הכלבה נבחה את הודעת ה"יש דורבן בגינה" היחודי שלה. מוזר, חשבתי אני יודעת לשמוע בשיר הנביחות שלה בדיוק על מה היא נובחת.
אם זה שליח ברחוב עולה הודעת נביחות שנמשכת מתחילת הרחוב ועד קצהו. אם נחש או לטאה, נביחותיה צווחניות.
יצאתי אל הגינה והדורבן הסתכל עלי ואל הכלבה במבט מאיים.
תעזבו אותו, צעק החתול.
הדורבן הפנה את הראש אל החלון ולא זז. עמדנו תקועים במקום. החתול על החלון, אני ליד מתקן הכביסה והכלבה ליד הנדנדה החלודה. והדורבן, ליד עץ התפוחים הסינים
אמרתי לו, אל תחזור לכאן, דורבן
זה השטח שלי, הוא אמר
זה השטח שלי, נבחה הכלבה
זו הגינה שלי. אמרתי
שטויות, אמר החתול
הכל שלי. הגינה, הכלבה והמכשפה,
לך, דורבן, ואל תחזור
שמע הדורבן ויצא. עקבתי אחריו וסגרתי את החור בגדר בסלעים ואבנים. מאז הוא לא חזר. הכלבה אמנם שולחת לי הודעות קוליות בנביחות. אבל מי שבאמת מנהל פה הכל זה החתול
רעיל. מספיקה חליטה מכמה פרחים בשביל לעצור את הלב.
אני מתהלכת בגינה,
שבת שלום אהובים
ערוגת שלוש קומות, בזעיר אנפית, כשבחריץ של העציץ הגדול השבור יצרתי כמעין זר משלושה גבעולי סוקולנטים אותם טמנתי באדמה "בשכיבה".
בחרתי בסוקולנטים, מסוגים שמחד אינם זקוקים להרבה מים אך שפע מים גורם להם לשגשוג מרשים. ובנענע, נפית החתולים ומנטה, ששפע מים עושה להן שמח.
הוספת תגובה לתגובה זו
תופרת חלומות 