Toferet Halomot

סיפורונובמבר 6.11.21

הכסא המתכתי, המעוצב, לחץ לה על הירכיים.
אין לנו כסאות אחרים, אמר המלצר, אנשים עם תחת גדול הם לא הבעיה שלנו.
האשה עם התחת הגדול מתחה חיוך על השפתיים בעוד העלבון והכעס מפעפעים בגופה, הגדול, ומפעילים מנגנון הגנה מתוחכם שאמור להשאיר אותה רגועה להפליא.
הדמעות פרצו ושטפו את פניה, המליחו את הקפה היפה ואת פאי התפוחים ואת גלידת הווניל המפונפנת עם שבבים שחורים של צנובר קלוי.
גלידת הוניל נמסה ראשונה.
אז הבחין המלצר שהאשה עם התלונות על הכסא כבר לא שם. היא הלכה בלי לשלם את החשבון, חשב. וגם בלי לגעת באוכל.
מה זה עושה, שאלה האשה והצביעה על אקדח לייזר באגף כלי העבודה בשזר.
אוה, התרגש המוכרן, זה חותך מתכת, עץ, פלסטיק כמו חמאה!
אפשר לנסות?
אני כבר חוזרת, אמרה ויצאה והשאירה אותו פעור פה בעת שצפה בה נכנסת לבית הקפה ממול ויוצאת ממנו, מחזירה את אקדח הלייזר למקומו ומשאירה בידיו שטר של 100 שקלים. תודה, אמרה האשה וחזרה לבית הקפה ממול.
היא התיישבה על הכסא, שהיה כעת נוח והכיל את ישבנה באופן מוצלח,
לגמה מגלידת הוניל המפונפנת עם שבבי הצנובר הקלוי, התענגה על פאי התפוחים העסיסי.
רק אם אפשר לחמם לי את הקפה, אמרה למלצר ההמום.
והוא החזיר לה לשולחן קפה חדש במאג גדול עם עוגייה בצד.

לייזר#