מסיכות משפחתיות

מסיכות משפחתיות, אנחנו מסתכלות ביחד בתמונות, את מספרת לי על הורייך ואחייך ואחיותייך, ועל איך הצוררים הפרידו בין אם לילד, ואיך האם הלכה אחרי הילדה כי מיאנה להפרד, ושניהם נשרפו אחר כך.

בהתחלה סבתא סרבה לספר לי את הסיפורים האישיים, אבל אחרי שראתה שאת כל ספרי השואה שהיו – השאלתי מהספריה, וקראתי את כל בשביס זינגר, וכל חוברת זכרון שהיתה בספריה, ניאותה לספר לי את זכרונותיה.

 

אני לא רוצה שיהיו לך חלומות רעים, אמרה סבתא פרידה.
ממילא יש לי חלומות רעים, הבטחתי לה. מכל הספרים שקראתי.

ובאמת, היו לי חלומות. אבל אחרי ששמעתי את הזכרונות של סבתא, הפכו החלומות לאישיים יותר. מחרידים יותר.
מלאי יגון.

מסיכות של פנים שלא הכרתי, ערבוב של סרטים, טקסים וסיפורים.


ביום השואה אני נזכרת סבתא פרידה, שכל לילה התעוררה מחלומות רעים, בוכה, מחובקת בזרועותיו האוהבות של סבא בנימין, וכל יום האירה פנים אלי והיתה אשה מכילה, מבינה, חכמה ויוצרת. איך השכילה להפריד בין הלילה ליום, בין העבר להיום, בין האיין ליש.
האם עטית מסכה שהסתירה את עברך, וכך תיפקדת כאם ורעיה ועובדת ויעילה?
האם המסכות נשרו בלילה בזמן שישנת?

למדתי ממך הרבה, סבתא. יהי זכרך וזכר כל אלו שאהבת ונספו בשואה, ברוך.
עינבל

Save

מודעות פרסומת

זמן נייר במקום זמן מסך- חלבלובון

לו הייתי מנסה למדוד כמה זמן אני מול נייר וכמה זמן מול מסך, ביום, מה הייתי מגלה?

הייתי מגלה שבימים שבהם היה לי יותר זמן נייר, יצרתי יותר. ציירתי. קראתי. שיחקתי.

והילדים שלי? זמן הנייר שלהם הולך ומצטמצם, ואפילו את הספר שאדם כותב, הוא כותב מול מסך ולא על נייר. 

לפני זמן מה, חיכתה לי הפתעה נהדרת בדואר. חבילה, ועליה השם "חלבלובון"

צורף לה מכתב מקסים על זמן נייר וזמן מסך, וחוברת נהדרת שמילאה את כולנו כאן בבית בהתרגשות.

כבר הדף הראשון הבהיר לי שיש כאן משהו נדיר. פניה מכבדת לילדים ולהורים. רמה גבוהה, שפה עשירה, והרבה שמחת חיים השזורה בין המילים, ברקע, ובעיטורים. 

התאהבתי כבר בדף הזה

החוברת (מחברת אחרת) מאוירת וערוכה בטוב טעם, ומכילה חידות, מקומות למלא ולכתוב ולצייר. ממש חוברת נהדרת!

אני הייתי כותבת עליה מגיל 5 עד 125… כי ממש נהנתי ממנה. 

וגם הילדים שלי נהנו ממנה. שיחקנו ביחד את הטריוויה, ודיברנו על כל מיני דברים. זה היה זמן טוב. זמן הנייר הזה. וזמן הנייר הזה עשה לי חשק לפנק גם אחרים בטוב הזה.

זה האתר של חלבלובון

 אז דיברתי עם טלי הרדאבל, אחת משתי היוצרות של סדרת חלבלוב/ חלבלובון 

והסכמנו על הצעה מיוחדת לקוראי תופרת חלומות
חבילה של 4 חוברות, שלוש בעברית ואחת באנגלית, ב75 שקלים עם קוד ההנחה 

(צילום: מערכת חלבלובון)

http://www.halavluv.com/product-page/beb0240b-d117-1cc6-0460-d28863faa0ee

קוד הנחה: תופרת 123

עוד פרטים וקישורים לחלבלוב?

יש גם מחברות לנוער ומבוגרים (כזו היא החוברת באנגלית) וגם בה יש הפתעות ואפשרויות ליצירה ודימיון ומחשבה. 

חלבלוב – מחברת השראה ממעוררת

והנה קישור לפייסבוק של חלבלוב:   

חלבלוב Euphorbia Halavluv

בקיצור, נראה לי שתתאהבו! אנחנו לחלוטין אוהבים את הרעיון, הביצוע והתוצר. 

בברכת סופשבוע נעים ומלא אהבה

עינבל  

עציצים מיוחדים

להפוך עציץ חרס לבית פיות- הדרכה מצולמת

 

להכין מתלה לעציצים בסגנון מקרמה כמו בהדרכה הזו

ממש נהנתי להכין את זה! וזה מאוד קל

 

שבוע טוב

עינבל

Save

קרעי מציאות בקיבוץ יחיעם

בבוקר שישי, נפגשנו עם המורה הנפלא של קורס צילום למתקדמים שאני משתתפת בו- בקיבוץ יחיעם.
הקדמתי, ועליתי למבצר, ואחרי כן הצטרפתי לסיור הקבוצתי.

IW1_56862כהרגלו, מבצר יחיעם יפהפה בעיני. האתגר לצלם בו פינות כך שיראה יפהפה גם בעיני המתבונן בצילום

IW1_5682IW1_5687– .

IW1_5646

או לפחות מסקרן- היכן צולמה התמונה הבאה?

IW1_5673תשובה: זוהי ידית למסגד שהגישה אליו היא מבעד הדלת הנאה הבאה.

אבל לפני כן בדלת הזכוכית השתמשתי בכדי לשקף את המבנה הנגדי ואת העץ (שאת פירותיו היבשים הכדוריים צילמתי קודם לכן.)

IW1_5649

אחרי כמה דקות שמעתי ששאר חברי הקבוצה הגיעו למקום המפגש וירדתי בזריזות במדרגות אל החניון.

מצאתי את הקבוצה בתנוחות צילום רציניות מאוד בערוגת הנוי, מצלמים שמש דרך העלים בהנחיית יוחנן קישון, המורה שלנו.

