השבוע הנער היה בבידוד, היה ברור שמישהו יהיה חיובי והנער יכנס לבידוד.

עם כל הבעסה שבדבר, הבדיקות היו שליליות ובעיקר חברת חבריו וחברותיו היתה חסרה לו מאוד.

הוא מנגן על פסנתר ויוקללי וגיטרה. הוא מנגן כל הזמן. הוא חוקר את המוסיקה, ורעיונות, ומהצד אני שומעת שהוא חוקר ולא מבינה כלום.

אז ביקשתי שיעשה לי שיעורים. והוא הסכים.

הנער המתוק הזה התחיל לתת לי שיעורי מוסיקה. ואני מתמוגגת. ומלאת הערצה. והתפעלות. ואני שתמיד האשמתי את עצמי באפס שמיעה מוסיקלית, מפתחת פה אוזן מוסיקלית כזו שמסוגלת להקשיב לו מנגן את Merited Life ולפרוץ בבכי.

ולשמוח כשהוא מנגן ג׳אז במז׳ור ולהכנס לסטרס מג׳אז במינור.
או לבקש ממנו לנגן לי את הללויה של לאונרד כהן וממש לעוף על הקול שלו שר.
עד שהיה בן 12 אני לימדתי אותו בחינוך ביתי.
ועתה הוא מלמד אותי, והוא מורה יוצא מן הכלל. אני יוצאת מהשיעורים איתו בהתלהבות.
זכיתי. ממש.