זמן נייר במקום זמן מסך- חלבלובון

לו הייתי מנסה למדוד כמה זמן אני מול נייר וכמה זמן מול מסך, ביום, מה הייתי מגלה?

הייתי מגלה שבימים שבהם היה לי יותר זמן נייר, יצרתי יותר. ציירתי. קראתי. שיחקתי.

והילדים שלי? זמן הנייר שלהם הולך ומצטמצם, ואפילו את הספר שאדם כותב, הוא כותב מול מסך ולא על נייר. 

לפני זמן מה, חיכתה לי הפתעה נהדרת בדואר. חבילה, ועליה השם "חלבלובון"

צורף לה מכתב מקסים על זמן נייר וזמן מסך, וחוברת נהדרת שמילאה את כולנו כאן בבית בהתרגשות.

כבר הדף הראשון הבהיר לי שיש כאן משהו נדיר. פניה מכבדת לילדים ולהורים. רמה גבוהה, שפה עשירה, והרבה שמחת חיים השזורה בין המילים, ברקע, ובעיטורים. 

התאהבתי כבר בדף הזה

החוברת (מחברת אחרת) מאוירת וערוכה בטוב טעם, ומכילה חידות, מקומות למלא ולכתוב ולצייר. ממש חוברת נהדרת!

אני הייתי כותבת עליה מגיל 5 עד 125… כי ממש נהנתי ממנה. 

וגם הילדים שלי נהנו ממנה. שיחקנו ביחד את הטריוויה, ודיברנו על כל מיני דברים. זה היה זמן טוב. זמן הנייר הזה. וזמן הנייר הזה עשה לי חשק לפנק גם אחרים בטוב הזה.

זה האתר של חלבלובון

 אז דיברתי עם טלי הרדאבל, אחת משתי היוצרות של סדרת חלבלוב/ חלבלובון 

והסכמנו על הצעה מיוחדת לקוראי תופרת חלומות
חבילה של 4 חוברות, שלוש בעברית ואחת באנגלית, ב75 שקלים עם קוד ההנחה 

(צילום: מערכת חלבלובון)

http://www.halavluv.com/product-page/beb0240b-d117-1cc6-0460-d28863faa0ee

קוד הנחה: תופרת 123

עוד פרטים וקישורים לחלבלוב?

יש גם מחברות לנוער ומבוגרים (כזו היא החוברת באנגלית) וגם בה יש הפתעות ואפשרויות ליצירה ודימיון ומחשבה. 

חלבלוב – מחברת השראה ממעוררת

והנה קישור לפייסבוק של חלבלוב:   

חלבלוב Euphorbia Halavluv

בקיצור, נראה לי שתתאהבו! אנחנו לחלוטין אוהבים את הרעיון, הביצוע והתוצר. 

בברכת סופשבוע נעים ומלא אהבה

עינבל  

מטילי אנרגיה energy bars

הם מעניקים כוח ואנרגיה.  יש בהם פרוסות שקדים, פיסטוקים וחמוציות.

הם עשויים מחמאת קקאו מומסת, מומתקת לפי 

הצורך במייפל, ואז הם שוקולד לבן מטיל אנרגיה

הם עשויים מחמאת קקאו ועיסת קקאו, ללא 

המתקה או עם קצת מייפל, ואז אלו מטילי אנרגיה חומים.

ואז אני מכניסה אותם לתבניות סיליקון. יש לי של פינונסייר. 

ומקררת. וכל מטיל אנרגיה כזה ממלא בשמחה ומטיל כישוף של אנרגיה.

כן כן. ברור לי שאני מכינה המון שוקולד.

אני בטוחה שאורן מקקאו טבעי, משם אני מזמינה את חומרי הגלם אחת לחודשיים, יודע זאת גם.

השליח מכיר את הדרך לבית שלי ואני לא צריכה ללוות אותו טלפונית משער הקיבוץ עד לחניה שלי.

הכלבה שלי עדיין נובחת עליו אבל לא ברור אם מהתלהבות או שמחה שהוא חזר לבקר.

בקיצור, הרעיון ברור.

כמו ממתקי עכו העתיקה אבל שלא מלאים בסירופ סוכר השד יודע מניין ומה עבר עליו ועל הפיצוחים שבפנים.

כאן חומרי הגלם לא קלויים. מזינים. איכותיים. 

ולאחרונה הפסקתי להוסיף מייפל.

הטעם החזק של המריר. ללא מתוק. אוה! אהבה.

בתיאבון

עינבל

שוקולד בקופסא

עם הזמן והפרלינים שאני מכינה, כולם משוקולד טבעי ופליאו/טבעוני, נוצרה לי עדת מעריצים שמבקשים ממני להביא רק דבר אחד.

דבר אחד בלבד, ודי פשוט.

