השפה שבה מדברים עם תלמידים צריכה להיות תקינה, נאותה והפוכה. אסביר. עודף מילים מחליש מערך כל מילה, כך שהתוצאה תיהיה רחוקה יותר מהרעיון. התלמידים מקשיבים לנו בהתחלה, וממילה למילה הקשב פוחת. כך שאם אני מבקשת לקפוץ כמו צפרדע, המילכ לקפוץ כבר תתחיל את הפעולה, וחלק מהתלמידים יגיעו לצפרדע רק אחרי שהתחילו כבר לקפץ. כך היא העברת מסרים ותקשורת יעילה עם אנשים, נוער ומבוגרים. קודם להגיע לפואנטה, אחר כך לפרטים הקטנים. קודם להקפיד ולברור את המילים הכי מדויקות והכי יעילות ואחרי זה להסביר. וככה בדיוק צריך לדבר עם בינה מלאכותית. זוהי תורת התקשורת הנאותה והיעילה. לפרומפט טוב שיעבוד טוב, התחילו עם מה שחשוב. הימנעו ממילים גסות, ניבולי פה ואלימות. לבסוף, פרטו. מה דעתכם?
הרבה אנשים מופתעים לראות גולגולת המונחת על מפה בתמונה "לחיות את הרגע". מה תפקיד הגולגולת בסיפור הזה ולמה דווקא הגולגולת היא זו שהופכת את היצירה הזו לאופטימית?
תאורי הוואניטאס, שהיו פופולריים בעיקר בציור, הציגו מבחר של תאורי טבע דומם ובהם שילוב של פריטים בעלי משמעות סמלית. בתיאורים הופיעו פריטים כגון נרות, כוסות יין מלאות או הפוכות, גולגולות אנושיות, שעוני חול, פירות טריים ועוד.
וניטאס של פיטר קלאש
לחיות את הרגע היא יצירה בעלת מסר.
הזמן חולף ויחלוף, ועלינו לחיות במלוא החושים.
לטעום את החיים, גם את המתיקות של הפרי וגם את החמיצות של הלימון. לחיות, לראות, להרגיש, לטעום.
ככל שאר היצירות בתערוכה, גם תמונה זו שייכת לסוגת הואניטס/ממנטו מורי
תרקדי כאילו
לא מפריעה לך הבטן
כאילו את לא מפחדת שרואים
שאת לא באמת בקצב
כאילו הידיים שלך והרגליים שלך שומעות את המוזיקה
ואת לא מפחדת ליפול
ולא מפריעות לך הסיגריות וריח האלכוהול.
תרקדי כאילו אין מחר
ולא תצטרכי לחפוף מיליון פעם בשביל להוציא את הסירחון מהשיער
את יודעת מה, תעזבי
זה לא שווה את זה.
תישארי בבית ותרקדי מול האקס בוקס.
מצאתי אוצר, אוצר שכתבתי לפני כעשור. הנה כמה פנינים משם
אחרי הצהריים אמבולנס מסתובב ברחובות מודיע על התרמת דם במתנ"ס. הבן מתלהב- אמבולנס מדבר! ממש כמו המכוניות שלי! אני מנסה להסביר על הכרוז אבל הוא לא מוותר על העונג- הוא ראה אמבולנס מדבר. ועכשיו חייבים ללכת למתנס כי האמבולנס ביקש ממנו אישית!
אז נסענו למתנ"ס לפני החוג של אחותו. היתה שם אחות חביבה ושתי תורמות מתוקות ועמדנו שם כמה זמן בעוד הילד מברר אם הן באו לתת דם בצינורות לאמבולנס המדבר. אחותו לא אהבה את הסיטואציה, ניסתה למצוא מרצפת להעלם תחתה. אותו נורא ריגשו הצינורות והמחטים והשקיות עם הדם. אותה לא. אני לא יכולה לתרום כרגע אז לא יכולתי להדגים… אבא שלהם תרם שם אח"כ. והבן המשיך להתרגש מהאמבולנס המדבר
חתכתי ליבות תפוח בשביל להכין חומץ תפוחים. פתאום ראיתי את הכוכב המחומש שיוצרים הזרעים.
