How to Bullet Journal

זו השנה השניה שאני משתמשת בבוג'ו, הקיצור הקולי של Bullet Journal שפיתח ריידר. צפו בסרטון שלו שמסביר את עקרונות השיטה:

תבינו, כל שנה הייתי קונה יומן ומתחילה אותו בהתלהבות. עד חנוכה שכחתי ממנו ובסוף אלול הייתי מוצאת אותו נטוש ולא רלוונטי.

עם יומן הבולט זה לא קורה לי.

מיכל שץ ז"ל הכירה לי את יומן הבולט. זה בול מתאים לך, היא אמרה. עם כל היצירתיות שלך והצורך שלך להמציא וליצור ולקפוץ מדבר לדבר. וה ADHD וכל זה. את תעופי על זה.

מיכל צדקה. אני עפה על זה. עפה עפה וגם את היומן הזה נוטשת לאנחות לתקופות ארוכות. ואז חוזרת אליו וממשיכה מה שנכון לי

למשל, בהתחלה הייתי מסמנת ביומן הליכות, שחיה ואימונים. עד שזה נעשה טבע שני, הרגל. כעת אין צורך לציין את הביצוע ולעקוב אחרי ההצלחה. כל יום הוא הצלחה.

או שנהגתי לסמן כל פעם שהאכלתי את החתולים. כבר כמה חודשים שיש לבם מתקן האכלה אוטומטי. הם גורפים עם הרגל את הקערה והיא מתמלאת להם. אז אני לא צריכה לזכור להאכיל. רק לשים לב כשמיכל האוכל, שמכיל קילו וחצי מזון יבש, מתרוקן. בשלב הזה הם נעשים נודניקים ללא תקנה ואני שמה לב וממלאת את הכד

מה שהכי חשוב לי ביומן זה שהוא מגיע נקי. רק עם נקודות. או דפים חלקים. לא משנה העיקר שהיצירתיות שלי בלבד היא זו שמעצבת או מקשקשת את הדפים. זה לא פלאנר מעוצב. זו אני. זה המוח שלי שמשחק עם השנה.

אחרכך, המטרות שלי בכל שנה, והמטרות שלי בכל חודש. כאן נכנסת לתמונה הברוכה. כלומר ברוכה את והלחשים, מחשבה יוצרת מציאות. לערוך את רשימת המטרות שלי כל חודש, מגדיל את הסיכוי שהן יתממשו. כך למשל כתבתי באלול שנה שעברה, שאני רוצה לעשות תערוכות של הצילומים שלי. ומה קרה עם זה?

היו לי שלוש! שלוש תערוכות השנה! באוניברסיטת תל אביב, בתאטרון ירושלים ובבית החולים נהריה. כולן התגשמו אחרי שהחלטתי שזה מה שאני רוצה.

עוד כתבתי שאני רוצה להוציא את הספר שלי לאור. וגם למכור את כולם. כל ה500. והנה אנחנו כאן, מהדורה שניה כבר בבית הדפוס. נשארו לי 490 ספרים. אני בטוחה שעד תשרי כל החמש מאות יגיעו לבתים חדשים.

לקראת השנה החדשה, בהמלצת ריידר, ממציא הבולט ג'ורנל, עברתי על המטרות שהיו לי ביומן הישן וכתבתי לעצמי ארבע רשימות. מה הגשמתי, מה עבד, מה לא עבד, ומה יעוף. כלומר, איזו מטרה לא זו בלבד שלא הגשמתי, אני גם לא רוצה בכלל ברשימה שלי. ובאמת, כמה שמחתי לגלות את המטרות שהוגשמו. וכמה הוקל לי כשהכנסתי לרשימת ה"לא עבד ולא רוצה" כמה סעיפי "שיפור עצמי" שכבר לא מזיזים לי.

להיות יותר מסודרת? ממרום 47 שנותי אני מבינה ואוהבת את דרך החשיבה המבורדקת שלי. זו החשיבה היצירתית הזו שמאפשרת לי גם לתלות את הכביסה, גם להשקות את הגינה, גם לחתוך סלט מהבצל הירוק שקטפתי כשהשקתי את הגינה שראיתי צמאה כשתליתי את השמלות… זו אני…

פרישה לפי חודשים. כתב יד. אבל יש מטרות ויש משימות. וזה הכי יעיל לי.

אז זהו. רציתי להכיר לכם את רעיון הבולט ג'ורנל. את מיכל שץ כבר לא תכירו. היא היתה אשה יצירתית, מבריקה, חכמה, רבת פעלים וחברה יקרה. אז לזכרך, מיכל. תודה שהכרת לי את הטכניקה הזו.

עינבל

ראיון עם עינבל ויסמן

17.5.22 18:00
שיח גלריה בתאטרון ירושלים
 בתערוכת חיסון לקיץ הישראלי
אוצרת התערוכה: ד"ר בת שבע אידה
חיסון לקיץ הישראלי, 17.4.22 עד 31.5.22 , גלריית הסלון, תאטרון ירושלים 

?מה המסר מאחורי היצירות שלך בתערוכת חיסון לקיץ הישראלי

היצירות שלי מדגישות את החיבור האנושי והמשפחתי לחפצים ולזכרונות. קערת נחושת מבהיקה ובה תפוזים סינים כתומים וריחניים. קערת קריסטל ובה ענבים, מונחת על מפות מהמאה הקודמת. אנחנו עשויים מהחיים שלנו ומהחיים של ההורים שלנו, הסיפורים על הסבתות והסבים שלנו, בעצם, המוות אינו הסוף.

אנחנו עשויים מזכרונות. הזכרונות אותם נשאיר ואותם ליקטנו בדרכנו. בתמונות התלויות נמצאים חפצים שמעירים זכרונות בכל אחד ואחת מהצופים. אם זו מפת קרושה שמזכירה את סבתא שושנה, או שרפרף עץ מתקפל שהכין סבא ישראל. החיבור בין החושך והאור, הפירות והחפצים, מחדד את הזכרון, המודעות לערכים שגדלנו עליהם והכבוד לפיסות הזכרון שלקחנו איתנו לדרך.

לעיתים רחוקות אנחנו מקדישים זמן לחפצים ולזכרונות האלו, ומתבוננים בהם באמת. מבחינים כיצד האור משתקף בהם, איך נראה הצל המוטל מהם בקרן שמש יחידה, וכיצד משתקפים דרכם הענבים הטריים של הקיץ. 

היצירות מאפשרות את האתנחתא הזו. את ההזכרות, האהבה והערכה למשפחה, ליופי שביום יום, במזון על הצלחת ובכלים הנאים שעל המזנון. 

?מה הרקע שלך ואיך צללת לתוך הצד האמנותי שבך

נולתי בשנת 1975 למשפחה אמנותית. מיכאל קארו, אבא שלי, יצר קולאז'ים ופסלים בחדר העבודה שלו, מחסן בטון בפינת החצר. אמי, אורה קארו, רקמה, סרגה וציירה, סבתי שושנה גל נור ציירה רקמה, תפרה, סרגה, ציירה בשמן ופיסלה בקרמיקה וסבא שלי בנימין קארו יצר בקרמיקה, ברזל ועוד. בחרתי ללמוד ביולוגיה והוראה לתואר ראשון ועבורי האמנות היתה כאסקפיזם מהיום יום, כלי למנוחה וביטוי עצמי.

התחלתי לצלם בגיל שתים עשרה אך רק לפני שבע שנים, ליום הולדתי הארבעים, קיבלתי מבעלי מצלמת רפלקס דיגיטלית. למדתי בקורס של צילום למתקדמים אצל המורה יוחנן קישון באקדמיה לנוער שבנהריה ולמדתי להשתמש במצלמה כדי להגשים את הרעיונות האמנותיים שלי. צילום הפך לתרפיה עצמית, וגם היום קורה שאני רואה איך האור עובר דרך עץ בגינה ורצה לקחת את המצלמה כדי להעביר את היופי הזה הלאה.

אני חובבת תערוכות ומוזיאונים, וכל ביקור בגלריות מעורר בי השראה ותשוקה ליצירה. כך אחרי ביקור מרהיב בנשיונל גלרי בלונדון, יצרתי סדרת צילומי כדים עם פרחים בטבע דומם.

מהם הטרנדים האמנותיים שמלהיבים אותם כיום ומה הפרויקט האמנותי הבא שלך

אמנות צבעונית מאוד, רפטטיבית ומטורפת כיצירותיה של יאיו קוסמה, מעוררת בי תשוקה ושמחת חיים. וגם צילומי משפחה בגוונים חמים, הנגלים ביצירתה של האמנית אליענה אלון ושלישית, פורטרטים נשיים בסגנון ורמיר והבארוק. זהו גם הפרויקט האמנותי הבא שלי. שילוב של פירות, כלים אור טבעי ודמויות נשיות בוגרות באור טבעי בביתן.

