זה היה רעיון לנסות. להשתמש בקאטלבג, מכשיר שמשמש לחיתוך ויצירת כרטיסי ברכב בשביל להעביר את ההדפס מהחותמת שגילפתי בלינולאום אל הנייר. האתגר: הדפס בשני צבעים.
זו השנה השניה שאני משתמשת בבוג'ו, הקיצור הקולי של Bullet Journal שפיתח ריידר. צפו בסרטון שלו שמסביר את עקרונות השיטה:
תבינו, כל שנה הייתי קונה יומן ומתחילה אותו בהתלהבות. עד חנוכה שכחתי ממנו ובסוף אלול הייתי מוצאת אותו נטוש ולא רלוונטי.
עם יומן הבולט זה לא קורה לי.
מיכל שץ ז"ל הכירה לי את יומן הבולט. זה בול מתאים לך, היא אמרה. עם כל היצירתיות שלך והצורך שלך להמציא וליצור ולקפוץ מדבר לדבר. וה ADHD וכל זה. את תעופי על זה.
מיכל צדקה. אני עפה על זה. עפה עפה וגם את היומן הזה נוטשת לאנחות לתקופות ארוכות. ואז חוזרת אליו וממשיכה מה שנכון לי
למשל, בהתחלה הייתי מסמנת ביומן הליכות, שחיה ואימונים. עד שזה נעשה טבע שני, הרגל. כעת אין צורך לציין את הביצוע ולעקוב אחרי ההצלחה. כל יום הוא הצלחה.
או שנהגתי לסמן כל פעם שהאכלתי את החתולים. כבר כמה חודשים שיש לבם מתקן האכלה אוטומטי. הם גורפים עם הרגל את הקערה והיא מתמלאת להם. אז אני לא צריכה לזכור להאכיל. רק לשים לב כשמיכל האוכל, שמכיל קילו וחצי מזון יבש, מתרוקן. בשלב הזה הם נעשים נודניקים ללא תקנה ואני שמה לב וממלאת את הכד
מה שהכי חשוב לי ביומן זה שהוא מגיע נקי. רק עם נקודות. או דפים חלקים. לא משנה העיקר שהיצירתיות שלי בלבד היא זו שמעצבת או מקשקשת את הדפים. זה לא פלאנר מעוצב. זו אני. זה המוח שלי שמשחק עם השנה.
אחרכך, המטרות שלי בכל שנה, והמטרות שלי בכל חודש. כאן נכנסת לתמונה הברוכה. כלומר ברוכה את והלחשים, מחשבה יוצרת מציאות. לערוך את רשימת המטרות שלי כל חודש, מגדיל את הסיכוי שהן יתממשו. כך למשל כתבתי באלול שנה שעברה, שאני רוצה לעשות תערוכות של הצילומים שלי. ומה קרה עם זה?
היו לי שלוש! שלוש תערוכות השנה! באוניברסיטת תל אביב, בתאטרון ירושלים ובבית החולים נהריה. כולן התגשמו אחרי שהחלטתי שזה מה שאני רוצה.
עוד כתבתי שאני רוצה להוציא את הספר שלי לאור. וגם למכור את כולם. כל ה500. והנה אנחנו כאן, מהדורה שניה כבר בבית הדפוס. נשארו לי 490 ספרים. אני בטוחה שעד תשרי כל החמש מאות יגיעו לבתים חדשים.
לקראת השנה החדשה, בהמלצת ריידר, ממציא הבולט ג'ורנל, עברתי על המטרות שהיו לי ביומן הישן וכתבתי לעצמי ארבע רשימות. מה הגשמתי, מה עבד, מה לא עבד, ומה יעוף. כלומר, איזו מטרה לא זו בלבד שלא הגשמתי, אני גם לא רוצה בכלל ברשימה שלי. ובאמת, כמה שמחתי לגלות את המטרות שהוגשמו. וכמה הוקל לי כשהכנסתי לרשימת ה"לא עבד ולא רוצה" כמה סעיפי "שיפור עצמי" שכבר לא מזיזים לי.
להיות יותר מסודרת? ממרום 47 שנותי אני מבינה ואוהבת את דרך החשיבה המבורדקת שלי. זו החשיבה היצירתית הזו שמאפשרת לי גם לתלות את הכביסה, גם להשקות את הגינה, גם לחתוך סלט מהבצל הירוק שקטפתי כשהשקתי את הגינה שראיתי צמאה כשתליתי את השמלות… זו אני…
פרישה לפי חודשים. כתב יד. אבל יש מטרות ויש משימות. וזה הכי יעיל לי.
אז זהו. רציתי להכיר לכם את רעיון הבולט ג'ורנל. את מיכל שץ כבר לא תכירו. היא היתה אשה יצירתית, מבריקה, חכמה, רבת פעלים וחברה יקרה. אז לזכרך, מיכל. תודה שהכרת לי את הטכניקה הזו.
הבכורה מעדיפה בד לבן ושרוך לקשירה. ופס מתכת בגלל האדים.
הצעיר מעדיף בדוגמת תווים עם גומיות לאזניים.
האיש ביקש גומי סביב הראש ופס מתכת
ואני ביקשתי גזרה עם מקום לאף ולא מציקה בצוואר.
גזרה אחת, כל האפשרויות נכונות. ההבדל הוא בגימורים.
את הגזרה העתקתי ממסיכה נגד שאיפת גזים שאהבתי איך שהיא מונחת לי על הפנים.
יש לי עצמות לחיים גבוהות ורוב המסכות לא נוחות לי בפנים. לכולנו יש.
הלבנה בשביל הנערהצפרדעים, זאת לנער. אחת עם תוים ואחת צפרדעים.גימור פרחים לאיש שלי
הגזרה וההוראות:
חשוב לצייר את הגזרה על הבד כשהוא מקופל לחצי על קו הקיפול.