שוקולד ביתי.
ועם הזמן, נגמרו לי הקופסאות הרב פעמיות והמאולתרות למיניהן שאיתן נתתי את השוקולדים הביתיים למעריצים חובבי המריר המריר הזה, זהב אינדיאני, שוקולד ביתי.

כך יצא שהתחלתי לחפש קופסאות שאפשר להכין לבד (וזמן ההכנה שלהן מהיר והן יפות).
בהתחלה קיפלתי קופסאות נייר מאוריגמי, אבל כדרכו של נייר אוריגמי הן נמעכו ולא עשו שום עבודה בהגנה על השוקולדים.
אחר כך ארזתי שוקולדים במפית קשורה בחוט. זה הכי חלטורה של שקיק שוקולדים שהגשתי, וגם זה התקבל בשמחה גדולה אבל לא ספק את הצרכים האסתטים שלי. ויש לי צרכים אסתטים, מה לעשות.

אחרי שראיתי את הבלוג של מיכל מאירי, ניירות (עם) ערך

ואת הקופסאות המקסימות שהיא עושה ומלמדת להכין, הבנתי שכנראה מצאתי את הדרך לחלק למעריצים שוקולד בהגשה אסתטית שגם שתשמור על הפרלינים מסכנות שאינן אצבעות מלאות תאווה.

חברנו יחד, מיכל ואני.

אני עם השוקולדים, ומיכל עם ההדרכה לקופסאות וכל הסבלנות שלה לעניין.

לצורך העניין צילמתי הדרכה להכנת פרלינים שוקולד לוז (ותוספות, כרגיל)

נתחיל מהשוקולד, כי הוא צריך שעה לפחות בקרור (ואז תוכלו להכנס לבלוג של מיכל וללמוד להכין קופסא לשוקולד).

מצרכים.

משקל מטבח (אפשר גם לחפון ולא לשקול. בחירה אישית)

קעריות זכוכית, כף ערבוב, כפית מזיגה, תבניות סיליקון או אחרות לשוקולד,

עיסת קקאו קלוי

חמאת קקאו

חמאת אגוזי לוז (אפשר גם להכין לבד, כמוני- 200 גרם אגוזי לוז טריים. קלויים בתנור ב160 מעלות 10 דקות. מקולפים. נטחנים בויטמיקס/jtc)

חמאת קוקוס

סירופ מייפל טבעי להמתקה

חופן חמוציות (למי שרוצה)

שנתחיל?

לוקחים חופן- שניים של חמאת קקאו

 

מוסיפים חופן שניים של עיסת קקאו

מוסיפים:

חמאת קוקוס, חמאת אגוזי לוז,

מעררבים יחד וממיסים לדקה במיקרו או מעל סיר מים רותחים (מיקרו מהיר יותר)

מוציאים מהמיקרו ומתחילים לערבב- עד שהגושים נעלמים.

כך נראה התהליך

כעת נשאר רק להמתיק- ממליצה על כף סירופ מייפל טבעי לכול היותר.

אם לא הכל נמס אפשר להכניס לעוד 20-30 שניות במיקרו ושוב לערבב.

עכשיו אפשר לחלק לתבנית. אני משתמשת בכפית.

בשקעים הריקים אפשר לפזר חמוציות, שקדים, מה שרוצים. אני אוהבת חמוציות.

זהו. להכניס למקרר לשעה שעתיים. זה זמן להכין קופסא ולשוב את מי נפנק עם השוקולדים. אפשר גם את עצמנו. כמובן.

בינתיים אגלה לכם על מה יהיה הפוסט הבא. מטילי אנרגיה

(נכון אנרג'י בארס? אז בעברית, מטילי אנרגיה. משוקולד לבד ועיניינים שכאלו. פליאו/טבעוני וכו.)

 

חלפה שעה, בה הכנתי לפי ההוראות של מיכל קופסא לשוקולדים, ואח"כ נשאר לי עוד קצת זמן אז הכנתי עוד אחת.

ואז איחדתי בין הפרלינים לשקעים שבקופסא החדשה.

הפרלינים ממש שמחו, אמרו שנחמד שלכל אחד יש חדר משלו והיו שקינאו במרכזי כי יש לו חלון עם נוף וכל השאר רק מציצים מהצד. ככה זה שוקולדים. אנרגטים שכאלו.

וכמובן שאחרי קצת רעש הם התקררו והשתתקו.

כי כשקר שוקולדים קופאים, זה ידוע. ואפילו חלון לא יעזור.

באיחולי שנת 2017 טובה, מתוקה, עם שוקולדים בריאים ושמחת חיים

וזכרו לבקר  אצל מיכל ולהודות לה על הבית לשוקולדים שלי

 

עינבל

Save

Save

Save

Save

Save

חוף ראש הנקרה

יצאתי בשיא השמש, 14 בצהריים, להרגע מעט בחוף ראש הנקרה.

