פנימה והחוצה

פנימה והחוצה.
אני מתרוממת מעל המים, שואפת אויר, חוזרת פנימה אל המים ומושכת תנועות ארוכות.
בהתחלה התנועות באות ממני מבפנים החוצה. אחרי עשרים בריכות התנועות מגיעות מבחוץ, אני כבר לא חושבת על התנועות ולא על הנשימות.
אני שואפת אויר כשאני צמאה לו. אני נעה בין פנימה להחוצה, בין כאן ובין הלאה, בין העבר והעתיד.
ההווה הוא היחיד שאני לא נמצאת בו.
הגוף שלי כן. שוחה.
ואז מגיעה התובנה.
פנימה והחוצה. זו התנודה הטבעית ששומרת עלי.
פנימה והחוצה.
האם בפנים זה בגוף שלי? איך אני מזינה ומשקה אותו?
במה אני מלבישה ומבשמת זה בחוץ?
אולי פנימה זה הבית והחוצ ה זו הגינה?
אולי פנימה זה הקיבוץ והחוצה זו הבריכה?
מתנועה לתנועה אני מבינה.
פנימה והחוצה..

זו התשובה.