עליה ארוכה ארוכה, שתי רגליים ושני מקלות והרגליים נמשכות מעלה. פתאום אני שומעת צליל קריעת בד, כזה שאין אחר לו. בודקת והכל נראה בסדר. מעניין. ממשיכה לעלות, בקצב ש Regula Alon לימדה אותי כשעשינו את העליה לארבל. עולה. כשיש נוף עוצר נשימה אני עוצרת לנשום ולצלם. למעלה, כשהעליה החזקה נגמרת, אני בודקת יותר לעומק את המכנסיים היחידות שלקחתי לטיולים ומגלה קרע במקום אחד, במפשעה כמובן. אני מראה למדריכה המקסימה שלנו, כריסטינה. היא אומרת שיש חנות ציוד בכפר, בדרך למרחצאות שבחלק השני של היום. אני מניחה לזה וממשיכה ללכת, מאיימת על חברי וחברותיי המקסימים שמקסימום את סוף המסלול אעשה בתחתונים… אנחנו ממשיכים ועוצרים על שפת הכליה כלומר אגם הכליה. הכל יפה וצלול והאויר הרים צלול והריאות כאילו נושמות אנרגיה טהורה. כריסטינה מספרת לנו על האחווה הלבנה, שאנשיה לובשים לבן ומגיעים לטקס על ההר הזה כל אוגוסט כי לדעת מייסד הכת, זה מרכז העוצמה של אנרגיית הריפוי של השמש. בדרך אנחנו עוברים במעגלי האבנים העצומים של האחווה הלבנה ואני הולכת לאמצע בשביל לספוג את האנרגיה הקוסמית.
הצומח האלפיני מרתק ואני מצלמת אמנון ותמר פורחים, טבעיים במרום חשוף על גג העולם. אם רק יעל היתה פה, אני חושבת.
כמה תמונות ממסלול האגמים בבולגריה, במסגרת הטיול המהמם הזה שאני נמצאת בו. היה מרהיב ומרחיב לב וריאות. מסתבר שאתמול היה יום ההליכה הבינלאומי, אז אפשר לסמן וי על זה…חח ואל דאגה, אחרי המסלול עצרנו בחנות ומצאתי מכנסי טיולים טובים במקום הקרועים.
בחול המועד פסח נסעו הבכורה ואבא שלה ללונדון, לאור טיול בת מצווה.
כל זאת כאילו לא קשור, אך בימים השקטים בעת שהצעיר הלך לפעילות של בני גילו בקיבוץ, מצאתי את עצמי משתוקקת לעשות משהו מורכב. משהו ממש ממש מורכב. במטבח. אם אפשר, משהו שבאמת לא באמת הצלחתי קודם. מקרונים
יומיים קודם עשיתי מקרונים עם צבע מאכל והמתכון של קרין גורן עם שינויים קטנים.
לימים אגיד לעצמי. מה לעזאזל חשבתי לעצמי. במקרונים אין מקום לשינויים. מקרונים עם שינויים אין להם שמלת מלמלה וכיפה מבריקה! אבל זה לימים. בשלב בתולי זה עוד חשבתי לעצמי שמקרונים הם כמו עוגה. שמים מה ששמים ועם מספיק סוכר יוצא טעים. אז חשבתי. וככה הם נראו:
המקרונים העקומים הראשונים
אז המשכתי עם המתכון של קרין גורן, מקרון שוקולד. הפעם לא עיגלתי כלום והייתי מדויקת ונאמנה למקור. זה באמת תמיד מצליח, למעט אלו שיוצאים סדוקים, א-סימטרים או סתם מוזרים.
בשלב האפיה צווחתי משמחה. יש להם שמלת מלמלה וכיפה מבריקה!.
את היפים מילאתי בחמאת בוטנים והם יצאו טעימים. מאוד מתוקים..
מקרון שוקולד ע"פ קרין גורן
אחר כך, החלטתי לעשות מתכון אחר. בלי קקאו. רציתי טעם של מקרון. עם צבע מאכל וכל אלו.
אז עברו יומיים שלושה, תוך קשר וטספי רציף של קבוצת תמיכה למקרונים (תודה יעלי!)
ואפילו מפגש פסגה בו למדתי על מקור הציפור
וגם בו יצאו מקרונים אסימטרים סדוקים טעימים ולא יפים,
החלטתי להמשיך ולנסות.
במשך ימים, סדרה אחרי סדרה, המשכתי ולמדתי את הנושא.
השתתפתי בקורס קראטה וכשחזרתי הביתה המשכתי לנסות
רשמתי לי מסקנות במחברת קטנה
הערות שוליים ותיקונים.