IW1_5707כמובן שחיפשתי את העלים עבורי, עם הרקע המתאים והפרמטרים שלי

F 8

S 800

אחר כך הקבוצה התקדמה והתמקדה בקיר עם צמח מטפס עליו, אבל אני ראיתי עלי שלכת על הדשא אז השלכתי את עצמי בשכיבה על הדשא

IW1_5713וצילמתי עוד כמה דברים אבל מחקתי אחרי שהעלתי למחשב, כי הם לא היו "ואו" בכלל)

כן, אני קצת נגד הזרם.

כשכולם צילמו כביסה תלויה של התאילנדים, תחתונים וחולצות וגרביים על חבלים מאולתרים, אני הלכתי לצלם בקתת עץ שבדית נטושה (ממול) ושלכת לידה.

IW1_5781

ואת המסמרים מתוך קרשיה השבירים

IW1_5788

ובאומץ מלווה במעט גועל, נכנסתי פנימה לצלם את החלון

 

ככה, חלון עץ קרוע

בתוך קיר עץ מכוסה רטיבות

פיסת מציאות של פעם, או של היום

של הזנחה.

הזנחה מצטלמת יפה.

גם כיעור.

כיעור נושק ליופי בעזרת המצלמה.

זה רק צילום. זו לא אמת.

האמנם?

IW1_5799ראיתי פיסת בד מכתובת אש שהסתבכה שם בעץ ושלכת, מחוץ להקשרה, נפרמת בשוליים, כמו שולי החברה הפרומה בבית התאילנדים הסמוך.

IW1_5811  ובחלון אחר, קולבים, והחדר הפנימי גם הוא איזור תליית בגדים מכובסים של התאילנדים הסמוכים.

זו מציאות, וזה תלוש ועקור בדיוק כמו החיים של מי שתולה פה כביסה.

אישית, המקומות הללו קשים לי. אז יצאתי החוצה לחפש פרחים ואת שאהבתי.IW1_5869

מצאתי נרקיסים.

IW1_5884ואת העץ הזה עם הפירות האדומים. שכחתי את שמו.

IW1_5949ואז קיבלנו תרגיל מיוחנן- מול קיר בהיר, עם אלון מפוצל, הוא אמר- תרגיל- הוסיפו אלמנט לקיר ולעץ. היפכו את זה לתמונה מיוחדת.

אז חזרתי לשם עם הפרי היבש שנפל ויצרתי משהו אחר-

IW1_5900

אגב לפני שהבאתי את האשכול האדום, ראשית הוצאתי את כדור הבדולח הקטן שלי וצילמתי אותו- אספתי לתוכו השתקפויות

בעזרת כף יד של צלם אחר. IW1_5923

ואז כלאתי בתוכו השתקפות על הבטון. צבעי סתיו.

IW1_5915

כמכשפה אמיתית, אני משתמשת בכדור הבדולח בכדי לשמור מרחק. הכל מתעגל לתוכו, ואני צריכה רק אותו. לא עולם ומלאו. אסקפיזם במיטבו.

ובכן, המשכנו, צילמנו כל מיני דברים, הלכנו בקצב של צלמים, מטר לשעה בערך (אני מגזימה)

אבל ככה אפשר באמת לראות דברים מנקודת מבט אחרת, לא ממהרת.

אז מצאתי את הדוגמא הזו בדלת

IW1_5919 ואת פירות אלה א"י כנראה משווים אווירת חג מולד קישוטית.

IW1_5814זו טכניקה מאוד מאתגרת לביצוע- שלמדנו בסיור.

ביד אחת מצלמים משהו מוצל וביד השנים מסובבים את העדשה ממקסימום למינימום. בחשיפה ארוכה דיה (רבע שניה) הצילום מקבל את הקרניים האלו, כמו זיקוקים.

IW1_5975

המשכנו משם למבשלת בירה מלכה, שם צילמנו, וטעמנו (נו, ברור. היה טעים)וצילמנו… ואכלנו, ונחנו.

היה סיור מלמד ומעניין מאוד ועזרתי לעצמי להגיד טוב יותר מה אני אוהבת לצלם.

טבע, ואנשים. וכדור הבדולח שלי.

מאחלת לכול חבריי וקוראיי-

שנה אזרחית חדשה וטובה, וחג חורף שמח

 

עינבל

הקמת ערוגה על פי עקרונות הפרמקלצ'ר

אחרי שמסרנו את המחסן, התפנה לי שטח לערוגה.

ראשית סימנתי בעיגול את השטח המיועד. נטלתי מכוש וחפרתי היטב את השטח.

אח"כ בעזרת את הוצאתי את האדמה מהערוגה סביב סביב, כך שנוצר שקע באדמה בעומק של כ30 ס"מ.

(עניין של כוחות. כמה עמוק מצליחים)

IMG_20151002_115316

 

שטח הערוגה המיועדת, האדמה מסביב, בצד- קרטונים וגזם ירוק

במקרה שלנו- בעומק של 40 ס"מ הגעתי לשכבת פסולת בניין. טוב. אז אין יותר אדמה להוציא. פרשתי קרטונים-

IMG_20151002_115425

 

כיסיתי את תחתית הערוגה עם ארגזים פרושים.

אלו יעזרו בעתיד לצמחים לשמור על המים, ויקטינו את קצב החלחול של המים.

כך שהאדמה שתישאר לחה עבור השורשים זמן רב יותר.

חיסכון במים.

כל קרטון מתאים. גם של ביצים. אם אין קרטונים אז עיתונים.

השלב הבא- כיסוי בקומפוסט, מעל זה גזם ירוק, ומעליו גזם יבש.

חומר ירוק

 

 

מעל החומר הירוק – אני שמה חומר יבש, את הגזם מהאביב- שכבר התייבש

חומר יבש

 

ועכשיו מכסים באדמה שהוצאנו- את ה "עוגה".

כיסוי באדמה שנחפרה

 

ולבסוף מקיפים את הערוגה בקרשים, אבנים, לבנים, מה שרוצים. תפקיד המסגרת להחזיק את הערוגה. אני בחרתי להניח סלעים כבדים. הנה ההתחלה-

תיחום ערוגה

 

וכמה שעות מאוחר יותר-

ערוגה חדשה בשלב ההמתנה

 

לעוגה/ערוגה הזו נותנים לנוח. כמה שיותר- טוב יותר. בשאיפה כמה שבועות, אבל אפשר בעיקרון לזרוע מיד ולשתול אחרי כמה ימי השקיה כשהקרקע מתייצבת.

