Toferet Halomot

הנחתי לרגליים שלי לקחת אותי, לא על השביל אלא בין עלי השלכת והבנין החרב שעלה בין העצים.
התיישבתי על מצע עלי שלכת והתמסרתי לשמש חורפית.

המשכתי לטפס, ולפתע הבחנתי בשיח פטל עצום. ניגשתי אליו בזהירות, הרגשתי רעבה וידעתי שאלך לבית הקפה בפסגה, אבל לא מיהרתי להגיע לשם. להיפך. האטתי עוד יותר, עצרתי לשבת, להתבונן, להריח את האדמה.
שיח הפטל החליט להעניק לי תשורה- והציע לי פירות בשלים ויפים. אכלתי מהם בודדים והתמלאתי מעט בפטל והרבה בשמחה.

אני אחת עם הטבע, והטבע מספק לי את צרכיי.
משם עוד טיפסתי ועליתי ומצאתי פטריות, וערמונים, וכלבה בשם מולי ששיחקה איתי בכדור טניס. כל אלו הציפו אותי באושר.
גריניץ’, 4-12-19