התפור זה לאף. החלק שהיה מקופל זה לסנטר. אפשר לקצר אותו בהתאם למבנה הפנים.
מומלץ להדפיס את הגזרה על דף A4
גזרה למסיכה עם מקום לאף
בשלב הראשון עוד לפני הגזירה של הבד:
1. לגזור את הגזרה מהדף. הציור כולל את השוליים שישמשו בתפירה. קו מקווקו מסמן את התיפור הראשון.
2. להניח את הגזרה על בד מקופל כך שהחלק בגזרה של בד מקופל מונח בדיוק על הקיפול. לשם חיסכון בבד, אני ממליצה שגם שתי הפאות הנוספות יונחו על קצה הבד. תמונה להדגמה:
הבד מקופל עם צד שמאל למעלה והגזרה מונחת על הקיפול והקצוות של הבד.
3. לצייר את הגזרה על הבד. לא חייבים לגזור עדיין. אפשר אם רוצים. אבל לא חובה.
ככה נראית החתיכה מהבד אחרי הגזירה ולפני התפירה. מצאתי שיותר נוח לי לגזור ואז לחבר עם סיכה לקראת תפירה.
4. אחרי העתקת הגזרה והוצאת החתיכה, לחזור על התהליך פעם נוספת לקבלת 2 יחידות , מסכה עשויה משתי שכבות.
שתי שכבות שירכיו מסכת פנים אחת
5. לתפור את הקו המקווקו
הקו המקווקו- לאורכו תופרים. עם מכונה זה להניח את הרגלית על הקו החיצוני של העיקול. ביד פשוט לאורך הקו עם תך ישר וצפוף.
6. אחרי ששתי החתיכות קיבלו תפר אחד, זה הזמן לחבר אותן זו לזו. הופכים אחת מהן ומכניסים לשניה כך שצד ימין פונה לצד ימין ולעיני נראה צד שמאל משני הצדדים.
השכבות פונות זו אל זו ומושחלות אחת לשניה. כעת אפשר לחבר אותן ולהשאיר את הפינות פתוחות. דרכן נהפוך לצד ימין.
7. אני מסמנת לי עם סיכות את נקודת העצירה אחרת (זה קורה לי) אני שוכחת לעצור וסוגרת מסכה הפוך. אנחנו נתפור זה לזה את השוליים העליונים, אלו עם התפר לאף. ואחר כך את השוליים התחתונים. אך את המשולשים בצד המיועדים לחיבור גומי או שרוך- לא אתפור. אשאיר לפחות 3 סנטימטרים פתוחים כדי שאצליח להפוך.
סימון קצה התפירה ושמירה על משולש ההיפוך והגומי פתוח
8. לאחר תפירת השוליים מלמעלה ולמטה זה אל זה, אני הופכת את המסכה דרך אחת הפינות הפתוחות. בשלב הזה תיאורתית המסכה מוכנה לגומי. אבל מי שרוצה מראה אסתטי יותר תעשה גם תיפור שוליים חיצוני אחרי חיבור הגומי.
קודם כל הגומי/שרוך.
9. קשירה או גומי. ממליצה בחום למדוד היקף ראש של חובש המסיכה ולברר מה יותר נוח לו/לה. על האוזניים או סביב הראש כולו? לאורך זמן סביב הראש פחות מציק מתלוי על האוזניים. גם עם האזניים יש למדוד. להניח את המסכה התפורה על הפנים ולמדוד עם גומי את האורך הנחוץ ל"נוח" סביב האוזן ועד המסכה. זו מסיכה בהתאמה אישית. אז שתתאים אישית!
9.ב. קשירה: לקחת שני שרוכים, קצה פתוח (בלי פלסטיק או קשר שלא יציק ) להכניס לפינה ולתפור. קושרים סביב הראש. פה לא צריך למדוד.
10. המידות שהיו נוחות לנו לאוזן הן 20 סנטימטר אורך לכל גומי (גומי תחתונים, רצועה מקופלת לשניים, 10 סנטימטרים במחצית). כסנטימטר – סנטימטר וחצי מכל קצה מושחל לפינה מקופלת פנימה לפני התפירה. ממליצה לתפור היטב. לעבור כמה פעמים לחיזוק.
זהו. מוכן. ממליצה לכבס במים וסבון ולתלות ליבוש לפני שימוש ראשון. אחרי כל שימוש כדאי לחטא אותה בשמש. קרינת UV מחטאת מצוין. אז פשוט לתלות בשמש או לכבס שוב. לכן כדאי להכין יותר ממסכה אחת לכל משתמש.
לצלם כלניות זה מאתגר. האדום האדום הזה, בשמש כמעט בהיר מדי. כמו לצלם אש.
אני מחפשת את הזוית בה הכלנית המצולמת לא תסנוור אותי.
הזוית בה אפשר יהיה להרגיש את הכלניות האחרות שבשטח.
את העדינות של הפרח. הרוך של עלי הכותרת. האור שצומח.
אני נשכבת על הקרקע ומצלמת.
מלקטת מן האדום האדום הזה.
והנה הוא מוגש. כמו נזיד עדשים, אבל מכלניות 😄
בשביל לגדל ניצן אחד צריך כפר שלם של כלניות.
כלנית בוגרת מקבלת את השמש בזרועות פתוחות
גוזל קטן של כלנית. נוצות הבקיעה עדיין לחות מטל הבוקר
עם הזמן והפרלינים שאני מכינה, כולם משוקולד טבעי ופליאו/טבעוני, נוצרה לי עדת מעריצים שמבקשים ממני להביא רק דבר אחד.
דבר אחד בלבד, ודי פשוט.
שוקולד ביתי.