ואם כבר בשתילה עסקינן- הנה השתילות והטיפוח שלי בגינה:

דבורת עץ צהובה

דבורת עץ צהובה היתה בבריכה.

היא טיפסה כטובעת על כדור זכוכית צהוב, ומיד כשהבנתי את קריאות המצוקה שלה, הוצאתי את הכדור מהמים.

DSCN2225  DSCN2232הנחתי אותה על הכדור לייבוש בצל, והבאתי מצלמה בשביל לצלם אותה, כל עוד כנפיה רטובות.

DSCN2224אחרי שראיתי שהיא לא מספיק מתנערת ומכשכשת בזנב, הבנתי שהיא זקוקה למנת כוח בכדי לעוף.

אז לקחתי מעט דבש איכותי, מהלתי במעט מים ונתתי לה בכפית

כשהעברתי אותה בעדינות מהכדור לכפית, שאלה הבת אם היא לא תעקוץ אותי. הסברתי שהדבורה יודעת שאני עוזרת לה ולכן לא תתקוף- וכך כמובן היה.

היא שתתה רבע כפית (בכל זאת דבורת עץ צהובה בגודל של כמעט 3 סנטימטרים) ואז נשארה להתאושש בעציץ הסוקולנטים.

יש בזה מן הסמלי. דבש, דבורה (למרות שדבורת העץ היא לא דבורת כוורת) וחג תשרי.

שנה טובה!

ושוב דש מיוחד, ליפעתי בסקוטלנד!

 

עינבל

נב. מי שטרם קרא, הדבורה הראשונה שהצלתי

תמונה

ציור על כתמי מים

גם כששקט בחוץ
גם כשחיוכים מאירים את פניי
מתחת למים רובצת
הליוויתן הגדולה
זו שבוראת עולמות
בבועות מחשבת מחשבות
כאן העולם שלי
בועות על בועות
חכמה וקסם וזו אני
ועל פני
חיוך
לא תמיד אמיתי.

ציירתי היום, עט שחור ואדום על גבי צבעי אקוורל

16/7/15

 

תביאי מדליה חלק ראשון

תביאי מדליה, איחלו לי עוברים ושבים, מכרים ששמעו שאני והבן יוצאים כחלק ממשלחת קראטה לקורס בבלגיה.

מדליה, שאלתי בתימהון. מה מדליה. זה קורס. קורס זו לא תחרות!

שיעור בדוג'ו בדרכים- עם טובי המורים (סנסיי): סנסיי פסקאל לקורט ברואן, צרפת. וסנסיי דירק הנה בהאסלט, בלגיה, וקורס (גשוקו) לזכר מייסד השיטה, קאזה הא,  של ארבעה ימים וארבעה שיעורים עם ארבעת המורים הבכירים של האקדמיה לKSK שוטוקאן על פי שיטת Kaze Ha עם המורים:

דירק הנה, פסקל לקורט, פסקל פטרלה מגרמניה וגי'ם מרטין מסקוטלנד.

אבל ביום ב 25/5/15 טסנו לבריסל ומשם לשארל דה גול.

התחלנו עם פאריס לתיירים. הספקנו לבקר בגשר המנעולים. שבוע אח"כ פירקו אותו.

גם בחוץ של הלובר, בשאנז אליזה (בריצה) ובדרך מצאנו את השירותים הכי יקרים והכי נקיים בפאריס. בקצה גני טיולרי, ממש ליד מחט קליאופטרה. 2.5 אירו לביקור בתא שירותים, כששה עובדים מנקים אחרי כל ביקור. היה מענג. הגעתי לשם עם פיפי משפריץ מהאזניים, ביחוד אחרי הנהר, המזרקה וכל המים ששתיתי בשעות שחלפו.

מזל שאדם הגיע למחט בדיוק בשביל למנוע ממנה ליפול!

סיימנו את היום בחצות במלון, אחרי שעות של תורים ומעליות על המגדל הכי קפוא בעולם (ידעתם שבמרפסת הכי גבוהה של אייפל יש תנור? מצאתי אליו ונדבקתי אליו. הייתי קרטיב!)

נרדמתי מיד.

יום למחרת- נסענו לרואן לתיירים ואימון אצל פסקל לקורט שם. התאהבתי ברואן. היא עיר מהממת ומושלמת!

ביקשתי מסנסיי פסקל מסעדת גורמה צרפתית. והוא לקח אותנו לכזו, בככר כנסיית ז'אן ד'ארק (שהוקמה איפה שהעלו את האומללה על המוקד, כנסיה בצורת להבה).

אמנם לא אכלנו רגלי חלזונות וגם לא אזני צפרדעים, אבל האוכל היה מושלם! הטוב ביותר שאכלתי במסע הזה כולו, למעט קפה השף בהאסלט, בלגיה.

זו המסעדה. למקרה שנרצה להגיע אליה שוב.

אגב שירותים. התרגשנו מהפסליטיס במסעדת הגורמה. האור נדלק לבד, הברז הופעל בדריכה מהרצפה ועוד. הכל בלי מגע.

והנה כמה מנות יפות

המנות שלי. הזמנתי שתי ראשונות בשביל לטעום כמה שיותר. מימין טונה טרטר. משמאל פטה כבד. היה מושלם.

הכי נהנתי מהטונה טרטר.

זו מנת "מיץ פטל" של אחד הח'ברה.

וזו מנת בשר יפהפיה

ולקינוח הזה קוראים קפה גורמה. והאמת שהקרם ברולה היה יותר טעים.

משם המשכנו לטייל ברואן העתיקה. הקתדרלה מדהימה. וגם רחובה המרכזי של העיר העתיקה. רחוב היהודים. יש שם גם בית כנסת פעיל.

סיימנו באימון קראטה נהדר, ובלינה במלון איביס המקומי.

ושלא תגידו שלא התאמנתי, הנה. אחרי האימון, כל המשלחת והמאמנים.