הלכתי להראות לילדים. בסדר, לא התרגשו כמוני.
אפשר לעשות מזה חותמת, אמרתי ושניהם נדלקו- תראי!
יצאנו החוצה, שמונה לפנות בוקר, בחוץ קר.
התיישבנו על רצפת המרפסת הקדמית, הבאתי דפים וגואש ומכחולים.
יצרתי הדפס מליבת התפוח ויצאנו לנסות עוד דברים.
הבן לקח ענף. כרגיל. וניסה…זה לא מוצלח כל כך.
הבת לקחה עלה וצבעה אותו בנדיבות בגואש. יצאה שלולית ורודה זרחנית. ביחד חיפשנו את הדרך להראות את נימי העלה או את צורת העלה הכי יפה.
ישובים שלושתינו על רצפה קרה מסביבנו ניירות מוכתמים, עלים וכל מיני דברים.
גילתה שכשיש ממש מעט צבע גואש על העלה, וכאשר הצד ה"לא יפה" של העלה הוא הנצבע- יוצאת חותמת ממש יפה.
קוראים לטכניקה הזו "הדפס" אני מסבירה לה. וזה הדפס הפוך- ואני מדגימה- את העלה לא צובעים, אך מחליקים צבע מסביב לשוליים. כשמרימים בזהירות- דגם העלה נשאר לבן וכל השאר צבוע.
מנסים כל מיני עלים, היא מבחינה שיש עלים שיוצאים יפה יותר בהדפס הפוך. אלו נקראים עלים משוננים. והעלים הללו- שהקצה שלהם חלק ותמים- זה נקרא עלה תמים.
מעלה תמים יפה לעשות הדפס עורקי עלים. מנסים בכל מיני גוונים, ואנחנו ביחד עושות דף מלא הדפסים שונים בגוונים סתוויים.
הבן מתענג על משיחות מכחול על דפים וקצת על הפיג'מה.
אני נזכרת בשיטת הדפס נוספת- מביאה צבע שעווה ואנחנו מתוות את צורתו שמתחת לדף.
אחר כך הולכים לטיול לספריה. בספריה הבן צובע עם טושים צביעה של דורה (הספרנית מקפידה על דפי עבודה וצביעה וטושים נפלאים וזמינים) בלי לצאת מהקווים. ככה בשקט, התיישב לו וצבע בשלווה. בן שלוש וחודשיים. מדהים.
בדרך חזרה מתחילה היא באופן טבעי למיין את העלים על צמחים-
הדס- תמים. ורדים- משוננים. אמא מה זה- זה היביסקוס סיני- היביסקוס- משונן. יסמין- תמים. וככה- כל הדרך הביתה. כל העלים בדרך נחלקו לשניים. היו שזכו לתואר נוסף- זה יפה במיוחד, את זה אני אוהבת כי הוא עדין כזה וכן הלאה.
שקית בתוך שקית בתוך שקית בתוך קופסת פלסטיק מתחת לשקית הבד עם 6 קילוגרם קמח הרדוף ללחם שלי. מטבח שהוא גם חדר היצירה של האוכל וגם חדר היצירה לילדים וגם הכול. מרכז הבית, מרכז החיים.
בתוך השקית האחרונה מסתתר גוש חימר שמחכה שם בערך שנה, אולי יותר. מעליו כמה שקיות שלא היו בתוך 3 שכבות והתייבשו. אני מתחילה מהסוף, מספרת לילדים שהיום נעשה יצירה מסוג שונה. היום ניצור נר שמן מחימר ובסוף החנוכה נפורר אותו, נרטיב אותו ונכין ממנו חימר בחזרה.
העיניים של הילדה נוצצות. אפשר עכשיו למחזר, אמא?