?האם את מתכננת את היצירה שלך מראש או שזה אילתור

בחירת החפצים, הפירות והעמדתם בהרמוניה אלו עם אלו ועם מקור האור הטבעי בו אני משתמשת (כלומר שמש בשעות מסוימות של היממה) היא אחד היסודות החשובים בתהליך האמנותי שלי. תכנון צילום נמשך בין שבועות לחודשים, החל מסקיצות ראשוניות ועד הצילום הסופי. אני משקיעה תשומת לב מוקפדת ומיוחדת בכל פרט ופרט, במשחקי אור וצל, והכל בכדי שביצירה הסופית תופיע המהות שהניעה אותי ליצור מלכתחילה

סקיצה ממחברת הסקיצות שלי
סקיצה, מרץ 2022

ספרי מעט על הטכניקות, החומרים והתהליכים שאת משמשת בהם כדי ליצור את האמנות שלך

אני חושבת על כל קומפוזיציה לעומק ולעיתים קרובות יוצרת סקיצות מקדימות וקלילות, מחקרי צבע עם כלים שונים, דרגות שקיפות שונות והשתקפויות בזכוכית, כלי קריסטל, כסף, נחושת ואלומיניום. אני עושה סדרה של צילומי ניסיון בעזרת הטלפון הנייד ובעזרת המצלמה המקצועית, לפני שאני יוצרת את העבודה הגדולה.

החומרים שלי מסורתיים. פירות וירקות טריים מהשוק או מעצי הפרי בגינה. כלים נאים, מפות ומפיות מכותנה, פשתן ועבודות יד של רקמה וסריגה שעברו אלי בירושה מהסבתות של המשפחה.

צילומים מפתיחת התערוכה "חיסון לקיץ הישראלי" בתאטרון ירושלים, אפריל 2022


?מה נגלה עליך מהתבוננות ביצירות שלך

אני מושפעת מהאמנים ההולנדים של המאה השבע עשרה ומהציורים הריאליסטים מלאי הסמלים והמשמעות שלהם. אני נפעמת מהיופי שבפשטות. המאכלים הנאים, הפירות הטריים, האופן בו האור מוחזר מפירות שונים, כלים שונים, שקיפות ואטימות. ההתיחסות שלי לפרטים הטבעיים והביתיים הללו משקפת את היחס שלי לגינה, לבית ולמשפחה. בעיני, היצירה שלי היא חגיגה של החיים.


ספריעל עוד על ההשראה והאמנים שהשפיעו עליך

אני מושפעת מיצירות טבע דומם של האמנים הפלמים במאה ה 17 ומחגיגת החיים היומיומית הבאה לידי ביטוי ביצירות הללו. למצוא יופי בכל דבר, לראות את האסתטיקה שבפרח הנובל כמו גם באשכול הענבים ופטוטרות הענבים שנקטפו

טבע דומם, ארוחות בוקר, זרי פרחים וסצנות ואניטאס

פיטר קלאש (1567-1660)

פיטר קלאש , ואניטאס (1630)
2018, ואניטאס, עינבל ויסמן

קלרה פיטרס (1607–1621)

טבע דומם עם גבינות, שקדים ופרצעל, קלרה פיטרס, 1615
ארוחת הבוקר של קלרה, 2018, במחווה לקלרה פיטרס

קומקום בית תה מושלם בירושלים

בדרך בית לחם 23, שכונת בקעה בירושלים, מסתתרת שכיית חמדה לחובבי התרבות הבריטית.

קומקום בית תה.

קומקום בית תה

טלפון להזמנה
077-537-3226


https://maps.app.goo.gl/MaxvcFDWSnvMcwt28

קומקום בית תה. דרך בית לחם 23, ירושלים

בפנים מדפים מלאים אסתטיקה, חנות קטנה עם כלים, חליטות, מתנות, ספרים ( הספר שלי גם יהיה שם) וכוסות וינטאז מקסימות. ושתי פינות ישיבה במיזוג ובאוירה הרומנטית להפליא.

ארון בקומקום

בחוץ, חצר ירושלמית. אבנים, פינות צל וצמחיה. ושלושה שולחנות לנשום אויר ירושלמי.

חצר יפהפיה

הגעגועים שלי לתה של חמש בלונדון באו על סיפוקם. הזמנו תה ומגדל מגדנות זוגי. 125 שח כולל קנקן תה לשניים, משקה נוסף ומגדל עם כריכונים, סקונס ומגדנות.

ישבנו שם, אהוב ליבי ואני והתענגנו על ארוחת ארבע. הצוות, רוזי ונטע, באו מדי פעם למלא את הכוסות במים קרים ולשאול בשלומנו בפנים מאירות.

נשאר לי טעם של עוד. תודה! מומלץ באהבה ובחום לכל מי שמתגעגע לממלכה או שמתרגשת מאוירה ירושלמית רומנטית וטעימה.

תודה למיכל ווזנר, נטע ורוזי, על קומקום בית תה. אני שמחה שיש מקום כזה! אמן שיצליח ויהפוך למוסד ירושלמי שעולים אליו לרגל.

עינבל ויסמן , אוגוסט 2021

Buy my book ברוכה את

ברוכה את, המחברת הסודית של סבתא ושלי

סבתא לימדה אותי כל הזמן, ערבבה את הידע בכף עץ עם סיפורי מדרש ואגדה, סיפורים מילדותה בצפת ובחיפה, מעגל חיי אישה, חיבורים של אהבה ועוצמה ורוך.

מאז שנולדתי ועד שבגרתי, סבתא טיפלה בי ולימדה אותי לטפל בה בחזרה. כיצד לרקוח לה חליטה מפרחי עוזרר כדי להוריד את לחץ הדם, כמה קוביות שוקולד לתת נגד שיעול ואיזה פרח מהגינה ימלא אותה שמחה.

להזמנה

ברוכה את, המחברת הסודית של סבתא ושלי

בהוצאת אדמה, בית לחכמה נשית מתחדשת

לרכישה88 שח

בספר ברוכה את תמצאי מידע שימושי על צמחי מרפא, תרגילים לזימון מציאות, כוונות, תפילות וברכות. כל אלו יוכלו לשמש אותך לטיפול בעצמך, במשפחתך ובסביבתך.

לרכישה – 88 שח באיסוף עצמי מחניתה

מכירה המוקדמת – ברוכה את, המחברת הסודית של סבתא ושלי

חלומות מתגשמים

עינבל

לטייל בנשיונל ארט גלרי מהבית.

מחווה לפיטר קלאס ותמונת הואניטאס

אפליקציה של הנשיונל ארט גלרי הבריטית הנפלאה, מאפשרת להתבונן מקרוב ביצירות האמנות שמוצגות שם. זו האפליקציה- https://play.google.com/store/apps/details?id=com.macsoftex.ngafree

הצד האפל של עינבל ויסמן

ביום חמישי ה23 ליולי פתחתי את תערוכת היחיד הראשונה שלי. זו הגשמת חלום.

התערוכה מוצגת בגלריית קארו אמנויות חיפה, בבנין אבן יפהפה ברחוב ירושלים 19 בהדר. הדרו של הרחוב הולם את הידורם של הצילומים שנעשו בהשראת האמנים ההולנדים של המאה השבע עשרה. פירות וירקות טריים ויפים המשולבים בכלי אוכל עתיקים, גביעי יין וקנקנים שונים שאספתי מהסבתות שלי, מחברות ואספנים רבים.

חלק מהפריטים נאספו לצילום ולאחריו הוחזרו לבעליהם החוקיים. חלק מהפריטים ניתנו לי במתנה, וחלק מוצגים על שולחנות בתערוכה, מזמינים אתכם לצלם אותם.

ארוחת בוקר מפוארת בהשראת קלרה פיטרס

התרגשתי מאוד בפתיחה של התערוכה הצד האפל של עינבל ויסמן- המקום בו החושך מגביר את האור, בו העינים נחות בהנאה על חפצים ישנים ופירות מתוקים.
סיפרתי לאורחים על הרעיונות, משחקי האור והצללים וזמן ההשקעה בכל תמונה.
אם מישהו רוצה לבקר את התערוכה בפורום מצומצם, ללא חשש קורונה, דברו איתי. בשבוע הקרוב אהיה בסביבה.
התערוכה פתוחה עד ה27 לאוגוסט בשעות הפתיחה של קארו אמנויות, רחוב ירושלים 19 בהדר חיפה.

היום בערב בשעה שבע וחצי – זום על התערוכה.
סיור גלריה ושיח גלריה וירטואלי דרך זום. הנה ההזמנה.

Inbal W is inviting you to a scheduled Zoom meeting.