נשיקות

עינבל

http://www.tapuz.co.il/blog/net/ViewEntry.aspx?EntryId=5292478

נשיקות

עינבל

סיפורי כפר תבור

למרגלות התבור גר קו זמן אחר, זמן תבור שמו. הוא נוהג בטרקטור חלוד המחובר לשרשרות גידוד ומטייל לאיטו על פני האדמה, הופך בה רגבים ומשחרר ממנה משבי ריח חומים.
מחוץ למושבה ממהרים.
ממהרות המכוניות להגיע מכאן לשם ומשם לכאן, ממהרים החתולים להגיע לפחים הגדולים, ממהרים הכלבים להשתין על גלגלי המכוניות ועל עמודי החשמל וללכת "רגלי" עם בעליהם בחזרה הביתה.
מה עושים היום, היה מתחיל כל בוקר עירוני אצלי. אולי קניות? מה חסר? אה, רק פרמזן, טוב, נמצא כבר מה. היום קניות. מתארגנים-אוכלים-לפעמים לא, ויוצאים. נוסעים חיש מהר במורד הכרמל, מוצאים חניה קרובה, הידד, עגלה, יופי, מעבירים שלוש שעות באיסוף מוצרים לא חיוניים בשלל שורות קורצות ונקיות.
שבוע ומשהו מאז זמן תבור חי אצלי בבית. אני חיה בבית שלו, ליתר דיוק.
הבוקר מתחיל בציוצי הצופית על עדן החלון ומבעד לענפי השיח אנחנו בודקות שמיים טלאים טלאים על גבי חלוננו. תכולים? מעוננים? אפורים? כהים?

ארוחת בוקר נפרשת לאיטה על השולחן הגדול, השקט פותח את היום בשמחה מעודנת, נעים בראש, נעים בלב, ללא בדל של געגוע לאוטובוס של חמש ורבע שהיה מתחיל את הסבב של כל רבע שעה אוטובוס מסריח הממלא את ביתנו הקט באדים וערפיח וטעם של אוטובוס לפני צחצוח השיניים. כל העניין הזה עם האוטובוס אחת לרבע שעה התחיל ביולי 2006 והיה אמור להכיל אך ורק אוטובוסים ירוקים שאינם מזהמים, אך תוכניות עירוניות לחוד ומעשים עירוניים לחוד. התחנה הוקמה ממש מתחת לחלון חדר השינה ושום דבר לא עזר. איכות החיים שלנו ירדה והתדרדה עם הצטרפות הפקים והצפירות לתחבורה הכבדה שבחרה להגרר מחמש בבוקר עד 11 בלילה תחת חלוננו.

 אז מה עושים היום?
יש תוכנית, משהו מתערבל לו ומתנועע בשקט בשולי המחשבה. ללכת לדואר-אולי לשדות- לבריכת הדגים- לטאטא את הבית- לעדור-בגינה-לתלות כביסה-להוריד-להניק- לנוח.
לנוח לנוח לנוח.
סוף סוף אפשר לנוח. גם כשהם ערים, לעצום ולישון ולחלום חלומות קטנים על פומלות כבדות על עצים קטנים.
זמן תבור מסיע באיטיות האופיינית את הטרקטור החלוד שלו על השדה ממול לבית, וכולנו- גם השכנה והתינוק והעורבני והעכבישים– מתאספים על שולי השדה לראות איך הוא עושה במלאכה.
ומשם ממשיכים כמו ציפורים, כמו העצים, עפים עד שמתעייפים, נחים.
מוצאת שקשה לי לעזוב את המקום הזה, טוב לי בתוך זמן תבור, הנשימות רכות כמו נוצות לבנות, האויר נקי כמו מי מעיינות, לנשום אוויר עם טעם של גשם ושמש וצחוק פרחוני שמטייל בגרון ונדחק לתוך הבטן בפעפוע מדגדג.
ובערב כשזמן תבור נכנס למכונית החדישה שלו שנראית כמו אוטובוס עם כנפיים והבהובים, וטס במהירות האור להדליק לנו את הירח ואת הכוכבים, בבת אחת נגמר היום, הילדים נרדמים, והחושך עוטף את השמיים.
ליל מנוחה.

הדרים

אשכולית מגינה סמוכה

2 פומליות אדומות

קצת תפוזים קטנים ומתוקים  ולימונים חמוצים בריח נפלא

מהחצר של יעקב, שעל הדרך ניסה לברר מה אני עושה ואיך מתפרנסים בחינוך ביתי

ועוד כמה קלמנטינות עסיסיות עם המון גרעינים מאשה מבוגרת בשכונת השקדים שסיפרה שעלתה באקסודוס וגרה בעבר בבת גלים וכמה נורא שהטילים במלחמה הרסו את השכונה

וקצת פקאנים בטעם קלוי משטח פתוח ליד המועצה, וקצת לואיזה והדס ורוזמרין מגדר חיה, לטובת תה מחמם.

עם הזמנה פתוחה מהשכנים- כשיגמר- בואי לקטוף עוד!

 

ואתמול הכנתי פיצה מקמח מלא לבקשת הילדה, ורבע הבאתי לשכנה ממול. כעבור מספר שעות קיבלתי את הצלחת וקונפיטורת תפוזים מרירה מתוקה וכמה טיפים לגינה- והבוקר כבר ניכשתי את העצים הקטנים שעולים מבין הרגבים ומתחזקים כהרף עין.

תפוזים טריים מהעץ בעלי ריח מטריף ודביקות מרירה מהקליפה, הם שמחים להתגלגל על החיך והלשון ומולם טעם ה"קנויים" מחוויר.

וככה הפסקנו לקנות הדרים בסופר.