בטח שכן. זהו תהליך שאפשר להתחיל עכשיו. נצא החוצה, קחו איתכם את הגושים של החימר שהתייבש והתקשה.
בחוץ, אנחנו מנסים לפרק את הגושים לאבק. לא ממש הולך. משליכים אותם בכל הכוח והם מקפצים בגמישות מפתיעה ולא נשברים. טוב, נמחזר אותם ככה.
לוקחת דלי גינה ריק, מכניסים לתוכו את הגושים היבשים, הילד מוזג מעט מים מבקבוק וכולנו מניחים את הדלי בתוך בית הפלסטיק כדי שהגשם הצפוי לא ימלא מדי את הדלי.
זהו. תם פרק ראשון במיחזור החימר. בפרק השני נוסיף לדלי את התוצרים היבשים מהחג. בפרק השלישי נדרוך על התערובת ברגליים יחפות עד שתיהיה דיסה. בפרק הרביעי נמזוג את הדיסה לתוך סדין ישן שירפד ארגז פלסטיק ריק ונשאיר אותו לנוח עד שהמים יתאדו והדיסה תהפוך לצמיגה יותר. לבסוף נבנה גושים ונניח בשמש כדי שזה יתייבש ואחרי כמה ימים נלוש הכל בחזרה לגוש חימר רך ומענג. שלל הפרקים ימשכו, כמו שאני מכירה אותנו, לפחות חודשיים. אז מה.
חוזרים פנימה, אנחנו מכינים חוט לחיתוך חימר (הגדולה מביאה 2 חרוזי קרמיקה שהכינה ואנו קושרים לחוט דייגים) ופורסים כמה פרוסות נאות.
לשים, הילד לש גוש בגודל כפות ידיו. הילדה לשה גוש קצת יותר גדול ואמא לשה את מה שנשאר עד שהחומר רך ומזמין.
היום נר ראשון של חנוכה, אמא אומרת והילדים קופצים בשמחה. מה נכין? נכין חנוכיה? מציע הילד. נכין קישוטים, מציעה הילדה.
נכין מה שנרצה, אומרת אמא אבל קודם אני רוצה שנכין נרות שמן. ובהם נדליק נר ראשון של חנוכה- עם שמן זית ופתיל- רוצים?
כן! כן! כן!
ראינו נרות שמן במוזיאון של ציפורי- זוכרים?
איזו צורה היתה להם?
ילד: קערה קטנה-קטנה.
ילדה: עם מין מקום כזה בצד בשביל הפתיל.
אמא- אני נותנת עכשיו לכל אחד כדור חימר. בואו נכין נר שמן. צריך שלא יהיו חורים בקערית הזו, ואפשר לעשות מקום לפתיל.
שקט, כולנו עובדים. ישובים על רצפת המטבח. הילד יוצר קערה מפיתה. הילדה בונה נר מנחשי חימר. אמא עובדת בשיטה הבסיסית של שקע בכדור והרחבתו לנר.
מחליקים את התחתית באצבעות מלטפות. הנרות מוכנים.
רוצים לנסות?
כן! כן!
הולכת להביא פתיל. מביאה חתיכות של צמר 100% טבעי שפיתלתי לפתיל. מוזגים מעט שמן, פתיל. אש. פייכככככססס איזו צחנה! נשרף. לא מצליח.
אוף, מתרגזת הילדה. זה לא מצליח לנו! זה לא עובד!
רגע, אולי הפתיל שלנו לא טוב? מה דעתך שננסה פתיל של נר אמיתי?
יש שתי חבילות נרות חנוכה. האחת לחנוכה והשניה ליצירה. מפרקים נר, הילד שובר לחתיכות ויחד מחלצים פתיל ארוך. עכשיו הפתיל בתוך השמן שבתוך כלי נר החימר של הילדה. ניסוי שני- מדליקים. כבה. לא מתייאשת. שוב. ושוב. ופתאום- תופס. נדלק. היתה שם אולי חצי כפית שמן זית ופתיל באורך 2 ס"מ. דלק חצי שעה.
