טיול בקדיס, ספרד

קדיס הזכירה לי את עכו העתיקה.
חקרתי את מפת העיר ואמרתי לעצמי
היא בנויה כמו עכו. והרגליים שלי מכירות את עכו העתיקה כי זו היתה ביתי השני בשירות הצבאי.
אז סגרתי את המפה והחלטתי ללכת עם האינטואיציה וחוש הכיון הפנימי שלי אל שפת החומה והים.
הלכתי בכיוון שחשבתי לנכון ותוך זמן קצר הגעתי לטיילת החומות של קדיז.
בדרך ראיתי איש זקן מטייל עם כלב קטן, ואיש אחר מטייל עם כלב אדמוני שהלך בצעדים רכים כשל חתול.
הכלב ההוא ריתק אותי והלכתי אחריהם, מתקרבת בשקט ורכות בכדי לראות.
היה זה איש שצעד עם חתולה, והחתולה צעדה עם האיש בביטחון עצמי של חתולה שמוציאה את האיש שלה לטיול לפחות פעמיים ביום בעיר חוף הים האטלנטי.
ניגשתי אליהם ברוך. אפשר ללטף אותך, שאלתי את החתולה, בעברית.
החתולה הסתכלה עלי ואמרה- אפשר.
העפתי מבט אל האיש. הוא חייך. כרעתי על ברכיי והושטתי לחתולה את היד. היא ריחרחה ואישרה והתחכחה בכף ידי. שתינו שמחנו.
תודה, אמרתי לה.
נעמדתי ודיברתי עם האיש, שדיבר רק ספרדית.
אך למרות שספרדית אני לא מדברת, שפת החתולים היא אחת.
וזה מה שלמדתי מהאיש.
שמה של החתולה הוא אומברה. שזה אדמונית (ג׳ינג׳ית). היא בת שנתיים, והם מטיילים פעם ביום.
בואי. הוא אמר לה. והם המשיכו ללכת בשקט במורד הרחוב מחומת הים לעבר הכנסיה הגדולה.
#יומן_מצולם