הדרים בכפר תבור

עכבישים

כשנכנסנו לבית ראינו אותם בפינות, בקצוות, מעל ומתחת ובכל מקום אליו הרמנו מבט.
האיש שאל אם לעבור ולנקות אותם ואני חשבתי שלא.שאולי יש להם תפקיד.
אבל מקץ שבועיים ועכביש נתלים לי בקוריהם מבין קירות ביתי הרגשתי שהם מסמלים לי עזובה, לכלוך, הזנחה.
אז עברתי עם מטאטא וניקיתי את הקורים המאובקים מהפינות, מהקירות, ובעודי מנקה העכבשים קופצים באנג`י על הרצפה ונוהרים לחריצים. לפחות שיהיה לי נעים, חשבתי. ושיעשו קורים חדשים, נקיים, שקופים ונוצצים.
הבית עדיין מלא עכבישים. אבל יש לי הגדרה ברורה-
הם למעלה, אנחנו למטה.
וכשמטייל עכביש על הרצפה בריצה מהירה, אני קופצת, נבהלת, מסיטה את רגליו הרכות של בני ואת כפותיה הנעימות של ביתי, משום שכולנו יחפנים בבית הזה, ולא פוגעת בעכביש.
לפעמים כשהעכבישים עוברים את "גדר ההפרדה" ובוחרים לטייל דווקא על המיטה או המגבת, אנחנו נוטלים אותם בעדינות עם נייר מקופל ומעיפים אותם החוצה (טרנספר).
הפחד הגדול שלי זה שהם יעקצו אותנו.
אבל משהו בי מכבד את הנוכחות שלהם ולכן אנחנו חיים כעת ב"הפסקת אש".
יש מתח וקורים. ועכבישים.
זה לא שלום, אבל זה המצב המדיני, לא?

פתאום הפקאנים הפכו למעדן שלנו.

אנחנו מלקטות אותם ב"שושו", מאז גילינו שמול הנדיבות העצומה להדרים ופירותיהם, יושבת קנאות מחרידה לאגוזי הפקאן.

תנו לי להסביר-

פה ושם בשולי חצרות ניצבים עצים גבוהים גבוהים ועלוותם מצהיבה למול הירוק עד של ההדרים והאפור כסוף של עצי הזית. בולטים.

סביבם גדרות תייל גבוהות, משל היו אסירים בכלאם.

ועל מה המהומה?

והיה המקרה ונתגלגל לידי פקאן ארוך ובהיר שהתחמק מהתייל, ואפילו לא אחד יותר שיהיה לי לעזר בפיצוחו. מיואשת מעט למגע האוצר הנשגב שנתגלגל לידי, ליטפתי אותו בלשוני והוא נתפצח בקלות. ותוכו נעם לי מאוד, כטעם ערמונים קלויים, כמחית עדינה ורכה של עוגה. מופלא.

אחר החלתי סורקת את הקרקע שמחוץ לתייל, חופרת בחוד נעליי בעלי השלכת המתגופפים זה על זה כמנסים להתחמם מקור החורף החודר כעת. פה ושם נגלה אלי אגוז נאה, בהיר, וקליפתו המעוטרת תווים שחורים ושמחה חומה נאספת לתיקי בשקט. אני מבריחה אסירים מכלאם, או שמא מעפילים מהמחנות בקפריסין?

והנה הגברת הנעימה שעלתה באקסודוס, והיא מושיטה אלינו קלמנטינות מתקתקות עטויות קליפה אוורירית. בחצרה העצומה 4 עצי פקאן רמים, כולם סדורים בתייל. "מה עם הפקאנים" שאלתי בעדינות, מנסה לגלות את פשר הגדר.

אל תגעי לי בפקאן! נוזפת בי הגברת בעודה מביטה בי במבט רנטגן כמו מנסה לגלות כמה פקאנים אני מסוגלת לחטוף מהעץ בעודי עומדת ומשוחחת עמה. הפקאנים מתחלקים ביננו לבין העובד שלנו, וזהו.

בסדר, אין בעיה, איפה יש פקאנים חופשיים, אני מבררת.

אין. לכי לסופר. ואל תקני את הארוזים הם מגעילים.

ומאז עיני סורקות את הצמרות, מחפשות את הגובה, הצהבהבות והגושים המעידים על פרי. אז אם במקרה יש לכם עץ פקאן, ומתאים לכם שנבוא ללקט מסביבו- בבקשה ספרו לנו!

יבוא מחיפה – בדלי שיחות נשים

את מכאן?-לא, אני מחיפה.מתי הגעת לכפר?- לפני 34 שנים.מניין אתם?-מחיפה.

מתי הגעתם?

– בנובמבר.

גם אני מחיפה. הגעתי לפני 18 שנים. אני מתגעגעת לחיפה המון.

– אז אולי תסעי קצת לחיפה?

מה פתאום?! טוב כאן.

 

את מפה?

– עכשיו.

מאיפה במקור?

-מעיר גדולה.

מתגעגעת?

תיהי רגע בשקט. שומעת?

(משתרר שקט, דממה)

שומעת?

-לא שומעת כלום.

זה כפר תבור. תענוג נכון?

 

את מפה?

-כן.

ממש ממש?

-כן, מהמייסדים.

ואו, אני נרגשת לפגוש אותך.( את המקומית ראשונה שלי.)

ואת מניין?

-מחיפה.

אתם גרים כאן עכשיו?

-כן.

טוב לך?

-כן.

אז תגידי שאת מכאן.

נכון.

אני מכפר תבור.
לפעמים נדמה שמה שמשנה זה העבר. אבל הווה יוצר את העבר, ועכשיו אני כאן. מהכפר.

סודות

זו הרשומה האחרונה על כפר תבור.
אני כבר לא עירונית בכפר אלא כפרית בעיר.
כפר תבור הוא מקום קטן, שכל סודות היקום צפונים בו, כבכל קהילה אחרת בתבל.
וכחלק ממרקם עדין וקיומי זה של המקום, כך מוגדרת שמירה על סודות.
הסודות נלחשים מכל בית ובינות לגדרות החורקות מיושן, נטמנים היטב לתוך אזניים קשובות.
ובעודי מדלגת כמו דורותי מערץ עוץ בשביל לבנים אדומות ולבנות במעלה רחוב המייסדים אני מתפתה להקשיב ולהתנגן בתוך הסיפורים המופלאים והסודות.
ותמיד אני מבטיחה לשמור, לשמור על הסוד.
וכשומרת סודות
אני מסיימת
את הסיפורים על כפר תבור
ורק אומרת-
תודה.
הסיפורים נכתבו בין שנת 2006-2007
ומאז שנת 2012 כבר אינני מכפר תבור.
ב2012 עברנו לחניתה. וגם לחניתה יש את הזמן שלה. מוזמנים לקרוא עוד על הבית שלנו בחניתה בקטגוריית בונים בית.

לב הים

הבוקר בחוף הים, אדם מצא אבן בצורת לב והביא לי אותה-

"בשבילך אמא, אבן באהבה".