אוה! אומרת הילדה. אלוהים עשה לנו נס נר השמן! חצי כפית שמן דלקה המון המון זמן! אלוהים באמת עושה ניסים על נרות בחנוכה!
גם שלי! גם שלי! דורש הילד. מדליקים גם את שלו, קערה שטוחה עם דפנות מוגבהות בצורת כף ידו הקטנה. הפתיל והשמן דולק דקה בערך ונגמר (זה בטח תלוי במבנה של הנר, אני חושבת ולא אומרת כלום). עכשיו אנחנו ממקמים נרות חנוכה בשני נרות החימר וברכים הדלקת נרות אמיתית לחנוכה. אור בפנים, אור בבית. חג שמח!
עם נר מחבילת היצירה ממשיכים לשחק ולבדוק-
מה קורה כשמטפטפים שעוות נרות לתוך קערית מים?
מה קורה כשמצמידים שעווה שנמסה לדף נייר?
מה קורה אם מרטיבים את הפתיל ואז מדליקים אותו?
האם נר צף או שוקע?
האם נר דולק יכול להשאר דולק בעודו צף בקערת המים?
מה קורה לקיסם עץ כשהוא נשרף? מה קורה לחומר הקשה של העץ- למה זה הופך?
ואם שורפים ענף של בזיליקום (היה) יבש – מה קורה? ואיזה ריח זה עושה?
איזה ריח יש לאפר של בצל ירוק יבש (היה)?
איך "חונקים" אש?
איך מכבים נר עם כוס?
מה קורה כשנושפים על ענף בזיליקום בוער? האם האש מתחזקת או נחלשת?
איזה ריח יש לאפשר שנשאר על הכוס מכיבוי הנר?
באיזשהו שלב הגדולה איבדה עיניין בשאלות ובניסויים והלכה לבדוק מה קורה כששוזרים פתילי צמר אורגני 100% טבעי בתוך יצירות מחימר (יהיה מעניין במיחזור שלו זה בטוח) והילד נשאר להתלהב מהאש. צילמתי תמונה או שתיים למזכרת ומיהרתי לכתוב לפני שאשכח.
חג חנוכה שמח!
נסענו באופן מאוד ספנונטני מביתנו לת"א. שעתיים נסיעה, שבת בבוקר. היה שווה!היצירה עוררה בי תשוקה ליצירה, ומילאה אותי המון שמחת חיים.
הנה קצת תמונות – אני מקוה שהם יעירו בכם את התשוקה לבקר שם
כמו שהן העירו בי. חברה הראתה לי תצלומים משם לפני כמה ימים ומאז – כל מה שיכלתי להרהר בו היה התערוכה הזו.
באויר, על הרצפה ובלב- הוולקיריה של ג'ואנה
הניגוד המדהים בין הצבעים החמים, החיים, החומרים הרכים והנעימים- ומבנה הבטון החשוף, רצפה אנמית וזוויות חדות. ושלושה ילדים בקצה? רואים? צילום מוצלח!
וכאן- הפטמה הענקית הזו, זרוע מפתיעה של הדמות שמשלבת טלאים, בדים בטקסטורות שונות, צבעוניות, שפיצים. ועם זאת- כמה הרבה שמחה! תראו את דמות האיש המבוגר שצופה שם בצד.
בכל תערוכה היתה שומרת או שומר, סדרנים של המוזיאון שתיפקדו כספרניות:
בצד התמונה, בניגוד גמור לאור של הדמות במרכז מפל האור, יושבת המשגיחה של הקומה. חמורת סבר ומודאגת.
שששששששש
וגם- לא לגעת! לא להתקרב!
הבן שלי עשה פנטומימה שהוא כאילו מקיש על זכוכית של חלון.