Join Zoom Meeting
https://us04web.zoom.us/j/4658508292?pwd=dEd1cmE1aE15UktRNEhMZHFmaVMrQT09

Meeting ID: 465 850 8292
Password: dark

LifeBook 2019

🍊 בתחילת אוקטובר הצטרפתי למין כנס אונליין של אמנות, יצירה, נשימה והתפתחות אישית. מיינדפולנס, הם קראו לזה.

צילום: תמרה לאפורט

בכל אופן ממש התלהבתי ונהנתי ליצור ולהקשיב לראיונות בין תמרה לפורט לאמנים שם.

כל יום במשך 14 יום התפרסמו שני ראיונות ושתי הדרכות שנלוו אליהן.

התנסתי בטכניקות חדשות וישנות, בשיטות לאיוורור רגשות ומחשבות, וממש ממש נהנתי.

במקביל, כל הזמן רץ פרסום ללייףבוק, שמתחיל בינואר, ויכיל שיעורים ארוכים יותר אונליין שיהיו זמינים למנויים.

https://m.facebook.com/story.php?story_fbid=10156939355931133&id=660441132

ידעתי שארצה להרשם לזה, ובמקביל נכנסתי לכל ההגרלות שהיו למורות בקורס- בכדי לקבל מנוי חינם.

הנה כמה מתהליכים והיצירות שלי במהלך הכנס:

לקראת סוף הכנס קיבלתי הודעה פרטית ממלאני ריברס שזכיתי במנוי חינם לקורס השנתי!

סיפרתי לכולם בבית (אף אחד לא הבין על מה אני מדברת) והתלהבתי (עדיין) מאוד.

ממילא תכננתי להרשם (100 דולר ההרשמה המוקדמת אחרי ההנחה) אז בכלל זכיתי!

מלאה בתודה ליקום שמסדר לי שנה עם חיזוק לתחום היצירתי שבי!

עינבל

חופשה בכרתים

מסכמת שבוע בכרתים, באזור רתימנו.
לקחנו חופשה דרך בליק, שכללה טיסות-העברות-מלון בחצי פנסיון
הכל היה מצויין ממש, מיקום מעולה, האנשים שפגשנו היו חמים ונעימים.

באוטובוס למלונות מהשדה, היה מדריך ישראלי שהעביר דף עם פרסום לטיולי יום שהם עורכים בתשלום סביב 50 אירו למשתתף. התלבטתי מאוד אבל בסוף ויתרתי והחלטנו שנישאר בסביבה של המלון והעיר הסמוכה ונהנה מטיולים רגליים, ים, והעיר המקסימה.
אני מברכת על ההחלטה הזו. ככה גילינו את שכיות החמדה של העיר בנחת ובקצב שלנו.
מסקר טעימות שערכתי, הגלידריה הטעימה ביותר היא זו שבתמונות…

היא נמצאת בכניסה הדרומית לעיר העתיקה ליד הקשת. מחיר כדור הוא 1.8 יורו בכל הגלידריות.

אז לכו על הכי טעים. או שתעברו ותטעמו עד שתגיעו לטעם שלכם. לא לשלם לפני שטעמתם ואהבתם.

יש למשל באותה פינה גלידריה נוספת. טעמתי את הפיסטוק שלהם והיה לו טעם של גלידות פלדמן. נוט מיי קאפ אוף . ביקשתי לטעום עוד טעם- סורבה תות והמוכרת סרבה. אז על פי טעם יחיד הגעתי למסקנה שזו גלידה לא טעימה ושגם לא נחמדים שם.

בסיורים בעיר ובסביבת המלון פגשנו סוכנויות שמוציאות טיולי יום לסביבה. אותם מסלולים כמו שהציעו לנו בקווי חופשה באוטובוס למלון. רק שבמקום 49 יורו לבנאדם, 6-12 יורו גג. ההבדל שהסיורים הללו עם הדרכה באנגלית ולא בעברית. אישית- נראה לי שעדיף באת לצאת בסיור תיירים מכל העולם. זה הופך את הסיור עצמו לחוויה חוצלארצית בפני עצמה.

באותו עניין, התארחנו במלון אקווילה רתמינו ביץ׳ והיו בו תיירים מכל העולם.

ישבתי וציירתי מול הים. איזו מרפסת נפלאה זו היתה. בלילה נרדמנו לצלילי הגלים.

למלון יש תוכנית ספורטיבית ואמנותית כל יום, שמתפרסמת על לוח ליד חדר האוכל.

הצטרפתי לפעילות חץ וקשת שהיתה נחמדה, ואחותי ואמי היו בפעילויות נוספות.

בערב יש קונצרטים והופעות בכל מיני מקומות קבועים במלון- רחוק מהחדרים שלנו. אז הרעש לא הפריע אבל אפשר היה לשבת ולהנות מהמוזיקה.

האוכל היה מטריף. לא כשר. מגוון ענק. אני עם תזונה מאוד סלקטיבית ותמיד מצאתי מה לאכול.

בבוקר המשקאות כלולים. בערב הם בתשלום, גם המים. אנחנו התכוננו והבאנו בתיק בקבוק מים מינרלים (0.3 יורו במינימרקט מול המלון, אגב המזכרות שם זולות והצוות שם מקסים מקסים) ושתינו ממנו.

החוף נהדר, ויש כמה בריכות שחיה והרבה מרחבים לטייל בהם. רק להצטייד בציטרונלה נגד יתושות כי היתושות ברתימנו שמו פס על סנודיי.

ברתימנו. מחוץ לעיר העתיקה. מאפיית מיתוס. לא לפספס, בעיקר בגלל הארנב של אליס והדרקון בדשא.

ליד המינימרקט שמול המלון יש קפה וגלידה מצוינת. מחלב כבשים ועיזים.

הקפה במלון היה היחיד שהיו לי תלונות עליו. לא טעים.

אז ממול למלון שתיתי קפה מצוין, וגם בלמונוקיפוס, מסעדה מקסימה בצל עצי לימון ורימון בסמטא ליד המסגד הגדול בעיר רתימנו.

שירותים:

בכל בית קפה ומסעדה.

המסעדות בנמל לא נותנים להשתמש בשירותים אם לא יושבים שם. האוכל לא משהו. שילמתי 8 יורו לצלחת ירקות קלויים מאכזבת מאוד. גם הקפה היה מתחת לכל ביקורת.

לעומת זאת באמצע הגן המוניציפלי יש בית קפה טעים ונעים והם נותנים להשתמש בשירותים גם בלי לקנות שם. הגן נמצא ממש ליד תחנת האוטובוס (1.3 יורו מהמלון לעיר).

קניתי שם גלידה (טעמתי קודם) שאלתי מאיזה חלב. וככה הלכה השיחה:

ש: איז איט קאו מילק?

ת: נו. נו קאו.

ש: איז איט גואוט מילק?

ת: נו. נוט גואוט.

ש: שיפס מילק?

ת: נו. נו שיפ.

ש: סו, סויה מילק?

ת: סיפ מילק.

אני: ???

ת: סיפ.יו נואו. לייק גואוט. ויס הייר.

אני- שיפ?

הוא- נו. נו שיפ. סיפ מילק.

אני- אוקיי. אפחריסטו (- תודה ביוונית).

אז אכלתי גלידה מסיפ מילק. היה טעים. לקחתי פיסטוק. הטעם שאני טועמת בכול הגלידריות. לאחותי קניתי סורבה תות טעים. עוד טעם שאני טועמת תמיד.

לסיכום?

חופשה בת חמישה ימים ברוטו. נהדרת. עם אמי ואחותי. פינוק אדיר.

תודה!

לונדון בחמישה ימים – היום השני

בבוקר היום השני שלנו, קמתי, כרגיל, בשש וחצי לפי שעון ישראל. מה לעשות, השעה היתה 4 וחצי בלונדון.

הייתי רעבה, אז אכלתי את העוגיות הנחמדות בפינת התה הנסתרת שבארון (חדר קטנטן, בארון מסתתרת פינת התה, וקצת מקום לתליית בגדים, וכספת. ואיכשהו- גם רוח קרה. אולי זו היתה ארובה. אולי זו עדיין)

העברתי את השעות עד אור הבוקר בתכנונים ומחשבות. כך גיליתי שההזמנה שחשבתי שהזמנתי ל sky garden לשעה 9:30,

הזמנתי בטעות ל11:30 וזו גם השעה אליה הזמנו כרטיסים ללונדון איי.

אז נכנסתי לאתר של סקיי גארדן וביטלתי. מזל שזה חינמי.

בשבע כבר היה מעט אור, אז יצאתי החוצה להסתובב סביב גינת אקסקלטון

וקצת מאוחר יותר (אחרי ארוחת הבוקר- גם הצלחתי להכנס אליה קצת)

ולרדת במורד רחוב וורוויק ווי warwick way

waitrose

בשביל לקנות פירות יער וקצת חסה לפיקניק.