ועם הזמן, נגמרו לי הקופסאות הרב פעמיות והמאולתרות למיניהן שאיתן נתתי את השוקולדים הביתיים למעריצים חובבי המריר המריר הזה, זהב אינדיאני, שוקולד ביתי.
כך יצא שהתחלתי לחפש קופסאות שאפשר להכין לבד (וזמן ההכנה שלהן מהיר והן יפות).
בהתחלה קיפלתי קופסאות נייר מאוריגמי, אבל כדרכו של נייר אוריגמי הן נמעכו ולא עשו שום עבודה בהגנה על השוקולדים.
אחר כך ארזתי שוקולדים במפית קשורה בחוט. זה הכי חלטורה של שקיק שוקולדים שהגשתי, וגם זה התקבל בשמחה גדולה אבל לא ספק את הצרכים האסתטים שלי. ויש לי צרכים אסתטים, מה לעשות.
ואת הקופסאות המקסימות שהיא עושה ומלמדת להכין, הבנתי שכנראה מצאתי את הדרך לחלק למעריצים שוקולד בהגשה אסתטית שגם שתשמור על הפרלינים מסכנות שאינן אצבעות מלאות תאווה.
חברנו יחד, מיכל ואני.
אני עם השוקולדים, ומיכל עם ההדרכה לקופסאות וכל הסבלנות שלה לעניין.
לצורך העניין צילמתי הדרכה להכנת פרלינים שוקולד לוז (ותוספות, כרגיל)
צילום חרקים אפשרי הן במצלמת הטלפון הסלולרי והן במצלמות מתוכחמות יותר.
ראשית כדאי לשים לב שהחרק- שהוא מושא הצילום, אינו "הולך לאיבוד ברקע" כפי שקרה לי למשל בתמונה הזו-
התמונה הנ"ל צבעונית מאוד, מוארת מאוד – אבל נושא הצילום בה אינו הזבוב אלא הפרח.
לו רציתי שהזבוב יהיה הנושא, היה עלי ליצור תמונה ססגונית פחות בה הזבוב בולט יותר.
למשל- כמו זו, שהושגה ע"י תנוחת הכריעה האהובה על צלמים – תנוחה שמאפשרת מבט צד על דברים, מגובה נמוך.
ויצירת רקע "משעמם" ואחיד יחסית, אשר יבליט את הזבוב על הפרח.
ועדיין, זו לא תמונה מושלמת. תמונה מושלמת, בעיני, היא כזו שבה החרק תופס את רוב המסך, או שתופס את העין באופן חד משמעי. לו הייתי יורדת עוד, עד שהזבוב היה נראה על רקע השמים התכולים- היתה התמונה טובה יותר.
אני מאוד אוהבת גמלי שלמה, אלו הציידים של עולם החרקים. זהו גמל שלמה מקלי/ סוסת השד (שם אדיר, נכון?) על קיר הבית שלי. צולם בסלולרי, לפני שנה. רוצה לומר- גם בסלולרי ניתן לצלם יופי של תקריבי חרקים.
כדאי להקפיד על רקע כמה שיותר נקי, כך שלחיישן במצלמה יהיה קל להתמקד (להתפקס).
תהליך המיקוד דורש ניגודיות (קונטרסט) כך שכשהרקע בהיר והחרק כהה- קל יותר למצלמה למצוא את האובייקט ולהתמקד בו.
כדאי להתקרב עד כמה שאפשר ולצלם. אחר כך, אפשר לחתוך את הצילום הנוצר כך שהחרק במרכז תשומת הלב.
השניה- לצלם להנאת הצופה את העולם בזעיר אנפין של חיי החרקים.
עבור המטרה הראשונה, כדאי לצלם תמיד לפחות משתי זויות את החרק. למשל- מבט קדמי ומבט צד.
אך עבור המטרה השניה, שהיא אמנותית יותר- כדאי לצלם מספר תמונות ולנסות להפוך את החרקים לאמנות. בעיני, תמונה בה מושא הצילום תופס את מרבית השטח המצולם- היא מוצלחת.
תמונה עבור זיהוי – צילום בסלולרי, התמקדות בזחל, בצבעיו ובמראהו.
זחל תנשמית החומעה
במצלמת הניקון כיס הישנה שלי coolpixS6 (בת 12 כבר!) צילמתי את דבורת העץ הסגולה. גם כאן, אותה טכניקה. יצירת רקע נקי, והתמקדות במושא הצילום.
גם מצלמות ישנות יכולות להפיק צילומים נהדרים.
לפני כמה ימים, בעזרת מצלמת הקנון sx60
שהיא דמויית רפלקס, עם עדשה אדירה שיכולה להגדיל ולצלם מקרוב, צילמתי גמל שלמה ירוק
הרקע, כפי שתזהו, קצת עמוס מדי, וקשה לזהות את מושא התמונה בתוכו.
אז אמנם זו יופי של תמונה בנושא הסוואה, אבל רציתי שהיצור המופלא יתפוס את העין.
שינוי זוית, כריעה ומשחק כיוונים לא הועיל. היצור ישב באמצע שיח גרניום ענק ומכל זוית נראה מאחוריו הגרניום. אז מה עושים?
לשם כך משתמשים בטכניקה של התמקדות בפנים, ממש כמו צילום פורטרט של בני אדם וחיות.
אותו גמל שלמה ירוק, כאשר עיניו מופנות אלי ופניו גם- (והוא מוטרד מאוד מעדשת המצלמה, אגב) בצילום דמוי פורטרט. הרקע נראה מטושטש כי הוא לא בפוקוס כשהצמצם פתוח (יתרונות מצלמה דמויית רפלקס ורפלקס- יש שליטה על הצמצם)
ליום ההולדת התחדשתי וקיבלתי עדשה חדשה למצלמת הניקון 7200D
nikon 40mm f/2.8g af-s dx micro-nikkor
העדשה הזו מיועדת לצילום מאקרו וגם לצילום פורטרט. הצמצם המקסימלי שלה 2.8 והיא קבועה. אי אפשר לעשות זום,צריך להתקרב באמת.