מכל מה שצילמתי, אני והחוף הריק וצבעים הנקיים של השגרה,

את אלו הכי אהבתי.

הן מבטאות את השלווה

מעורבבת עם שמש מסנוורת

ים בטורקיז ועשסיה צהובה.

 


הרשו לעצמכן ללכת לרבע שעה לחוף הים, גם אם לא שעת הזהב, גם אם שמש וחם.

תופתעו כמה יפים החופים

כשהם ריקים מהנופשים.

שבוע טוב

עינבל

כנס למדע בדיוני ופנטזיה- זמן גיק

כמו שאולי אתם יודעים, התנדבתי – כאמא של המאיירת הראשית וכצלמת בכנס מדב ופנטזיה בחיפה שנקרא דורות.

דורות

זה היה הכנס החיפאי הראשון, והוא התקיים בבניין מכללת תילתן בעיר התחתית, עם נוף לנמל ולדגון ועם רשת משגעת של בתי קפה וחנויות סביב לו

מר טומנוס מנרניה

IW1_4215

אווירה יוצאת מן הכלל של עיר תחתית שמעניין להסתובב בה ולטעום אותה,

השוק הטורקי

IW1_4525

IW1_4404

וכנס מטריף שכלל מתחם משחקים ומתחם משחקי תפקידים בכספות העתיקות של דיסקונט, זירת קרבות בחרבות על הגג, הקרנת סרטים ושפע הרצאות מצויינות לחובבי הז'אנר.

אז גיליתי שאני לא ממש מסוגלת כרגע להקשיב להרצאות, יש לי קוצים ב… מקום שעליו אמורים לשבת. אבל להסתובב, כן. ואפילו נלחמתי בזירת הקרבות, עם חרב ענקית. זה היה מספק מאוד!

IW1_4301

שלשום חזרנו מכנס עולמות, שהוא כנס תל אביבי שקיים כבר מ97' וחוזר מדי פסח,

ובסוכות יש את אייקון באותו מקום גם.

IW1_7117
כך שדורות , המתקיים בפורים ובחיפה, הוסיף עוד נקודת מפגש קהילתית לקהילת הגיקים הצפוניים והפחות צפוניים.
למה גיקים צריכים מפגש?
כי ביומיום שלנו אף אחד לא מבין את הרפרנסים שלנו (ציטוטים שאנחנו אומרים מתוך כל מיני תוכניות וספרים אהובים), לדוג'
אלונזי!
Bad walf
42!
וכו'
למה עוד?
כי גיקים הם עם שמדבר עם א' בזמן עתיד. הם מדברים עברית גיקית ונכונה רוב הזמן, וזה מענג לשמוע ולקרוא אנשים שיודעים עברית.
אשן, אלך, אהיה.
כשהלכתי, כשישנתי, כשהייתי בעולמות…

ולמה עוד?
כי בכנסים האלו מתחפשים, ואפילו לא קוראים לזה תחפושת אלא קוספליי , ואנשים מכינים את הקוסטום לבד, ויוצרים ממש אמנות.
זה מדהים, מושקע ביותר וככה אפשר להצטלם עם דמויות שאנחנו אוהבים מספרים, סדרות או סרטים.

מקבץ תחפושות מעולמות2016 –

 

מקבץ תחפושות מדורות 2016

בקיצור- הכנס הקרוב כעת הוא אייקון 2016, אחריו דורות 2017 בפורים בחיפה ואז עולמות 2017 בת"א. ככה מתכננים את השנה. כמובן שהתכנון כולל גם תפירה, עיצוב, בניית עזרים וכל מה שצריך בכדי שהתחפושת תיהיה מושלמת.

על תחפושת "חייל החורף" של בתי, ליה, היא עבדה מעל חודשיים. תפרה, תיירה, עיצבה, המון עבודה! וזו התוצאה

IW1_6796

בברכת חג חירות שמח

ואלונזי

נ.ב

כתבה חביבה על כנס דורות בבלוג "המנדט"

מאמר משעשע של נמרוד איזנברג על עולמות 2016

כתבה מצולמת במבט לחדשות- על עולמות

 

אז

טיול באזור ברעם והמלצה- בית קפה מאדאם אלקלעי

גליל עליון, בוקר. מוקדם.

שמונה. יצאנו בשבע ורבע, כדי להביא את הילד לטיול אופניים ביער ברעם.

איסוף? 12. בינתיים?

נטייל!

טיילנו.

עלינו בשבילי יער ברעם. להתמוגג מהיער. כזה ירוק רענן!

IW1_3174

פרחים, כל מיני. סחלבים (מיד חשבתי על עננת)

IW1_3141-COLLAGE

פרפרים. אני והמצלמה נהננו, אני ואהובי נשמנו שלווה. תענוג.

IW1_3105

כשהייתי בקורס קדם צבאי, ב1993, אמר לנו אמיר מיכאלי

בכל תצפית, תמיד כשהבטנו צפונה.