אחרי ארוחת הבוקר המפנקת, וסיבוב בכייף בין החנויות בתחנת ויקטוריה, נסענו בטיוב לכיון הלונדון איי.

היה קר. מאוד. ואפור. ולא היו הרבה אנשים, יען כי מזג אויר מכוער, כך אמרו. nusty weather/ ugly weather/ אבל עבורנו- beautiful weather. כמה כבר אפור רואים אצלנו? ועוד כזה אפור, מלא ביניינים של הוד והדר, ואוטובוסים אדומים שמכניסים קצת צבע?

עמדתי לי שם על הווסטמיניסטר ברידג' והתפעלתי עמוקות. האיש שלי עמד לידי והתפעל עמוקות מעצמו, שהתעקש לקחת אותי ללונדון כי כבר שנתיים שהוא רוצה ואני מסרבת. סופסוף הסכמתי.

כשמזמינים כרטיס משולב ללונדון איי ומאדאם טוסו, תוסיפי כמה שצריך בשביל כניסת vip

רק מראים את הדף המודפס לשומר- והי-הופ- נמצאים בקרונית. בלי תור!

הקרונית מחוממת, וביחד עם עוד כמה תיירים יש הזדמנות למבט על. התמזה חומה ומלאה בוצה ארוכת שנים, ומזג האויר הנאסטי לא נוגע בנו. חללית.

דרך העננים, האור מראה את לונדון כפי שהיא באמת נראית במזג אויר כזה

ואני מתרגשת לי.

זה גם הזמן לפיקניק פירות יער

וכמו הביטוי "הצבא צועד על קיבתו" ככה אני- עכשיו התמלאתי מרץ ואנחנו מתקרבים לרציף. יש 30 שניות בערך לצאת מהקרון הנע, אחרינו נכנס צוות ניקוי ושאיבה, ומיד אחריו- עוד 6 בני מזל לסיבוב.

בחוץ, מחוץ לקרונית, שוב קר וגשם דק צולף בפנים. הפסקת פיפי במשרדים של הלונדון איי. שמנו לב, שיש מעט מאוד מקומות מסודרים לפיפי. לא בכל תחנות הטיוב יש. יש כאלו שבתשלום- שווה לשלם. בתחנת הולנד פארק, למשל, יש תא בודד ומפחיד למדי, קלאסטרופובי מאוד. אבל כשצריך- אז צריך.

ברוב בתי הכלבו והחנויות אין שירותים ציבוריים. יש רק לעובדים. במזללות אין. במסעדות יוקרה יש- אבל רק בתנאי שאתה יושב שם. אלו היו 20 שניות על שירותים.

ואז ראיתי את השחפים. עצרתי לדבר איתו

אחר כך היתה שם התקהלות של יונים, שחפים שונים ואנשים שזרקו להם אוכל. היה שמח.

והלכתי לחפש את המיקום המושלם לצילום הביג בן, שלמרבה הצער היה בשיפוץ, אבל עדיין הפיק תמונות יפות.

big ben view

הטיילת לאורך התמזה, בצבעי שלכת

אבל באמת שהיה לי לא נעים בחוץ היפה הזה, ולא רציתי לטייל לווסטמיניסטר אבי, אז חתכנו לכיון מאדאם טוסו (טיוב, בייקר סטריט- שלום שרלוק- מאדאם טוסו במסלול המהיר)

כמעריצים של שרלוק, התחנה הזו שמחה אותנו מאוד. במאדאם טוסו הרשתי לעצמי להתלהב לגמרי

הצטלמתי עם כל גיבורי התרבות שלי

איינשטיין, פרדי, וספיידרמן

אבל הכי כייף היה למצוא סנסיי שרק להתאמן איתו

בקאטה היאן יונדאן, מחגורה ירוקה לכחולה, יש קטע שבו תופסים מישהו בשתי האוזניים ומכניסים לו ברך בסנטר.

בצורה שבה הייתי עושה את זה בעבר, צחק עלי המורה שלי שאני תופסת את שרק.

אז כשראיתי את שרק… המשכתי כבר.

אחרי מאדאם טוסו הנהדר, הלכנו לאכול משהו.

וחזרנו לקיימברידג' קיטשן סטריט לארוחת ערב גורמה שכללה סיידר חם ולאכוהולי. סיום מושלם!

this is where the magic happens – כתוב מעל המטבח הפתוח של המסעדה

לילה טוב,

עינבל

זמן נייר במקום זמן מסך- חלבלובון

לו הייתי מנסה למדוד כמה זמן אני מול נייר וכמה זמן מול מסך, ביום, מה הייתי מגלה?

הייתי מגלה שבימים שבהם היה לי יותר זמן נייר, יצרתי יותר. ציירתי. קראתי. שיחקתי.

והילדים שלי? זמן הנייר שלהם הולך ומצטמצם, ואפילו את הספר שאדם כותב, הוא כותב מול מסך ולא על נייר. 

לפני זמן מה, חיכתה לי הפתעה נהדרת בדואר. חבילה, ועליה השם "חלבלובון"

צורף לה מכתב מקסים על זמן נייר וזמן מסך, וחוברת נהדרת שמילאה את כולנו כאן בבית בהתרגשות.

כבר הדף הראשון הבהיר לי שיש כאן משהו נדיר. פניה מכבדת לילדים ולהורים. רמה גבוהה, שפה עשירה, והרבה שמחת חיים השזורה בין המילים, ברקע, ובעיטורים. 

התאהבתי כבר בדף הזה

החוברת (מחברת אחרת) מאוירת וערוכה בטוב טעם, ומכילה חידות, מקומות למלא ולכתוב ולצייר. ממש חוברת נהדרת!

אני הייתי כותבת עליה מגיל 5 עד 125… כי ממש נהנתי ממנה. 

וגם הילדים שלי נהנו ממנה. שיחקנו ביחד את הטריוויה, ודיברנו על כל מיני דברים. זה היה זמן טוב. זמן הנייר הזה. וזמן הנייר הזה עשה לי חשק לפנק גם אחרים בטוב הזה.

זה האתר של חלבלובון

 אז דיברתי עם טלי הרדאבל, אחת משתי היוצרות של סדרת חלבלוב/ חלבלובון 

והסכמנו על הצעה מיוחדת לקוראי תופרת חלומות
חבילה של 4 חוברות, שלוש בעברית ואחת באנגלית, ב75 שקלים עם קוד ההנחה 

(צילום: מערכת חלבלובון)

http://www.halavluv.com/product-page/beb0240b-d117-1cc6-0460-d28863faa0ee

קוד הנחה: תופרת 123

עוד פרטים וקישורים לחלבלוב?

יש גם מחברות לנוער ומבוגרים (כזו היא החוברת באנגלית) וגם בה יש הפתעות ואפשרויות ליצירה ודימיון ומחשבה. 

חלבלוב – מחברת השראה ממעוררת

והנה קישור לפייסבוק של חלבלוב:   

חלבלוב Euphorbia Halavluv

בקיצור, נראה לי שתתאהבו! אנחנו לחלוטין אוהבים את הרעיון, הביצוע והתוצר. 

בברכת סופשבוע נעים ומלא אהבה

עינבל  

מטילי אנרגיה energy bars

הם מעניקים כוח ואנרגיה.  יש בהם פרוסות שקדים, פיסטוקים וחמוציות.

הם עשויים מחמאת קקאו מומסת, מומתקת לפי 

הצורך במייפל, ואז הם שוקולד לבן מטיל אנרגיה

הם עשויים מחמאת קקאו ועיסת קקאו, ללא 

המתקה או עם קצת מייפל, ואז אלו מטילי אנרגיה חומים.

ואז אני מכניסה אותם לתבניות סיליקון. יש לי של פינונסייר. 

ומקררת. וכל מטיל אנרגיה כזה ממלא בשמחה ומטיל כישוף של אנרגיה.

כן כן. ברור לי שאני מכינה המון שוקולד.

אני בטוחה שאורן מקקאו טבעי, משם אני מזמינה את חומרי הגלם אחת לחודשיים, יודע זאת גם.

השליח מכיר את הדרך לבית שלי ואני לא צריכה ללוות אותו טלפונית משער הקיבוץ עד לחניה שלי.

הכלבה שלי עדיין נובחת עליו אבל לא ברור אם מהתלהבות או שמחה שהוא חזר לבקר.

בקיצור, הרעיון ברור.

כמו ממתקי עכו העתיקה אבל שלא מלאים בסירופ סוכר השד יודע מניין ומה עבר עליו ועל הפיצוחים שבפנים.

כאן חומרי הגלם לא קלויים. מזינים. איכותיים. 

ולאחרונה הפסקתי להוסיף מייפל.