כל התמונות צולמו ב30/11/2011 ע"י עינבל ויסמן, במסעדת קימל בגלבוע.
ישבנו ליד חלונות צפונה, ונהננו מארוחת טעימות שהיתה מושלמת.
זוית צילום.
פעם צילמתי מנות מלמעלה, כשאני עומדת מעל המנה. NO !
הזוית הנכונה לצלם מנה היא הזוית שמגיעים עם המזלג והפה בכדי לאכול אותה. בערך 45 מעלות, אפשר לשחק עם זה. מהצד, לא מלמעלה. או אז המנה נראית מעוררת תיאבון.
זו ככר הלחם הביתית שכל שולחן מקבל, עם חמאה ועליה מעט גרגירי קימל (מתבקש), טאפאנד זיתים ושמן זית טעים. כך מתחילה הארוחה.
אור טבעי, עדיף מחלון צפוני
המצלמה הדיגיטלית שלי מכוונת על 200ISO ופלאש מבוטל. מקרו (סימן הפרח). הצילומים יוצאים יפים יותר.
ואז הגיע הסלט הזה, "סלט כפרי", שהפתיע עם גבינה, בוטנים, ירקות חתוכים קטן קטן וביצי דגים. היה נפלא.
רקע בהיר
צלחות בהירות, שולחן בהיר, מדגישים את מושא הצילום. זום תוך כדי מקרו על מרכז האובייקט יוצר טישטוש לרקע. התוצאה נעימה יותר.
כתמי צבע
מאכלים צבעוניים, כאלו שעושים שמח שלוש פעמים: פעם ראשונה בעיניים, פעם שניה בטעם על הלשון ופעם שלישית בצילומים. קבבוני טלה ועגל על מצע פירה, ולצדם עגבניות אפויות בתנור. מנה טעימה ועסיסית מאין כמותה.
טקסטורות
לראות למזון את הטקסטורה- זה מעורר תיאבון. אפשר להתמקד על הטקסטורה, המירקמים.
פטה כבדי עוף בקלוודוס דבש וריבת גזר מתובלת. אפילו הלוונדר היה טעים.
עוד מנה שהיתה מאוד טעימה היא כבד אווז בפירות יער. כנראה שחסר לי B12…
שקיפות וברק
מעניקים חיוניות לתצלום. המזון נראה טרי יותר, ולפיכך מעורר תיאבון.
מזון "נבול" אינו מושך. גם לא לאכול.
זה מה שקרה עם מנת הסלמון. כבר כשצילמתי לא אוהבתי. אח"כ כשטעמתי הסלמון היה עשוי מדי לטעמי. למרות זאת הצלחתי לצלם לו את הבפנים באופן מעורר תיאבון. לשותפי לארוחה, דרך אגב, היה הסלמון טעים. על טעם ועל ריח.
במסעדה ראו שלא התלהבתי ממנת הסלמון, והרשו לי לבקש את המנה החביבה עלי ביותר. קרפצ'יו. אמנם מנה ראשונה, וביקשתי אותה ב"טעימות" במקום עיקרית, אבל היה שווה!
קצת קלוז אפ
(חוק השלוש, חזרה, טקסטורות, צבעוניות. בחיי, המנה הזו מושלמת. גם לאכילה. לא, אני כבר לא צמחונית).
זה בסדר, אפשר לאכול
לא חייבים לצלם את המנה לפני שנוגעים בה. לפעמים התצלומים הכי מרהיבים הם אחרי שכבר חפרו בעוגה, והמרקמים הפנימיים שלה מעידים גם על העובדה שכבר נגסו בה.
הנה, מה שנשאר בצלחת של הקרפצ'יו
גם סכין ומזלג נוטפי אוכל (ולאו דווקא נקיים ומצוחצחים) הם הזמנה להצטרף לסעודה. אל תחששו לצלם תוך כדי ארוחה, ובכלל התייחסו לארוחה כאל תענוג לכמה חושים. טעם, ריח, מראה ותחושה.
בזמן שהתבוננתי בשולחן הריק בבוקר יום כיפור, בלי אף אורח או ילד שמבקש מזון, ננעצו עיני בדוגמת המפה וחשבתי לעצמי,
הו, כמה נחמד היה לו היתה לי צביעה כזו…
ואז חשבתי. הו, נדמה לי שהטושים האלכוהולים דווקא יכולים לה, למפה הזו.
ואז חשבתי… מה, למה לא?
אז קראתי לילד ולנערה והתלהבנו יחדיו על הרעיון האדיר ("אמא, זה גאוני!") וגם "אמא אפשר? אפשר?"
אז אפשר, קדימה.
זה החזיק אותם בערך רבע שעה ואז הם עזבו את המפה ואת הטושים. אבל אני נשארתי. והתמסרתי לעניין בערך שעתיים.
והשקעתי באלמנט אחד עם כל הלב וככה הוא נראה ומתקדם:
גיליתי שהכי כייף להתחיל עם האדום ואז לעבור לצהוב ואיתו למרוח את האדום ולייצר המון גווני ביניים. וגם עם הירוק הבהיר והכהה. משחקי קווים, נקודות וגוונים.-
וזהו בינתיים, גם לי החשק לצבוע מגיע והולך.
אבל יש משהו מעניין בצביעה על מפת פלסטיק לבנה עם דוגמת פרחים כסופה, שנרכשה לפני כשנה בשוק ב14 שח למטר, כי אהבתי את הדוגמא שלה
הטושים האלכוהולים מתנהגים אחרת מאשר על דף. יותר נמרחים. יותר מתערבבים. משחק מעניין.
