התחדשות פני הבלוג

בעודי מחכה להודעה מבית הדפוס של – בואי לאסוף את הספרים- התחלתי לשפר ולשדרג את הבלוג, תופרת חלומות שלי. הבלוג הזה איתי כבר עשר שנים, במונחים שלי זה זמן רבע חיים. בכל מקרה שיניתי ערכת נושא, שיניתי מראה, שיניתי כל מיני דברים. מקץ כמה שעות עבודה קיבלתי מראה חדש לגמרי בצבע מנטה ובאוירה נקיה, מודרנית, נוסטלגית כמו קירות של מרפאה בשנות השבעים ונקיה כמו… ובכן…פתאום התחרטתי. אבל לא הצלחתי להשיב את הגלגל אחורה. אז זהו. קבלו את המראה החדש. תופרת חלומות, ערכת המנטה.

הכל התחיל לפני כמה חודשים. התאהבתי בצבע מנטה, או ירוק פיסטוק כמו גלידת הפיסטוק שהיא הטעם הכי טוב שיש בגלידות, וזו הדרך היחידה עבורי לטעום גלידה. קודם כל פיסטוק. אז התאהבתי בצבע הזה, ורציתי אותו סביבי. התחלתי עם טוסטר ארבע פרוסות בצבע הזה על השיש:

ובכלל הגוונים הקרירים מרגשים אותי. אולי בגלל שבחוץ קיץ וחם. או שהבריכה היא המקום שבו אני נושמת, שוחה ונרגעת.

ואולי בגלל הכריכה הירקרקה והיפה שיעל רון עיצבה לספר המיוחד שלי, ספר שהוא כמו סבתא כיס, עם כל הסיפורים והרעיונות והמתכונים שכתבתי ויצרתי וליקטתי לאורך השנים. קוראי הבלוג ירגישו בבית בספר, ברוכה את, למרות שאת רוב הסיפורים אינכם מכירים מהבלוג.

מה? הוצאת ספר? איך פיספסנו! (תודה ל76 החברים והחברות שהזמינו יחדיו את מאה הספרים הראשונים. אחלה סיפתח מבורך!)

מזמן לא המלצתי על פוסטים בבלוגים שאני עוקבת אחריהם

על השריפה האיומה בהרי ירושלים כתבה עננת כאן

מוטי ידידי העלה נושא חשוב- יחסינו עם הכסף. מודה שגם אני ביחסים שכאלו עם כסף. ככל הנראה הדבר קשור לילדות ה"עשוקה" והצנועה עד מאוד שחווינו בשנות ה70-80 של המאה הקודמת.

משפחת גוטרמן (חינוך ביתי ואנשים מעולים) ממשיכה לפרסם את יומן המסע שלהם כעת באמזונס, מרתק לעקוב

המסע ליפן והלאה חזרה לאוויר, וחזרה לפרסם פוסטים, וזו לגמרי סיבה למסיבה!

ירח חסר, בלוג ההייקו החביב עלי, גורם לי לכתוב הייקו ביומן הקטן ליד המיטה. לפעמים אני מקפידה על הכללים, 7 הברות, 5 הברות, שבע. ולפעמים לא. פשוט אוהבת לכתוב. שירים. ונהנית מההשראה. .

מצאתי את מה שכתבתי היום (מחר) לפני שנה.

אז מנטה. לרגע התחרטתי ואז גיליתי שאני לא מוצאת איך לחזור אחורה. ואם אין איך לחזור אחורה, אז קדימה. לאהוב את מה שיש. בלוג תופרת חלומות בהתחדשות. מקווה שתאהבו. כי ממילא אין דרך חזרה.
שבוע טוב
עינבל