"וביום טוב אפשר לראות את החרמון".

הביטוי הפך לבדיחה.

מאז. בכל תצפית, לכל כיון, אני חושבת לעצמי. ביום טוב אפשר לראות את החרמון.

ובכן, ראיתי היום את החרמון! הרבה!

היה יום טוב!

באמת באמת. הלילה לפנות בוקר נולד לי אחיין, האחיין הראשון. אחותי הפכה לאמא. ואני- לדודה שלו.  אני נרגשת מאוד.

הנה הוכחה ליום טוב.

יום טוב לראות את החרמון

ואז, בעשר, אחרי שכבר טיילנו בגן לאומי ברעם היפהפה

IW1_3181-COLLAGE

IW1_3241-COLLAGE

רציתי ללכת לבית קפה.

חיפוש זריז עם גוגל מפות- הציע לנו בית קפה במרחק רבע שעה לפחות.

התקשרנו. פתוח.

כרם בן זמרה, מאדאם אלקלעי.

כסאות ושולחנות בטורקיז מצויירים על מרפסת מול נוף הרים נפלא, גינה מלאה בפרחים, אריחים מצויירים ועיצוב פנים בתכלת ושמנת.

ובפנים, שלווים ויפים, מקרון בויטרינה. כמובן שישבנו.

IW1_3270-COLLAGE

לקחתי הפוך נפרד, הוא לקח הפוך רגיל

הזמנתי שלושה מקרון. אחד מכל טעם.

מכינה אותם בר, בתה של מזל בעלת המקום. בר היא קונדיטורית, בוגרת "בישולים" שפתחה שם את הקונדיטוריה שלה, בכרם בן זמרה.

בשישי שבת בר לא עובדת, את בית הקפה מפעילים הוריה ואחיותיה.

בויטרינה הנאה עוגות ועוגיות מעשה ידיה של הבת, ובמקום מוגשים מאכלים מושקעים מעשה ידיה של האם.

מקרון מושלםהעוגיות עצמן- פריכות במידה הנכונה, אווריריות, מושלמות.

המילוי הקלאסי במקרון וניל היה לי הכי טעים, התענגתי מכל ביס. אך גם השניים האחרים- מקרון ריבת חלב ומקרון פטיסייר, היו מושלמים. ואו!

תפריט לדוגמא

הקפה היה טעים מאוד. נעשתי סלקטיבית. נס קפה לא טעים לי. רק קפה הפוך חלש. אחד בשבוע בערך. לפעמים יותר. פינוק!

צלחות יפות. כוסות יפות. אנשים יפים. כייף!

באחת עשרה קיבלנו הודעה שתוך 20 דקות טיול האופניים מסתיים.

אז הודינו למזל על הפינוק

ונסענו לאסוף את הילד השמח.

כמו שאמרתי-

היה יום טוב!

 

עינבל

ביקורת על canon sx60

אתחיל מהתחלה.

זו לא הניקון. הניקון בתיקון. nikon d7200, חדשה, אבל  יש לה כתם/פגם על החיישן, והבנתי שזו תופעה שחוזרת על עצמה והם רגילים. אז שלחתי לאחריות הדר.

IMG_0269
למרות שזו לא הניקון, אני די מרוצה מהתמונות.

המצלמה הזו שוקלת פחות מחצי מהניקון שלי. 650 גרם ואני מרגישה קצת כמו עם מצלמה צעצוע.

יש לה מצב M ועקרונית אפשר לשלוט בתמונה, אבל רק עקרונית. בפועל- ביום בהיר אי אפשר.
כלומר- האפרטורה מוגבלת ב8. (f- 3.5-8)

אבל אפשר לפצות עם מהירות.


העדשה מגדילה מדהים.

אבל רועדת.

אבל אפשר לפצות עם יד יציבה או חצובה.

IMG_0219

זה המרחק האמיתי ביני לבין הציפור שבתמונה. על קצה הגג. IMG_0220
מרחק מוקד מינמלי 0. אין דברים כאלו.

נכון שכמעט טבלתי את העדשה בקפה, אבל העיקר התמונה, לא?

IMG_0206
חיווי הסוללה לא משהו. מלא מלא מלא ופתאום- ריק.

אבל אם מטעינים כל פעם שחוזרים הביתה, היא לא נגמרת.

IMG_0205
אז סהכ אני מרוצה מאוד מהדמויה שלי, canon sx60 שקניתי לפני כמה ימים בפוטו געתון, נהריה, במחיר מצויין ועם אחריות קרט, יבואן.

הכי נהנית מצילומי המאקרו שלה, ומאפשרות הטלא שלה- והציפורים הרחוקות שאפשר לראות סופסוף.

