Categories
סיפורים

סיפור על אומץ ועל גיורא

לפני הרבה הרבה שנים, כשאמא היתה סטודנטית צעירה בשנה אלף (לא שנת 1000 אלא השנה הראשונה, הנקראת גם שנה א’) בטכניון, צייר המרצה משהו על הלוח.
ושאל את הסטודנטים (300 בערך, אולמן כזה, למי שמכיר)
מה זה?

ועשר ידיים ברחבי האולם הורמו באומץ (וכל שאר 290 הסטודנטים עצרו את נשימתם וחיכו).

המרצה, נדמה לי גיורא משהו, נתן לכמה ידיים לענות. אמא שלכם, אגב, גם היא הצביעה. אמא שלכם היתה אמיצה מאוד והתיישבה בשורה הראשונה.

בכל אופן, גיורא משהו העדיף קודם לתת לידיים הרחוקות לענות.

והתשובות שנשמעו היו מוזרות מאוד.

פונקציה.

כובע.

הר.

קישקוש.

רגע לפני שגיורא משהו הרים ידיים (זאת אומרת, בלשון יפה – ויתר) הוא נזכר ביד ההיא מקדימה, שהיתה שייכת לצעירה מתולתלת שישבה כמעט לבדה בשורה הראשונה. מימינה ישבה ש’, לימים חברתה הטובה. משמאלה ישבה מ’, שהיתה חברתה ממקודם. וככה הן כבשו את השורה הראשונה באומץ שלהן, וגם בגלל שהאמינו בעצמן וחשבו שבשורה הראשונה יקל עליהן להיות תלמידות מצויינות.

אז גיורא משהו, המרצה לחדו”א אחד, העביר מבט מתוסכל על פני אולם אולמן, מלא בבשר טרי שחושב שמצוייר כובע על הלוח. ואז נתן לאמא שלכם לדבר. והיא אמרה-

נחש בריח שבלע פיל.

והגיורא היה מאושר. והוא ביקש מאמא שלכם להוכיח.

אז היא ניגשה אל הלוח ולקחה את הגיר, כי פעם לפני הרבה שנים כתבו הכל בגיר, וזה גם חרק ועשה צמרמורות איומות ביחוד כשגיורא התעצבן או סתם נשבר לו (הגיר, הגיר) אבל זהעוד יקרה, זה עוד טרם קרה בשלב ההוא. בשלב ההוא היא פשוט ניגשה אל הלוח וציירה בתוך הנחש את הפיל, בדומה לנחש שבלע פיל בספר הנסיך הקטן שאנחנו מכירים היטב.

והגיורא היה ממש מרוצה ואמר לאמא שלכם-  צדיק אחד בסדום. וכשהוא אמר את זה הוא התכוון- שאמא שלכם היתה היחידה מבין המצביעים (ואולי לא היחידה מתוך 300 התלמידים אבל מי שלא מצביע לא משפיע) שידעה את התשובה שהוא חיכה לה.

ואז הוא אמר לקהל ההמום- תקראו את הנסיך הקטן.

ועלתה תרעומת מהקהל. “זה לא היה ברפרנס! זה לא היה ברשימות! מה זה הדבר הזה?”

השיעור הסתיים, וכל מיני מצביעים התחילו להגיע אל הסטודנטים מקדימה ולשאול את זו שידעה- אבל מאיפה ידעת? ומה זה הנסיך הקטן?

וזו שידעה אמרה ספר.

ספ מתימטיקה? ספר חדו”א? ספר מחשבים?

לא, היא אמרה. ספר ילדים.

סימני השאלה נותרו תלויים באוויר כשהיא הסתובבה אל הקהל שעקב אחריה ואמרה- היו שלום ותודה על הדגים. והלכה.

ימים לאחר מכן נשמעה במסדרון השאלה. איזה דגים?

וכך, ילדים, הסתיים השיעור הראשון שלי בחדוא 1 בטכניון, ואני ושאר הדולפינים הלכנו לבריכה המצוינת שם לשחות ולהרגע ממפגשים עם אנשים שחושבים שהם חכמים גדולים אבל לא קוראים ספרים. .

באהבה

המתולתלת.

By Inbal Weisman

I am a creative woman, mother, wife and daughter. I write, illustrat and make dark photography. Nidan - 2nd black belt in karate. A strong and healthy woman.
עינבל ויסמן, ילידת 1975, גרה בחניתה. בעלת תואר ראשון בביולוגיה ובחינוך. אמנית צילום, איור ופיסול. מדריכת קראטה דאן 2.
רעיה, אמא בחינוך ביתי, דודה, בת ונכדה. תופרת חלומות ומגדלת חתולים, כלבה וגינת מרפא

5 replies on “סיפור על אומץ ועל גיורא”

נחמד מאוד, יצא לי לצפות השנה, אם אני זוכר נכון
בחודש שעבר, בהצגה על “הנסיך הקטן”.
בעברית ובערבית, בקיבוץ הרדוף

סיפור נהדר! חבל שהמרצים שלי לא שאלו על זה כי אני כמובן גם ידעתי את התשובה 🙂
אבל אני באמת מופתע שרבים כל כך לא הכירו (גם לא את הדגים)

Comments are closed.