על שלוליות ושערים

שלוליות הן שער בין עולמות. בגלל זה ילדים אוהבים לקפוץ לתוך שלוליות וחתולים עוקפים אותן מסביב. מי שאוהב להיות כאן ועכשיו, כלומר חתול, לא יכנס. ואילו אנחנו, החולמים, אוהבים לבהות בהן בערגה, לחלום על העולם שמציץ מתוכן ולהשאר כאן. מתי בפעם האחרונה קפצת לתוך שלוליות? לאן קפצת?

בספר "אחיינו של הקוסם" מאת קלייב סטייפלס לואיס , מחבר סדרת נרניה והמפורסם מכולם הספר "האריה, המכשפה וארון הגדים", מתואר מקום שנקרא "היער שבין העולמות". סביב עצי היער נמצאות שלוליות, שדרכן עוברים ליקומים, עולמות שונים.

בכל פעם שאני מוצאת שלולית, אני מסתובבת סביבה ומחפשת את הזוית הכי יפה לצילום. לפעמים יש יותר מאחת. כשעומדים מעל השלולית, רואים את השמים. אבל כשמתקרבים לשפת השלולית ומצלמים מגובה האדמה, רואים את העצים והגזעים ולפעמים את האנשים שעומדים לידה.

כל תמונה היא שער לעולם אחר. חלום אחר. זמן אחר. אני מזמינה את להכנס לכל תמונה ולהציץ לעולם הנפתח ממנה.