זה מזכיר לי את הכריות שפעם מכרו באיקאה, גם עם דוגמא שנראתה לי מושלמת לצביעה – ובאמת צבעתי אותן אז עם אקריליק לבדים.
אני כנראה אוהבת מאוד לצבוע, גם לצייר, אבל יש משהו מרגיע מאוד בצביעה לשם הצביעה. לא שזה מי יודע מה שימושי, אבל מה כבר אפשר לעשות על שולחן האוכל ממילא, חוץ מלצבוע את המפה?
חתכתי אותו בערך באמצע (עם סכין מטבח פשוטה) והכנסתי את החלק התחתון, לתוך החלק העליון. נוצרה מעין קופסא סגורה ויציבה.
לאחר מכן פתחתי את קיפולי הגג וקילפתי את הפלסטיק שיוצר את הפיה. זה קל ממש. הפיה משתחררת בקלות, את הרעפים של הגג יוצרים מדף בריסטול או קארדסטוק שכשמדביקים אותו- מחזק את המבנה.
אני ממליצה קודם לכסות את הקירות בניירות יפים, ורק אחר כך ליצור את הרעפים.
השלב האחרון הוא המהנה ביותר. קישוטים.
וואשי טייפ, סרט תחרה, דמויות של ציפורים ושאר קישוטים.
,
אם רוצים להחתים מומלץ לפני שמדביקים את הדף לקרטון
אבל גם אחרי זה יוצא אפקט יפה. זה היה ניסיון ראשון, נהנתי מאוד, ונראה לי שאעשה עוד כאלו – בקייטנת ילדות בשבוע הבא (הבכורה מארחת חברה)
אז כדאי לשמור את קרטון החלב, וליצור בהזדמנות שובך/בית מעוצב.
פעם כשקיבלנו מתנה מ"בובימה" היא הגיעה ארוזה בשקית נייר עיתון בתאילנדית. או משהו כזה. שקית נייר העיתון מאוד ריגשה אותי והשתמשתי בה שוב ושוב עד שהלכה בדרך כל עיתון, דהיינו התפוררה ונקרעה. עם זאת, אי שם באחורי התודעה שלי, נשארה בי חיבה עזה לשקית נשיאה מעיתונים, ולפיכך כשמצאתי את פרויקט שקיות מנייר עיתון הבא התרגשתי מאוד.
אם אנחנו כבר בעידן הטכנולוגי, שבו ניתן למצוא את החדשות הכי מעודכנות ברשת הוריטואלית, אפשר היה לחסוך בעץ ולשמור יותר על הסביבה שלנו, אם היו מחליטים שאין יותר עיתונים יומיים מנייר, אלא רק וירטואליים ואת מוספי סוף השבוע שאנשים כ"כ אוהבים להתפנן איתם, היינו משאירים (-: קיצוני, נכון? אבל תחשבו כמה עצים היו נשארים לצמוח…
הזאטוט חוגג וחשבתי להכין את זה בתור קיט – מתנה לילדים,
במקום עפיפון לא יוצלח בשנקל. או צעצוע אחר שיתקלקל עד סוף היום 😦
הולכת להוסיף חרוזים לידית או עיניים זזות וחיוך להדביק 🙂
היום הילדים של הקבוצה הכינו שרשרת נייר. כן, כזו קלאסית, של חוליות המושחלות זו לתוך זו. הם עבדו בשיתוף פעולה מדהים. זה גוזר פסים מעלוני פרסומת, זו מושיטה פסים למעגלת, זו מעגלת לטבעת, זו חותכת סלוטייפ וזו מהדקת. הם עמלו כשעתיים, וכך עיתוני פרסומות של צעצועים, כלי בית וחנות מרקחת ידועה הפכו לחגיגה ססגונית. בתום המפגש הן מתחו ומתחו ומתחו, ואני עברתי ומדדתי 26 מטרים(!)
אח"כ צעירת הקבוצה בחרה לבתק חוליה אחת איפושהו בדרך, וככה קיבלנו חלוקה הוגנת למדי של המגה שרשרת לשתי משפחות.
בתי ובני קישטו חדר שלו בשרשרת. תראו בעצמכם. איזו יופי ואיזה אורך מרשים!
יש לי שרשרת מעטיפות מסטיק שהתחלתי להכין בכיתה ח` באחד מהטיולים של תנועת הנוער, כשמישהו לימד אותי לקפל את העטיפות..
חברים אספו לי עטיפות ולאט-לאט השרשרת התארכה ושקלתי להיכנס לספר השיאים של גינס. זה ירד מהפרק כשגיליתי שמישהו התאמץ יותר ואין מצב שאצליח..
כבר עברו 25 שנה בערך, אבל היא עדיין שמורה במקום של כבוד 🙂
במטרה אחרת- לקשט ידנית אריחי חרסינה המיועדים לחדר הרחצה לילדים.
אחרי שכבר יהיו במקומם, יוכלו ילדיי לקבל את הטושים ולבחור עד 4 אריחים עליהם יציירו ויכתבו את הדקורציה לחדר הרחצה שלהם.
במשך השעה הראשונה אחרי הציור, הוא יורד בקלות במים ומטלית. אח"כ אפשר לקרצף אותו בספוג קסם למשך שעה נוספת. אחרי 24 שעות הצבע מתקבע ושום ספוג ומדיח וקסם לא מסיר את הציור.
אז בעלות מצומצמת ערכנו ניסויים עם הטושים והאפקטים.
אני לקחתי שבלונה נצמדת והצמדתי לקערית
ועבדתי בעדינות באדום וירוק בהיר
לא חיכיתי מספיק והסרתי- כשזה קצת נמרח
אז הפכתי את הדפקט לאפקט והוספתי צהוב וירוק כהה.
ואז נקודות.