הטעם החזק של המריר. ללא מתוק. אוה! אהבה.

בתיאבון

עינבל

שוקולד בקופסא

עם הזמן והפרלינים שאני מכינה, כולם משוקולד טבעי ופליאו/טבעוני, נוצרה לי עדת מעריצים שמבקשים ממני להביא רק דבר אחד.

דבר אחד בלבד, ודי פשוט.

שוקולד ביתי.
ועם הזמן, נגמרו לי הקופסאות הרב פעמיות והמאולתרות למיניהן שאיתן נתתי את השוקולדים הביתיים למעריצים חובבי המריר המריר הזה, זהב אינדיאני, שוקולד ביתי.

כך יצא שהתחלתי לחפש קופסאות שאפשר להכין לבד (וזמן ההכנה שלהן מהיר והן יפות).
בהתחלה קיפלתי קופסאות נייר מאוריגמי, אבל כדרכו של נייר אוריגמי הן נמעכו ולא עשו שום עבודה בהגנה על השוקולדים.
אחר כך ארזתי שוקולדים במפית קשורה בחוט. זה הכי חלטורה של שקיק שוקולדים שהגשתי, וגם זה התקבל בשמחה גדולה אבל לא ספק את הצרכים האסתטים שלי. ויש לי צרכים אסתטים, מה לעשות.

אחרי שראיתי את הבלוג של מיכל מאירי, ניירות (עם) ערך

ואת הקופסאות המקסימות שהיא עושה ומלמדת להכין, הבנתי שכנראה מצאתי את הדרך לחלק למעריצים שוקולד בהגשה אסתטית שגם שתשמור על הפרלינים מסכנות שאינן אצבעות מלאות תאווה.

חברנו יחד, מיכל ואני.

אני עם השוקולדים, ומיכל עם ההדרכה לקופסאות וכל הסבלנות שלה לעניין.

לצורך העניין צילמתי הדרכה להכנת פרלינים שוקולד לוז (ותוספות, כרגיל)

נתחיל מהשוקולד, כי הוא צריך שעה לפחות בקרור (ואז תוכלו להכנס לבלוג של מיכל וללמוד להכין קופסא לשוקולד).

מצרכים.

משקל מטבח (אפשר גם לחפון ולא לשקול. בחירה אישית)

קעריות זכוכית, כף ערבוב, כפית מזיגה, תבניות סיליקון או אחרות לשוקולד,

עיסת קקאו קלוי

חמאת קקאו

חמאת אגוזי לוז (אפשר גם להכין לבד, כמוני- 200 גרם אגוזי לוז טריים. קלויים בתנור ב160 מעלות 10 דקות. מקולפים. נטחנים בויטמיקס/jtc)

חמאת קוקוס

סירופ מייפל טבעי להמתקה

חופן חמוציות (למי שרוצה)

שנתחיל?

לוקחים חופן- שניים של חמאת קקאו

 

מוסיפים חופן שניים של עיסת קקאו

מוסיפים:

חמאת קוקוס, חמאת אגוזי לוז,

מעררבים יחד וממיסים לדקה במיקרו או מעל סיר מים רותחים (מיקרו מהיר יותר)

מוציאים מהמיקרו ומתחילים לערבב- עד שהגושים נעלמים.

כך נראה התהליך

כעת נשאר רק להמתיק- ממליצה על כף סירופ מייפל טבעי לכול היותר.

אם לא הכל נמס אפשר להכניס לעוד 20-30 שניות במיקרו ושוב לערבב.

עכשיו אפשר לחלק לתבנית. אני משתמשת בכפית.

בשקעים הריקים אפשר לפזר חמוציות, שקדים, מה שרוצים. אני אוהבת חמוציות.

זהו. להכניס למקרר לשעה שעתיים. זה זמן להכין קופסא ולשוב את מי נפנק עם השוקולדים. אפשר גם את עצמנו. כמובן.

בינתיים אגלה לכם על מה יהיה הפוסט הבא. מטילי אנרגיה

(נכון אנרג'י בארס? אז בעברית, מטילי אנרגיה. משוקולד לבד ועיניינים שכאלו. פליאו/טבעוני וכו.)

 

חלפה שעה, בה הכנתי לפי ההוראות של מיכל קופסא לשוקולדים, ואח"כ נשאר לי עוד קצת זמן אז הכנתי עוד אחת.

ואז איחדתי בין הפרלינים לשקעים שבקופסא החדשה.

הפרלינים ממש שמחו, אמרו שנחמד שלכל אחד יש חדר משלו והיו שקינאו במרכזי כי יש לו חלון עם נוף וכל השאר רק מציצים מהצד. ככה זה שוקולדים. אנרגטים שכאלו.

וכמובן שאחרי קצת רעש הם התקררו והשתתקו.

כי כשקר שוקולדים קופאים, זה ידוע. ואפילו חלון לא יעזור.

באיחולי שנת 2017 טובה, מתוקה, עם שוקולדים בריאים ושמחת חיים

וזכרו לבקר  אצל מיכל ולהודות לה על הבית לשוקולדים שלי

 

עינבל

Save

Save

Save

Save

Save

חוף ראש הנקרה

יצאתי בשיא השמש, 14 בצהריים, להרגע מעט בחוף ראש הנקרה.

מכל מה שצילמתי, אני והחוף הריק וצבעים הנקיים של השגרה,

את אלו הכי אהבתי.

הן מבטאות את השלווה

מעורבבת עם שמש מסנוורת

ים בטורקיז ועשסיה צהובה.

 


הרשו לעצמכן ללכת לרבע שעה לחוף הים, גם אם לא שעת הזהב, גם אם שמש וחם.

תופתעו כמה יפים החופים

כשהם ריקים מהנופשים.

שבוע טוב

עינבל

כנס למדע בדיוני ופנטזיה- זמן גיק

כמו שאולי אתם יודעים, התנדבתי – כאמא של המאיירת הראשית וכצלמת בכנס מדב ופנטזיה בחיפה שנקרא דורות.

דורות

זה היה הכנס החיפאי הראשון, והוא התקיים בבניין מכללת תילתן בעיר התחתית, עם נוף לנמל ולדגון ועם רשת משגעת של בתי קפה וחנויות סביב לו

מר טומנוס מנרניה

IW1_4215

אווירה יוצאת מן הכלל של עיר תחתית שמעניין להסתובב בה ולטעום אותה,

השוק הטורקי

IW1_4525

IW1_4404

וכנס מטריף שכלל מתחם משחקים ומתחם משחקי תפקידים בכספות העתיקות של דיסקונט, זירת קרבות בחרבות על הגג, הקרנת סרטים ושפע הרצאות מצויינות לחובבי הז'אנר.

אז גיליתי שאני לא ממש מסוגלת כרגע להקשיב להרצאות, יש לי קוצים ב… מקום שעליו אמורים לשבת. אבל להסתובב, כן. ואפילו נלחמתי בזירת הקרבות, עם חרב ענקית. זה היה מספק מאוד!

IW1_4301

שלשום חזרנו מכנס עולמות, שהוא כנס תל אביבי שקיים כבר מ97' וחוזר מדי פסח,

ובסוכות יש את אייקון באותו מקום גם.

IW1_7117
כך שדורות , המתקיים בפורים ובחיפה, הוסיף עוד נקודת מפגש קהילתית לקהילת הגיקים הצפוניים והפחות צפוניים.
למה גיקים צריכים מפגש?
כי ביומיום שלנו אף אחד לא מבין את הרפרנסים שלנו (ציטוטים שאנחנו אומרים מתוך כל מיני תוכניות וספרים אהובים), לדוג'
אלונזי!
Bad walf
42!
וכו'
למה עוד?
כי גיקים הם עם שמדבר עם א' בזמן עתיד. הם מדברים עברית גיקית ונכונה רוב הזמן, וזה מענג לשמוע ולקרוא אנשים שיודעים עברית.
אשן, אלך, אהיה.
כשהלכתי, כשישנתי, כשהייתי בעולמות…

ולמה עוד?
כי בכנסים האלו מתחפשים, ואפילו לא קוראים לזה תחפושת אלא קוספליי , ואנשים מכינים את הקוסטום לבד, ויוצרים ממש אמנות.
זה מדהים, מושקע ביותר וככה אפשר להצטלם עם דמויות שאנחנו אוהבים מספרים, סדרות או סרטים.

מקבץ תחפושות מעולמות2016 –

 

מקבץ תחפושות מדורות 2016

בקיצור- הכנס הקרוב כעת הוא אייקון 2016, אחריו דורות 2017 בפורים בחיפה ואז עולמות 2017 בת"א. ככה מתכננים את השנה. כמובן שהתכנון כולל גם תפירה, עיצוב, בניית עזרים וכל מה שצריך בכדי שהתחפושת תיהיה מושלמת.