IMG_0253

IMG_0254שלישי טוב

עינבל

צביעה שימושית: מפת שולחן

בזמן שהתבוננתי בשולחן הריק בבוקר יום כיפור, בלי אף אורח או ילד שמבקש מזון, ננעצו עיני בדוגמת המפה וחשבתי לעצמי,

הו, כמה נחמד היה לו היתה לי צביעה כזו…

ואז חשבתי. הו, נדמה לי שהטושים האלכוהולים דווקא יכולים לה, למפה הזו.

ואז חשבתי… מה, למה לא?

אז קראתי לילד ולנערה והתלהבנו יחדיו על הרעיון האדיר ("אמא, זה גאוני!") וגם "אמא אפשר? אפשר?"

אז אפשר, קדימה.

הדור הצעיר צובע מפהזה החזיק אותם בערך רבע שעה ואז הם עזבו את המפה ואת הטושים. אבל אני נשארתי. והתמסרתי לעניין בערך שעתיים.

IMG_20150923_105557~2והשקעתי באלמנט אחד עם כל הלב וככה הוא נראה ומתקדם:

IMG_20150923_111339~2גיליתי שהכי כייף להתחיל עם האדום ואז לעבור לצהוב ואיתו למרוח את האדום ולייצר המון גווני ביניים. וגם עם הירוק הבהיר והכהה. משחקי קווים, נקודות וגוונים.-

Iמפת שולחן_112115~2  Iמפתוזהו בינתיים, גם לי החשק לצבוע מגיע והולך.

אבל יש משהו מעניין בצביעה על מפת פלסטיק לבנה עם דוגמת פרחים כסופה,  שנרכשה לפני כשנה בשוק ב14 שח למטר, כי אהבתי את הדוגמא שלה

הטושים האלכוהולים מתנהגים אחרת מאשר על דף. יותר נמרחים. יותר מתערבבים. משחק מעניין.

זה מזכיר לי את הכריות שפעם מכרו באיקאה, גם עם דוגמא שנראתה לי מושלמת לצביעה – ובאמת צבעתי אותן אז עם אקריליק לבדים.

אני כנראה אוהבת מאוד לצבוע, גם לצייר, אבל יש משהו מרגיע מאוד בצביעה לשם הצביעה. לא שזה מי יודע מה שימושי, אבל מה כבר אפשר לעשות על שולחן האוכל ממילא, חוץ מלצבוע את המפה?

IMG_20150923_113549

חתימה טובה

עינבל

.

הטושים הם פרומרקרס וכאן יש הסבר עליהם

אמנות בהאסלט

היה זה יום שישי, בוקר לטייל ולחקור את צפונות האסלט הבלגית.
יד ביד עם אדם, מלאה בתשוקה ללכת רגלית ולהכיר חנויות וסמטאות על בוריין, יצאנו לדרך.
בהתחלה נעזרתי בגוגל מפות ומהר מאוד הבנתי שכל קשר בין האפליקציה למציאות מקרי בהחלט.
אם כן, הברירה נותרה הטובה ביותר- by foot

ברחוב החוצה את הרחוב בו עליתי- ראיתי פרימרק. היה בוקר, ולא היה תור. מדדתי קצת דברים, אבל כשניגשתי לקופות ושם היה תור ארוך בטרוף, נטשתי את הטובין ויצאנו לבזבז את השעתיים שנותרו- בטיול.

התרשמתי מאמנות הרחוב

תוצאה של

street art festival Hasselt

המתקיים מדי שנה

 

  קיר חנות הקעקועים

מצאנו 3 ארונות חשמל מצוירים במקומות שונים- וצילמנו אותם

  והאף

ציורי קיר מהממים

וגם הצטלמתי לידה

אדם חד העין הסב את תשומת ליבי גם לפסלי רחוב- 2 אנשים על ספסל – ועוד כמה שבאמת ישבו שם

חתול מפוסל בסגנון נאיבי-

ואמנות/עודף שילוט על פאב מקומי

ואפילו מצאתי קיר צומח שלא הצטלם היטב אך היה ממש ממש מרשים, צמוד לככר העיריה

קיר עם צמחיה עליו- בקומה 2 ליד העיריה

אגב ממש מעבר לככר הזו, נמצאת פיצריה טעימה מאוד עם צוות דובר איטלקית

שם אכלנו ביחד צהריים טעימה, והמלצר כיוון אותנו לחנות בה נמצא פליימוביל לאדם.

מצאנו את החנות בקלות והילד היה מאושר! כה מאושר שככה צילמתי אותו כמה דקות אח"כ בשוקולדיה המפורסמת

lionidas

משם המשכנו לחקוא את צפונותיה המתוקות של האסלט הבלגית, ועל כך- ברשימה הבאה.

לילה טוב. עינבל

ספר אורחים לבת מצווה

הרעיון היה- אלבום מזכרת מהארוע שיתמלא בברכות ואיחולים מהאורחים האוהבים.