נקודות תמיד טובות לי
יצאה קערית מאוד שמחה
ואז הגיע הרגע שהיצירתיות דגדגה גם לבן שלי והוא יצר קערית מעוטרת לכבוד השנה החדשה:
ואת הקערית הזו אני אוהבת מאוד!
זו קערית להגשת ירקות חתוכים, ואיזה כיף של ברכה
אגב עוד דבר שימושי שעשינו עם הטושים- יש קטע של הילדים שהם כל הזמנים מוציאים עוד ועוד כוסות לשתיית מים. בצהריים אני ממלאת מדיח עם כל הכוסות מהגירה, כי הם לא זוכרים מה שלהם. אז פשוט כתבתי עם הטוש שם על כוס. ואז יש נאמנות לכוס עד הערב וכמות הכוסות בכל הדחה נעשה שפוי לחלוטין!
מה צריך בשביל מסיבת יומולדת מוצלחת לילדים? מה לא צריך? איך עושים את זה? מה יעזור? מה כדאי?
אירגון מסיבת יום הולדת מהנה לילדים היא משימה מהנה שנטלתי על עצמי בהצלחה 11 פעמים בעשר שנים האחרונות. חלקן מתועדות בבלוג. אספתי כמה תובנות והצעות שיעזרו לי בעתיד - עוד פחות משלושה חודשים הפיראט יהיה בן 8. מעניין אם הוא עדיין ירצה מסיבת פיראטים...
בגילאים צעירים, המסיבה תכלול גם אחים קטנים, הורים מלווים ואחים גדולים. למרות זאת, את עיקר התכנון השקיעו בשכבת הגיל של הילד שחוגג. השאר- יצטרפו אם מתחשק להם.
הציפיות של ילדים מימי ההולדת הנן מה שתייצרו.
אני מתכוונת, שמותר לחלוטין לצאת מהמסגרת של שקית הפתעה עם ממתק-עיפרון-וחתיכת פלסטיק זבל סיני בשקית.
ילדים נהנים ממסיבה שיש בה אוכל טעים, עוגה, ואיזשהי עשיה משותפת.
גן שעשועים, פארק, גינה ציבורית, או חצר הבית (אם יש).
בחוץ יש מקום לשחק משחק חופשי, לרוץ, להירגע.
בחוץ זה תמיד עדיף על בפנים.
אם אי אפשר להיות בחוץ (חורף קיץ אקלים בעייתי)
עדיף באיזה מועדון או מתנ"ס או חלל סגור וממוזג שאינו הבית.
לא האמנתי עד כמה שזה משפר את ההרגשה ומקל על העניינים! מגיעים, מקשטים, חוגגים, מסדרים ומנקים.
חוזרים לבית מסודר ומשאירים שטח מסודר.
מושלם.
לו"ז: לתלות באיזה מקום לו"ז המסיבה שכולם יראו. זה עוזר לילדים היותר גדולים לדעת מה הולך להתרחש, ולנו המארגנים לזכור מה רצינו לעשות עכשיו. פעילות יצירה לוקחת כחצי שעה, בכלל- כל פעילות בלו"ז תיקח כחצי שעה. כדאי להתחיל תמיד עם משחקי הכרות וחברה ולסיים את המסיבה עם עוגת היומולדת. מחפשים רעיונות למשחקים? אני ממליצה על המאמר "משחקי ילדים ונוער לימי הולדת".
פינות עבודה ויצירה: הכי טוב ליצור אזורים, אזור לאוכל, אזור ליצירה, אזור למשחקים. כשעוברים מאזור לאזור בהתאם ללוח הזמנים
אל תעשו הכל לבד!
אפשר לבקש ממשפחה וחברות לבוא לעזור,
או לשכור נערים ונערות כעוזרים בעלי תפקיד מוגדר- כמו לעזור בפינת היצירה, לנהל משחקים וכו'.
שליטה בבלגן
טוב, אז כולנו יודעים שמסיבה= בלגן. אבל יש כמה חומרים שלא מכניסים למסיבת יומולדת עם ילדים.
צבעי גואש. לא.
מה כן? צבעי עיפרון, טושים.
דבק נוזלי. לא.
מה כן? דבק סטיק, דבק דו צדדי, צלוטייפ.
אבקת נצנצים. לא.
(אלא אם היומולדת בחוץ ואז למה לא).
תכנון היצירה
יום הולדת זה ארוע חברתי. לפיכך הפעילות צריכה להתקיים כארוע חברתי- כולם ביחד סביב עמדת היצירה.
כדאי לתכנן את חלוקת החומרים על השולחן כך שלכל 4 ילדים יהיו כל החומרים בהישג יד. כמעט כמו שמארגנים את השולחן בליל הסדר. אבל יותר טוב.
כדאי שהילדים יוכלו לשבת בנוחות בעת היצירה.
ואיך בוחרים איזו יצירה?
* משהו שילדים בגיל הזה יכולים לעשות עם עזרה מינימלית.
* משהו שאפשר לקחת הביתה עוד באותו יום (לא יצירה שתצטרך 24 שעות להתייבש)
* משהו שקשור לנושא המסיבה (לא חייבים נושא, אבל אם יש)
תמיד כדאי להכין יותר ערכות יצירה מכמות הילדים הצפויה. ליתר ביטחון.
תכנון אופי המסיבה:
ראשית משוחחים עם בעל השמחה. האם יש נושא מיוחד שיתאים לו/לה? מותר להציע פיות, נסיכות, קסם, חלל, אבירים, פיראטים, רובוטים, פרחים, קשת בענן, וכו'. אפשר גם בלי נושא מוגדר. יום הולדת לילד שלכם זה נושא מספיק טוב למסיבה!
אני אוהבת סירות המפרש ולכן הכנתי עוד סירת מפרש מקרש שמצאתי בחוף הים, הקרש הזה באמת עבר הרבה, והומלח על ידי הים ונעשה רך מספיק בכדי שאצליח לקדוח בו חור ידנית בשביל התורן-
ואז הדבקתי את התורן (שיפוד עבה) למקומו עם דבק טאקי.