על תחפושת "חייל החורף" של בתי, ליה, היא עבדה מעל חודשיים. תפרה, תיירה, עיצבה, המון עבודה! וזו התוצאה

IW1_6796

בברכת חג חירות שמח

ואלונזי

נ.ב

כתבה חביבה על כנס דורות בבלוג "המנדט"

מאמר משעשע של נמרוד איזנברג על עולמות 2016

כתבה מצולמת במבט לחדשות- על עולמות

 

אז

טיול באזור ברעם והמלצה- בית קפה מאדאם אלקלעי

גליל עליון, בוקר. מוקדם.

שמונה. יצאנו בשבע ורבע, כדי להביא את הילד לטיול אופניים ביער ברעם.

איסוף? 12. בינתיים?

נטייל!

טיילנו.

עלינו בשבילי יער ברעם. להתמוגג מהיער. כזה ירוק רענן!

IW1_3174

פרחים, כל מיני. סחלבים (מיד חשבתי על עננת)

IW1_3141-COLLAGE

פרפרים. אני והמצלמה נהננו, אני ואהובי נשמנו שלווה. תענוג.

IW1_3105

כשהייתי בקורס קדם צבאי, ב1993, אמר לנו אמיר מיכאלי

בכל תצפית, תמיד כשהבטנו צפונה.

"וביום טוב אפשר לראות את החרמון".

הביטוי הפך לבדיחה.

מאז. בכל תצפית, לכל כיון, אני חושבת לעצמי. ביום טוב אפשר לראות את החרמון.

ובכן, ראיתי היום את החרמון! הרבה!

היה יום טוב!

באמת באמת. הלילה לפנות בוקר נולד לי אחיין, האחיין הראשון. אחותי הפכה לאמא. ואני- לדודה שלו.  אני נרגשת מאוד.

הנה הוכחה ליום טוב.

יום טוב לראות את החרמון

ואז, בעשר, אחרי שכבר טיילנו בגן לאומי ברעם היפהפה

IW1_3181-COLLAGE

IW1_3241-COLLAGE

רציתי ללכת לבית קפה.

חיפוש זריז עם גוגל מפות- הציע לנו בית קפה במרחק רבע שעה לפחות.

התקשרנו. פתוח.

כרם בן זמרה, מאדאם אלקלעי.

כסאות ושולחנות בטורקיז מצויירים על מרפסת מול נוף הרים נפלא, גינה מלאה בפרחים, אריחים מצויירים ועיצוב פנים בתכלת ושמנת.

ובפנים, שלווים ויפים, מקרון בויטרינה. כמובן שישבנו.

IW1_3270-COLLAGE

לקחתי הפוך נפרד, הוא לקח הפוך רגיל

הזמנתי שלושה מקרון. אחד מכל טעם.

מכינה אותם בר, בתה של מזל בעלת המקום. בר היא קונדיטורית, בוגרת "בישולים" שפתחה שם את הקונדיטוריה שלה, בכרם בן זמרה.

בשישי שבת בר לא עובדת, את בית הקפה מפעילים הוריה ואחיותיה.

בויטרינה הנאה עוגות ועוגיות מעשה ידיה של הבת, ובמקום מוגשים מאכלים מושקעים מעשה ידיה של האם.

מקרון מושלםהעוגיות עצמן- פריכות במידה הנכונה, אווריריות, מושלמות.

המילוי הקלאסי במקרון וניל היה לי הכי טעים, התענגתי מכל ביס. אך גם השניים האחרים- מקרון ריבת חלב ומקרון פטיסייר, היו מושלמים. ואו!

תפריט לדוגמא

הקפה היה טעים מאוד. נעשתי סלקטיבית. נס קפה לא טעים לי. רק קפה הפוך חלש. אחד בשבוע בערך. לפעמים יותר. פינוק!

צלחות יפות. כוסות יפות. אנשים יפים. כייף!

באחת עשרה קיבלנו הודעה שתוך 20 דקות טיול האופניים מסתיים.

אז הודינו למזל על הפינוק

ונסענו לאסוף את הילד השמח.

כמו שאמרתי-

היה יום טוב!

 

עינבל

ביקורת על canon sx60

אתחיל מהתחלה.

זו לא הניקון. הניקון בתיקון. nikon d7200, חדשה, אבל  יש לה כתם/פגם על החיישן, והבנתי שזו תופעה שחוזרת על עצמה והם רגילים. אז שלחתי לאחריות הדר.

IMG_0269
למרות שזו לא הניקון, אני די מרוצה מהתמונות.

המצלמה הזו שוקלת פחות מחצי מהניקון שלי. 650 גרם ואני מרגישה קצת כמו עם מצלמה צעצוע.

יש לה מצב M ועקרונית אפשר לשלוט בתמונה, אבל רק עקרונית. בפועל- ביום בהיר אי אפשר.
כלומר- האפרטורה מוגבלת ב8. (f- 3.5-8)

אבל אפשר לפצות עם מהירות.


העדשה מגדילה מדהים.

אבל רועדת.

אבל אפשר לפצות עם יד יציבה או חצובה.

IMG_0219

זה המרחק האמיתי ביני לבין הציפור שבתמונה. על קצה הגג. IMG_0220
מרחק מוקד מינמלי 0. אין דברים כאלו.

נכון שכמעט טבלתי את העדשה בקפה, אבל העיקר התמונה, לא?

IMG_0206
חיווי הסוללה לא משהו. מלא מלא מלא ופתאום- ריק.

אבל אם מטעינים כל פעם שחוזרים הביתה, היא לא נגמרת.

IMG_0205
אז סהכ אני מרוצה מאוד מהדמויה שלי, canon sx60 שקניתי לפני כמה ימים בפוטו געתון, נהריה, במחיר מצויין ועם אחריות קרט, יבואן.

הכי נהנית מצילומי המאקרו שלה, ומאפשרות הטלא שלה- והציפורים הרחוקות שאפשר לראות סופסוף.

IMG_0253

IMG_0254שלישי טוב

עינבל

צביעה שימושית: מפת שולחן

בזמן שהתבוננתי בשולחן הריק בבוקר יום כיפור, בלי אף אורח או ילד שמבקש מזון, ננעצו עיני בדוגמת המפה וחשבתי לעצמי,

הו, כמה נחמד היה לו היתה לי צביעה כזו…

ואז חשבתי. הו, נדמה לי שהטושים האלכוהולים דווקא יכולים לה, למפה הזו.

ואז חשבתי… מה, למה לא?

אז קראתי לילד ולנערה והתלהבנו יחדיו על הרעיון האדיר ("אמא, זה גאוני!") וגם "אמא אפשר? אפשר?"

אז אפשר, קדימה.

הדור הצעיר צובע מפהזה החזיק אותם בערך רבע שעה ואז הם עזבו את המפה ואת הטושים. אבל אני נשארתי. והתמסרתי לעניין בערך שעתיים.

IMG_20150923_105557~2והשקעתי באלמנט אחד עם כל הלב וככה הוא נראה ומתקדם:

IMG_20150923_111339~2גיליתי שהכי כייף להתחיל עם האדום ואז לעבור לצהוב ואיתו למרוח את האדום ולייצר המון גווני ביניים. וגם עם הירוק הבהיר והכהה. משחקי קווים, נקודות וגוונים.-

Iמפת שולחן_112115~2  Iמפתוזהו בינתיים, גם לי החשק לצבוע מגיע והולך.

אבל יש משהו מעניין בצביעה על מפת פלסטיק לבנה עם דוגמת פרחים כסופה,  שנרכשה לפני כשנה בשוק ב14 שח למטר, כי אהבתי את הדוגמא שלה

הטושים האלכוהולים מתנהגים אחרת מאשר על דף. יותר נמרחים. יותר מתערבבים. משחק מעניין.

זה מזכיר לי את הכריות שפעם מכרו באיקאה, גם עם דוגמא שנראתה לי מושלמת לצביעה – ובאמת צבעתי אותן אז עם אקריליק לבדים.

אני כנראה אוהבת מאוד לצבוע, גם לצייר, אבל יש משהו מרגיע מאוד בצביעה לשם הצביעה. לא שזה מי יודע מה שימושי, אבל מה כבר אפשר לעשות על שולחן האוכל ממילא, חוץ מלצבוע את המפה?

IMG_20150923_113549

חתימה טובה

עינבל

.