ובכן, אלבום סטנדרטי עם כיסים- לא התאים. גם לא אלבום תמונות אחר.

ב"רובין" חיפשתי ומצאתי- ספר אורחים, עם דפים עבים וריקים.

אבל מה, סתם ספר לבן? מה פתאום!

בכל כפולה-

בצד שמאל תמונה של בת המצווה, ובצד ימים מקום לכתוב. זה היה הרעיון, .

עבדתי על העיצוב כשבוע ימים, והנה הצצה לתוצאה, לפני הברכות.

חלק מהצילומים בוצעו ע"י הצלמת המוכשרת ששכרנו- שובל

אשר צילמה גם במסיבה עצמה

 

כאן גם צרפתי חידה- למצוא כמה חתולים מסתתרים בכפולה

 

לסיכום?

מהנה מאוד להכין אלבומים עם תמונות נהדרות ולילדה נפלאה

שחוגגת בת מצווה

מזל טוב אהובה!

אפילו הכנו לך סרטון, מאפי ואני

אז והיום – אלטנוילנד של עמית שעל

לאחר פרסום הרשימה של אתמול- המשיך לזמזם לי זבובון זכרון, שאמר- היה עוד משהו, היה אמן שעשה את זה נהדר, היזכרי! היזכרי!
הבוקר, פתאום נזכרתי. עמית שעל! נכון, ראיתי את התערוכה שלו, וירטואלית, לפני ארבע שנים, אבל נזכרתי.
אז כעת, התייחסו לרשימה זו כרשימת ההשראה לרשימה של אתמול. אני מודה, שמאוד מתחשק לי לקחת את אלבום התמונות של ילדותי מבית אמא, ולצאת למסע צילומים דומה בחיפה של היום.
מסע בעקבות תצלומים ישנים בשחור לבן, ע"י עמית שעל, צלם כלכליסט, זכה במקום הראשון בתחרות צילומי עיתונות לשנת 2010.
במסגרת הסדרה, שנקראת "אלטנוילנד", עמית שעל נדד ברחבי ישראל בכדי להתאים ישן וחדש.
את התמונות אסף מאלבומים אישיים ומארכיונים ציבוריים,
ובעבודת בלשות איתר את הנקודות המדויקות שבהן צולמו התמונות המקוריות.
כאשר ידו מופיעה בתמונה, אוחזת את התמונה הישנה, מיקם את הפרופורציות במדוייק וצילם על רקע המקום העכשוי. התוצאה- מרשימה דיה בכדי לזכות במקום הראשון בתחרות צילומי עיתונות ב2010.
הצצה לתערוכה
     
ירושליים צומת הרחובות רוטשילד והרצל, ראשון לציון. 1979-2010 אז- בית החולים של צפת. כיום- מכללת צפת.
מומלץ לדפדף בגלריה בפייסבוק
או בתערוכה ב"עדות מקומית"
ולהנות מעוד תמונות מרשימות של ישן וחדש.
שבוע טוב
עינבל

16.3.2014 מטבח, תריסים ורצפים

היום היתה התקדמות עצומה בבית היווני שלי!

הגיע צוות מעולה  מ"נגריית אשר" והקימו את המטבח וגם את הארון בחדר ההורים – הם עבדו מהבוקר עד אחה"צ.

הגיע גם צוות הרצפים וערכו סדרה של תיקונים והתקנות, כולל שילוב שני שטיחים מצויירים במרכז הסלון ובמרכז מבואת החדרים

DSCN7806

DSCN7804

תיקון שיפועי ניקוז של הרצף הקודם בחוץ,(זה שפיטרנו מסיבות נכונות מסתבר) וכל מיני חיתוכים והתאמות עבור החלונות.

DSCN7829ועבד גם צוות של שני בולגרים ובוריס מ"סמארט חלונות"

הם התקינו את התריסים ואת המשקוף העיוור בכל החלונות.

גם הם יבואו לפינישים בעוד כשבוע וחצי.

DSCN7835ואפילו היה נאסר של השיש ומדד ותכנן יחד איתנו את הגימור למטבח ולאי…

יום ארוך מאוד ופורה מאוד.

אני?

ממש מותשת. אבל- מרוצה עד התקרה!

עינבל

אליסה בורק ועיר מעץ סחוף ושיר אחד מהלב

לו יכולתי…

אני יכולה ללכת לים לאסוף עץ סחוף נחל

אני יכולה לצבוע אותו ולהדביק ממנו בתים

אבל החצר הזו שם

עם העופר בעל עיניים של טבע

את זה אין לי כאן בחניתה

על אף התמרורים עם ה"זהירות יחמורים בדרך"

שמישהו חכם הניח בצידי הכביש

כדי שהנהגים יוכלו להתכונן נפשית

להתקלות עם פרות יציבות

בסיבובים

בחושך.