הייתי הבוקר בעניין האהבה והרוך והחמלה

והיצירתיות שלי זרמה עם חלוקי הנחל והצדפים, הפזורים כאבן שיש לה הופכין.

אז יצרתי לב על סלע כורכר.

בחרתי אבנים וחלקי צדף ססגוניים במיוחד.

אחרי זה יצרנו ביחד, אדם ואמו, פסיפס לב מאבנים

את החרסים היפים אדם הביא.

ואז אחרי כל ההתעסקות הלבבית הזו, הוא מצא את אבן הלב שבתמונה הראשונה והביא לי אותה באהבה רבה.

היה שקט בחוף היום בבוקר.

היינו אנחנו, השחפים, העורבים, החופמאים והאנפות.

היה דייג אחד באופק שנעלם מתישהו.

אז התפרקדנו על החוף ונהננו מהים.

עדיין מחלימים, והתפילות עוזרות. כבר בלי חום!

תודה גדולה

עינבל

פריטים קטנים לשמח את הבית

DSCN0435בית אדום, עוגן תכול, מדף לבן, תריס תכול.

red

שילובי צבעים שממלאים בי אושר ומתאימים למשחק הצבעים שהענקתי לבית שלי.

 

DSCN0402הבית האדום, וגם ה"עששית, הלבנה המקסימה-

מצאתי היום במקום שבו הכי פחות חיפשתי.

ניכנסתי לקניות של פירות וירקות, אבל מצאתי פריטי עיצוב נפלאים!

DSCN0434אחרי התלבטות ארוכה (שהשאירה בי את הצורך לחזור להשלים את האוסף באחד לבן ואחד אפור)

נבחר הבית האדום, שידבר עם הכרית האדומה

 

DSCN0071כי ברגע שבחרתי את פלטת הצבעים לבית, והיא כחולים, תכולים, לבנים ואדום,

אני נעשית מודעת מאוד לכל מה שלא בצבעים הללו. כן. הספרים, המדפים, החיים צבעוניים.

אז איך להעלות דווקא את הצבעים הנבחרים למודעות ולעיניים?

כמה פריטים קטנים וחזרה לא מוגזמת.

קצת אדום, קצת כחול, קצת חום ולבן. והחזרה- מתבלטת מעל שאר הגוונים והצבעים. שמח ועדין, רגוע וקופץ. משחק הצבעים.

שבת שלום ועיצוב מהנה

עינבל

פרויקט השלולית

משתתפים:
קויה, הילדים ואני
בתוכנית: הקמת בריכת נוי קטנה
אביזרים: ניילון עבה שנשאר מהבנייה, שק גדול מלא חלוקי נחל בגדלים שונים (שקיבלנו מתנה מספק חומרי בניין ממנו קנינו את כל החומרים לבניית הבית) סמרטוטי רצפה פשוטים, צינור מים, את ומעדר.
העת: ראשון בבוקר
מהלך העבודה:
ראשית החלטנו איך ומה נעשה. שקלנו את האפשרויות השונות ואת המיקום המיטבי ולבסוף הוחלט ליצור בריכת נוי חפורה באדמה.
הילדים חפרו בתורות ובשלב כלשהו שיכנעו את קויה לחפור לעומק.
היא הסכימה בשמחה וחפרה בדיוק איפה שביקשו ממנה. מי גאון של אמא?

החופרת המצטיינתכשהשקע באדמה היה משביע רצון לדעת היוצרים (הילדים) הרוונו אותו במים.

אחר כך בכפות הידיים עיצבנו בבוץ את הצורה שרצינו מהבריכה.

כיסינו את הבוץ בבד (סמרטוטי רצפה) ומעליו הנחנו את הניילון העבה.

לאט ובהתמדה כיסינו בחלוקי נחל את כל השטח החשוף ואז הם מילאו מים

 

DSCN8497כעת אפשר לשחק קצת ולשבץ אבנים יפות וזכוכיות בתוך המים

DSCN8500

DSCN8501

לאחר מכן בעזרת מספריים- חיתוך שאריות הניילון לפי טוואי האבנים

DSCN8510והמשך עיטור וקישוט בריכת הפיות

 

 

DSCN8524

DSCN8527

DSCN8530

המשימה הראשונה הסתיימה בסיפוק גדול.

המשימה הבאה-  גמבוזיות או דגיגים טורפי יתושים אחרים.

 

יופי של בוקר!

עינבל

16.3.2014 מטבח, תריסים ורצפים

היום היתה התקדמות עצומה בבית היווני שלי!

הגיע צוות מעולה  מ"נגריית אשר" והקימו את המטבח וגם את הארון בחדר ההורים – הם עבדו מהבוקר עד אחה"צ.

הגיע גם צוות הרצפים וערכו סדרה של תיקונים והתקנות, כולל שילוב שני שטיחים מצויירים במרכז הסלון ובמרכז מבואת החדרים

DSCN7806

DSCN7804

תיקון שיפועי ניקוז של הרצף הקודם בחוץ,(זה שפיטרנו מסיבות נכונות מסתבר) וכל מיני חיתוכים והתאמות עבור החלונות.

DSCN7829ועבד גם צוות של שני בולגרים ובוריס מ"סמארט חלונות"

הם התקינו את התריסים ואת המשקוף העיוור בכל החלונות.

גם הם יבואו לפינישים בעוד כשבוע וחצי.

DSCN7835ואפילו היה נאסר של השיש ומדד ותכנן יחד איתנו את הגימור למטבח ולאי…

יום ארוך מאוד ופורה מאוד.

אני?

ממש מותשת. אבל- מרוצה עד התקרה!

עינבל

סירה קטנטנה ביצירה ספונטנית

השעה היתה שמונה בערב
הילדים כבר אכלו ארוחת ערב טובה, הכיור היה ריק, המדיח עובד והבית שטוף.
יום חמישי, יום ניקוי הבית.
פינקתי את עצמי ביצירה חופשית, בלי להחליט מה יצא.
אז זה מה שיצא.

DSCN6983

DSCN6980סירה קטנטנה, ממש זעירה, עם חוטי רקמה, שאריות בדים, תחרה ועץ סחוף מחוף הים, צבוע לבן

שאר היצירות שעשיתי אמש מהעץ שאספנו בים- נמצאות פה:

הדרכה: סירה על קנווס

שבת שלום!