הטושים הם פרומרקרס וכאן יש הסבר עליהם

אמנות בהאסלט

היה זה יום שישי, בוקר לטייל ולחקור את צפונות האסלט הבלגית.
יד ביד עם אדם, מלאה בתשוקה ללכת רגלית ולהכיר חנויות וסמטאות על בוריין, יצאנו לדרך.
בהתחלה נעזרתי בגוגל מפות ומהר מאוד הבנתי שכל קשר בין האפליקציה למציאות מקרי בהחלט.
אם כן, הברירה נותרה הטובה ביותר- by foot

ברחוב החוצה את הרחוב בו עליתי- ראיתי פרימרק. היה בוקר, ולא היה תור. מדדתי קצת דברים, אבל כשניגשתי לקופות ושם היה תור ארוך בטרוף, נטשתי את הטובין ויצאנו לבזבז את השעתיים שנותרו- בטיול.

התרשמתי מאמנות הרחוב

תוצאה של

street art festival Hasselt

המתקיים מדי שנה

 

  קיר חנות הקעקועים

מצאנו 3 ארונות חשמל מצוירים במקומות שונים- וצילמנו אותם

  והאף

ציורי קיר מהממים

וגם הצטלמתי לידה

אדם חד העין הסב את תשומת ליבי גם לפסלי רחוב- 2 אנשים על ספסל – ועוד כמה שבאמת ישבו שם

חתול מפוסל בסגנון נאיבי-

ואמנות/עודף שילוט על פאב מקומי

ואפילו מצאתי קיר צומח שלא הצטלם היטב אך היה ממש ממש מרשים, צמוד לככר העיריה

קיר עם צמחיה עליו- בקומה 2 ליד העיריה

אגב ממש מעבר לככר הזו, נמצאת פיצריה טעימה מאוד עם צוות דובר איטלקית

שם אכלנו ביחד צהריים טעימה, והמלצר כיוון אותנו לחנות בה נמצא פליימוביל לאדם.

מצאנו את החנות בקלות והילד היה מאושר! כה מאושר שככה צילמתי אותו כמה דקות אח"כ בשוקולדיה המפורסמת

lionidas

משם המשכנו לחקוא את צפונותיה המתוקות של האסלט הבלגית, ועל כך- ברשימה הבאה.

לילה טוב. עינבל

ספר אורחים לבת מצווה

הרעיון היה- אלבום מזכרת מהארוע שיתמלא בברכות ואיחולים מהאורחים האוהבים.

ובכן, אלבום סטנדרטי עם כיסים- לא התאים. גם לא אלבום תמונות אחר.

ב"רובין" חיפשתי ומצאתי- ספר אורחים, עם דפים עבים וריקים.

אבל מה, סתם ספר לבן? מה פתאום!

בכל כפולה-

בצד שמאל תמונה של בת המצווה, ובצד ימים מקום לכתוב. זה היה הרעיון, .

עבדתי על העיצוב כשבוע ימים, והנה הצצה לתוצאה, לפני הברכות.

חלק מהצילומים בוצעו ע"י הצלמת המוכשרת ששכרנו- שובל

אשר צילמה גם במסיבה עצמה

 

כאן גם צרפתי חידה- למצוא כמה חתולים מסתתרים בכפולה

 

לסיכום?

מהנה מאוד להכין אלבומים עם תמונות נהדרות ולילדה נפלאה

שחוגגת בת מצווה

מזל טוב אהובה!

אפילו הכנו לך סרטון, מאפי ואני

אז והיום – אלטנוילנד של עמית שעל

לאחר פרסום הרשימה של אתמול- המשיך לזמזם לי זבובון זכרון, שאמר- היה עוד משהו, היה אמן שעשה את זה נהדר, היזכרי! היזכרי!
הבוקר, פתאום נזכרתי. עמית שעל! נכון, ראיתי את התערוכה שלו, וירטואלית, לפני ארבע שנים, אבל נזכרתי.
אז כעת, התייחסו לרשימה זו כרשימת ההשראה לרשימה של אתמול. אני מודה, שמאוד מתחשק לי לקחת את אלבום התמונות של ילדותי מבית אמא, ולצאת למסע צילומים דומה בחיפה של היום.
מסע בעקבות תצלומים ישנים בשחור לבן, ע"י עמית שעל, צלם כלכליסט, זכה במקום הראשון בתחרות צילומי עיתונות לשנת 2010.
במסגרת הסדרה, שנקראת "אלטנוילנד", עמית שעל נדד ברחבי ישראל בכדי להתאים ישן וחדש.
את התמונות אסף מאלבומים אישיים ומארכיונים ציבוריים,
ובעבודת בלשות איתר את הנקודות המדויקות שבהן צולמו התמונות המקוריות.
כאשר ידו מופיעה בתמונה, אוחזת את התמונה הישנה, מיקם את הפרופורציות במדוייק וצילם על רקע המקום העכשוי. התוצאה- מרשימה דיה בכדי לזכות במקום הראשון בתחרות צילומי עיתונות ב2010.
הצצה לתערוכה
     
ירושליים צומת הרחובות רוטשילד והרצל, ראשון לציון. 1979-2010 אז- בית החולים של צפת. כיום- מכללת צפת.
מומלץ לדפדף בגלריה בפייסבוק
או בתערוכה ב"עדות מקומית"
ולהנות מעוד תמונות מרשימות של ישן וחדש.
שבוע טוב
עינבל

16.3.2014 מטבח, תריסים ורצפים

היום היתה התקדמות עצומה בבית היווני שלי!

הגיע צוות מעולה  מ"נגריית אשר" והקימו את המטבח וגם את הארון בחדר ההורים – הם עבדו מהבוקר עד אחה"צ.

הגיע גם צוות הרצפים וערכו סדרה של תיקונים והתקנות, כולל שילוב שני שטיחים מצויירים במרכז הסלון ובמרכז מבואת החדרים

DSCN7806

DSCN7804

תיקון שיפועי ניקוז של הרצף הקודם בחוץ,(זה שפיטרנו מסיבות נכונות מסתבר) וכל מיני חיתוכים והתאמות עבור החלונות.

DSCN7829ועבד גם צוות של שני בולגרים ובוריס מ"סמארט חלונות"

הם התקינו את התריסים ואת המשקוף העיוור בכל החלונות.

גם הם יבואו לפינישים בעוד כשבוע וחצי.

DSCN7835ואפילו היה נאסר של השיש ומדד ותכנן יחד איתנו את הגימור למטבח ולאי…

יום ארוך מאוד ופורה מאוד.

אני?

ממש מותשת. אבל- מרוצה עד התקרה!

עינבל

16.3.2014 מטבח, תריסים ורצפים

היום היתה התקדמות עצומה בבית היווני שלי!

הגיע צוות מעולה  מ"נגריית אשר" והקימו את המטבח וגם את הארון בחדר ההורים – הם עבדו מהבוקר עד אחה"צ.

הגיע גם צוות הרצפים וערכו סדרה של תיקונים והתקנות, כולל שילוב שני שטיחים מצויירים במרכז הסלון ובמרכז מבואת החדרים

DSCN7806

DSCN7804

תיקון שיפועי ניקוז של הרצף הקודם בחוץ,(זה שפיטרנו מסיבות נכונות מסתבר) וכל מיני חיתוכים והתאמות עבור החלונות.

DSCN7829ועבד גם צוות של שני בולגרים ובוריס מ"סמארט חלונות"

הם התקינו את התריסים ואת המשקוף העיוור בכל החלונות.

גם הם יבואו לפינישים בעוד כשבוע וחצי.

DSCN7835ואפילו היה נאסר של השיש ומדד ותכנן יחד איתנו את הגימור למטבח ולאי…

יום ארוך מאוד ופורה מאוד.

אני?

ממש מותשת. אבל- מרוצה עד התקרה!

עינבל

אליסה בורק ועיר מעץ סחוף ושיר אחד מהלב

לו יכולתי…

אני יכולה ללכת לים לאסוף עץ סחוף נחל

אני יכולה לצבוע אותו ולהדביק ממנו בתים

אבל החצר הזו שם

עם העופר בעל עיניים של טבע

את זה אין לי כאן בחניתה

על אף התמרורים עם ה"זהירות יחמורים בדרך"

שמישהו חכם הניח בצידי הכביש

כדי שהנהגים יוכלו להתכונן נפשית

להתקלות עם פרות יציבות

בסיבובים

בחושך.

פוסט נפלא ומעורר השראה. בלוג נפלא. תהנו.

alisaburke: driftwood city tutorial.

עינבל

לוזיטנה – ג'ואנה ושקונסלוש

נגיעה רכה בלב מבנה קר ומנוכר  – במוזיאון תל אביב לאומנות

DSCN6091בלב "מפל האור"

בתוך מבנה הנדסי חד, קר וזוויתי, תלויה ומזדחלת ברכות  ובאומץ- יצירה המשלבת רכות, נשיות, ססגוניות ושמחת חיים.

לוזיטנה, של ג'ואנה ושקונסלוש. תגידו את זה. עוד פעם. הצלחתם? נכון רך?