פוסט נפלא ומעורר השראה. בלוג נפלא. תהנו.

alisaburke: driftwood city tutorial.

עינבל

לוזיטנה – ג'ואנה ושקונסלוש

נגיעה רכה בלב מבנה קר ומנוכר  – במוזיאון תל אביב לאומנות

DSCN6091בלב "מפל האור"

בתוך מבנה הנדסי חד, קר וזוויתי, תלויה ומזדחלת ברכות  ובאומץ- יצירה המשלבת רכות, נשיות, ססגוניות ושמחת חיים.

לוזיטנה, של ג'ואנה ושקונסלוש. תגידו את זה. עוד פעם. הצלחתם? נכון רך?

נסענו באופן מאוד ספנונטני מביתנו לת"א. שעתיים נסיעה, שבת בבוקר. היה שווה!היצירה עוררה בי תשוקה ליצירה, ומילאה אותי המון שמחת חיים.

הנה קצת תמונות – אני מקוה שהם יעירו בכם את התשוקה לבקר שם

כמו שהן העירו בי. חברה הראתה לי תצלומים משם לפני כמה ימים ומאז – כל מה שיכלתי להרהר בו היה התערוכה הזו.

DSCN6122

באויר, על הרצפה ובלב- הוולקיריה של ג'ואנה

DSCN6095

הניגוד המדהים בין הצבעים החמים, החיים, החומרים הרכים והנעימים- ומבנה הבטון החשוף, רצפה אנמית וזוויות חדות. ושלושה ילדים בקצה? רואים? צילום מוצלח!

וכאן- הפטמה הענקית הזו, זרוע מפתיעה של הדמות שמשלבת טלאים, בדים בטקסטורות שונות, צבעוניות, שפיצים. ועם זאת- כמה הרבה שמחה! תראו את דמות האיש המבוגר שצופה שם בצד.

DSCN6117בכל תערוכה היתה שומרת או שומר, סדרנים של המוזיאון שתיפקדו כספרניות:

בצד התמונה, בניגוד גמור לאור של הדמות במרכז מפל האור, יושבת המשגיחה של הקומה. חמורת סבר ומודאגת.

DSCN6116

שששששששש

וגם- לא לגעת! לא להתקרב!

הבן שלי עשה פנטומימה שהוא כאילו מקיש על זכוכית של חלון.

רק שזו היתה מסגרת בלי שום זכוכית. היא צעקה עליו שאסור לגעת בזכוכית. תהיתי, האם לא בדקת מקרוב את היצירות שאת משגיחה עליהן? האם אינך מבחיה שאין שם חלון? שתקתי. לא אמרתי דבר. ולבני הצעיר הצעתי ללטף רק את לוזיטנה ולהתרחק מהמוצגים האחרים… חבל.

דווקא בלוזיטנה מותר לגעת, ללטף, להתרשם. מזל! ככה זה טוב לי. אני מלטפת את האמנות שלי. וכאמנית, כשמלטפים אתת היצירות שלי אני יודעת שהן נגעו בליבם של הנוגעים. ככה זה נכון לי.

DSCN6113

תקריב 🙂

DSCN6097

העין של האלה הוולקירית

צבע וחייםהמון יופי!

DSCN6102וכך אומרת האמנית על היצירה:

"הווליקירה הנוכחית, הגדולה שלה ביותר עד כה בסדרה, היא ייצוג מובהק של הרוח הפמינסטית המפעילה את עבודות האמנית. "הכל נעשה בבד והיא כולה עסוקה בנשיות", מספרת ושקונסלוש, "קנה המידה שלה הוא רב עוצמה, כמו שבדרך כלל קורה בפסלים של גברים. העניין הוא להיות בעלת כוח לעשות עבודה שיש לה עוצמה זהה לעבודה גברית, ולא עם מה שאני מכנה חומרים גבריים כמו ברונזה ואבן. הוולקיריה נראית אמנם קלה, אך היא גם חזקה. היא מתקשרת באופן מיידי לנשים – כאילו המרתי את הסביבה הביתית לפסל. יש חופש ביצירות האלה שבדרך כלל לא מתאפשר לנשים”.

אה! בדיוק!

עבודה מפורסמת אחרת שלה היא הנברשת הזו העשויה מ-טמפונים!-

נברשת מרהיבה
צילום: Luís Vasconcelos/© Unidade

 

אחרי שנהנתי ככל האפשר מהנשיות העוצמתית הזו

הסתובבנו בעוד תערוכה או שתיים  וקינחנו במתחם התחנה בת"א,-

עם הצצה ליריד החלומות מבית נתנאלה שהיה יפהפה ומלא באוצרות וחברות אהובות

DSCN6141

וגראנד פינלה עם מופע הרחוב המרהיב של ידידי מיכאל פינקל!