רק שזו היתה מסגרת בלי שום זכוכית. היא צעקה עליו שאסור לגעת בזכוכית. תהיתי, האם לא בדקת מקרוב את היצירות שאת משגיחה עליהן? האם אינך מבחיה שאין שם חלון? שתקתי. לא אמרתי דבר. ולבני הצעיר הצעתי ללטף רק את לוזיטנה ולהתרחק מהמוצגים האחרים… חבל.
דווקא בלוזיטנה מותר לגעת, ללטף, להתרשם. מזל! ככה זה טוב לי. אני מלטפת את האמנות שלי. וכאמנית, כשמלטפים אתת היצירות שלי אני יודעת שהן נגעו בליבם של הנוגעים. ככה זה נכון לי.
תקריב 🙂
העין של האלה הוולקירית
המון יופי!
וכך אומרת האמנית על היצירה:
"הווליקירה הנוכחית, הגדולה שלה ביותר עד כה בסדרה, היא ייצוג מובהק של הרוח הפמינסטית המפעילה את עבודות האמנית. "הכל נעשה בבד והיא כולה עסוקה בנשיות", מספרת ושקונסלוש, "קנה המידה שלה הוא רב עוצמה, כמו שבדרך כלל קורה בפסלים של גברים. העניין הוא להיות בעלת כוח לעשות עבודה שיש לה עוצמה זהה לעבודה גברית, ולא עם מה שאני מכנה חומרים גבריים כמו ברונזה ואבן. הוולקיריה נראית אמנם קלה, אך היא גם חזקה. היא מתקשרת באופן מיידי לנשים – כאילו המרתי את הסביבה הביתית לפסל. יש חופש ביצירות האלה שבדרך כלל לא מתאפשר לנשים”.
אה! בדיוק!
עבודה מפורסמת אחרת שלה היא הנברשת הזו העשויה מ-טמפונים!-
כשמחפשים בגוגל משחקים לילדים, מקבלים המון משחקי מחשב. אבל מה שבאמת חיפשתי אלו משחקים של ממש, משחקי יומולדת, משחקי הכרות, משחקי חצר, משחקי חברה.
אחרי חיפוש מעמיק מצאתי כמה וכמה קבצים מרוממי רוח ושימושיים מאוד, באתר של משרד החינוך. בכדי להפוך אותם לזמינים לכולם- אני מקשרת אליהם ויוצרת את הפוסט הזה. להנאת כולנו!
1. אוסף מלא של משחקי חברה, משחקים חברתיים וקבוצתיים לשימוש בימי הולדת, מפגשים חברתיים, מפגשי חינוך ביתי, לילדים ולמבוגרים
חברה אהובה (תודה!) שלחה לנו מארה"ב. עוד לא ראיתי כאלו בארץ.
זה לגו מיניאטורי, כל ערכת מגיעה עם הוראות מדוייקות באיורים- וכך נולדים דגמים זעירים של הננו בלוקס. הנה כמה תמונות ממדף התצוגה שלהם
זה גמל שלמה ולידו כינור
כאן יש כלי נגינה
בינתיים הצטרפה גם חיפושית קרנפית ונשארה עוד ערכת דבורת הדבש להרכבה, ומטוס של חיה"א האמריקאי.
נכון מקסים?
התחלנו תוכנית לימודים חדשה- מסביב לעולם.
התחלנו באיטליה וכרגע אנחנו ברומא (בדיוק בקפלה הסיסטינית, מתלהבים מהיצירות של מיכלאנג'לו)
אז מצאתי כמה דגמי ננו שיתאימו לנו לתוכנית
למשל מגדל אייפל (מעניין אם יש פיזה)
וראינו כבר גם דולפין, סוס תוכי… הקיצור… קסם של דבר. לא לילדים קטנים (מתחת לגיל חמש), כן לילדים סבלניים או חובבי פאזלים תלת מימדיים מטריפים!