בניסוי הבא, הוספתי צבע מאכל סגול. יצאה עיסה יפהפיה, מרנג מושלם, אבל כשטעמנו את התערובת גילינו ששקילת גרם מלח היתה שגויה.
התערובת היתה יפהפיה, מלוחה, ואפילו הכלבה סרבה לאכול ממנה. זרקנו.
לבסוף החלטנו לוותר על צבע המאכל, אחרי הרבה ניסיונות נפל.
ואחרי כל המסקנות וההערות.
כמו שאני רואה את זה כיום, למקרון מושלם יש 5 שלבי ביניים:
1. שלב השקילה, במשקל דיגיטלי מדוייק. על הגרם.
2. שלב המרנג הכמעט מושלם (מקור הציפור)
3. שלב הכעס על העיסה (אין ברירה, חייבים לא בעדינות אחרת הם עדינים והופכים לעננים חסרי בסיס)
4. הזילוף בריכוז, במקצב של 3 שניות וברווחים של חצי שניה
5.יבוש, חבטה ואפיה. במגש העליון בלבד. 155 מעלות. 11 דקות. לא יותר לא פחות.
ובכן, הפעם, הזו, כשכבר דייקתי עם הכמויות, והסינון, ובלי צבע מאכל, ומיקום בתנור, וזמן אפיה וחבטה ויבוש (ולא בסדר הזה)
הפעם הבנתי שפתרתי את האניגמה של המקרון המושלם.
ככה נראו 3 מגשים אחרי הזילוף, בשלב היבוש. במתכונים רבים כתוב לתת לנוח רבע שעה וחצי שעה. אז תשמעו ממני.
זה לא לפי זמן. זה לפי מגע. הקרום של העוגיה צריך להיות יבש לגמרי. בכלל לא דביק. תקריבו אחת בתבנית לבדיקה.
אח"כ, לפני האפיה, יש להטיח פעם אחת את התבנית במשטח. בשביל להוריד את העיסה שאולי ניסתה להתענן לנשיקה- בחזרה לרצפה.
תבניות לפני אפיה
בתנור, במגש העליון, בחום של 155 מעלות בטורבו, ראיתי את הנס קורה. שמלת מלמלה וכיפה מבריקה, לא סדוקה.
לא הכנסתי את 3 התבניות ביחד. אין מצב. מי שמכין מקרונים צריך סבלנות ועצבי ברזל. או סוכר. שניהם.
רק התבנית העליונה ביותר בתנור תצא טובה. הכנסתי בזו אחר זו, כל תבנית קיבלה 11 דקות 155 מעלות טורבו.
וכתודה על הסבלנות הגיחו בזו אחר זו
שלוש תבניות מושלמות, ללא כחל ושרק.
עם המקרונים הכי יפים שאפשר.
שזכו לארבעה סוגי מילוי. קרם לימון וקוקוס, קרם פיסטוק דבש, קרם פירות יער ולטובת הילדים-בממרח שוקולד שנחת כאן באופן זמני בכדי לצפות את עוגת היומולדת העתידית.
במילוי פיסטוק
חברתי יעלוש לימדה אותי שמקרונים- הכי טעימים למחרת. אז למחרת הם באמת היו הכי טעימים,
אבל גם ביום המעשה היו טעימים, וגם שבוע לאחר מכן- היו טעימים.
המסקנה האישית שלי היא שמקרונים הם טעימים.
אפילו נתתי מקרון אחד כמתנה
ומבין כל המתכונים- זה המתכון שעובד הכי טוב עבורי-
שלושה ימים לפני ההכנה, מוציאים 5 ביצים מדיום מהמקרר ומניחים אותן במקום מוגן במטבח .
זה נקרא "ליישן חלבונים" וזה חיוני.
ביום המיועד להכנת המקרונים-
שוקלים ומנפים:
140 גרם קמח שקדים
260 גרם אבקת סוכר.
אח"כ מערבבים יחד. שמים בצד.
מפרידים את החלבון מהחלמון ושוקלים את החלבונים. זה משחק, קצת לפה קצת לפה עד שמגיעים למשקל המדוייק:
140 גרם חלבון מיושן
שמים בקערת המערבל ומתחילים לאט לאט לערבל. אחרי בערך 10 דקות מופיע קצת קצף דק, כמו שאריות סבון. בשלב הזה מוסיפים פנימה:
קמצוץ מלח
3 גרם אלבומין (לרכישה בחנויות לאפיה)
ושבעים גרם 70 גרם סוכר רגיל.