עינבל

 

לוזיטנה – ג'ואנה ושקונסלוש

נגיעה רכה בלב מבנה קר ומנוכר  – במוזיאון תל אביב לאומנות

DSCN6091בלב "מפל האור"

בתוך מבנה הנדסי חד, קר וזוויתי, תלויה ומזדחלת ברכות  ובאומץ- יצירה המשלבת רכות, נשיות, ססגוניות ושמחת חיים.

לוזיטנה, של ג'ואנה ושקונסלוש. תגידו את זה. עוד פעם. הצלחתם? נכון רך?

נסענו באופן מאוד ספנונטני מביתנו לת"א. שעתיים נסיעה, שבת בבוקר. היה שווה!היצירה עוררה בי תשוקה ליצירה, ומילאה אותי המון שמחת חיים.

הנה קצת תמונות – אני מקוה שהם יעירו בכם את התשוקה לבקר שם

כמו שהן העירו בי. חברה הראתה לי תצלומים משם לפני כמה ימים ומאז – כל מה שיכלתי להרהר בו היה התערוכה הזו.

DSCN6122

באויר, על הרצפה ובלב- הוולקיריה של ג'ואנה

DSCN6095

הניגוד המדהים בין הצבעים החמים, החיים, החומרים הרכים והנעימים- ומבנה הבטון החשוף, רצפה אנמית וזוויות חדות. ושלושה ילדים בקצה? רואים? צילום מוצלח!

וכאן- הפטמה הענקית הזו, זרוע מפתיעה של הדמות שמשלבת טלאים, בדים בטקסטורות שונות, צבעוניות, שפיצים. ועם זאת- כמה הרבה שמחה! תראו את דמות האיש המבוגר שצופה שם בצד.

DSCN6117בכל תערוכה היתה שומרת או שומר, סדרנים של המוזיאון שתיפקדו כספרניות:

בצד התמונה, בניגוד גמור לאור של הדמות במרכז מפל האור, יושבת המשגיחה של הקומה. חמורת סבר ומודאגת.

DSCN6116

שששששששש

וגם- לא לגעת! לא להתקרב!

הבן שלי עשה פנטומימה שהוא כאילו מקיש על זכוכית של חלון.

רק שזו היתה מסגרת בלי שום זכוכית. היא צעקה עליו שאסור לגעת בזכוכית. תהיתי, האם לא בדקת מקרוב את היצירות שאת משגיחה עליהן? האם אינך מבחיה שאין שם חלון? שתקתי. לא אמרתי דבר. ולבני הצעיר הצעתי ללטף רק את לוזיטנה ולהתרחק מהמוצגים האחרים… חבל.

דווקא בלוזיטנה מותר לגעת, ללטף, להתרשם. מזל! ככה זה טוב לי. אני מלטפת את האמנות שלי. וכאמנית, כשמלטפים אתת היצירות שלי אני יודעת שהן נגעו בליבם של הנוגעים. ככה זה נכון לי.

DSCN6113

תקריב 🙂

DSCN6097

העין של האלה הוולקירית

צבע וחייםהמון יופי!

DSCN6102וכך אומרת האמנית על היצירה:

"הווליקירה הנוכחית, הגדולה שלה ביותר עד כה בסדרה, היא ייצוג מובהק של הרוח הפמינסטית המפעילה את עבודות האמנית. "הכל נעשה בבד והיא כולה עסוקה בנשיות", מספרת ושקונסלוש, "קנה המידה שלה הוא רב עוצמה, כמו שבדרך כלל קורה בפסלים של גברים. העניין הוא להיות בעלת כוח לעשות עבודה שיש לה עוצמה זהה לעבודה גברית, ולא עם מה שאני מכנה חומרים גבריים כמו ברונזה ואבן. הוולקיריה נראית אמנם קלה, אך היא גם חזקה. היא מתקשרת באופן מיידי לנשים – כאילו המרתי את הסביבה הביתית לפסל. יש חופש ביצירות האלה שבדרך כלל לא מתאפשר לנשים”.

אה! בדיוק!

עבודה מפורסמת אחרת שלה היא הנברשת הזו העשויה מ-טמפונים!-

נברשת מרהיבה
צילום: Luís Vasconcelos/© Unidade

 

אחרי שנהנתי ככל האפשר מהנשיות העוצמתית הזו

הסתובבנו בעוד תערוכה או שתיים  וקינחנו במתחם התחנה בת"א,-

עם הצצה ליריד החלומות מבית נתנאלה שהיה יפהפה ומלא באוצרות וחברות אהובות

DSCN6141

וגראנד פינלה עם מופע הרחוב המרהיב של ידידי מיכאל פינקל!

מיכאל פינקל באווירלסיכום- שבת שלום

ושבוע נפלא

עינבל

מה אחרים חושבים?

1461684_10151854487197968_688965097_n

מנקודת המבט של הילד…

חינוך ביתי איך זה באמת נראה-

מה אחרים חושבים עלי- אמא שנשארת בבית ולא הולכת ל'קריירה בחוץ-

בלוגרים

להיות מורה

עוד כאלו

והנה עוד כמה מוצלח

סיום טיח פנים הבית ועדכונים יצירתיים

Photo Flipbook Slideshow Maker
Glitterfy.com – Photo Flipbooks

הטייח המקסים שלנו, אשרף, סיים לטייח את פנים הבית (עוד לפני הטיח הלבן) והבית כבר מרגיש ממש כמו בית! למרות שאני מדמיינת את הקירות בלבן.

הילדים שלי התאהבו במוצר חדש. ננו בלוקס.

חברה אהובה (תודה!) שלחה לנו מארה"ב. עוד לא ראיתי כאלו בארץ.

זה לגו מיניאטורי, כל ערכת מגיעה עם הוראות מדוייקות באיורים- וכך נולדים דגמים זעירים של הננו בלוקס. הנה כמה תמונות ממדף התצוגה שלהם

זה גמל שלמה ולידו כינור

DSCN5533כאן יש כלי נגינה

DSCN5530 DSCN5532בינתיים הצטרפה גם חיפושית קרנפית ונשארה עוד ערכת דבורת הדבש להרכבה, ומטוס של חיה"א האמריקאי.

נכון מקסים?

התחלנו תוכנית לימודים חדשה- מסביב לעולם.

