חבר של אבא שלי.

בחדר התצוגה של משה זמטר הסונים שלי חגגו (וקיבלו אישור מיוחד להצטלם בחדרים המיניאטורים של משה)

ראשית בכיתה מלפני מאה שנים

ואז בחנות כלי הנגינה

מצאנו את חדר האוכל המקסים, הפרחים עשויים מפירות יבשים של חלמית (חובזה!) והאגרטלים מחרוזים.

אח"כ הלכנו לפאב אבל הסוני- תינוקות ולא הגישו להם בירה. אז הם רק עמדו והרגישו קטנים-

(כמו שקורה לילדים במקומות של מבוגרים)

אין דבר, הבטחתי להם. נלך למקום הכי כיפי שאני מכירה! חנות יצירה!

ולחנות פרחים? שאלו קטנים…

טוב, בסדר. התרציתי ואיפשרתי להם לבדוק גם אותה

איזה כיף היה הביקור בחדר התצודה של משה זמטר!

אח"כ הצטלמנו ליד הפסלים המלובדים במחט שלאירינה פדוטוב

וצפינו בה מלבדת ינשוף

מקרוב הוא נראה כמו גוזל…

ואז תפס את זברוש עכביש ענק ומפחיד (מזל שגם הוא מלובד)

ושניהם היו עייפים ונכנסו לישון אצלי בתיק.

זו רק טעימה, קצה המזלג מתערוכת "קסם הבובות" 2013.

מומלץ מאוד, עם ובלי ילדים. היום יומה האחרון, עד שנה הבאה. עד 22 בלילה. אל תחמיצו!

עינבל

בריכת האקליפטוסים

קצת נוף לכיון דרום

קצת נוף לכיון דרום

DSCN2967

על השלט של בריכת האקליפטוסים בחניתה כתוב טקסט מרגש- וכל פעם שאני מקריאה אותו (או קוראת, או שומעת) – הגרון שלי נעשה רטוב מדמעות. ככה אני. מתרגשת.

בריכת האקליפטוסים עין חור

"מעיין מים חיים

אוצר לחלוצים

בבריכה חלקם נאספים

לימי קיץ לוהטים

אתר לבני כל דור

כאן נבטו אהבות המייסדים

נחלמו חלומות מתממשים

בשיח רועים לצלילי דינדון פעמונים

בצילם של אלון חרוב ועוזרד

כאן נזכור ימים חולפים לעד"

הבריכה מלאה במים ורצפתה מכוסה בשכבת אצות שהופכת את השיפועים בה למחליקים- וזה כייף.

בריכת עין חור

בריכת עין חור

קצת קשה להכנס אליה או לצאת ממנה. המים עמוקים (כמטר עומקם) ואין שום מדרגה. החוצה אנחנו מטפסים על הקירות, שורטים את האצבעות והברכיים.

יש כמה צרעות פלך שמזמזמות ומדנדנות סביב המים, זה קצת מלחיץ אבל ברגע שמתגברים על החשש ומפסיקים להקשיב להן- אפשר להשתולל ולהתענג על מים, נוף, אויר, קיץ.

הנוף מהבריכה

הנוף מהבריכה

אבל שכחתי לספר שהבריכה הזו נמצאת במורד שיפוע רציני רציני. קודם מגיעים למרפסת נוף מהמם. הנה:

זה הנוף לפני שמתחילים לרדת

זה הנוף לפני שמתחילים לרדת

ואז הולכים ביער:

ביער ביער

ביער ביער

מגיעים לשלט העץ שבתחילת הפוסט ומתחילים לרדת בעוד ועוד מדרגות עשויות מעמודי חשמל ישנים, פרי עבודתם השווה והמשקיעה של צוות הנוי בקיבוץ. גם הבריכה, אגב, שופצה ומטופלת ע"י הצוות.

ויורדים המון המון המון מדרגות. באמצע הדרך יש ספסל. כשיורדים לא מבינים  מה הרעיון אבל כשעולים זה ספסל מבורך למי שצריך לעצור ולנשום. עליה רצינית, כול  המדרגות.

ולכן אני ממש גאה בילדים שלי ובעצמי שהצלחנו לעלות את כל העליה בבת אחת ובלי להתעייף.

קויה מצידה קיפצה כמו עז הרים. היא בכלל היתה מאושרת שם.

קויה.

קויה.

הבטחתי לילדים שנחזור לשם פעם בשבוע.

בוקר, בין 8-10 כשעוד לא נורא חם.

בשמחות

עינבל