מקציפים עד שכשטובלים את המקציף במקצפת, ושולפים, נשאר מקור ציפור יציב, ואז כשהופכים (כמו בתמונה)- המקור צונח לאט לאט. לא מהר.
ואז מחלקים את האבקה לשניים, ומוסיפים למרנג, מערבבים עם מרית וטיפה בכעס. חייבים קצת עצבים, אם יודעים לקלל בצרפתית אז זה הזמן לסנן כמה מרדים פנימה.
מעבירים לשקית זילוף ומזלפים על נייר אפיה בתבנית, עיגולים נחמדים בקוטר 2.5 ס"מ גג. לא יותר. הם לבד נפתחים אח"כ לשלוליות, וכו'.
מחכים שהשלוליות יתייבשו ולא ידבקו לאצבע, ואז מכוונים את התנור לטמפרטורה הנכונה (155) , דופקים את התבנית פעם אחת ומכניסים למדף העליון ביותר ל11 דקות.
צופים בהן מעלות כיפה מבריקה ושמלת מלמלה.
צורחים באושר.
מוציאים מהתבנית, מצננים עד שנעים לגעת בתבנית ביד חשופה, ומסירים בעדינות מנייר האפיה.
זמן לחגוג!
למלא בכל מה שרוצים (עוד לא ניסיתי מיונז ועגבנייה)
לתת לנוח 24 שעות אם מצליחים להתאפק)
ולחלק לאלו שחפצים ביקרם… באהבה!
מסקנה?
להמשיך ולהמשיך עד שמצליחים להוציא 3 מגשי מקרונים מושלמים. כזה סיפוק! באמת!
חברה אהובה (תודה!) שלחה לנו מארה"ב. עוד לא ראיתי כאלו בארץ.
זה לגו מיניאטורי, כל ערכת מגיעה עם הוראות מדוייקות באיורים- וכך נולדים דגמים זעירים של הננו בלוקס. הנה כמה תמונות ממדף התצוגה שלהם
זה גמל שלמה ולידו כינור
כאן יש כלי נגינה
בינתיים הצטרפה גם חיפושית קרנפית ונשארה עוד ערכת דבורת הדבש להרכבה, ומטוס של חיה"א האמריקאי.
נכון מקסים?
התחלנו תוכנית לימודים חדשה- מסביב לעולם.
התחלנו באיטליה וכרגע אנחנו ברומא (בדיוק בקפלה הסיסטינית, מתלהבים מהיצירות של מיכלאנג'לו)
אז מצאתי כמה דגמי ננו שיתאימו לנו לתוכנית
למשל מגדל אייפל (מעניין אם יש פיזה)
וראינו כבר גם דולפין, סוס תוכי… הקיצור… קסם של דבר. לא לילדים קטנים (מתחת לגיל חמש), כן לילדים סבלניים או חובבי פאזלים תלת מימדיים מטריפים!
הבכורה רוצה לעשות נושא אישי בתוך איטליה- חתולים במקומות מפורסמים באיטליה. נזכרתי שעננת צילמה חתולים ברומא ואני רוצה להזמין את כולם – לשלוח לנו צילומי חתולים באיטליה אם ישנם! או סיפורי חתולים באיטליה.
בכלל, כל רעיון נוסף יתקבל בברכה.
– נושא האוכל מכוסה, אנחנו מכינים מתכונים איטלקים כל יום! המתכון הבא יהיה פיצה.
בשבת אני אוהבת ללבוש שמלות, וכך נבחרה השמלה הזו של Matti Maman שהיא יחסית סולידית. החלק העליון שלה בגזרת V מעטפת באפור מדוגם, והחלק של החצאית במעטפת בשחור.
בחרתי במגפונים וגרביים בדוגמא סקוטית בכדי להוסיף נגיעות צבע ומראה מעניין יותר לאאוטפיט.
מצאתי לוקיישן מפתיע מאוד לצילומים אמש. בלילה, בקסטרו מן בחיפה (גרנד). האיש שלי בחר בגדים ואני צילמתי את ההשתקפות שלי והייתי סטייליסטית אישית עבורו.
וככה מוקדם יותר, בלי צעיף הקסם הלבן
אקססוריז:
קלוזאפ לשרשרת (עם תודה מיוחדת לדלית שהעניקה אותה לי ליומולדת)
שמתי לב שכשאני לבושה היטב, מתייחסים אלי מאוד יפה. אנחנו כבר מכירים את הפתגם "הבגד עושה את האדם" אבל גם את "אל תסתכל בקנקן אלא במה שיש בו". העובדות בשטח הן שבבגדים שהייתי אמש בקסטרו מן, זכיתי לקבוצת מוכרניות ש"רבו" עלי. לעומת הרבה פעמים בעבר שבבגדי "עבודה" זכיתי להתעלמות מוחלטת….