צבעתי אותו בשיטת "wash" באקריליק לבן.
איך עושים צביעת ווש?
מדללים את האקריליק במעט מים, מספיגים ספוג במשחה המדוללת ועוברים על פני השטח של הקרש. התוצאה- צבע לא אטום, נראה מיושן ומשופשף. המראה הנכון.
השארתי לכמה ימים (אני עובדת בהמשכים) ובינתיים טיפלתי במפרש עצמו.
עבור המפרש השתמשתי בבד ערבי בצבע טבעי ועליו שלושה טלאים. אחד מהם- רקצת איקסים קטנה בדוגמת סירה. גזרתי את שולי הטלאים במספרי זיגזג. אני אוהבת את התוצאה.
את השוליים של הבד הערבי של המפרש יישנתי- פרמתי במתכוון את הקצוות בכדי שהמפרש יראה חבוט ומשומש כמו גוף הסירה עצמה.
עד הצהריים משכתי בטייץ וטי, והספקתי ביחד עם חברתי שולי לסיים את נעלי הבית מריבועי גראני. אמנם הכנתי אותן לעצמי אך הנסיכה אימצה את הדרדסים החדשים לעצמה.
והם אכן יושבים עליה נפלא. בינתיים התחלתי לסרוג עוד ריבועים, הפעם אני מקווה שזה יהיה בשבילי.
אחרי ארוחת הצהריים בחרתי את האאוטפיט להיום. הפעם הצטלמתי על רקע המכבסה של הקיבוץ. שיהיה מעניין.
בשבת אני אוהבת ללבוש שמלות, וכך נבחרה השמלה הזו של Matti Maman שהיא יחסית סולידית. החלק העליון שלה בגזרת V מעטפת באפור מדוגם, והחלק של החצאית במעטפת בשחור.
בחרתי במגפונים וגרביים בדוגמא סקוטית בכדי להוסיף נגיעות צבע ומראה מעניין יותר לאאוטפיט.
מצאתי לוקיישן מפתיע מאוד לצילומים אמש. בלילה, בקסטרו מן בחיפה (גרנד). האיש שלי בחר בגדים ואני צילמתי את ההשתקפות שלי והייתי סטייליסטית אישית עבורו.
וככה מוקדם יותר, בלי צעיף הקסם הלבן
אקססוריז:
קלוזאפ לשרשרת (עם תודה מיוחדת לדלית שהעניקה אותה לי ליומולדת)
שמתי לב שכשאני לבושה היטב, מתייחסים אלי מאוד יפה. אנחנו כבר מכירים את הפתגם "הבגד עושה את האדם" אבל גם את "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". העובדות בשטח הן שבבגדים שהייתי אמש בקסטרו מן, זכיתי לקבוצת מוכרניות ש"רבו" עלי. לעומת הרבה פעמים בעבר שבבגדי "עבודה" זכיתי להתעלמות מוחלטת….
נחמד לי ללבוש בגדים שמחמיאים לי, אני מרגישה זקופה יותר.
(ושוב כותבת בבגדי ספורט, עוד לא בחרתי אאוטפיט להיום)
אספתי המון הדרכות לתיקי ים אופנתיים וכיפיים. רובם בתפירה. צבעי הים של כחול שמיים, צהוב החולות וקצף הגלים הלבן עושים לי הרגשה רעננה של ונוס עולה מן הים.
עונת הים נפתחה מוקדם בחוף אכזיב, ואחרי כמה ביקורים מהנים עם הילדים, הלכתי לשאול את המציל איזו שאלה והמציל ענה מה שענה והוסיף את תואר הכבוד "גיברת".
אפשר לומר שכך, בגיל 37 ועם נשמה של בת 16, גיליתי שאני כבר לא ילדה. הדבר זעזע אותי והשאיר בי חותם בל ימחה, מסוג ההגדרות שעד היום לא השתייכתי אליהן.
כשסבתא שושנה מתה, היא הופיעה מולי ברוחה ונראתה בת 16 לכל היותר. תלתלים ערמוניים סביב לחיה המנומשות וחיוך פרוש מאוזן לאוזן. את רואה, אמרה לי סבתא-בת 16 שלי במותה. תמיד אמרתי לך שאני מרגישה בת 16 בגוף של זקנה. סוף סוף אני חופשיה!
אני עוד זוכרת איך סבתא התמרדה כשנהגי האוטובוס היו אומרים לה "גברת" ועוד יותר התרגזה שהיו אומרים "גיברת" בעברית משובשת. אני לא גיברת, מחתה. תקראו לי שושנה. ובאמת כולם קראו לה שושנה בכרמיאל, והיא בהחלט היתה שושנה ולא שום גברת או גיברת. ואני בכלל הייתי ילדה וכל הגברת הזה לא נגע לי בכלל, עד לאותו יום שבו הפכתי לכזו. לגיברת.
אולי הייתי צריכה לענות לו באותה דרך, אל תקרא לי גברת תקרא לי שושנה. אבל אני לא שושנה ואני חושבת על מה הייתי צריכה להגיד רק אחרי שהשיחה כבר נגמרה ורק רצה אצלי בראש בשחזורים.
אז מאז אני גברת וגברת ראויה לתיק.
יש תיקים שמתייבשים מהר ולא לוקחים חול הביתה- תיקי רשת שונים
כמו תיק רשת נגד יתושים.
לחיצה על כל תמונה היא קישור להדרכה.
והנה תיק יש שעשוי בקלי קלות מרשת לכביסה משודרגת. פטנט!
