
בקצה היום נהגתי בצילם הכחלחל של רכס הרי מירון. אורות אחרונים של היום צבעו את שולי הנוף בכתום חם, ובשמיים נתלה צנים ירח, ציפורן דקיקה וענקית של ראש חודש חשוון.
אני לא אוהבת לנהוג בחושך, אמרתי כשנפרדתי מחברותיי בפארק הירדן בשלהי קבלת השבת הקהילתית.
אבל מה תעשי, שאלה חברה, והשמש בדיוק שקעה?
אל דאגה, שאריות של אור יאירו את דרכי עד שאגיע לכבישים המוכרים.
בעליות לחניתה נפל הלילה באחת.
רסיסי אור היום השמח שהיה לי הפכו לשמיכה כהה ובה ירח דקיק מאיר באור קלוש.
את הדרך לחניתה אני יכולה לנהוג בעיניים עצומות, אמרתי לעצמי ועליתי על אורות גבוהים.
נהגתי הביתה על רסיסי אור ואדים של שמחה.
היה יום נפלא.

"נהגתי הביתה על רסיסי אור ואדים של שמחה." – משפט מקסים
אהבתיאהבתי
תודה רבה
אהבתיאהבתי