נחמד לי ללבוש בגדים שמחמיאים לי, אני מרגישה זקופה יותר.
(ושוב כותבת בבגדי ספורט, עוד לא בחרתי אאוטפיט להיום)
בכול אופן, אני מבקשת מהקוראים והקוראות לשתף אותי בביקורת חיובית בלבד. בימים האחרונים התחלתי לקבל מסרים אישיים סטייל "תכניסי את הבטן" או "רזית יפה אבל לא מספיק בשביל בגדים צמודים". מצד שני גם הגיעו מסרים אישיים סטייל "את נראית נהדר, כל הכבוד" או "זה מעורר השראה, תודה".
אז בחצי השנה האחרונה ירדתי 15 קילוגרמים בקבוצת הרזיה של חלי גרופ בשלומי. אני ממשיכה לרדת. בחירת הבגדים נעשתה מתוך מבחר מצומצם למדי של בגדים ספורט-אלגנט שברשותי, לא מפתיע שרוב המלתחה שלי היא טייץ בגוונים שונים, שמלות גדולות ורפויות המון ג'ינסים ענקיים ויפים שכה גדולים עלי שהם לא נוחים גם עם חגורה.
אני קונה את הבגדים שלי כל פעם שאני יורדת מידה-שתיים בחנויות לבגדי מעצבים. המחירים אינם בשמיים, תמיד נמצא של אזור האאוטלט או המבצעים וכך יוצא שבין 70-190 ש"ח אפשר למצוא פריטים שנתפרו באהבה לגוף הנשי באשר הוא.
החנויות בהן אני קונה:
my life ויש לה שלושה סניפים: שדרות מוריה בחיפה, בק.טבעון ובכפר כמא. כאן.
MY LIFE רשת חנויות בגדי מעצבים (ישראלים בלבד) OUTLET – עודפים כל החנות עד 199 ש"ח בלבד!!! מעצבים מובילים: רונן חן, מיקושה, סיגל אפוד,מתי ממן,דיקלה קדם, מירב אמיר מאיר ועוד.
אני מקפידה לרכוש בגדים מחמיאים, כאלו שנעים לי ללבוש ושלא יושבים על כמו אוהל או שק. גיליתי שנשים שלובשות אוהלים נראות כבדות יותר ממה שהן. בכדי להרגיש דקת דגזרה, אני לובשת גזרה דקה. פשוט.
אקססוריז
צמיד חרוזים
הכנתי הבוקר קשת עם פרח
לקחתי רצועת בד שאני אוהבת וחשבתי שיוסיף קצת צבע לאאוטפיט הכהה- אדום פרחוני. השתמשתי ברצועת בד באורך 30 ס"מ, ורוחב 3 ס"מ. העברתי תך כיווץ לאורך השוליים. לפני כן חתכתי "פיקים" בעומק של 2 ס"מ בערך ובמרחק של 2-4 ס"מ בערך. לא מדוד או משהו. הידקתי את הבד לעיגול, תפרתי כפתור כהה באמצע, וחיברתי עם דבק סקוצ' לקשת מתכת שהיתה לי.
חגורת טורקיז, סנדלי טבע נאות. תודה לרוני כהנא על הצילומים!
הנה מה שכתבתי:
יום 2 לפרויקט 30, קפטנס לוג. היה לי קשה לבחור מה ללבוש. התחשק לי צבעוני מאוד ואז הבנתי שהבגדים שבחרתי כולם על סקלת הצבעים הקרים. לבסוף החלטתי על המכנס הזה שהוא מעניין, יש לו פרחים על הכיס וגימור מיוחד, על החולצה של מיקושה שיש לה קצת משחק עם הפרונט ויוצא מעניין והכי חשוב, בעצם בניתי את האאוטפיט לפי הצעיף הזה, שהוא מה שבאמת מתחשק לי היום. צבעוני. ביום רגיל, לא במסגרת הפרויקט, הייתי לובשת חולצת בייסיק ירוק תפוח ומכנס טייץ שחור וכתום. מראה ספורטיבי שהיה מספק את הצורך שלי בססגוני. או את השמלה האדומה שלא נכנסה ל30 הנבחרים.
וכתודה על הסבלנות הגיחו בזו אחר זו
תופרת חלומות 