מיכאל פינקל באווירלסיכום- שבת שלום

ושבוע נפלא

עינבל

המלצה: הסוד הקטן של יערה כוכבי מאת גל ברקן

ספר למבוגרים בלבד.

הסוד הקטן של יערה כוכבי.

זהו סיפור אהבה לנשים וגברים, סיפור אהבה עם חיים מפורטים, עם הרבה תיאורים עסיסיים ויפים, כאלו שלא משאירים תחושת מבוכה אלא מעלים בי חיוך ושמחה.

יערה כוכבי, מעצבת פנים מצליחה, בת 40 ונשואה באהבה למנתח פלסטי מצליח, מובילה את עצמה לרומן עם גבר צעיר בן 25. הספר, הכתוב בגוף שני, מתאר את חייה בצורה הכנה ביותר, הנפלאה ביותר והשגרתית ביותר.

"שניהם הופתעו כשנשמע הצלצול וערימות של ילדים בחולצות בשלל צבעי הקשת החלו להשפך מתוך הבניין כאילו נפתחה שקית ענקית של אם אנד אם".

התיאור הזה הזכיר לי את הפעם שטיילתי עם כיתת ילדים במעין של פקיעין, והם התפזרו כמו גולות בתוך הכפר.

למצוא אותם היה כמעט אי אפשר. אני אוהבת משחקי מילים כאלו, וגל ברקן זרמה איתי בהחלט, ונתנה דרור ללשונה ולמשחקי המילים והדימיון הללו. עונג.

גל ברקן לא מכבסת מילים. היא כותבת אותן כשהיא מונעת מתשוקה אמיתית- לחיים, לאמת, למציאות ולאהבה.

המילים בוטות, אך לא מתגרות. הן חיות את הסיפור, סוף סוף סיפור אהבה מוחלט, כזה שנכנס לכל פינה חשוכה ומאיר אותה. איזה אומץ יש לגל ברקן, לכתוב הכל ככה, לשים את כל המילים על השולחן.

אני כל כך רגילה לספרים שכתובים כאילו מנקודת מבט נשית אך למעשה מתארים את  חיי האשה מנקודת המבט הגברית, שלקרוא את יערה כוכבי מנקודת מבט נשית- זו עוצמה אחרת.

רוב הסופרות והסופרים, משקפים בכתיבתם את המקובל בתרבות שלנו. תרבות שמעלימה קשיים ומזניחה פינות אפלות. תרבות שמקצרת את מעשה האהבה לשתי שורות. וכשזה יותר משתי שורות, הסופרים בד"כ משאירים הרבה מקום לדימיון. אך לא גל.

גל לא משאירה הרבה מקום לדמיון, ופורמת את המעשים למילים מדויקות, לרגשות והתרגשויות.  הספר מלא בתיאורים מפורטים מחד – ובחיי יום יום מאידך.

בכל תחום של חייה של יערה כוכבי, יש לה עוצמה להודות. אנחנו- נשים, וגם כאלו מחשבות לגיטימיות ומצבים שמתרחשים.

"יערה לא תיארה לעצמה מעולם שיגיע היום שבו לא תיהיה לה סבלנות לילדיה, שלא תרצה להמצא במחיצתם"

איך זה שהחברה הישראלית דורשת מאיתנו להיות אמהות מושלמות, כאלו שאפעם לא מאבדות את הסבלנות?

אז זה בסדר. מותר לפעמים לאבד אותה, לרצות מרחב, להיות לבד, להשתחרר. וזה בסדר לכתוב את זה בספר וזה בסדר להגיד בקול רם.

"היא נכנסה לשירותים, סגרה אחריה את הדלת ונתנה לדמעות לבוא. הבכי טלטל את גופה, והיא דחפה אגרוף לפיה כדי לא להשמיע קול…"

כמה פעמים בכיתי בשקט? כמה פעמים הסתרנו את הדמעות?

אני מודה.

קראתי במקומות לא שגרתיים, למרות שגל הורתה לי במפורש לקרוא בבית, לא במסיבה ולא ליד הילדים.

אבל קראתי במקומות לא שגרתיים ונהנתי להעביר את הזמן בדרך אמיצה ומפתיעה, כזו ששמרה לי תשוקות ללילה.

נהנתי מהסיפור ומהתיאורים, מהרעיונות ומהאפשרויות. מהחלום של גל ברקן לכתוב ספר ומהכייף שלי לקרוא אותו.

והאמת- בחיי, לגל ברקן יש אומץ. המון אומץ. ואני גאה בה על האומץ הזה. אנחנו זקוקות לנשים עם אומץ, לספרים כאלו, לאהבה כזו.

לנו הקוראים יש את היכולת להשפיע ולאפשר לגל האמיצה להפוך את הסיפור לספר-

בעזרת הדסטרט

תודה על ספר משמח, נשי, עוצמתי, חזק וזורם.

שיחקת אותה!

עינבל