התחלנו באיטליה וכרגע אנחנו ברומא (בדיוק בקפלה הסיסטינית, מתלהבים מהיצירות של מיכלאנג'לו)

אז מצאתי כמה דגמי ננו שיתאימו לנו לתוכנית

למשל מגדל אייפל (מעניין אם יש פיזה)

וראינו כבר גם דולפין, סוס תוכי… הקיצור… קסם של דבר. לא לילדים קטנים (מתחת לגיל חמש), כן לילדים סבלניים או חובבי פאזלים תלת מימדיים מטריפים!

הבכורה רוצה לעשות נושא אישי בתוך איטליה- חתולים במקומות מפורסמים באיטליה. נזכרתי שעננת צילמה חתולים ברומא ואני רוצה להזמין את כולם – לשלוח לנו צילומי חתולים באיטליה אם ישנם! או סיפורי חתולים באיטליה.

בכלל, כל רעיון נוסף יתקבל בברכה.

– נושא האוכל מכוסה, אנחנו מכינים מתכונים איטלקים כל יום! המתכון הבא יהיה פיצה.

עינבל

הנס של מלאני

אחר צהריים אחד, בו לקראטיסט היה צפוי אימון עם סנסיי מיפן, ליוויתי אותו לגן השעשועים המכונה "השומשומית" בחניתה.

כינוי זה בא לו על שום גרגרי החצץ הזעיר (חול חתולים ממש)  המשמש כמילוי למתקני השעשועים. חצץ זה מכונה "שומשום".

בעוד הקראטיסט משחק עם חברים, הלכתי חזרה אל הבית והבחנתי בכלבה מרוטה, רזה באופן בולט ולוהטת (היה יום חם מאוד) שמגיעה ברגל מכיון הכביש.

היא היתה מותשת, וראיתי שהיא הרימה ידיים לחלוטין. כפות רגליה היו אדומות, לוהטות, לשון אדומה ויבשה השתרבבה מקצה פיה.

צילמתי אותה בסלולרי ושלחתי לדף "אבדות ומציאות בעלי חיים" בפייסבוק,

וגם ל"נהריה אוהבת חיות".

הכלבה התישבה בשמש, כאילו לא חשה את השמש הלוהטת.

הבטחתי לה שאביא לה מים ומזון וכך עשיתי.

לאחר ששתתה המון מים, ואכלה מהמזון היבש, נשכבה בצל, ועקבה אחרי בעיניה.

לקחתי את הבן לאימון עם הסנסיי היפני

וכשחזרתי הלכתי לבקר אותה, היא כשכשה בזנב לקראתי ושמחה.

ואז הגיעה חברתי (ושכנתי) רוני לקחת את הכלבה העזובה לחצר ביתה ולטפל בה כאומנה. הכלבה הלכה אחריה, מלאה באמון ואמונה, ובכלל קצת מאוששת יותר.

רוני לקחה את הכלבה לבדיקת שבב, אבל קורא השבבים של העמותה לא מצא שבב. למרות שבעצם היה שבב.

יום למחרת סיפרה לי רוני שזיהו את הכלבה בזכות התמונות בפייסבוק, ומגיעה מישהי שאולי זו הכלבה שלה.

הגעתי גם אני עם הקראטיסט הצעיר למפגש המרגש.

קוראים לה מלאני, סיפרה מיכל, הבעלים שלה.

"לקחתי אותה מכלביית עין איילה לפני 7 שנים, היא כבר היתה בת 4 בערך ואמרו לי שהיא כבר יותר משנה שם ואף אחד לא מאמץ אותה. אז אימצתי אותה. היא

היתה איתי במשך כשש שנים בביתי שבבית אורן, עד שעברתי דירה- ובאותו שבוע, של המעבר לגליל המערבי- היא יצאה לסיבוב במושב- ולא חזרה.

חיפשתי אותה חודשיים עד שאמרו לי שאבוד, והתאבלתי עליה המון המון זמן.

אני לא מאמינה אבל זו באמת היא. עם הכרבולת על הגב, הכל הכל! רזה, מאוד רזה, אבל מלאני. כלבה בת 11 וחצי, שנעלמה לי לפני שנה וחצי"

מיכל חיבקה את מלאני עם דמעות בעיניים, וגם אני הצטרפתי לדמעות.

מלאני בתחילה קצת ליקקה את מיכל אבל אחרי כמה דקות היא קיפצה סביבה בהתרגשות כמו גורה ולא כלבה בת 11 וחצי.

אח"כ נשכבה על הדשא עם הבעה עצובה. אני חושבת שהיא נזכרה בכל מה שהיא עברה עד האיחוד המרגש.

חבל שהיא לא יכלה לספר!

אז כמו שאני רואה את זה, יש יתרון לפייסבוק ולדרך ההפצה שבו.

מישהי שיש לה חברה משותפת עם הבעלים- ראתה את הצילום שהעלתי ל"אבדות ומציאות" בפייסבוק- והתמונה של מלאני האבודה היתה ברורה לה- והיא יצרה קשר עם מיכל וכך נסגר המעגל הזה, מעגל הנדודים של מלאני.

והנה הסטטוס שפרסמה מיכל ביום בו מלאני חזרה אליה:

"מלאני חזרה הביתה!!!!!!

אחרי שנה וחצי בגלות, קבלתי הודעה שיש כלבה דומה לשלי ושאני יבוא לבדוק.

בקיצור קרה הלא יאמן וזאת מלאני! קצת רזה, קצת חיוורת אבל זאת היא!

מהיום שמה בישראל מלאני רמבו מזרחי"

ובכן… מה שנאמר- אנשים טובים באמצע הדרך. ברור שמלאני שרדה שנה וחצי מחוץ לבית בזכות הרבה מאוד אנשים טובים שנקרו בדרכה.

הנה תמונה שמיכל צילמה, בבית: כאן מלאני נראית לי שמחה.

ולכל אלו שיגידו שבב שבב?

יש לה שבב. אבל כלב שעבר רעב גדול – יש סיכוי שהשבב ינדוד לו למקום אחר, וגם שבב בן 8 שנים מסתבר צריך קורא אחר מהקורא שיש לעמותה. אז יחדשו לה בשבב חדש, והכי חשוב שהן מצאו זו את זו.

אז מה אתם אומרים? מישהו יכול לספר את הסיפור שלה עד שהגיעה לחניתה? אולי לנחש?

עינבל