ועוד תיק רשת יפה
התיק הבא – רק התחתית שלו רשת, וגם הוא לא יביא חול הביתה. אני מודה שרצפה עם חול זה אחד המתכונים הבטוחים להטריף את דעתי. למזלי רוברט שואב חול פנטסטי ומאז שהוא כאן אני רגועה. (רוברט הוא רובוט שואב, דיסק שטוח שעובר על הבית ומשאיר נקי).
רשת זה גם קרושה, הנה תיק קרושה לים- כולל הוראות
תיקים אביביים ויפים. מה שמאפיין תיק ים זה שהוא תיק כתף, עם רצועות ארוכות דיין לתלות אלכסון כתף ואז יש יד אמא לכל ילד, אם צריך.
לחיצה על תמונה היא קישור להדרכה מצולמת
תיק שהופך למגבת חוף
תיק משעוונית. אני קונה בחנויות הפלסטיק שעווניות ממש יפות ב10-15 ש"ל מטר. אלו ששכבה פנימית היא אלבד, הכי נוחות לתפירה.
אגב, בקומונת תפירה ויצירה לבית ולמשפחה תתקיים בקרוב החלפת תיק ים. הקומונה סגורה- ז"א שצריך להגיש בקשה, להתקבל, להציג עבודות ולהגיב בכדי להשתתף. מצד שני זה מקנה זכות להיות חלק מהחלפות.
מה איתכם? מה היה הרגע שהפכתן לגברת/אדוני? מה חולף לכם בראש כש/אם זה קורה?
נזכרתי את אהבתי הרבה לבניית מיניאטורות וחפצים מכפיסי עץ בכלל וממקלות של ארטיק בפרט, בזכות רשימה של הילה מ"אל הפילים" והבתים המיניאטורים שבנה סבא שלה המוכשר
הראתי לבתי ויחד התחלנו לדוג ברשת רעיונות- ליצירות שנעשה בקיץ (הוא המכונה "החופש הגדול"). בד"כ מתחילים מקופסת אוצרות- בסה"כ דבק פלסטי ומקלות. 1 ואחריה ממשיכים לכל הכיוונים מעמד לכלי כתיבה, #2 וגם כזה בית קטן #3 פנסים ובתי נורה #4 #5 בית שהוא גם אור לילה (קיט קנוי, מסין) #6 מנורת לילה מרהיבה על בסיס מגדל מתומן (דרך נפלאה ללימוד גיאומטריה והנדסה) #7 מנורה יפה המשלבת עבודה בפפרמשה ובסיס ממקלות ארטיק #8 כל הנ"ל מהבלוג http://diyfamily.wordpress.com/ ******************************** (בכל הפוסט, לחיצה על התמונה היא קישור לאתר ולהדרכה) ******************************** בקתות לוג מקסימות להדבקה וציור #9 ועוד בית מקסים מתוך הבלוג: http://www.artprojectsforkids.org/
רבים הצעצועים שאפשר להכין מחומרים טבעיים והטבעי ביותר עבורי הוא משחק באבנים. בילדותי אספתי אבנים בעלות צורה מעניינת, משולש, לב, ריבוע, ועגולות וחלקות מחלוקי נחל. גם הילדים שלי מלקטים אבנים, רובן נאספות בסיר אלומיניום בחצר אבל חלק מוצאות את דרכן לתוך הבית, לקופסת המשחקים שלהם.
מאבנים אפשר להכין משחקים ממש כפי שהן, ללא מגע וטיפול. ואפשר גם לצייר עליהן ולהכין איתן עולם מלא דימיון, וטבעי ונעים יותר מפלסטיק למינהו.
ריכזתי עבורכם הדרכות ורעיונות מרחבי הרשת, ליצירה ושימושים יצירתיים בחלוקי נחל ובאבנים. כל צילום הוא קישור למקור ולאתר שבו נמצאת ההדרכה/רעיון.
אבנים צבועות מתוך familyfun
בתים מאבנים משולשות- הדרכה מכאן משחק- פאזל חלוקי נחל, עם נרתיק לבד תואם מתוך הפליקר של zelnice's ByWytcheHazel ועוד אבנים מרהיבות של wytchehazel דלת לעולם הפיות: בריכת דגם לגינה אישלג כל הנ"ל מתוך WytcheHazel's photostream
וזה מה שעשה מוהוק ברגע שהתאפשר לו אפשר גם ידיות מעוצבות ויפות במיוחד, אני חושבת שלחדר רחצה זה אדיר עיצוב אחר בחלוקי נחל הן סדרה של כריות דמויות חלוקי נחל שמשמשות לישיבה: ופרויקט living stones חלוקי נחל שהם כריות, ויוצרים ערימה טבעית למראה של רכות וטבעיות. יפהפה. מתאים לבעלי סלון ענק וריק (יש כאלו בין קוראיי? תמהתני!) Living Stone – Stephanie Marin מעצור לדלת מחלוק נחל גדול ופיסת לבד בצבע מתאים בקרקעיתו, מרתה סטוארט. ועוד רעיונות לאבנים וחלוקים ליצירה עם ילדים: פרצופים מחלוקי נחל ומה שיש על שפת הים מתוך מפלצות מתוך http://www.babble.com/ ויש גם כאלו
ממש נהנתי להכין את זה! וזה מאוד קל
הרקע, כפי שתזהו, קצת עמוס מדי, וקשה לזהות את מושא התמונה בתוכו.
צילום מגובה הדשא (כן, אפשר לשכב על הבטן ולצלם) של עלי שלכת על הדשא הירוק. הניגוד בין הירוק ליבש מדגיש את פריכותם של עלי השלכת. 1. 
2. איזון לבן- WB
. 
4. צילום עלים בשכבות. הפוקוס על העלים הנבחרים, ואלו שמקדימה ומאחורה- הופכים לרקע שמדגיש את צבעי הסתיו.
הוספת תגובה לתגובה זו
תופרת חלומות 
