עם הזמן והפרלינים שאני מכינה, כולם משוקולד טבעי ופליאו/טבעוני, נוצרה לי עדת מעריצים שמבקשים ממני להביא רק דבר אחד.
דבר אחד בלבד, ודי פשוט.
שוקולד ביתי.
ועם הזמן, נגמרו לי הקופסאות הרב פעמיות והמאולתרות למיניהן שאיתן נתתי את השוקולדים הביתיים למעריצים חובבי המריר המריר הזה, זהב אינדיאני, שוקולד ביתי.
כך יצא שהתחלתי לחפש קופסאות שאפשר להכין לבד (וזמן ההכנה שלהן מהיר והן יפות).
בהתחלה קיפלתי קופסאות נייר מאוריגמי, אבל כדרכו של נייר אוריגמי הן נמעכו ולא עשו שום עבודה בהגנה על השוקולדים.
אחר כך ארזתי שוקולדים במפית קשורה בחוט. זה הכי חלטורה של שקיק שוקולדים שהגשתי, וגם זה התקבל בשמחה גדולה אבל לא ספק את הצרכים האסתטים שלי. ויש לי צרכים אסתטים, מה לעשות.
ואת הקופסאות המקסימות שהיא עושה ומלמדת להכין, הבנתי שכנראה מצאתי את הדרך לחלק למעריצים שוקולד בהגשה אסתטית שגם שתשמור על הפרלינים מסכנות שאינן אצבעות מלאות תאווה.
חברנו יחד, מיכל ואני.
אני עם השוקולדים, ומיכל עם ההדרכה לקופסאות וכל הסבלנות שלה לעניין.
לצורך העניין צילמתי הדרכה להכנת פרלינים שוקולד לוז (ותוספות, כרגיל)
פעם כשקיבלנו מתנה מ”בובימה” היא הגיעה ארוזה בשקית נייר עיתון בתאילנדית. או משהו כזה. שקית נייר העיתון מאוד ריגשה אותי והשתמשתי בה שוב ושוב עד שהלכה בדרך כל עיתון, דהיינו התפוררה ונקרעה. עם זאת, אי שם באחורי התודעה שלי, נשארה בי חיבה עזה לשקית נשיאה מעיתונים, ולפיכך כשמצאתי את פרויקט שקיות מנייר עיתון הבא התרגשתי מאוד.
אם אנחנו כבר בעידן הטכנולוגי, שבו ניתן למצוא את החדשות הכי מעודכנות ברשת הוריטואלית, אפשר היה לחסוך בעץ ולשמור יותר על הסביבה שלנו, אם היו מחליטים שאין יותר עיתונים יומיים מנייר, אלא רק וירטואליים ואת מוספי סוף השבוע שאנשים כ”כ אוהבים להתפנן איתם, היינו משאירים (-: קיצוני, נכון? אבל תחשבו כמה עצים היו נשארים לצמוח…
הזאטוט חוגג וחשבתי להכין את זה בתור קיט – מתנה לילדים,
במקום עפיפון לא יוצלח בשנקל. או צעצוע אחר שיתקלקל עד סוף היום 🙁
הולכת להוסיף חרוזים לידית או עיניים זזות וחיוך להדביק 🙂
היום הילדים של הקבוצה הכינו שרשרת נייר. כן, כזו קלאסית, של חוליות המושחלות זו לתוך זו. הם עבדו בשיתוף פעולה מדהים. זה גוזר פסים מעלוני פרסומת, זו מושיטה פסים למעגלת, זו מעגלת לטבעת, זו חותכת סלוטייפ וזו מהדקת. הם עמלו כשעתיים, וכך עיתוני פרסומות של צעצועים, כלי בית וחנות מרקחת ידועה הפכו לחגיגה ססגונית. בתום המפגש הן מתחו ומתחו ומתחו, ואני עברתי ומדדתי 26 מטרים(!)
אח”כ צעירת הקבוצה בחרה לבתק חוליה אחת איפושהו בדרך, וככה קיבלנו חלוקה הוגנת למדי של המגה שרשרת לשתי משפחות.
בתי ובני קישטו חדר שלו בשרשרת. תראו בעצמכם. איזו יופי ואיזה אורך מרשים!
יש לי שרשרת מעטיפות מסטיק שהתחלתי להכין בכיתה ח` באחד מהטיולים של תנועת הנוער, כשמישהו לימד אותי לקפל את העטיפות..
חברים אספו לי עטיפות ולאט-לאט השרשרת התארכה ושקלתי להיכנס לספר השיאים של גינס. זה ירד מהפרק כשגיליתי שמישהו התאמץ יותר ואין מצב שאצליח..
כבר עברו 25 שנה בערך, אבל היא עדיין שמורה במקום של כבוד 🙂
הוספת תגובה לתגובה זו
