ברוכים הבאים לביתי שבציפורי, יברכו אתכם האלים, פתחתי וקראתי אל האנשים שהלכו לתוך החושך והגשרים שסביב פסיפס דיוניסוס בתוך הוילה. הקהל היה נעתר, נעצר, מתיישב, מקשיב.
סיפרתי על הדרך הקשה שעברתי (באפיריון שנישא על ידי שני עבדים, לא פחות! ) מרומא לציפורי. על השידוך, והפסיפס עם המדליון הריק שהמתין כאן רק לי.
אמן הפסיפס המתין לי בכדי לשבץ את פניי במרכז הטרקליניום, ואיזו עבודה משובחת שהוא עשה!
תמונה שלי שותה מים מכד חרס, לבושה מחצלאות בסגנון רומי, הופיעה בעיתון משנת 1997.
תמונת פניי מופיעה על הספר עשו מאת מאיר שלו
.jpg)
פעם, כל סוכות ופסח הייתי גבירת הוילה בציפורי.
אחר כך אסור היה לדרוך על הפסיפס והייתי בכניסה לוילה בסוכה. אני מספרת הסיפורים בציפורי.
ואז נולדה בכורתי ב2003.
מאז אני מתגעגעת לוילה היפהפה ולתפקיד מספרת הסיפורים בציפורי.
אני מספרת הסיפורים מציפורי.
יבוא יום ואשוב לספר, בינתיים מספרת ב"ברוכה", הספר. שלי
באהבה
עינבל
תופרת חלומות 
בוודאי היה תפקיד מעניין 🙂
אהבתיאהבתי