הבכורה רוצה לעשות נושא אישי בתוך איטליה- חתולים במקומות מפורסמים באיטליה. נזכרתי שעננת צילמה חתולים ברומא ואני רוצה להזמין את כולם – לשלוח לנו צילומי חתולים באיטליה אם ישנם! או סיפורי חתולים באיטליה.
בכלל, כל רעיון נוסף יתקבל בברכה.
– נושא האוכל מכוסה, אנחנו מכינים מתכונים איטלקים כל יום! המתכון הבא יהיה פיצה.
בחופש הגדול ובחגים שבאו קצת אחריו, ביקשו הילדים חופש כמו מבית הספר.
זה הזכיר את בילבי גרב ברך שהלכה יום אחד לבית ספר אך ורק בגלל שגם היא רצתה חופשת חג מולד.
אבל הם באמת קיבלו חופש.
הכי חופש שיכול להיות
בלי שעה שצריך לקום בה, או ללכת לישון, עם החופש לבוא או להשאר, לצאת או להכנס. חופש אחר. כי כמה חופש כבר יכול להיות לילדים שכל השנה בחינוך ביתי? ובכן, זה היה חופש משגרה קבועה.
אך סופסוף נגמרו החגים וחזרנו לשגרה, או נכון יותר- בנינו שגרה חדשה לשנה החדשה.
שגרה, אתם בטח שואלים? למה שגרה? מה טוב בזה בכלל? הרי כל החיים אנחנו מחפשים לשבור אותה!
למיטב הבנתי, בכל בית בכלל ובחינוך ביתי בפרט, חייבת להיות איזשהי שגרה. השגרה מעניקה לנו קביעות, רוגע, שלווה ו-כן, גם כללים שמאפשרים לנו לחיות ביחד בהרמוניה.
גם בחופש הגדול, גם בשבת, גם ביום יום.
העוגנים לשגרה שלנו נקבעו על פי שעת הארוחות.
ושעת הארוחות שלנו נקבעו לפי שגרת הארוחות שלי (כל שעה וחצי- שלוש שעות ארוחה)
עוגן נוסף לשגרה הם התוכניות השבועיות הקבועות: חוגים, מפגשי חינוך ביתי, ארועים קהילתיים קבועים
השנה-
מפגש ביום ראשון בנהריה (חינוך ביתי, גילאי 0-14)
מפגש חנ"ב ביום שני בעמק יזרעאל/יובלים/סיור לימודי בבוקר
חוג קראטה בשש בערב- יום שני
שלישי- בוקר חוץ: ספריה, סידורים, קצת טבע
רביעי- סיור חנ"ב או חוג שומרי הגן לילדי חנ"ב (חינוך ביתי) וחוג כדורסל לצעיר
חמישי- יום ניקוי הבית בבוקר, אחה"צ חוג מחול לבכורה וחוג קראטה לצעיר ולאמו
שישי- סידורים + חוג כדורסל לצעיר
אז בעצם לכל יום יש שתי מערכות שגרה- היום בשבוע וסדר הארוחות. סדר הארוחות יוצא איתנו גם אל מחוץ לבית וזה מצריך הרבה יותר התארגנות אך יעיל ובריא יותר מאשר ה"יהיה בסדר" שלרוב מוביל לעייפות וחוסר סבלנות.
היום למשל היה יום ג וזה יום ספריה. היינו בספריה (השאלנו 15 ספרים, אנחנו שלושה וכל אחד לוקח ערימה נאה. מצאתי את עצמי מתנצלת על מכסת הספרים הגדולה אך הצוות נראה נהנה להגדיל לנו את המכסה של הספרים- הלא ממילא אנחנו מחזירים כמו שעון פעם בשבוע)
ואז ירדנו לשמורת ים אכזיב, מול בית ספר שדה אכזיב, וחקרנו לנו בטבע קצת-
צמחיה כר-קוצית, צבעי אזהרה ולמי הם מיועדים, הרכבים של סלעים, פרחים ומים
תופרת חלומות 