נסענו באופן מאוד ספנונטני מביתנו לת"א. שעתיים נסיעה, שבת בבוקר. היה שווה!היצירה עוררה בי תשוקה ליצירה, ומילאה אותי המון שמחת חיים.

הנה קצת תמונות – אני מקוה שהם יעירו בכם את התשוקה לבקר שם

כמו שהן העירו בי. חברה הראתה לי תצלומים משם לפני כמה ימים ומאז – כל מה שיכלתי להרהר בו היה התערוכה הזו.

DSCN6122

באויר, על הרצפה ובלב- הוולקיריה של ג'ואנה

DSCN6095

הניגוד המדהים בין הצבעים החמים, החיים, החומרים הרכים והנעימים- ומבנה הבטון החשוף, רצפה אנמית וזוויות חדות. ושלושה ילדים בקצה? רואים? צילום מוצלח!

וכאן- הפטמה הענקית הזו, זרוע מפתיעה של הדמות שמשלבת טלאים, בדים בטקסטורות שונות, צבעוניות, שפיצים. ועם זאת- כמה הרבה שמחה! תראו את דמות האיש המבוגר שצופה שם בצד.

DSCN6117בכל תערוכה היתה שומרת או שומר, סדרנים של המוזיאון שתיפקדו כספרניות:

בצד התמונה, בניגוד גמור לאור של הדמות במרכז מפל האור, יושבת המשגיחה של הקומה. חמורת סבר ומודאגת.

DSCN6116

שששששששש

וגם- לא לגעת! לא להתקרב!

הבן שלי עשה פנטומימה שהוא כאילו מקיש על זכוכית של חלון.

רק שזו היתה מסגרת בלי שום זכוכית. היא צעקה עליו שאסור לגעת בזכוכית. תהיתי, האם לא בדקת מקרוב את היצירות שאת משגיחה עליהן? האם אינך מבחיה שאין שם חלון? שתקתי. לא אמרתי דבר. ולבני הצעיר הצעתי ללטף רק את לוזיטנה ולהתרחק מהמוצגים האחרים… חבל.

דווקא בלוזיטנה מותר לגעת, ללטף, להתרשם. מזל! ככה זה טוב לי. אני מלטפת את האמנות שלי. וכאמנית, כשמלטפים אתת היצירות שלי אני יודעת שהן נגעו בליבם של הנוגעים. ככה זה נכון לי.

DSCN6113

תקריב 🙂

DSCN6097

העין של האלה הוולקירית

צבע וחייםהמון יופי!

DSCN6102וכך אומרת האמנית על היצירה:

"הווליקירה הנוכחית, הגדולה שלה ביותר עד כה בסדרה, היא ייצוג מובהק של הרוח הפמינסטית המפעילה את עבודות האמנית. "הכל נעשה בבד והיא כולה עסוקה בנשיות", מספרת ושקונסלוש, "קנה המידה שלה הוא רב עוצמה, כמו שבדרך כלל קורה בפסלים של גברים. העניין הוא להיות בעלת כוח לעשות עבודה שיש לה עוצמה זהה לעבודה גברית, ולא עם מה שאני מכנה חומרים גבריים כמו ברונזה ואבן. הוולקיריה נראית אמנם קלה, אך היא גם חזקה. היא מתקשרת באופן מיידי לנשים – כאילו המרתי את הסביבה הביתית לפסל. יש חופש ביצירות האלה שבדרך כלל לא מתאפשר לנשים”.

אה! בדיוק!

עבודה מפורסמת אחרת שלה היא הנברשת הזו העשויה מ-טמפונים!-

נברשת מרהיבה
צילום: Luís Vasconcelos/© Unidade

 

אחרי שנהנתי ככל האפשר מהנשיות העוצמתית הזו

הסתובבנו בעוד תערוכה או שתיים  וקינחנו במתחם התחנה בת"א,-

עם הצצה ליריד החלומות מבית נתנאלה שהיה יפהפה ומלא באוצרות וחברות אהובות

DSCN6141

וגראנד פינלה עם מופע הרחוב המרהיב של ידידי מיכאל פינקל!

מיכאל פינקל באווירלסיכום- שבת שלום

ושבוע נפלא

עינבל

המלצה: הסוד הקטן של יערה כוכבי מאת גל ברקן

ספר למבוגרים בלבד.

הסוד הקטן של יערה כוכבי.

זהו סיפור אהבה לנשים וגברים, סיפור אהבה עם חיים מפורטים, עם הרבה תיאורים עסיסיים ויפים, כאלו שלא משאירים תחושת מבוכה אלא מעלים בי חיוך ושמחה.

יערה כוכבי, מעצבת פנים מצליחה, בת 40 ונשואה באהבה למנתח פלסטי מצליח, מובילה את עצמה לרומן עם גבר צעיר בן 25. הספר, הכתוב בגוף שני, מתאר את חייה בצורה הכנה ביותר, הנפלאה ביותר והשגרתית ביותר.

"שניהם הופתעו כשנשמע הצלצול וערימות של ילדים בחולצות בשלל צבעי הקשת החלו להשפך מתוך הבניין כאילו נפתחה שקית ענקית של אם אנד אם".

התיאור הזה הזכיר לי את הפעם שטיילתי עם כיתת ילדים במעין של פקיעין, והם התפזרו כמו גולות בתוך הכפר.

למצוא אותם היה כמעט אי אפשר. אני אוהבת משחקי מילים כאלו, וגל ברקן זרמה איתי בהחלט, ונתנה דרור ללשונה ולמשחקי המילים והדימיון הללו. עונג.

גל ברקן לא מכבסת מילים. היא כותבת אותן כשהיא מונעת מתשוקה אמיתית- לחיים, לאמת, למציאות ולאהבה.

המילים בוטות, אך לא מתגרות. הן חיות את הסיפור, סוף סוף סיפור אהבה מוחלט, כזה שנכנס לכל פינה חשוכה ומאיר אותה. איזה אומץ יש לגל ברקן, לכתוב הכל ככה, לשים את כל המילים על השולחן.

אני כל כך רגילה לספרים שכתובים כאילו מנקודת מבט נשית אך למעשה מתארים את  חיי האשה מנקודת המבט הגברית, שלקרוא את יערה כוכבי מנקודת מבט נשית- זו עוצמה אחרת.

רוב הסופרות והסופרים, משקפים בכתיבתם את המקובל בתרבות שלנו. תרבות שמעלימה קשיים ומזניחה פינות אפלות. תרבות שמקצרת את מעשה האהבה לשתי שורות. וכשזה יותר משתי שורות, הסופרים בד"כ משאירים הרבה מקום לדימיון. אך לא גל.

גל לא משאירה הרבה מקום לדמיון, ופורמת את המעשים למילים מדויקות, לרגשות והתרגשויות.  הספר מלא בתיאורים מפורטים מחד – ובחיי יום יום מאידך.

בכל תחום של חייה של יערה כוכבי, יש לה עוצמה להודות. אנחנו- נשים, וגם כאלו מחשבות לגיטימיות ומצבים שמתרחשים.

"יערה לא תיארה לעצמה מעולם שיגיע היום שבו לא תיהיה לה סבלנות לילדיה, שלא תרצה להמצא במחיצתם"

איך זה שהחברה הישראלית דורשת מאיתנו להיות אמהות מושלמות, כאלו שאפעם לא מאבדות את הסבלנות?

אז זה בסדר. מותר לפעמים לאבד אותה, לרצות מרחב, להיות לבד, להשתחרר. וזה בסדר לכתוב את זה בספר וזה בסדר להגיד בקול רם.

"היא נכנסה לשירותים, סגרה אחריה את הדלת ונתנה לדמעות לבוא. הבכי טלטל את גופה, והיא דחפה אגרוף לפיה כדי לא להשמיע קול…"

כמה פעמים בכיתי בשקט? כמה פעמים הסתרנו את הדמעות?

אני מודה.

קראתי במקומות לא שגרתיים, למרות שגל הורתה לי במפורש לקרוא בבית, לא במסיבה ולא ליד הילדים.

אבל קראתי במקומות לא שגרתיים ונהנתי להעביר את הזמן בדרך אמיצה ומפתיעה, כזו ששמרה לי תשוקות ללילה.

נהנתי מהסיפור ומהתיאורים, מהרעיונות ומהאפשרויות. מהחלום של גל ברקן לכתוב ספר ומהכייף שלי לקרוא אותו.

והאמת- בחיי, לגל ברקן יש אומץ. המון אומץ. ואני גאה בה על האומץ הזה. אנחנו זקוקות לנשים עם אומץ, לספרים כאלו, לאהבה כזו.

לנו הקוראים יש את היכולת להשפיע ולאפשר לגל האמיצה להפוך את הסיפור לספר-

בעזרת הדסטרט

תודה על ספר משמח, נשי, עוצמתי, חזק וזורם.

שיחקת אותה!

עינבל