יאיו קוסמה – ארץ לעולם לא

האמת, התלבטתי. איך אעמוד בעומס החושי המצפה לי? ​תערוכתה הססגונית בטירוף, תרתי משמע, של יאיו קוסמה במוזיאון תל אביב לאמנות, הפכה עבורי לחוויה רב חושית

הגעתי לשעה היעודה הנקובה בכרטיסי ונכנסתי למוזיאון. התחלתי בגלריה הראשונה, עם התפתחות יצירתה של האמנית. מדבקות כעורות על דפי ענק, ציורים ראשוניים של צורות וכתמים. יפים

מהגלריה הראשונה צפיתי מטה אל תור ארוך לעבר קוביה לבנה. התלבטתי אם לעמוד או לא. לא חובבת תורים אני. הלכתי לברר מה רואים שם, לא מצאתי תשובה ולפיכך עזבתי את התור והלכתי הלאה. עוד אחזור לכאן מאוחר

אבדוק מה מצב התור

 

המשכתי בדרכי ומצאתי את אולם הדלעות.

גם שם עמדה קובייה לבנה גדולה והצור אליה היה קצר יותר. אז עמדתי שם.

בזמן שעמדתי יפה בתור הסתכלתי סביב. ראיתי איש מצלם דלעות. זה מצא חן בעיני וצילמתי אותו.

זו השומרת

אחרי שחולף פרק זמן של 30 שניות מבקשים מהאורחים לצאת מהקוביה כשהם המומים קלות.

חדר המראות עם הדלעות הצהובות היה מרהיב. הבנתי שבחרתי היטב את השמלה האדומה.

כך המשכתי לי בין הגלריות והמיצגים, נהנית מטיול אמנותי בארץ הפלאות.

כשראיתי קוביה נוספת ותור מיד רצתי ונעמדתי. התור לכדורי האינסוף.

חזרתי לחדר עם הקוביה הראשונה מצוידת בסבלנות. ובפעם הזו קשקשתי עם אחו שהיו אחרי בתור

זו הקוביה האחרונה, ידעתי. מה אמצא בתוכה?

יצאתי משם והלכתי ברגל לעבר תחנת תל אביב השלום. עליתי דרך עזריאלי ושם ראיתי תור ארוך.

אהה! קראתי בליבי. תור ארוך! בטוח יש שם קוביית מראות שווה! לא עמדתי בפיתוי ונעמדתי בתור. תוך מספר דקות הגענו לדוכן סופגניות מפונפנות. אמנם הרבה צבע ועיגולים ומראות אבל הן נראו לי מבחילות ונטשתי את התור לצהלת זה שעמד מאחורי.

רכבת. בית. נקודות. צבע. שיכורה מהתלהבות, הזמנתי כרטיסים ליומולדת לכל המשפחה. יאיו קוסמה. אני עוד אשוב.

ממליצה.